להרגיש שכל החיים שלך מסתבכים משנייה לשנייה.

לדעת שהכל משתנה כל כך מהר.

להצטער שאת יודעת.

אבל אם לא היו אומרים לך..

בועה.

תנו לי לחיות בבועה.

"תתרחקי ממנו, אני אומרת לך שהוא ייפגע בך בדיוק כמו שהוא פגע בי."

לדעת שזה נכון.

ושאת לא יכולה.

שהוא תופס מקום גדול מדי בראש שלך בשביל לסוג לאחור.

שכל מה שתעשי ייכאב עכשיו.

"זהו."

להסתובב וללכת, להרגיש שלפחות את זה העברת לו.

לרצות לאטום את האוזניים עד שהכל יעבור.

להרגיש בפעם הראשונה אכזבה עמוקה וממשית ממנו.

להרגיש שיכולת לבצע את השיר הזה הרבה יותר טוב, אם רק לא היית רועדת כל הזמן.

לפחד.

לדעת שאכפת לו.

אכפת לו?

למה?

למה שיהיה אכפת לו?

מה כבר נתת לחיים שלו שיכול לגרום לו לדאוג לך?

ולמה,

למה בכל פעם שאין לו מה לומר הוא מחבק אותך?

הוא לא מבין שזה מכאיב,

שזה צורם?

שאם יכולת, אם רק יכולת..

היו קורים כלכך הרבה דברים.

היית אומרת כלכך הרבה דברים.

אבל לא עשית, ולא אמרת.

אז תצאי מהבועה.