היום בשיעור ספורט, היה שיעור השלמות לאלו שלא עשו כמה מבחנים, אני ושתי חברות נשכבנו על הרצפה החמימה של הצד שטוף השמש של מגרש הספורט, כשהתיקים משמשים לנו לכריות.

וריכלנו והרבצנו וצחקנו כמו בקיץ, עם האנרגיות שהשמש נותנת לנו, והחוסר ריטלין של יולי.. ><

ובאמת ובתמים אני אומר לכם, התגעגעתי.

התגעגעתי להרגשה החופשית הזו, שאני יכולה לעשות הכל. שהכל שמח.

שאני שם עם שתיים מהבנות שאני הכי אוהבת [יש המון, אבל הן חלק.], מתנהגת איך שבאלי, לא שמה זין.

ולא רציתי שהשיעור הזה יסתיים.

הרגשתי כמו חרדון, שרק השמש באמת החזירה אותו לחיים, לכמה דקות אולי, אבל בכל זאת.

חרדון בשמש.