אני רוצה לצלול, עמוק עמוק מתחת לים, כשהלחץ באזניים כבר מתחיל לכאוב ומאיים לקרוע לך את עור התוף.

לא מספיק עמוק, שאני עוד אוכל לראות את המים בצבע כחול שמשתקף מהשמיים, אבל עמוק דיו בשביל לא לשמוע שום דבר מסביבי.

שהבעיות ייבלעו בין שאיפה לנשיפה מבלון החמצן.

אני רוצה שרק הדגים שמסביבי יארחו לי חברה.

שהרגשות יזרקו מספיק חזק ממני החוצה, שגם אם ארצה להכניס אותם פנימה הם כבר לא יוכלו.

שהמחשבות יתערבלו בראש ומהלחץ גם יצאו דרך האזניים.

שאני לא אעניין אף אחד.

שאף אחד לא יעניין אותי.

שהחמצן יספיק לשעות ארוכות.

וכשהוא יגמר,

אני רוצה לטבוע.

ולראות מי באמת יבוא לחפש.