אני לא כותבת אפילוג בדיוק כי הכול מסופר (כמאת ) בפרק הראשון .
פרולוג + פרק 1 ...
החיים שלי נוראים , ההרגשה שאני לא אחזור לבית שלי , ההרגשה של עזיבה של כול הדברים שחשובים לי באמת ולעבור לארץ אחרת .
המחשבה על זה שאני הולכת לגור עם הדודים שלי ובני הדודים שלי , העבירה בי צמרמורת .
למה אני עוברת ? בגלל שאימא שלי שונאת אותי , ויש לה בעל חדש שעוד יותר שונא אותי .
ואני עושה לה כול הזמן בעיות .
אבל הבעיה הייתה שאני לא רוצה לחיות בעירה קטנה ! אני אוהבת את העיר הגדולה .
לונדון הייתה העיר הכי אהובה שלי , הבית שלנו היה ענק אבל היה משעמם שם .
בגלל זה לא הייתי בכלל בבית , תמיד הייתי נמצאת מתחת לגשם אם החברים הכי טובים שלי הפארקים קטנים .
ועכשיו מה אני עושה ? אני מחכה שהמטוס שלי ינחת הפורט אנג'לס ומשם ייקחו אותי הדודים שלי .
למה אני לא אוהבת אותם ? כי יש להם ילדים מעצבנים , הם טובים מידי צבועים ככה זה נראה .
אף פעם לא אהבתי אותם , כי הם לא הבינו אותי ! הם לא ראו עד כמה קשה לי ואף פעם לא עזרו לי.
אימא שלי והדודים שלי הם היחידים שנשארו מהמשפחה שלי , כול השאר מתו .
יש לי משפחה קטנה מעוד , אתם בטח שואלים איפה אבא שלי ? אז אבא שלי מת .
ואימא שלי התחתנה מחדש ! עם הכלב הזה אוף הבטחתי לעצמי שאני לא אקלל .
אז קוראים לי קטרינה , אבל תקראו לי קטי אני בת 18 .
יופי המטוס סוף , סוף נחת הסתכלתי בחלון היה לילה ובגלל זה ראיתי בחלון את עצמי .
השיער השחור והארוך שלי היה אסוף בצמה סינית , העניים הכחולות שלי היו מודגשות בשחור .
ולבשתי מעיל שחור מעוד וחולצה שחורה עם כתוביות בלבן .
חשבתי על הרגע שאני אצא מהמטוס והיה בשדה התעופה .
אני לא רוצה להיות פה אני לא רוצה לחיות עם המשפחה הזאת , אני רוצה לחזור לחברים שלי .
אספתי את התיק הגב הקטן שלי וירדתי מהמטוס , בחוץ ירד כמובן גשם .
לפי מה שקראתי באינטרנט כאן הגשם יורד כמאת כול השנה .
הגעתי לדלת היציאה , ושם עמדו דודים שלי דודה לילי רצה לחבק אותי ודוד מקס הלך אחריי וחייך אלי "קטי כמה טוב לראות אותך , כמה זמן עבר כמה גדלת סוף , סוף נכיר אחד את השנייה טוב יותר" אמרה במהירות ואז הוסיפה אפילו בלי לנשום "אני כול כך שמחה שאת עוברת לגור איתנו "אמרה ונישקה אותי על הלחי .
"נו לילי תעזבי אותה , את חונקת את הילדה " מלמל מקס , וחייך אלי שוב .
הוא חיבק אותי גם , ולקח מימני את המזוודות הם הובילו אותי למכונית השחורה שלהם .
בדרך כמובן לילי סיפרה לי איפה הם חיים , הם גרים קצת מחוץ לפורקס יש להם ווילה גדולה בתוך היער .
אחרי נסיעה של שעה , חשבתי עם מי אני הולכת לחיות לילדים של לילי ומקס קראו שון ודיינה .
הם היו תאומים והם בגיל שלי , הגענו לכביש קטן ופנינו לתוך היער שם הופיע בית גדול של 2 קומות .
הוא היה בצבע בז' , היו לו חלונות לבנות וגרם המדרגות היה לבן .
ליד אותו בית עמד בית יותר קטן , שם קומה אחת שם היה המוסך של המכוניות .
"יש לך הפתעה במוסך" אמרה לילי ואני הרמתי גבה , יצאתי מהמכונית במוסך וראיתי שם עוד 4 מכוניות .
"תסתכלי על השחורה " אמרה ואני הפנטי אליה את המבט , זאת הייתה מכונית וולוו שחורה .
"זה בשבילי ?" שאלתי לא מאמינה "כן ההורים שלך בנתנו לנו כסף לקנות לך את המכונית הזאת " הרמתי את מבטי בהפתעה .
"אני הגיד לה תודה כשה אני התקשר אליה " הפעם היה לי טון אדיש , היא מנסה לקנות אותי .
בטח כדי שאני אל התנהג רע ואני לא השפיע על הילדים שלהם , זה היה הפרוש של הקנייה של המכונית הזאת .
תבינו אני לא סתם ילדה בת 18 , אני והחברים שלי הינו בסוג של כנופיה בשכונות הכי גרועות בלונדון .
שם הסתובבו ארבה אנשים ולא אנושיים , מפוקפקים ושם מצאנו את ההימור על תחרויות .
הינו עושים התערבות , מכות . ריצות וכו'... ואז מי שהיה מנצח היא לוקח את הכסף .
וככה אני והחברים שלי הינו מגיל 13 , מצאנו את האזור הזה והתחלנו להתפתח , אני הייתי המהירה והחזקה בגלל זה אני הייתי תמיד רבה את המכות , אני ודין .
היינו הכי חזקים הקבוצה , הייתי מהירה מעוד ומספיק זריזה בשביל להתמודד עם גברים בגיל ה30 ולנצח אותם .
הבאתי איתי
ועכשיו אחרי שאימא שלי גילתה , כמובן בגלל הבעל החדש שלה .
אז היא אמרה לי להפסיק ובגלל שלא הפסקתי אז היא שלחה אותי לכאן .
לילי חיבקה אותי שוב , בקושי עצרתי עת עצמי מלהיגעל אני לא אוהבת להראות את הרגשות שלי ובמיוחד להתחבק .
אבל בכול זאת חיבקתי אותה בחזרה כי לא רציתי שהיא תאבל , אני הרי הולכת לחיות איתה בזמן הקרוב ואני לא רוצה לריב איתה .
(כן יש לי גם צד כזה ) נאנחתי והיא לקחה את היד שלי ומכה אותי לתוך הבית הגדול .
הכול שם היה מודרני ויפה , בסלון היה טלוויזיית פלזמה ענקית , ספה מעור וכו'..
הכול כאן נראה כאילו מאיזה ברט הוליוודי , אפילו יותר מהבית שלי .
אימא שלי היא מעצבת בגדים , והחבר שלה הוא בעל איזה חברה עם עסק גדול מעוד .
לילי הראתה לי כול חדר לחוד ואז חייכה אלי חיוך אפילו יותר גדול , היא נעצרה ליד דלת שחורה יפה .
ופתחה אותה , "החדר שלך " אמרה נכנסתי פנימה וסרקתי את החדר , הוא היה כולה בצבע סגול ושחור לבן .
"וואוו זה יפה " חייכתי אליה , הוא באמת היה יפה " שון ודיינה בבית הספר ,היום את תסתדרי ומחר את תלכי לבית הספר " אמרה ואז הוסיפה "את צריכה עזרה בלסדר את הדברים ?" שאלה ואני הנדתי את הראש לשלילה .
"טוב אז קדימה תסתדרי ואני הלכתי להכין אוכל , אני בטוחה שאת רעבה וגם שון ודיינה יחזרו רעבים "אמרה ויצא מהחדר .
התחלתי לפרוק את המזוודות ולסדרת אותם בתוך הארון הגדול , אחרי זה סידרתי כמה תמונות של אבא של חברים ואת התמונה שלי ושל אימא שלי , ליפני שהיא התחתנה .
סידרתי את הספרים שלי על מדף , היה לי ארבה ספרים לאימא שלי אמרה את זה כנראה כי היא קיר שלם של מדפים שונים .
הייתי עייפה , רציתי להתקלח לקחתי לעצמי בגדים ונכנסתי למקלחת ... אחרי מקלחת קצרה ומרעננת התלבשתי :
http://www.polyvore.com/cgi/set?id=38236469 אלו היו הבגדים שלי לבית .
הי קר מעוד , ובגלל זה לילי כנראה הפעילה את החימום אבל עדיין לבשתי בגדים חמים כדי שיהיה לי נעים .
ירדתי למתה , ונכנסתי למטבח – יחסית לבית גדול היה קל למצוא את החדרים .
לילי הכינה אטריות וירקות , חייכתי אליה ושאלתי במה אני יכולה לעזור לה , היא חייכה אלי חזרה ואמרה לי מה אני יכולה לעשות .
וככה הכנו ביחד ארוחה , היה כיף – לא ידעתי שיהיה כול כך להתחבר איתה היא הייתה בת כמאת 40 אבל השנים לא נראו אליה .
אחרי כשעה , בני הדודים שלי חזרו .
דיינה קפצה אלי בחיבוק בדיוק כמו אימא שלה חייכתי במבוכה , ראיתי אותה רק כשה היינו מאוד קטנות .
שון חייך אלי גם במבוכה ולחץ לי את היד דיינה גיחכה "מה אתה כזה עצוב ?! מחר היה לו ארבה שמן לדבר כי
למישהו כאן לקחו את רישיון הנהיגה לחודש " צחקה ושון הסמיק , הוא חייך אליה בשעשוע "לפחות יש לי רישיון " אמר בחיוך מנצח "כן אבל אתה לא שומר אליו " אמרה והוא נאנח "לא משנה, אז אימא מה יש לאכול ?" שאל בחיוך , הוא כנראה הריח את האוכל .
הם עלו להחליף בגדים , לבגדים יבשים ואז ירדו והתחלנו לאכול .
"אז למה ההורים שלך כועסים אלייך ?" שאלה דיינה , היא הייתה ילדה מעוד סקרנית .
"דיינה ! את לא חייבת לענות מתוקה " אמרה לילי , היא כן ידע למה ואני לא מבינה איך היא בכלל יכלה לקבל אותי , הרי אני עבריינית עם חברים עבריינים .
"לא זה בסדר , הבעל של אימא שלי גילה שאני הולכת כול הזמן לתחרויות של הימורים " אמרתי באיטיות סוקרת את הרגשות שלהם , דיינה הייתה בסקרנית ושון חייך אלי חיוך מעודד כנראה אני לא היחידה שעושה בעיות .
"על ההימורים ?" שאל שון , לילי חייכה מהמחשבה שהם מסתדרים אבל היא לא חשבה שנעים לקטי לדבר על זה .
"אממ. על כול דבר , בקבוצה של החברים שלי היו מהמרים והיו משתתפים .
למשל על מכות ועל כול מיני מבחני כוח " סיימתי והמשכתי לאכול , שון היה עכשיו גם מסוקרן , ואפילו לילי ומקס היו מעניינים לדעת .
"במה את שעסקת ?" שאל מקס , לילי נאנח בחיוך "אממ.. אני הייתי זאת שמשתתפת , כדי שננצח ואחר כך נחלק את הכסף " אמרתי "זה היה משחקים של רחוב , אבל היו באים אפילו אנשים מעוד עשירים עם המשתתפים שלהם , והסכומים היו מגיעים למיליונים " כולם היו בהלם לילי דיברה ראשונה "מי היה מהמר כול כך ארבה כסף ?" שאלה ואני חייכתי "למשל יש עשירים שמשעם להם ואין להם לאן להוציא את הכסף , אז הם לוקחים אותם למקומות כמו של המשחקים , יש כאלה שפשוט אוהבים אלימות " אמרתי , והטון שלי היה סוגר את הנושא .
ואש שאלתי את שון , העברתי את הנושא "למה לקחו מימך את הרישיון ?" הוא נאנח ולילי צחקה "הוא ניכנס למישהי מאחורה , ועוד צעק אליה אחר כך , ואחרי שהיא התקשרה אז הוא גילה שאבא שלה הוא שוטר " .
השתתקתי לכמה שניות ואז התחלתי לצחוק .
"נו באמת " אמר שון בתסכול השיחה גלשה לכול מיני נושאים , אחרי שסיימנו לאכול והניקינו אחרינו .
הלכנו לסלון ודיברנו , זה היה מוזר בפעם הראשונה אחרי ארבה זמן (מאז המוות של אבא שלי )הרגשתי כמו במשפחה אמיתי .
לא הבנתי למה חשבתי על המשפחה הזאת כעל צבועים , הם היו נחמדים והרגשתי שאני יכולה לסמוך אליהם.
ב10 בערב , לילי אמרה לנו ללכת לישון כי יש לנו מחר בית ספר , נפרדתי מכולם בברכת לילה טוב והלכתי לישון , לבשתי פיג'מה ונשכבתי על המיתה הנוחה , ואחרי כה דקה נרדמתי אם חיוך על הפנים ....
מקווה שאהבתם :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
