תמיד תהיתי למה כולנו "נופלים" באהבה. ותוך כדי תנועה, הבנתי איך לעולם לא ירדתי לסוף דעתו של ההוגה עם הלב העצוב. מה יש בבני אדם שרודפים אחרי ידיים גדולות שיעטפו אותם? אחרי אדם שאולי יכיל אותם אחרי שהתייאשו מלהכיל את עצמם? מחפשים את ההוא הנפוץ בפי רבים,שישלים אותנו, כשאולי הוא מאז ומעולם היה קרוב מתמיד. גם כשאלפי שנים יוכיחו שאדם בתוך עצמו הוא גר, עדיין יהיה כמהה למצוא את זו שהפיצה חום בלילה הקר ובנתה את ביתו השבור. כי לחום שממנו הגחנו כולנו צמאים לחזור.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
