"קומי גברתי כבר עשר בבוקר" צעקתי לחדרה.
צעדתי בצעדים מהירים פן תקום מאוחר מעשר ויהרס לה כל סדר היום.
פתחתי את הדלת באיטיות, אולי היא כבר כמה והיא כרגע מתלבשת, אך ראיתי שהיא עדיין שכבה במיטתה כמו בול עץ.
"גברתי?" מלמלתי כשמבטי בוחן את שלוליות הדם הקטנות.
התקרבתי בצעדים מהירים למיטתה וראיתי את השמיכה הרטובה והאדומה, משכתי אותה במהירות וראיתי אותה שוכבת שם עם סכין תקוע לה בבטן.
אני לא יודעת מה קרה אחר כך, ברקע היה צעקה של אישה אבל אז הכל לאט לאט השחיר.

"רואה אותה?" שאל אותי סקוטי
מבטי נשלח לעבר אישה שמדברת עם המפקד בוב.
"היא החדשה?" שאלתי, בוחן במבטי אותה, את גופה.
הוא הנהן לאישור "אתה יודע מאיפה היא?"
"לא יודע אך תכף נגלה" אמרתי לו עם חיוך כשהם התקרבו אלינו
ג'ון שהאזין לשיחה שלנו התקרב אלינו ושלח לעברה מבטים, כנראה בודק אם היופי שלה מספיק לו.
בדקתי אותה מהר מחדש, היה הכל בכמות המתאימה, השיער שלה הגיע עד החזה שלה והוא היה חלק בצורה יפה.
העיניים הירוקות שלה עשו לה פנים זוהרות והשתלבו ביחד עם השיער החום שלה.
היא לבשה חצאית שכמה ס"מ מעל הברך בצבע שחור עם חולצה קצרה לבנה ומעל זה עליונית קצרה ושחורה, שהיא מכופתרת רק בכפתור אחד באמצע.
היה לה חיוך מיוחד, מהפנט.
הם הגיעו אלינו ובוב התבונן עלינו ואמר "זאת ג'ינה, ג'ינה אלו סקוטי" אמר והצביע על סקוטי שהיה מימיני, "ליאם" הוא הצביע עלי ומבטה הביט עמוק לעיניי "וג'ון" אמרו הצביע על ג'ון ששלח את ידו אליה, תפס אותה ונתן לה נשיקה קטנה.
הוא תמיד היה ידוע כרודף שמלות.
היא צחקקה צחוק מדהים ושלחה את יידה חזרה אליה כשסומק מעטר את פניה.
"תתייחסו אליה בכבוד ותעזרו לה להתאקלם כאן" אמר תוך כדי שהוא מביט בג'ון בחומרה "ג'ינה אני מאחל לך בהצלחה ואם את צריכה משהו אני במשרד שלי"
"תודה המפקד בוב" הקול הנשי שלה היה כל כך מושך, האישה הזאת נולדה בשביל הגברים.
"את יכולה לקרוא לי בוב" אמר לה עם חיוך והלך למשרדו.

הבטתי על הבנים, הם נראו לי כמו להקה של טורפים שרואים אייל תמים בשדה לבד.
"מאיפה הגעת אלינו?" שאל אותה סקוטי "הרי זה פשע לוותר על דבר כמוך"
חייכתי והרגשתי איך אני מאדימה בשנית, אני חייבת להודות שהם יודעים כיצד לגרום לבחורה להיות נערצת.
"מהבולשת" עניתי
"ולמה עברת משם? הרי שם יש תנאים טובים יותר מכאן" שאל סקוטי, מופתע.
"היה לי רומן, עם הסנ"צ" עניתי רואה איך הפה שלהם משתנה לחיוך מאוזן לאוזן.
"ואו לביאה" אמר ג'ון "מזל שכאן מותר קשרים רומנטיים בין עובדים" אמר עם חיוך
צחקתי ומדי פעם שלחתי מבטים לעברו של לאם, שרירים תמיד משכו אותי, ולו היו בשפע.
"רוצה להתחיל לעבוד על התיק הראשון שלך כאן?" שאל אותי ליאם
"מאיפה מתחילים?" שאלתי עם חיוך

נסענו לזירת הפשע בשתיקה מביכה, אני וליאם במכונית אחת וג'ון וסקוטי במכונית אחרת.
הגענו אחרי 5 דקות שנראו כנצח.
הבטתי על הבית, בית ענקי, 5 קומות לפחות, מעוצב בעיצוב נשי גברי, נגיעות יווני.
נגשתי לכניסה מראה לשוטר בכניסה את התג של ה-CSI.
נכנסתי, מביטה בפסלים, התמונות, הקישוטים, הרהיטים.
עליתי למעלה בעקבות השוטרים כששאר הבלשים מאחורי, שולחים מבטים לבית.
הגעתי לקומה השלישית והיה קל לזהות את החדר בגלל כמות השוטרים שעמדה בכניסה ביחד עם המז"פ [מחלקת זיהוי פלילי, הם אחראים על בדיקת הראיות] התקרבתי לחדר כשהעקבים שלבשתי נוקשים על רצפת הקומה.
רוב האנשים חושבים שקשה לתפקד עם עקבים אך מצאתי אותם מצילים את חיי מלא פעמים והריצה איתם לא מקשה.
נכנסתי ונגשתי לעבר המיטה שלידה הייתה בת שבדקה את הגופה, כנראה מנתחת הגופות.
"שלום" היא אמרה לי עם חיוך "אני לוסי"
"ג'ינה" אמרתי לה עם חיוך ואז חזרתי להביט בגופה.
"טינה וולקס, בת 17, הגופה כבר קרה, זה אומר שהיא נרצחה לפני 6+ שעות, בשביל להיות מדויקת אני אצטרך לקחת אותה לחדר הניתוח, הסיבה למוות היא כנראה הסכין" אמרה לי ולשאר חברי הצוות שהיו מאחורי.
"מי מצא אותה?" שאל ג'ון
"המטפלת שלה מאז ינקות, טרה לינפק" אמרה
"איפה נוכל למצוא אותה?" שאלתי
"במטבח למטה" אמרה תוך כדי שהיא מסמנת לאנשים עם שק לעטוף את הגופה ולקחת אותה לחדר הניתוח.
שלחתי מבט אחרון על החדר וירדתי למטה עם חברי הצוות שלי.
וכמו סימן מיוחד נכנסו כל חברי המז"פ לחפש ראיות.

"גברת לינפק תודה רבה על שהצטרפת אלינו בחדר החקירות, אנחנו מבטיחים לנסות לגלות במהרה מי הרוצח" אמר ליאם
"אין בעד מה, אני רוצה שתכלאו את הרוצח כמה שיותר מהר" אמרה עם עיניים נוצצות.
"נתחיל מכך, איפה היית ב12:30 בלילה?" שאלתי, נזכרת בשיחה עם ליסה בחדר הניתוח.

"היא מתה ב-12:30 בלילה אולי זה נראה כאילו נרצחה על ידי הסכין אך היא נרצחה על ידי מכה חזקה וחדה בראש" אמרה ליסה
"כנראה הרוצח לא היה בטוח בקשר למוות שלה אז הוא תקע את הסכין בבטן שלה" אמרתי אחרי מחשבה קצרה
"זה כנראה רוצח חובבן" אמר ג'ון
"או רוצח שרצח פעם ראשונה" אמר סקוטי
"ומה יותר מתאים מאישה זקנה שנמאס לה מנערה מעצבנת עם מלא פקודות?" שאל ליאם עם חיוך

"אני ישנתי" אמרה, מחזירה אותי חזרה להווה.
"מה היה טיב יחסיך עם טינה?" שאל ליאם בקשיחות "אולי מטפלת מעוצבנת ונערה מעצבנת?"
"לא לא!" מיהרה להגיד טרה "אני וטינה היינו כמו חברות הכי טובות, הייתי חשובה לה יותר מההורים שלה מאחר ותמיד היו עבודה, כשהיה לה בעיה או סתם רצתה לדבר היא הייתה באה אלי" אמרה טרה מנגבת דמעה שירדה לה
"מיקודם אמרת שישנת, איך יכולת לישון כשאת שומעת את הצרחות שלה?" שאלתי
"אני לא יודעת, ב-12 אני זוכרת שפתאום הרגשתי כל כך עייפה אז איחלתי לטינה לילה טוב והלכתי לישון, וזה מוזר כי קמתי בתשע וחצי ואני תמיד קמה בשש מקרני השמש וגם כי כל רעש קטן מעיר אותי"

"אפשר למחוק את טרה מרשימת החשודים" אמר ג'ון בקול מאוכזב ולקח את התמונה מהלוח הלבן ושם אותה בצד מתחת למילים "לא חשודים" הרשומים בטוש מחיק שחור. הבטתי על רשימת החשודים, לא היה שם אף אחד, הבטתי על רשימת הלא חשודים, תמונה של טרה ותמונה שלהוריה של טינה היו שם.
"תזכירו לי למה הוריה של טינה לא ברשימת החשודים?" שאל ליאם
"מצלמות האבטחה הראו שהם עזבו רק בסביבות 1 בבוקר ומצלמות האבטחה בחדר של טרה הראו שהיא באמת נכנסה לישון בשעה 12" אמר סקוטי
"ובחדר של טינה איך מצלמה כי היא רצתה פרטיות נכון?" שאל ליאם
"נכון" ענה סקוטי
"נתקענו בלי קצה חוט" אמר ג'ון
פתאום נפל לי האסימון.
חייכתי חיוך גדול ואמרתי "טרה אמרה..."




זהו נגמר החלק הראשון [:
אני מקווה שאהבתם [:
אם יש משהו שלא הבנתם אני אשמח להסביר לכם בתגובות.

לאב חן ♥