לא יודעת מה יש בי היום.
מן רגעים כאלה אני מצפה לאמון מאנשים.
אני אוהבת כל אחד ואחת שלידי, בחברתי, מי שיושב לצידי בכיתה ולא החלפתי איתו מילה במשך שנתיים+ מאז תחילת התיכון אני אוהבת ומאמינה בו.
מכירים את זה?
אתה מאמין במישו, בוטח בו, יודע שהוא אכן בן אדם בליבו עמוק איי שם.
ובשניה,
ברגע,
יכול אמון ואהבה שלמה מעלום להתערער.
מוזר. אמונה. מילה מוזרה כזו.
אני לא יודעת כ"כ מה לכתוב פה.. נהיו לי חיים שיגרתייים שכאלה מאז החזרה ללימודים.
כיתה י'ב..קשה.. לא קיבלתי שיעורים מכיתה ד' נראלי ופתאום אני מוצאת את עצמי יושבת ועושה שיעורי בית על השולחן, ושעתיים עוברות להן ככה בכייף.
איפה המנוחה? השנ"צ שלי.. על הבאחטי איפה נוי הזו שאוהבת לישון וחייבת לישון..?
אני אחפש אותה.. אולי היא עוד לא חזרה מכביסה.
סתם מן רגע של להוציא ולהוקיע מה שהיה לי.
קצת בדילאיי.. אבל בכל זאת שתיהיה לכם שנה טובה ומתוקה קוראים יקרים שלי.
ואפילו שמעולם לא יצא לי לדעת מי אתם רק לכם יצא להכיר..אני אוהבת אתכם.
תתנו אמון באנשים.אבל במידה הנכונה.
3>
נויה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
N-BJ
