בלוג של אישה קטנה

זה נראה שכל העולם רץ, ונע במרחקים ארוכים ממני...

אני מרגישה שאני תקועה מאוחר, אחרי שכולם מתקדמים ומגשימים ומצליחים...

ואני עדיין אותה ילדה מתוסבכת שרבה עם עצמה ומתנחמת באוכל.. עדיין מחזיקה את היד של אמא ומסתתרת מאחורי הזרועות שלה בתקווה שהיא תגן עליה מכל פגע.

עדיין אותה אחת שמתקפלת כשמדברים איתה על סקס בגלוי,

אותה אחת מתעקשת להשאיר בארון את הג'ינסים מכתה י' במחשבה שזה יעלה עלי שוב.

אבל אני כבר לא הילדה הזו, אך מרגישה ככה. מה זה אומר?

למה אני תקועה מאחור בזמן שכולם לא??

מזל טוב לבת 20, עד 120

רע לי כלכך

נשמעת בכיינית....

הצבא,

המצב הכלכלי...... אני ממש על קו העוני,

לא קל לחיות עם אמא מוגבלת שלא עובדת, מקבלת 2000 שקל קצבה,

להתמודד עם הצבא שמכביד עלי, שלא עוזר לי ועם מפקדים שבוחנים ודרכים עלי בכל פינה.

לא מסוגלת יותר להתמודד עם זה. אני במינוסים בבנק, לא יכולה לעבוד כי לא נותנים לי, הצבא הזה. אוכלי חינם מגעילים, חזירים עם דרגות

לחזור הביתה בשעות מאוחרות, חסרת סבלנות, מנוח נפשי. עייפה ועצבנית... שכל מה שבא לי לעשות זה לבלוס.

ואם אבלוס? אז ארצה למות כי אני לא מסוגלת להכיל את השומן. השומן בשבילי זה עוד הוכחה לכמה שאני הופכת את החיים שלי ליותר עלובים.

אני לא יכולה להמשיך ככה יותר. אין לי מושג מה יהיה מכאן