"שנייה.. מה?" שאלתי אותה אחרי שגמרנו לצרוח.
"מה ששמעת!" היא ענתה בהתלהבות.
"אבל.. מה עם ההורים?" שאלתי בדאגה.
"לא יודעת. אבל אולי נשמח עכשיו ונדאג אחר כך?" היא אמרה. את החלק הראשון בבאסה אבל אז התחילה לשמוח.
"היא צודקת"
"טוב" אמרתי "אני איתכן!"
"מעולה!" היא אמרה "תיהיו מוכנות פה, מחר בבוקר :)" היא אמרה עדיין מתלהבת כמו ילדה קטנה.
"רגע.. מחר?" אמרתי ושתינו הסכלנו עלייה בשוק.
************
מאז השיחה ההיא עבר 6 חודשים. ה6 חודשים הכי עמוסים בחיים שלי. כבר למחורת טסנו. אני, ענבל וליאור. אולי חלק חשבו שאנחנו סתם עוד 3 בנות, אבל אנחנו יותר מזה. וידענו את זה.
"מה את עושה ערה?" ליאור שאלה אותי בבוקר. השעה הייתה 7.
"הקדימו לי את החזרה" אמרתי בתלונה.
"מה? למה?" היא שאלה בשוק.
"כי יש לי מחר הופעה. ביי!" אמרתי ויצאתי. באותה שנייה שנאתי את מייק, האמרגן. הוא אמר שאחרי הסיבוב אני יפסיק להופיע.
הגעתי לחדר חזרות.
"איחרת" הוא אמר בלי להתייחס אליי אפילו.
"מה היה לך כ"כ דחוף? אני יודעת להופיע! רק עכשיו גמרתי את סיבוב ההופעות!" שאלתי.
"שמעי.. זה לא טוב לתדמית שלך." הוא אמר בקול רציני.
"על מה אתה מדבר?" שאלתי.
"אתה צריכה חבר." הוא אמר.
הייתי בשוק. "אבל אני לא אוהבת אף אחד!" אמרתי.
"אין מה לעשות. את יפה, את מוכשרת ודברים כאלה. זה לפחות מה שכתבו עלייך בעיתון בופ."
"אז זה העיניין? בופ?" שאלתי בזילזול.
"בערך. את מקום שני ברשימת הצעירים ששלטו בנו. וכתוב שם ואני מצטט : 'רוני אריה, יהודיה-ישראלית שעברה לאמריקה לא מזמן, כבר המון זמן מעלה קאברים ליטיוב וכמובן שכבר הספיקה לחשמל את כולנו. ילדה יפה, מדהימה ומוכשרת שכמותה-אז איך אין לה חבר??' " הוא נשם נשימה עמוקה והמשיך "את מבינה? את יותר מידי מדהימה עכשיו. את יודעת שאת לא נחשבת בלי חבר."
"אני לא יהיה עם מישהו כיחסי ציבור. אני מעדיפה לחזור הביתה ולהיות מישו לא מוכר!" צעקתי עליו. מי הוא שהוא יגיד לי שאני צריכה חבר?!
"טוב, את זה נסדר אחר כך. אבל את לא יכולה להמשיך להיות עם החברות האנונומיות שלך"הוא המשיך.
"לא!! הם הדבר היחיד שלא השתנה אצלי בחודשים האחרונים!" זה כבר עיצבן אותי!
"אין מה לעשות. את יודעת שמחר...."
"מחר יש לי הופעה לתרומה. כן אני יודעת." אמרתי בקול מתלונן. אבל לא הבנתי למה אני מתלוננת, זה תרומה וזה תמיד היה לי חשוב!
"הצלחתי להביא מפיק ענק. הוא יכול להפוך אותך לדבר הכי חם בהוליווד הצעירה!! עכשיו את יכולה ללכת, מחר תבואי ב7 לחזרות."
"טוב." אמרתי בקול אדיש. זה רק מפיק.
בדרך חזרה לבית, חשבתי על מה שהוא אמר 'את צריכה חבר' 'את לא נחשבת בלי חבר' 'את לא יכולה להמשיך להיות עם החברות האנונומיות שלך'. בכיתי כל הדרך. צילמו אותי.
"את בסדר??" ליאור שאלה אותי שנכנסתי. "תראי מה פירסמו ביוטויב!"
_____
סורי שיצא קצר.... תגובות? :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
