היי כולם..

בשבוע שהייתי בצבא, המצב המדינה הדרדר. נכנסו קרקעית לעזה, הטילים מפגיזים ללא סוף, וחיילים מתים ונפצעים על ימין ועל שמאל.

לפני כמה דקות התעוררתי. אחותי סיפרה לי שחייל בודד שגר עם חברה טובה שלה נפצע אנוש בפעולה הקרקעית ושמטיסים את אמא שלו מצרפת כרגע. חברה שלי סיפרה לי שאחיה התאום, שרק סיים טירונות בקושי בתותחנים, נוסע לעזה. בן של חברה של אמא שלי הלך אתמול להלוויה של חבר קרוב שלו שנהרג.

זה לא נגמר. זה לא יגמר. ומרגיז אותי שאני לא יכולה לעשות כלום לגבי זה. לחיילים האלה לא מגיע למות אחרי בקושי עשרים שנות חיים. זה לא פייר שמשפחות צריכות לשכול בנים כל כך טובים וחזקים שחבל שהמדינה הפסידה.

כל המלחמה הזאת מיותרת. הערבים האלה מיותרים. צריך לשים לזה קץ.

יש לי כבר פרק וחצי נוספים מוכנים לסיפור. אני לא יודעת אם שווה להמשיך להעלות אותו, בהתחשב במצב.

הייתם רוצים להמשיך לקרוא? הייתם רוצים שאמשיך לכתוב למרות הכל? אני כבר לא יודעת, אבל אתם יכולים לעזור לי להחליט.

אוהבת עם לב כבד מאוד,

אלכס.