היי כולם!

טוב, אז ככה...

אני לא יודעת מה לעשות.

מצד אחד, יש לי סיפור מוכן בראש (כלומר, הסיפור שעכשיו עולה לבלוג) אבל משום מה, כשאני ניגשת לכתוב אותו, אני חוטפת חתיכת בלאקאווט שזה מביך. לפני שהלכתי לצבא בשבוע שעבר, הייתי מלאת השראה לכתוב את הסיפור הזה, אבל שבוע אחד לא בבית, ופשוט הרגשתי שההשראה הולכת ונעלמת. האם בגלל שזה צבא? האם בגלל שאני לא בבית? אני לא יודעת.

אז... חוששני שאני בפרשת דרכים. או שאני אפסיק את הסיפור ואנסה חדש, מה שלא נראה לי ראוי או אפשרי עקב המצב הנוכחי, או שאסגור את הבלוג לגמרי.

יש לי כל כך הרבה רעיונות לסיפורים, אבל אף אחד מהם לא יכול לבוא לידי ביצוע. מהרגע שסיימתי את "סיפור על חברים אבודים" ו-Rae of Light, הסיפור באנגלית שלי, פשוט לא הצלחתי להביא את עצמי לסיים אף סיפור אחר. מה זה אומר עלי ככותבת, אני לא בטוחה.

אז מה המסקנה של הפוסט המייאש הזה?

אני פשוט כרגע לא אעדכן שום דבר. מפעם לפעם אשאיר סימן חיים, עד שאקבל השראה או אחליט מה לעשות בנידון. אבל בינתיים, תאלצו להסתפק בסיפורים הישנים.

עמכם הסליחה.

אוהבת המון,

אלכס 3>

היי חברים!

קודם כל אל תדאגו, עודני כאן, אני פשוט עדיין בצבא. מחר אני חוזרת הביתה ובמידה ואהיה עירה מספיק, אעלה פרק חדש :)

חוץ מזה, אני מתחילה לתהות לגבי סגנונות כתיבה ורעיונות חדשים לסיפורים הבאים שלי, בעברית ו/או באנגלית. לאחרונה התחלתי לקרוא סוגים שונים של ספרים, כמו סדרת מחוננת או on dublin street ואני מתחילה לגבש מעין אישיות כסופרת וכפרט. אני מקווה שמה שיצא בסוף יהיה טוב :)

ולדבר אחר -

ראיתי שבזמן שהותי בצבא ישרא בלוג נמצא על סף סגירה. אני כמובן לא מאחלת לישרא להסגר, והייתי מעדיפה לו היה ממשיך כרגיל, אבל במידה ואירוע כזה יקרה, אני קודם כל מגבה את הבלוג, וגם אמצא מקום חדש לפתוח בו בלוג/אתר סיפרים משלי. אז אל ייאוש, ובואו נקווה כולנו שזה לא יגיע לזה.

אוהבת הכי הכי ומחכה לחזור הביתה כדי להמשיך להעלות ולכתוב את הסיפור,

אלכס 33>