אני יודעת שטעיתי.
אני יודעת שנכשלתי איתכם פעם אחר פעם,
ושבמצבים מסוימים זה פגע בכם, אולי מאוד.
אני יודעת שזה היה מזמן.
לפני מספיק זמן כדי שתכעסו ותגידו לי להמשיך הלאה.
הגזמתי בגלל שטויות.
התייחסתי אל דברים חשובים כאל שטויות.
ברחתי, כעסתי, חייכתי; שולטת בהכל.
שעשוע טהור.
דאמ,
היה צריך לבדוק מה קורה למוח שלי ואז
כזה
לייצר סמים ע"פ הנוסחה הכימית לרגשות שלי.
אבל הי,
אז מה אם אני~ טוב... מוטציה.
אם מתעלמים מהכל,
חיבבתם אותי.
אני יודעת שכן.
אז
אולי
תפסיקו לסנן?
ואולי
אוליאוליאולי
אם יום אחד יתחשק לכם
סתם כזה
לבדוק אם אני עדיין חיה
תקשיבו. תקראו. תראו.
שאני די כזה,
אתם יודעים,
מתגעגעת.
28.3.2012, סביבות 7 בבוקר.
חדר השינה של ההורים. עושה מסאז' לחתול חצי ישן.
חוסר תאורה נחמד כזה של בוקר.
סול-מי-רה-דו-רה-מי-סול-מי-רה-דו-רה-מי-סול-מי-סול-לה-מי-לה-סול-מי-רה-דו.
'אבא' מסתכל עלי מודהם.
"לא זייפת. ואפילו שרת את זה בסולם הנכון..."
-"מה? בלתי אפשרי. בטח חליתי."
מזמזמת~
סול-מי-רה-דו-רה-מי-סול-מי-רה-דו-רה-מי-סול-מי-סול-לה-מי-לה-סול-מי-רה-דו.
"גם עכשיו... אני מקווה שחלית להרבה זמן."
סול-מי-רה-דו-רה-מי-סול-מי-רה-דו-רה-מי-סול-מי-סול-לה-מי-לה-סול-מי-רה-דו.
סול-מי-רה-דו-רה-מי-סול-מי-רה-דו-רה-מי-סול-מי-סול-לה-מי-לה-סול-מי-רה-דו.
סול-מי-רה-דו-רה-מי-סול-מי-רה-דו-רה-מי-סול-מי-סול-לה-מי-לה-סול-מי-רה-דו.
-"רגע. איפה הפה? אין לי פה. איפה הפה?!"
סול-פה-מי. דאמ, לא. סול-פה-מי. סול-פה-מי.
סול-פה?-מי. מי-פה-סול? סול-פה-מי.
-"אין לי פההה. רגעעעעע. תעזור לי למצוא את הפההההה ;;"
{מי שלא יודע איך קוראים לסולמירהדורהמי הזה, לפינה. עכשיו.
לא לדעת מי כתב את זה, לעומת זאת, לגיטימי למדי.}
כינוי:
underage
בבלוג זה
בכל הבלוגים
