ambivalent - תיעוד של מחשבות אקראיות

את היום העברתי בלישון.

ואז להתעורר מסמס.

ולישון.

ואז להתעורר משיחת טלפון.

ולהמשיך לישון, עד שלוש בערך.

ואז לא לעשות כלום.

ואז, להכין סושי.

כלומר, לגסוס בזמן שאמא שלי מכינה סושי ואני נותנת לה הוראות.

יצא נורא כושל.

ונורא טעים.

וזה נורא נחמד.

והייתי מעלה תמונות, אבל אין לי כוח.

יום העצמאות, מתחיל להחשיך, ואני לא מראה שום נכונות לצאת מגבולות החדר.

לצאת אומר להתקלח.

אחרי שיוצאים יש ילדים מעצבנים עם ספריי שהורגים לך את השיער.

כשחוזרים מתקלחים שוב.

פשוט... NAH.

אבל יש את ההרגשה המציקה הזאת שאני מפספסת משהו.

אני יוצאת חתיכת נימפומנית, כשאני פשוט כל-כך כל-כך לא.

סקרנות, נו.

סקרנות טהורה.

אני כמעט נקרעת בין שני הדברים הקטנים האלה שאי אפשר לשלב.

כלבה מפגרת.

אני מתגעגעת אליו. א-י-ך? שק חבטות MUCH?

נו מה, יש אפשרות אחרת עם צלקת שצרובה אצלי בעור?

חרטה מס' 246: לסרב לחבר שלו, כשהוא שאל אם להזמין אותי למקומות.

לכו תזדיינו, אנשים עם כריזמה.

[לא, רגע, אל תלכו, תזיינו אותי. בבקשה?]

כן, אדוני. [רגע, מה?]