ambivalent - תיעוד של מחשבות אקראיות

אני לא זוכרת את היום האחרון בו באמת ישנתי בשעה הזאת. פשוט לא זוכרת...

אני לא יכולה להרדם בצורה טראגית למדי. ולהתעורר כל שעה-שעתיים לא בדיוק עוזר לנוח.

היום הכרחתי את עצמי להתעורר קצת אחרי אחת עשרה.

כלומר... הייתי ערה בעשר. התכוונתי להתעורר בעשר. נרדמתי.

והנה אני כאן, יושבת בקושי עם שרירים כואבים ראש מתפוצץ ושלוש שעות לחזור לחיים ולצאת מהבית.

כדי ללכת קילומטר.

ואז לנסוע ארבעים וחמש דקות באוטובוס לא מוכר במסלול לא מוכר.

ואז לרדת - אין לי מושג איך - בתחנה הנכונה, וללכת - אין לי מושג איך - עוד איזה חמש מאות מטר עד היעד.

ואז להעמיד פנים שאני משחקת באנרגטיות, ושיש לי כוח להיות באותו החדר עם בני אדם, ולעווותת אתתת הזמןןןןן שווובבבבבבבב~

חה.

לא.

על מי אני עובדת...

אני אחלה בלהיות עציץ. 

אבל הרחוב שלי כל כך נחמד בארבע וחצי בבוקר...