היי, תפסיקי להיות כל כך פסימית. תחשבי.
תחשבי, לעזאזל,
לא אכפת לי שאת רחוקה שנות אור מלהיות טובה מספיק בשבילו,
לא אכפת לי שהדבר הנכון בשבילו זה להתרחק ממך,
לא אכפת לי שהרגשות שלו כלפייך הם בגדר תעלומה,
תחשבי...
לאט.
צעד אחר צעד.
אז, התאהבת.
זה היה בסדר.
קיבלת את הדחיה שלך,
שרדת אותה.
במשך שלושה ימים.
אז קיבלת את... זה...
נכנסת להלם.
זה היה טוב יותר
מכל מה שאי פעם
היית יכולה לקוות לו.
ואת לא הצלחת להבין את זה.
את יודעת שאת לא טובה מספיק.
את יודעת שאת זה לא מה שהוא צריך.
את יודעת שהוא מחבב אותך...
ובכל זאת, את מנשקת אותו...
למה?
אז נהנת מהצחוק והדאונים,
והמשכת לא לדעת.
מצב אינטימי.
את יכולה לפרוץ בבכי מרוב בלבול.
את שואלת משהו, שאת בכנות לא יודעת
את מופתעת, בכנות, מהתשובה.
הוא לא האדם ש...
את יודעת את זה, הרי.
את מכירה אותו, טיפה.
אבל אם זה כולל אותך החוקים משתנים?
את לא באמת קיימת בשבילו, ולפיכך שאלת שאלה הגיונית?
ילדה, את דפוקה.
"אני זאת שהתאהבה בך, הרי".
כשרמות התשוקה שלך חוצות את הקו האדום,
כשאת רטובה כל-כך, מטושטשת כל-כך...
ואת רוצה רק אותו, אף אחד חוץ ממנו.
3,500 קילומטר.
תמשיכי לרצות.
עריכה, 6:07
בלי לדעת כאב,
בלי לדעת דמעות,
הוא הלך אחריה, שבוי,
בין קוצי הורדים.
בעברית דברים הרבה פעמים נשמעים ממש חרא.
עריכה, 6:16
האם אתה יודע, על מה היא שותקת,
מה משאלותיה
האם אתה יודע, מה היא אומרת,
כשאתה לא ליד
(ליד מישהו אחר...)
האם אתה יודע, מתי היא תלך,
לאן היא הולכת, (כשאתה מקשיב לצעדים)
האם אתה יודע, אם יש לך את השליטה,
כדי להחזיק אותה
טעות מצידי לכתוב לך את זה, אז.
אני מרגישה שזה נכון בצורה ממש לא בסדר.
צדקת.
אני נערה.
"אומרים שקופסא קטנה
משמחת יותר מקופסא גדולה
מה לעשות, בקצב הזה אגרום לך
לשנוא אותי עוד ועוד."
כינוי:
underage
בבלוג זה
בכל הבלוגים
