קטן הרבה יותר ממה שהייתי רוצה.
אסור לי לצרוך כמויות גדולות של טיק-טק בו זמנית. זה חומצי בצורה שהקיבה שלי פשוט לא אוהבת.
אבל אני בקושי מצליחה למנוע מעצמי לזלול עוד חפיסה.
אני עייפה, אבל לא עייפה, ורעבה, אבל לא רעבה, וחיה. בינתיים.
נורא התרחקתי מאנשים. לא טוב.
אבל כל פעם כשאני חושבת על להפגש עם מישהו ולהשלים פערים השיער שלי מתחיל לסמור. [מה כרגע כתבתי?]
אני מתחילה לשנוא את מנגנוני ההגנה הכמעט מושלמים שלי.
בשבת הייתי מוכנה לרצוח או לברוח או לספר את האמת.
עכשיו אני כבר אפילו לא כועסת.
היי, רק עוד פגיעה אחת שתשאיר זיכרון כואב, זה כבר לא משנה כלום.
ביום ראשון הייתי בשיחה עם הפסיכולוגית של הפרוייקט לנערים כושלים בית-ספרית שאני אמורה לעשות בגרויות בעזרתו.
המבנה נראה כמו מחסן וכשמפעילים את המזגן יש ריח חשוד.
יש ספות שאני נורא אוהבת את העיצוב שלהן, ורהיטים מתקופות עברו.
אם הייתי אופטימית עכשיו,
הייתי חושבת על האפשרות שאכיר בני אדם נחמדים, כאלה שלא ימאס לי מהם.
על זה שזה לא כל כך פסיכי מצידי להאמין במקום כלשהו שאני בהחלט מסוגלת להוציא 20 [חחחח. לעולם לא. יותר!] יחידות בגרות תוך 2 מועדים.
אבל היי, זאת אני.
אין לי סיכוי.
כינוי:
underage
בבלוג זה
בכל הבלוגים
