ambivalent - תיעוד של מחשבות אקראיות

אתמול בלילה הייתי מחוץ לבית לבושה בחתיכת בד שחורה. 

חתיכת הבד השחורה-כשמה היא-חתיכת בד שחורה, מפני שאין היא ראויה לכינוי שמלה.

חתיכת הבד השחורה סטרפלס. החצאית שלה עשויה ממשולשים, בערך כמו של טינקרבל. 

לא תמיד הייתי בטוחה שהחצאית מכסה לי את התחתונים. 

וגם לא לבשתי חזיה. (איך לכל השדים והרוחות יש פמיניסטיות שעושות את זה? יש בגדים שפשוט אי אפשר ללבוש בלי חזיה.) 

יצאתי מהבית בלבוש הזה כדי להשיג פלאפל. רציתי פלאפל. אמא אמרה "תצאי כבר ככה" (חתיכת בד שחורה מאוד נוחה בבית.). התוכנית הייתה לקנות פלאפל במרחק שני רחובות מהבית. 

כל הפלאפליות בעיר היו סגורות, אפילו שעבר לא מעט זמן מיציאת שבת. 

אז נסענו לרמת גן. 

ושם היה מקום פתוח, כמובן. וסופר מואר. ומלא בגברים שראו טלוויזיה. 

אף אחד לא הציץ לעברי, אבל מזמן לא הרגשתי כל-כך לא נוח. 

אז כן, פלאפל. 

שווה את זה.