נחשו מה, גם שלשום
הילדים שלנו מתו
ואף אחד עוד לא הזיל דמעה
למי אכפת
שילדים שלנו מתו
אם לא הראו אותם בכתבה
בימים כאלה מאוד מתחשק לי לבדוק כמה עוד אסונות קרו לילדים יהודים כשרים ביממה האחרונה.
רק שאלה לא אסונות שיכולים לקדם אג'נדה פוליטית כלשהי, אז meh.
אני מבינה את זה יותר כשמדינה מתאבלת על זמר/יוצר/משהו. יש לפחות הכרות בסיסית.
אבל בין שלושה נערים שמתו מסרטן לשלושה נערים שנדקרו במסיבה לשלושה נערים שנחטפו ונרצחו... ממ.
עריכה:
וזה כבר דוחה במידה שאני לא יודעת איך לתאר.
(למישהו מתחשק להסביר לי מי זו? נראהלי ששמעתי את השם מורן אטיאס איפושהו. נוגד מספר עקרונות לבדוק עכשיו בגוגל.)
עריכה 2:
אז העניין עם מורן אטיאס נראה לי פחות דוחה. הפגנת יחיד בניו יורק דווקא הייתה רעיון מעולה. התמונה הזו, לעומת זאת, פחות.
ולהבהרה.
ברור שהמדינה צריכה להתייחס לחטיפה ולרצח שלהם.
הבעיה שלי היא עם האזרחים היחידים שמנהלים תחרות של 'למי אכפת יותר מארוע טראגי זה'.
אני לא יכולה להבין את ההתלהמות האלימה (מאוד אלימה. מאוד-מאוד אלימה) נגד שר X שסרב לקבורה צבאית בין השאר בטיעון של 'למי פאקינג אכפת מי אמור להקבר בחלקות צבאיות, הורים לנער מת ביקשו אז תעשו את זה!'.
אני גם לא יכולה להבין את האיסור הלא כתוב נגד בתי עסק לפרסם כל-דבר-שהוא שלא קשור לרצח.
וכל הימין שמשתמש בזה כדי להזכיר שצריך לבנות עוד, והשמאל שמשתמש בזה כדי להצביע על כך ש"תראו במה ימין מתעסק! נערים מתו והם עסוקים בלנצל את זה!".
לגמרי לא יכולה להבין את מה שקראתי עכשיו על מקרי אלימות נגד ערבים בירושלים. אין איזה שאיפה להיות יותר טובים מזה? אין איזה גאווה של "אנחנו יותר טובים מזה"? כאילו פאק, ברצינות. בתור עם שכל כך מתגאה בכמה שהצבא שלנו הומאני, וכמה שאנחנו לא פוגעים בחפים מפשע, לתקוף עובד מקדונלדס זה קצת... ממ.
ובכל מקרה - רמת עצב של בן אדם שלא הכיר נער, לא צריכה להשתנות לדעתי בגלל סיבת המוות של הנער. מידת ההזדהות עם המשפחות ממש לא צריכה להשתנות. זה שהם מתו בגלל שהם ישראלים שהיו במקום הלא נכון בזמן הלא נכון לא הופך את המוות שלהם להכי עצוב פה.
*אגב, יהודים תכף ירצחו יהודים על רקע פוליטי. כלומר, יהודים כבר רצחו יהודים על רקע פוליטי.
כינוי:
underage
בבלוג זה
בכל הבלוגים
