(כי רצחתי אותך?)
הפזמון של THE REAL FOLK BLUES שחתכתי מהשיר למטרה מאוד מסוימת מתנגן עכשיו בלופים. אמא ניסתה לשכנע אותי היום שהוא עדיין מאוד מהיר. LIEEEEEEEEEEEEESSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSS.
I DO want to know what real sadness feels like.
Mine just makes me feel like more of a psychopath.
הלק שלי יפה כל-כך שאפשר למות.
התמונה אפילו לא מתחילה להראות כמה הוא יפה. בכלל. ועכשיו במיוחד.
אני שותה משקה-מוגז-בטעם-מוחיטו-בטעם-תות-שדה. זה היה אלוהי עם 50% פחות סוכר. אבל הייתי מעדיפה עכשיו את האלכוהול.
התשוקה שלי לאלכוהול צבעוני עוד לא ממומשת ואני כבר כל-כך פאקינג זקנה. היא נולדה לראשונה עם וודקה-בננה-כחולה בחתונה של האקסית המיתולוגית של דוד שלי. אני לא זוכרת מה לבשתי. בטח את הדבר הסגול שעכשיו נראה לי ממממממממממממממממממממש מזעזע משום-מה. אני חושבת שהוא תמיד נראה לי די מזעזע. פשוט לא יכולתי לומר לאף אחד.
כשהסתכלתי למטה לרגע
אולי הסמקתי.
גודל. גודל. השוואה.
זה גרם לי לחשוב על לוליקון. נראתי לעצמי קטנה מדי. הובכתי.
מאז שמצאתי את התחפושת שלי מכתה ה' (דבר שקרה בערך לפני 5 שעות) התחלתי להצטער שלא לבשתי אותה הפורים. היא עדיין אדירה לדעתי.
התסרוקת החדשה שלי הייתה אדירה גם. כשהיא עיצבה אותה בפן.
אחרי שאני מייבשת את השיער, היא אדירה פחות בצורה משמעותית.
יש בעולמות 2015 תחרות סיפורים וזין. כן. זין. בעיקר זין.
כמו כן, אני רוצה קוספליי היטאגי והרצאת מונוגאטארי וגם כן זין. הייתי אומרת פחות או יותר 35 ס"מ.
אני מסתכלת על שמלות וחושבת על לשלוח לו תמונות ערום עקומות.
באמת שזה נואש.
על החולצה שאני לובשת כתוב 1 העם.
אני חושבת שזה נקרא קוספליי.
אני רואה פתאום כל-כך הרבה בלוגים של קטינות מקסימות. תהילתי נגנבה.
אפילו הכניסות עוד מעט יעברו את 18 האלף.
כינוי:
underage
בבלוג זה
בכל הבלוגים
