ambivalent - תיעוד של מחשבות אקראיות

ידידויות מתערערות בהכרזה על ברוגז, שנענת ברצף ארוך של מילים על למה לא. (כי סידור העבודה של שבוע הבא מדכא מדי)

הטרנספר סטודנט רואה לראשונה את זו שיושבת ליד החלון בשורה האחרונה ללא תלבושת בית ספר ומחמיא על הלבוש, ורק כעבור כמה שעות אני נזכרת שהתשובה תמיד צריכה להיות "אני נראת טוב יותר בלי".

אז מה אם העניין שלי הוא לא כזה בכלל, ואני לא העברתי אף לא רגע בלפנטז על קרבה רומנטית. אף לא רגע אחד.

זו התשובה. כי ככה.

ורק לפני שבוע אני צחקתי כל כך שצחקתי בלי קול ואז הוצאתי את הפלאפון וניסיתי ככל יכולתי לשחזר בכתב את מה שנאמר לי על הרכבה על כלי ללא אמצעי הגנה. מפתיע יותר שהסתדרנו בכלל.

איזו מילה חמודה זו ברוגז. חבל שהיא לוותה ב"כדי שלא תעלבי".

אבל אני י-די-דו-תית. ממש, ממש ידידותית.

הפעם הראשונה בחיי בה היה לי אינטרס חזק להתיידד ואפס מושג על הדרך.

זה הישג גדול נורא. לצחוק עם מישהו.

אז מה אם אני סטוקרית פסיכית. כלומר, גם סטוקרית, וגם פסיכית. רמות הסטוקריות שלי לא פסיכיות בכלל.