במקום לכתוב על סיכום החודש הראשון של חיי כסטודנטית, הפכתי היום, בהתראה של יומיים לפני, לסטודנטיתXסטודנטית.
בשתי אוניברסיטאות שונות, שני דברים שונים, שתי סיבות שונות לגמרי. יהיו לי שתי תעודות סטודנט.
בראשונה, הזו שאליה כיוונתי, מצבי טוב מהמצופה. שתי המטלות הראשונות, אחת בכל קורס, הוגשו עם שליטה מלאה בחומר. באחת אני אגיש ערעור על פחות מ-100, כי אי אפשר לטעות במתמטיקה, ואני יודעת שלא טעיתי. בשניה שכתבתי תשובות לשאלות פתוחות אינסוף פעמים. אקבל טענה על תשובה מנוסחת גרוע, אבל לא אקבל טענה על חוסר שליטה בחומר. אני שולטת בו. אני שולטת בו לא פחות טוב מהסטודנטים הכי בולטים.
וגם, כאילו, אני אדם נוראי. אני מתייחסת לפורומי הקורס באתר האוניברסיטה בתור הסנטדאפ הכי טוב בארץ. שאלות של אנשים גורמות לי לצחוק בקול רם. בכנות, מה הם עשו ב-12 שעות הקורס שעברנו עד כה?
ואפילו לא קורס. אפילו לא חומר.
חוסר הנכונות של אנשים לקרוא הוראות שכתובות שחור על גבי לבן בחוברת קורס דקיקה... זה באמת מדהים. חוסר הבנת הקונספט הבסיסי של "מטלת הגשה. ינתן ציון. הציון הוא חלק מציון הקורס הסופי."
ואני קוראת "מישהו יכול לעלות לפה את התשובות שלו? אני רוצה לבדוק לפני ההגשה..." תשווה תשובות בפייסבוק. לא כשרכזת הקורס עונה לך שהתשובות יפורסמו אחרי ההגשה.
צריכה לקנות מתנה למוח שלי, הוא עושה עבודה נפלאה.
(אבל שכחתי מה זה ER מגורגר, אז אולי לא בעצם... וגם, בינתיים המילה "היפותלמוס" מעוררת בי בעתה מוחלטת, אז אולי מוקדם לשמוח.)
ואל השניה הגעתי היום, ולא לבד. במשך שלוש שעות צחקקתי והשתעממתי למוות לסירוגין. כותבת בקצה המחברת למי שיושב מימיני. התמרמרתי כשסטודנט הרפואה לא צייר דנדריטים לנוירונים.
בהפסקות התגודדנו, "כל החבורה", ביחד.
המבחן יהיה בנוי משאלות אמריקאיות בלבד. אני לא מאמינה שאזדקק ללמידה בשלושת החודשים שלי שם. המרצה לא מעניין אותי והחומר פחות, חוסר הרלוונטיות שלו, בפועל, מרדים.
אבל אחרי שלושה חודשים יתחיל החלק המעשי.
והחלק המעשי הזה, והמטרה הסופית שאחריו...
:)
כינוי:
underage
בבלוג זה
בכל הבלוגים
