לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

ambivalent - תיעוד של מחשבות אקראיות


You're curious and smart and bored, and all you see is the choice between working hard and slacking off


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2012    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    




הוסף מסר

7/2012

ושוב-


מחשב שמזמזם בחרש, מאוורר שמעיף לי את השיער לעיניים...

צמרמורת של קור ועצב שעוברת בגופי, דמעות מלפני שתיים-עשרה שעות שעוד לא התייבשו.

"זה גדול עלי", אני מתחילה לחשוב.

"אני קטנה מדי", אני מתחילה לתהות.

 

התמונה שהייתה מטושטשת במשך שבועיים מתבהרת. אני מבינה.

 

קטינות שהשב"כ משפיע חזק על החיים שלהן זה לא טוב. זה בכלל לא טוב.

 

אם חושבים על זה לעומק, זאת לא אשמתו של אף אחד.

כן, זאת אשמתי שלא חשבתי אפילו לרגע על האפשרות הזאת, 

שלא שיערתי ששם יתגלגל ככה.

ברור שזאת אשמתו, שהסקרנות הגיעה רחוק מדי, שהוא לא ידע למה פתירת המשוואה הזאת תוביל.

28X=36X.

זה הכל. זה כל מה שצריך. זה כל מה שאסור היה לדעת.

אבל אם חושבים על זה לעומק, זאת לא אשמתו של אף אחד.

הסכנה כמעט בלתי נראת, בלתי מורגשת.

אבל השלכות אפשריות...

LOL.

 

 
נכתב על ידי underage , 31/7/2012 23:38  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 


לקראת בוקר.


בעוד לילה חסר שינה, לקראת בוקר, עם אוזניות ושירים אקראיים. ואיכשהו, זה ניגן ברצף את השירים שהכי כאב לי לשמוע. התמלאתי בגעגוע, בחרטה, בפחד... 
אני לא יכולה לחיות. לא. הקיום שלי תלוי על חוט, והקצה השני מוחזק בקושי. אני לא יכולה להתמודד עם ההתאבדות שלו. זה לא עובד. עברו חמישה חודשים אבל אני מרגישה שהזמן לא זז. אני מתרוממת לישיבה.
אני נזכרת במקלחת ההיא, בה איבדתי שליטה כמעט לגמרי.
זה היה ביום הראשון בו דיברתי איתו במסן. אם הייתי יודעת לאן הידידות הזאת תגיע...
ואיזה רגשות אשם יהיו לי עכשיו. 
זה משקל בלתי נסבל כמעט, החרטה הזאת. 
וניצני הגעגוע... לא.
(ארבע ארבעים וארבע. אני מסתכלת על השעון כל לילה בארבע ארבעים וארבע.)
הקשר שלי עם האקס היה מוזר. מיותר. פגום. אני נזכרת באלימות, בדמעות... כן, לעזאזל, אני יודעת שאני בלתי נסבלת, אבל זה לא שלי קל!
ועכשיו, כשהוא לא מרפה, כשהאהבה-שנאה שלו כלפי קרובה לאובססיה, כואב לי. הוא ילד. טיפש ומניאק, אבל ילד. הוא פשוט לא יכול להתמודד איתי... אף אחד לא.
פעם, אני נזכרת בצורה עמומה, היו לי חברות. אני לא זוכרת איך, אבל הרסתי את זה. 
פעם, אני הלכתי לבית הספר כמעט תשעים אחוז מהשנה. פעם היו לי ציונים. פעם ידעתי שהכתה שלי זאת הזדמנות שרבים היו רוצים לקבל.
והנה אני... יושבת ליד מישהי שאני מכירה שנים, לא מחליפה איתה מילה, כמו תמיד.
זאת שמימיני שואלת מתי נשרתי. אני עונה בצלילות"לפני חצי שנה" ומתפרקת מבפנים. 
מאז ומעולם אני הייתי אאוטסיידרית. גם בגיל חמש, על פי ראיות מצולמות, נתלתי לבד על ספסל כששאר הבנות שיחקו ביחד בפארק. תמיד העדפתי לשבת בנקודת התפצית הכי טובה ולהסתכל על מה שקורה סביבי, להרגיש את מה שקורה סביבי. 
כשאני לא יכולה להסתכל קשה לי, מוזר לי. בכל מקום שהוא אני יודעת שיש קו הפרדה בלתי שביר ביני ובין השאר.
גיליתי שאבא שלי והבן שלו רבו כי הוא עישן מריחואנה. כמה משעמם. 
מ. דניאל. אני לא יכולה להניח את האצבע על הדבר המדויק, אבל משהו בו לא מניח לי. משהו בו גורם לי להרגיש מוזר. מטומטם לגמרי, את הרי יודעת איך זה יגמר :) 
מישהו התעקש שאצא איתו לסושי ואז אבוא אליו. אפילו אם מניחים שהוא לא מנסה להכנס לתחתונים שלי- כלומר, אם הוא לא מנסה להכנס לתחתונים שלי- אני לא יכולה למנוע מעצמי לחוש חוסר חיבה כלפי אנשים. יש בודדים שלא נמאס לי מהם.
מתנשאת מדי.
ברור שאני תלויה בכם, יקירי.
אני אוהבת את אמא שלי. הדבר הזה שמרגישים כלפי הורים. הוא מרתק. ממש מרתק.
להיות עם הקטנה גורם לי לרצות ילד. לא טוב :) 
ובכלל, אני עדיין לא התגברתי על הסוף של קוד גיאס. 
ושלא אתחיל עם הצ'אפטרים האחרונים של נאנא... או פינגווינדראמ. בכלל, אני חסרת יכולת להתמודד עם דברים, אלה רק מנגנוני ההגנה החביבים...
אני מרגישה שמנה. רק זה היה חסר לי :) 
וגם.. אני אוהבת כל כך.. 
וגם, הצילו?
נכתב על ידי underage , 30/7/2012 16:05  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של underage ב-5/12/2012 21:09
 


נחמדות


אם מישהו שמכיר אותך שנים מתחיל להיות נחמד כלפיך בלי שום סיבה נראת לעין, זה מוזר.

אם הוא מציע לך להחזיק את הבת שלו, זה ממממממממש מוזר.

אם הוא מציין שהוא יודע שאת נפגשת עם מישהו, ואת מסתכלת באימה על אבא ואמא והם אומרים שלא אמרו כלום, אפשר להתחיל לפחד.

אבל כשהוא מציע לך לצאת לפאב איתו ועם אשתו, זה כבר חשוד יותר מדי. הרבה יותר מדי.

 

אז הוא רב עם אבא שלו ויוצא בסערה.
אז מעיפים אותי בחביבות אל מחוץ לחדר ומדברים ביניהם.

 

 

מה לכל הרוחות?

אין לי כוח לזה. באמת. באמתתת. פשוט לא, בבקשה, בלי דרמות משפחתיות. 

[הסיכוי שהוא הגיע לכאן איכשהו הוא... נע, אפס.]
נכתב על ידי underage , 28/7/2012 21:34  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מחפש אחר האהבה ב-28/7/2012 21:44
 


לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי:  underage




23,283
הבלוג משוייך לקטגוריות: שונות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לunderage אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על underage ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)