אמא: "חכי רגע, אתן לה את הפלאפון, תדברי על זה איתה."
אני : "מה? עם מי? למה?"
אמא: "L רוצה שתשמרי על הקטן"
*לוקחת את השפורפרת, כשבמוחי עוברת המחשבה: מי זאת L, שוב?*
הקול מוכר. כעבור כמה שניות אני קולטת.
בקשה לעשות בייביסיטר.
הילד, בן שלוש בערך, אבא שלו חבר ותיק של "אבא" שלי, אמא שלי שכנעה את אמא שלו ללדת.
זכורות לי לא מעט שעות של רדיפה אחרי {20:26, אמא עוברת ליד החדר שלי. "אמא, בן כמה דוד?" -"חמש" "חמש??? הייתי בטוחה שהוא בן שלוש-ארבע בערך."} הממזר ההיפראקטיבי הקטן בכל רחבי הבית שלי, בזמן שהוא טורק דלתות ומצחקק. אבל כישורי משחקי המחשב שלו מדהימים.
הוא מקסים לגמרי, מעוות את השם שלי, טען שהוא רוצה להתחתן איתי, ובכה פעם אחת כי לא יכול היה לבוא לבקר.
זה לא יהיה כל-כך עבודה, בבית שלו הוא יכול לשבת מול המחשב שעות פשוט. ויש את הצעצועים שלו שאפשר להעסיק אותו בהם.
רק... לחמם לו אוכל, לדאוג שהוא לא יהרוג את הבית, ולהשתעשע. אני הרי אוהבת ילדים, למרות שאני פוחדת מהם.
"כמה את רוצה לשעה?"
דאמיט. כאן אני נתקעת. מצד אחד, חברים של המשפחה שאני יודעת עד כמה לא יציב המצב הכלכלי שלהם.
מצד שני, אם היא הייתה מתחילה לחפש מישהי שהיא יכולה לסמוך עליה, זה ללא ספק היה 25-30.
-"15."
אך כששמעתי את אמא שלי ואותה מדברות בפלאפון על כמה מסכנה אהיה וכמה יהיה לי משעמם, התחלתי לחשוב שאולי 15 זה קצת הרבה.
עכשיו...
אני צריכה את הכסף, ובזמן הקרוב ממש לא תהיה לי האפשרות לעבוד.
ו-15 ש"ח זה באמת המינימום ההגיוני.
אבל אם אצטרך לשמור עליו כל סוכות בערך, זה יצא... לא מעט.
אז.
דעות אובייקטיביות?
כינוי:
underage
בבלוג זה
בכל הבלוגים
