הארכיון של מאי

מילים לא ידעתי לדבר.

כאשר שהיתי בנוכחותך,
הפכתי לפתע
לאילמת.

מבחורה דעתנית,
שאפתנית,
פאקינג חפרנית;
הייתי פותחת את הפה ובאה להוציא שרשרת יפה של מילים, מחרוזת של פנינים
וכלום לא יוצא.

מילים לא ידעתי לדבר.

ומאחר ומפי
לא היה יוצא דבר,
נאלצתי לתרגם את מילותיי
למעשים.

ותמונתך הייתה תלויה על הקיר בחדרי,
ושמך נישא בתזוזת שפתיי השקטות.
עיניי היו נודדות לחפשך במשרד הריק בשעותיי בעבודה,
ובלילות הייתי עוצמת עיניים לעוד הרפתקה הזויה איתך.

מילים לא ידעתי לדבר,
ואת מילותיי תרגמתי
למעשים.

לא קטפתי לך פרחים;
קטפתי כוכבים.
אפילו החלפתי בשבילך
את צבע העננים שבשמיים,
כי אתה אוהב את ימי החורף הגשומים והקרים,
למרות שאני בכלל מעדיפה ימי קיץ חמים ושטופי שמש.
אך פתאום גשם זלעפות
לא היה נשמע כל כך נורא.

לצידי הדרכים בהן פסעת בעקבותיי,
או בעקבות אחיזת ידיי, קשה לומר;
שתלתי עצי קינמון.
ואני אמנם אוהבת קינמון
אבל אני אוהבת אפילו יותר א...

אמרת שאתה שרוף על קינמון.

אך אפילו לא הבחנת בעצים שלצידך.
לא הבחנת בגוון העננים שבשמיים,
או בגשם הזלעפות שהם הורידו,
ובכוכבים הנוצצים שמילאו את שמי הלילה,
למרות שאנחנו באמצע העיר ובדרך כלל
השמיים נראים פשוט חלקים...
כמעט ריקניים.

וזה אמנם נכון
שלימדת אותי כיצד לתרגם את מילותיי למעשים;
שליווית אותי בכוחות עצמך
בלילות, לפעמים בימים
בהם איבדתי את דרכי בעולם בלי מילים;
ואני אה...

אך היית צריך להיות עיוור
הרי אמרת שאתה שרוף על קינמון!

ובחרת על פניי

מישהי שיודעת לדבר.