ישבתי כהרגלי בימים אלו להכין את אחד הקורסים החדשים לשנה הבאה. שוטטתי ברשת בחיפוש אחר תמונה אילוסטרטיבית להדגמה של רעיון כלשהו. אני חושבת שזה חשוב לשלב במצגות תמונות: יש תלמידים "ויזואליים" שזוכרים את התמונה, ואז, יש לקוות, זוכרים גם את המושג או הרעיון שקשור לתמונה. לפתע פתאום, אני רואה תמונה של עצמי!!!
בתמונה אני ניראת מצולמת במוזיאון ומביטה בתמונה. ברגע הראשון, לא ידעתי ממה להיות מופתעת יותר: מכך שצולמתי ללא ידיעתי ותמונתי הועלתה לרשת או מכך שלא זכרתי כלל את עצמי עומדת מול התמונה שלא זיהיתי.
כל הפליאה הנ"ל ארכה לא יותר מחלקיקי שנייה שלאחריהם הבנתי שלא אני היא המצולמת.
זו אישה שדומה לי כשתי טיפות מים. תווי פניה הם תווי פניי, ויותר מכך: שערה, צבעו כשלי, מסופר כפי ששלי היה מסופר, והבגדים שלה, סגנון הלבוש, מעיל ארוך וצעיף, ככה אני מתלבשת!
אחרי ההלם הראשון (חלקיקי שנייה, כאמור), הבחנתי שצבע המעיל שלה שחור (ושלי ירוק בקבוק כהה, כמעט שחור) ושהצעיף אדום כהה יותר משלי. הבנתי גם, שהמעיל (שלי) מלפני שנה, והתספורת (שלי) מלפני שבע שנים.
הרמתי את הסנטר מהשולחן, בלעתי רוק, סובבתי את המחשב לכיוון הBFF (אנחנו עובדות יחד בחופש) ושאלתי אותה: נכון שהיא דומה לי? לקח לה כמה שניות ואז היא ענתה: מה, זו לא את?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
voyager