Bow to Me

לא משנה כמה אני אנסה ואנסה לכתוב פוסט שמחאפעם לא ייצא לי.תמיד יוצא לי פוסט מדכא..

אז קודם כל בקצרה על החיים שעד כה עוברים עליי..נתחיל מזה שאבא היה בטורקיה היה מאוד אלב מאוד סכיף בלעדיו חמש יום..זה לא שאני שונאת את אבא שלי הוא פשוט נורא מעצבן אותי..תמיד.והוא גם הצליח לשבור את המצלמה שלי..לא נוטרת טינה...לא ציפיתי אחרת..טוב ציפיתי שהיא תחזור עם שריטה שתיים לא שיהא תחזור שבורה...בעזרת השם מחר אני ואמא נביא אותה לתיקון..מה עוד שישי?שישי כרגיל וודקה-טבנקין..ומה עוד..אני חולה כמו לא יודעת מה מרגישה משמ על הפנים.

מה עוד?!אבא הביא מעיל עור בשבילי מטורקיה.ומה עוד יש מלא מבחנים ובלאגנים שונאת זאת מאוד.אבל מה שמעודד שיש טיול שנתי...נקווה ששם נוכל שלושה ימים להתפרק ככה..אם יוליה תצא נקווה שהיא תיצא נקנה בלוק עוד הפעם..דבר מאוד שווה.וגם וודקה צריך והרבה..חורף קר..אילת שלושה ימים..צריך צריך אספקה.

חח והמחששה של החורף בכלל הורגת אותי היום באנו לשם והסרחנו אשכרה את כל הבצפר חחח אין נירא לי עשן יצא מתחת לדלת..נכנסים לשם לא רואים אפחד ערפל בלאט עשינו שם...ואז גם בישעור חמישי באנו לשם אני יוליה ואיליה אין אין ילד זהב הוא.

איך שאני שמחה שהתחיל הגשם אני התגעגעתי לחורף..אבל אומרים שביום שישי יש התחממות ומפסיקים הגשמים..לא זורם לי ככה...אני רוצה חורף מעילים בלאגנים כובעים וכל הדברים של החורף.

אתם מרגישים ליפעמים שהכל מסביב כל כך חסר טעם ומיותר אבל אתם עדיין רוצים אותו?כמו לאכול איזה משהו ואתם לא מרגישים את הטעם בשיט אבל אתם עדיין ממשיכים לאכול אותו כי אתם רעבים לדבר הזה..למרות שאתם לא מרגישים את הטעם הנפלא של אותו דבר אתם לא תפסיקו אתם תתחילו לאכול יותר ויותר מהר כי גם ככה אין לו טעם אז מה זה משנה?

כל כך בא לי לפרוש מכל התיכנון המטורף הזה...לפרוש ליפני שזה יתכער.ליפני שזה יתחיל להתעכר,למנוע את כל הבלאגן המיותר,את כל הדמעות המיותרות, את כל האי-וודאות,לחץ סרטים קנאה את כל בעצבים שמלווים לזה כל הפחד,כל הפעמים שבהם אני אתפוס את עצמי במחשבה של"למה לעזזל עשיתי את זה?"הרי זה אפילו עכשיו ניראה כמו איזה חלום בהקיץ...וזה באמת חלום בהקיץ אין מילה אחרת לזה.בכל פעם אני אקלל את היום שבו  חשבתי שזה אשכרה רעיון טוב...ואולי כל זה רק אכילת סרטים עצמיים ותסביכים עצמיים...אולי אני סתם עכשיו ממציאה סרטים ומאכילה את עצמי בהם...ואולי באמת יש לזה סיכוי טוב באמת לעבוד...אולי באמת זאת תהייה הבחירה הכי טובה שלי בכל מה שקשור לנושא הזה..אין אין לי שום דרך אפילו לדעת אם אני בכיוון הנכון..אתמול זה ניראה לי כיוון טוב והיום נירא לי שזאת דרך לשום מקום.ומחר זה שוב יראה לי דרך טובה ומחרותיים אני שוב אתבאס אחושילינג.פשוט לראות את כל מה שאני רואה ואשכרה להתחיל לאכול את עצמי מרוב שזה לא אני..לאכול את עצמי מרוב הטמטום שלי ומרוב הכדורים שאני נוטלת...בכל פעם ליראות כלום.בכל פעם לשמוע אנשים מדברים על הנושא הזה ולשקוע ברחמים עצמאים ובאסה.להתעורר בבוקר עם הרגשה טובה אבל אחרי חמש דקות להרגיש אותה נמוגה ונשאבת מהגוף שלי וממשיכה אי שם עם הרוח הלאה לשאוב את ההרגשות הטובות האחרות.

אין בלכ פעם מחדש אני מפתיעה את עצמי איך זה תמיד קורה לי ומילה אם זה היה אדם אחר במקומי זה לא היה קורה לו..זאת פשוט דםקה מיוחדת במוח שלי..נימאס לי נימאס ליהיות ככה..פאק נו מה כל כך לא בסדר בי?!!!!

זה משגע נימאס נימאס לי מזה זה פשוט מגיעה לנ'ק רתיחה נוראית!ואני רוצה שכל זה יתהפך  אני רוצה שמה שתכננתי יקרה ואני בכל יום רואה זה לא ככה וזה כואב עד דמעות אשכרה אני בוכה בפנים כל יום מחדש ובסופו דל דבר ימאס לי מזה טוטאלית ואני איזה יום אתפרק לי בבית מול החלון עם קפה ובהיהה בגשם השוטף.

אני פשוט לא רוצה לפספס את זה אני כל כך רוצה את זה!אני חושבת שזאת יכולה ליהיות אחלה של תחלית חיים חדשים.אני חייבת לגרום לזה לעבוד אני חייבת שזה יצליח.

אני פשוט חייבת!

והבקשה שלי בכלל לא מוגזמת הכי לא...אלוהים אני כל כך רוצה שזה יעבוד בכל נשמתי וליבי אני מבקשת שזה יקרה.