טוב תכלס אין מה לספר...חופש כמו חופש שבוע שעבר היה בית ריק היה סבבה...
אתמול כרגיל יציאה רגילה לעירייה...
יש מלא שיעורים לחופש שעוד לא התחלתי לעשות ובכלל לא לקחתי עוד את המחברת שלי מנוגה..חומר במתמטיקה להלשים עד המבחן..בוחן באנגלית להלשים...לשנן את כל החומר בלשון ולדעת טוב למבחן למה בבחון האחרון קיבלתי 56...והיא אמרה שאם יהיה פער של 20 נקודות(לכיוון החיובי כן) בין הבוחן למבחן אז את הבוחן היא לא מחשבת.
שונאת לשון שונאת את החומר במקצועה המעפן וההומו הזה.שונאת את המורה הפוסטמה שלא מסבירה כמו שצריך.
טוב בסופו של דבר לא יצא לנו לנסוע לכנרת מה שמאוד מבאס...כי אם היינו נוסעים הרבה דברים לא היו קורים...הייתי חוזרת יותר רגוע ויותר עם ראש פתוח.הראש לא היה מפוצץ בהרבה דברים שהם נחוצים אך מבלבלים.דברים שאשכרה מעיקים על המשך החיים שלי...
דברים שהם נחוצים אבל גם לא נחוצים.
עשיית מאמצים שכן נחוצים אך לא נחוצים.
כל החיפוש הזה אחרי ה"אני" הזה זה כל כך נחוץ אך לא נחוץ בו זמנית.
וזה פשוט משגע אותי כבר.
יום חמישי סתם נסענו לנווה צדק,הסתובבנו שם ואז פרשנו לסנטר.קניתי ספר...דווקא ספר מאוד מעניין על חייו של נער שכל אחד פשוט יכול להזדהות איתו.כי מדובר שם על הרבה דברים שאם זה אפילו לא משהו שאתם עושים עדיין ניתן להמר את זה לחיים של כל אחד.
מעצבן אותי תמיד לשמוע דברים שהולכים סביבי מעצבן אותי ליראות התנהגות של אנשים מסויימים סביבי והכי מעצבנת אותי תפיסת התחת של מרבית האנשים שסובבים אותי.
לגלות שאנשים שחשבת שהם משהו מסויים מסתברים הכי לא קרובים לתיאור המושלם הזה שיצרתי.
או שאנשים שעולים על כל הציפיות שלי וזה מרחיק אותי.אני ממש לא יודעת למה ליפעמים זה מקריב אותי וליפעמים זה מרחיק.
נימאס לי לנסות להבין הרבה דברים אז בגלל זה החלטתי פשוט לזרום ככה עם החיים.הרי הכי קל לזרום ככה לאיפושהו שהזרם יקח אותך.אבל בכל זאת שבזרימה שאני נימצאת בה שיהיה הגיון שאני לא אזרום לי לאיזה חבורת רחוב ואתחיל להרביץ לסבתאות כן....יענתו זרימה כזאת מהסוג הטוב שהכל עובר סבבה..
"без проблем без лишних глупых дилем"
שהכל יהיה ככה לפי המשפט הזה(תרגום=בלי בעיות,בלי דילמות מטופושות ומיותרות).
למה רוב הדברים צריכים ליהיות כרוחים בחישבה של שמונים אלף פעם לפיני עשיית מעשה.
ועדיין חוזרת עליי ההרגשה הבאמת מציקה ומסריחה הזאת של חוסר.איך שאני באמת שונאת את המילה הזאת.
הפעם הבאמת טובה שהרגשתי ממש טוב עם עצמי היה ביום רביעי בבוקר מוקדם בבוקר כשהיה גשם טוב תכלס היה מבול והריח הקר של הגשם שמעביר צמרמורת בכל גופי,והריח הזה שממלא את הריאות עד אפס מקום מאוויר קר כזה וכל המראה הזה של הגשם וכל הטיפות האלה שנופלות להן ומתרסקות על גגות על אספלט על אנשים מיטריות מכוניות וכל מכשול אחר זה פשוט כל כך יפה וחח באה אליי עכשיו מטאפורה מטורפת לראש.
טיפות המים הם קטנות כאלה וכל מכשול שעומד בדרכן הן מתרסקות ונעלמות...זה כוחה של טיפה אחת או כמה טיפות אבל עם לקחת אשכרה מים בקנה מידה גדול?ולהרים אותם?צונאמי?!
טוב לא משנה זה הדיונים הפילוסופיים שלי עם עצמי.
ראיתי עכשיו עם אמא שלי קזנובה אין אין הית' לדג'ר ז"ל שיחק שם פשוט מושלם.כמה שאני אראה את הסרט הזה הוא תמיד ירגש אותי מחדש.
גם בזמן האחרון אני שמה לב שאין לי כוח לכלום אני מעדיפה להתכרבל כל היום במיטה בחדר חשוך מאשר לעשות משהו.וכל זה נובע כי אין את המשהו/מישהו הזה שיעשה לי ככה שמח על הלב שיעלה לי חיוך על הפנים בכל פעם שאני אקום/אלך לישון...אשכרה חוסר אהבה טוטאלי.
תמונה ישנה מאוד
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Sashik
