להורים היקרים לי מכל, 

היום אני מתגייסת לצבא וכבר חודש רצות לי בראש המחשבות על זה שאתם צריכים לדעת כמה אני מעריכה אתכם על כל מה שעשיתם בשבילי ב18 השנים של חיי. 

העניין הוא שאין לי מושג מאיפה להתחיל, אני יושבת על המיטה והמוח שלי ריק כמעט כמו הדף הזה. יש לי כל כך הרבה דברים לומר ואין לי שמץ איך להתחיל.

אני מאמינה שהגורל של כולנו רשום איפשהו מהרגע שאנחנו נולדים, וכל תחנה שאנחנו עוברים בחיים נועדה ללמד אותנו משהו על עצמנו, על אחרים, להטביע בנו תובנות ולאפשר לנו להסיק מסקנות ולהפיק לקחים. 

אחת התחנות הראשונות והמוצלחות ביותר בחיים שלי הייתה הפגישה איתכם. שני הורים צעירים ולהוטים שהחליטו לא לוותר על החלום של משפחה וילדים, למרות שלא היה באפשרותם להביא ילדים מגופם ובשרם, הביאו שני ילדים שמנמנים ומקסימים שהחיים לא חייכו אליהם עד שהם הכירו אתכם. (אתם אלה שאמרתם שהייתי תינוקת רצינית בטירוף) 

אני לא חושבת שבחיים יצא לי להגיד לכם עד כמה אני מעריכה את כל מה שעשיתם בשבילי, וכמעט כל דבר שפעם לא הסכמתי איתכם עליו עכשיו אני מבינה שעשיתם אותו לטובתי ושאחרי הכל היה הדבר הנכון בשבילי. 

בעיקר בזמן האחרון הבנתי משהו חשוב מאוד לגבי המקום של ההורים בחיים של כל אדם. הבנתי שהחברה הכי אדירה שכל בחורה יכולה לבקש לעצמה היא אמא שלה, ושהגבר שהיא הכי יכולה לסמוך עליו זה אבא שלה. הבנתי שאתם מכירים אותי הרבה יותר טוב ממה שחשבתי ושאתם תהיו שם בשבילי בכל תחנה שאני אעבור בחיים שלי. 

יש לי הרבה מחשבות בראש אבל אני לא מצליחה להעלות אותם על הדף. אז בינתיים אני פשוט אגיד לכם תודה על 18 שנים של תמיכה ואהבה אינסופית. תודה שבזמנים קשים הייתם שם בשביל לנחם אותי ובזמנים טובים הייתם שם כדי לשמוח איתי. גם אם אני לאט לאט נכנסת לעולם של הגדולים אני יודעת שתמיד אוכל לחזור לפינה החמימה (ולבית החדש כמובן) בחיק ההורים. 

וכמו שאני מכירה את אמא סביר להניח שהיא בוכה עכשיו אז שתדע שהייתי מתה להביא לה חיבוק אבל אני בבסיס אז היא תצטרך לחכות לסוף השבוע בשביל זה. 

אני אוהבת אתכם הכי בעולם ולא הייתי יכולה לבקש הורים טובים יותר מכם. 

תודה מכל הלב.

- המכתב נכתב לפני כמה ימים אבל הם ייקראו אותו עוד שלושה שבועות כשאני אתגייס -