אז, כן, היא עברה. 

אני משתדלת להתקדם ולשים מאחורי את העבר. אבל עדיין יש לי את הרגעים האלה של אני כמעט נשברת, כמעט מתייאשת. 

הרגעים האלה שאני רוצה להיעלם לכמה זמן, לפחות עד שהכל יסתדר ואני לא אצטרך להתמודד עם המציאות. 

לעבור לעולם חדש. 

לשנות, להשתנות.

משהו אחר. 

רחוק רחוק מכאן. 

אין לי כבר מילים לתאר כמה שנמאס לי. שהתקופה הזאת תיגמר כבר. 

בבקשה. 

אני משתגעת. 

בבקשה, רק שתיגמר.

עוד יום עבר. 

באופן מפתיע הוא היה ממש נחמד.

-התגברתי על הפחד שלי ממחניים, מסתבר שאני ממש טובה בזה [: 

-קיבלתי 100 בשל"ח.

-חזרתי לדבר עם מישהי שלא דיברתי איתה הרבה זמן.

-קיבלתי חיבוק נחמד מקווין.

-אביב הראה סימני התייחסות.  

'איש אינו בן אלמוות וכאלה הם החיים'. 

הייתי היום בקיסריה, והמשפט הזה היה כתוב על קבר מהעת העתיקה. 

את הקבר הקדיש בעל לאשתו לאחר מותה. 

זה משפט יפה פשוט. 

זה מעין סיכום קצרצר מאוד של החיים. 

אף אחד לא חי לנצח וכולם מתים בסוף, ככה זה בחיים. 

יש מצב שאני כותבת את זה על הקבר שלי.