עד לפני כמה חודשים היה פה בלוג של אזרחית.
מאז השתנו הרבה דברים בגזרתנו (אבל לא בגזרה הספציפית שלי, כל הזין בבקעה, עז לא עוברת שם!), ובכן,
העיצוב של הבלוג מוזר מדי, אישי מדי ועם זאת לא אינדבידואלי מספיק.
דברים צריכים להשתנות.
בכלל שקלתי לא לכתוב.
כלומר, מה זאת אומרת שקלתי? (עד לפני כמה חודשים שקלתי 2-3 קילו פחות, כל הזין בצבא, בעצם כל הזין בבית אמא עם הסטייקים וההמבורגרים והגבינות האלה שהם הביאו מגרמניה כוסאמק בשביל מה זה טוב?!) באמת לא כתבתי.
אבל משהו הרגיש לי חסר.
עזבו שהרבה דברים מרגישים לי חסרים לאחרונה.
אבל נו, כאן זה לא המקום לפרט (בעצם שום מקום הוא לא המקום לפרט...)
ובכלל, יש לי הרבה דברים על הראש, פעם היו לי הרבה דברים בתוכו והיום עליו. אחח. איך משתנים להם סדרי עולם...
אולי מתישהו אני אחזור לעדכן על אמת. אני כבר מתה לצאת (אני בבית, לא בריתוק או משהו. סיפור ארוך... שגם אותו, נכון, לא נספר), לדפוק את הראש במוסד, לשבת בחברת כמה מטאליסטים ולדבר על קווין סמית', מאריה קארי וצבא. כמו שצריך.
אני מקווה שאני מנעימה את זמנכם עם חומר הקריעה הזה (לא אני דווקא מרוצה מהשירות, אחלה תפקיד, אחלה שירות, אחלה ת"ש, אחלה בנות אפילו שלפעמים בא לי לרצוח שם את כולם), הוא יצא לי מהלב ומהתחת ומושקע בו הרבה חומר למחשבה והאמת היא?
האמת היא שאני מתגעגעת למלא, פול פול דברים.
אני מתגעגעת לכיתה ט', לכיתה י', למפגשי ישראפריקיםמסכנים ולאיך שהאנשים הנכונים היו בסנטר/גן מאיר, אני מתגעגעת לתקופה המפגרת הזו של הפוך על הפוך, של לדבר על סרטים וסדרות ומוזיקה ושל לעשן איזה 5 גמלים פעמיים בשבוע, אני מתגעגעת למדורות בחיפה, להרבה סטלנים (אני פשוט אוהבת אופי סטלני באנשים) שכנראה עוד לא יצא לי להיות בחברתם שוב, לכיתה יא', לרגיעה המטורפת הזו שהיתה בתוכי פתאום, למבל"ל והמשמעות הזו שהיתה בתוכי, ליוגה, אני מתגעגעת ליב'... פשוט כי זו היתה יב'... אין מספיק מלים כדי לתאר את כל הדברים שעברתי בשנה הזו.
אני מתגעגעת לצבי משמורת יהודיה, אני מתגעגעת לגרמניה, לברלין, וכן, אפשר להתגעגע אחושרמוטה למקום שהיית בו כולה שבוע וגם זה בקושי. אפשר. אני מתגעגעת לגשם ההוא שירד ואז כשנפגשנו עם אלכסיי והחברים שלו מהוואקן באחד מסניפי מקדונלדס וצפינו בקליפים של אליס קופר וסינדי לאופר בVH1 שדלק. אני מתגעגעת לרכבת ההרים ההיא בהיידה פארק, שגרמה לכל האדרנלין בדם שלי לזרום. מדהים לאיזה דברים מפגרים אפשר להתגעגע בימינו.
אני מתגעגעת לפעם ההיא שהיינו בירקון והשתכרנו עם סימונה ומאור, סימונה הקיאה את הנשמה ומאור ואני ישבנו בצד ודיברנו על החיים ואנשים היו בטוחים שכבר נהיינו זוג... אני מתגעגעת לאיך באחת הפעמים הראשונות שחזרתי מהצבא גררנו עם סימונה את קרמן ורוז'קו למוסד ואיך השתכרתי שם תחת ורקדתי והיה לי הכי טוב בעולם, ואיך כל הערב התנשקתי עם איזה מישהו ואז החלפתי אותו באסלה והקאתי את הנשמה, ואיך אחר כך היתה לי הפדיחה של החיים כשנתקלתי בו בפייסבוק והחלטתי להוסיף ולדבר והוא דחה אותי על הסף (טוב בעצם לזה אני לא מתגעגעת, ונו, חרא זה מחשל... אה ומי צריך ג'ובניקים בכלל? 
).
אני מתגעגעת גם להרבה דברים שעדיין לא חוויתי.
מתגעגעת למצב שהוא לא לגמרי סטטי. לחיים בהם קורה משהו.
אני מתגעגעת להופעות, להמון מתקהל, וגם לדברים הקטנים יותר שאין לי צורך לפרט.
אני מתגעגעת לאזרחות מצד אחד, ונספגת עוד יותר בצבא מצד שני. ואני אפילו אוהבת את זה, למען האמת, כי יש בזה משהו כל כך בונה וכל כך מאחד... משהו שאני לא יכולה להסביר למי שמעולם לא חווה את זה, ולא צריכה להסביר למי שבתוך זה גם כן.
אבל נו, מה אני בעצם יודעת.
ונחזור לקלילות ולאווריריות (חה חה, אני צריכה לקום מחר ב8 בבוקר, תקנאו 
, ועוד מעט אני גם אעשה 9-5 ותהיה לי טלוויזיה ב"ה (באדיבות הרס"פ) ואז החיים שלי בכלל יהיו דבש 
) שכה מאפיינת אותנו (אז איף!)
אז הנה טעימות קטנות מחיי-
בבסיס:
הקציצה החדשה: "...בקשר לשילוב הראוי, אסור להתבודד עם בנים, להתחבק איתם או כל מגע אחר..."
לינור: "ומה אם זה בן-דוד שלי?"
~שתיקה~
הקציצה: "אז כן, אני לא רוצה לתפוס אף אחת מכן מתחבקת עם בחור..."
שרון: "ומה אם הוא ממש, ממש חתיך?"
עוד פנינה:
~אינגה מבקשת משרון משהו, שרון (וזה למרות שהיא היחידה שעושה פה משהו, פפףף) לא עושה את זה~
אינגה: "אמן תמותי בשנתך!"
שרון: "אמן תשארי רוסיה!"
בבית:
יושבים עם אלכס, דורין ושטיין.
אלכס: *מוציא קופסה*
אני: "אני רואה שהתחלת לעשן קבוע..."
אלכס: "מה פתאום!"
אני: "וואלה, כמה אתה מעשן בשבוע?"
אלכס: "השבוע הזה עישנתי בכל הפסקה שהיתה לי"
אני: "קוראים לזה לעשן קבוע בנאדם..."
אלכס: "לא, זה סתם השבוע. כי השבוע היה לי ממש ממש מ-שעמ-ם!"
אני: "כן, קוראים לזה צה"ל..."
במסנג'ר:
אני: "ההורים הביאו מתנות מגרמניה ^^ דברים של בנות חחח והם משמחים אותי מאוד"
רוז'קו: "girls stuff? O_O didlos and the like?XD"
אני: "איך ידעתי שתגיד את זה. בגדים ואיפור. ^_^"
רוז'קו: "the point with closthes is not how they look, but rather how fast do they go off^^"
אני: "אממ לא אני חושבת שהראשון חשוב יותר :P"
רוז'קו: "ask any guy^^ (except fags, maor and me X_X, NOT SAME CATEGORY though OO)"
טוב, זה לא יצחיק אתכם. אלא אם כן אתם מכירים את השניים הנ"ל ואז זה יקרע אתכם מצחוק.
בכל מקרה, נראה לי כבר עברתי את כל הגבולות (עוד שניה אני בירדן ואז אני אמות ממנת יתר של סמים/ סביר להניח של שיעמום, לא בריא).
שיהיה לכולנו שבוע/שבועיים/אלוהים יודע כמה זמן מדהימים ומועילים במיוחד.
ותזכרו, קשה - זאת אומרת אפשר (לא היה לי משפט גזעי וקולי אז דפקתי משפט נכון וחנוני להחריד).
ביי חברים :).
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
