חשיבה חופשית

למי שעוקב, היום היה לי תור (שקוצר בחודשיים בעזרת קשרים) ב"מרפאת מכשירים". כך היה כתוב על ההזמנה. ואני הייתי בטוח שהנה אני מגיע וכבר לוקחים לי היום מדידות לפרוטזה וצ'יק צ'ק יקבלו אותי לשיקום שבו אלמד שוב ללכת. אז היום בצהריים התכוננתי בשמחה לפגישה שנקבעה עם מנהלת השיקום בהר הצופים. לאחר חודשיים וחצי במעצר בית (בגלל מכשול 24 המדרגות מהבית לכביש), הגיע אמבולנס מיוחד להוביל אותי לביקור. זוגתי דאגה מראש לסידור לקיחה והחזרה הבייתה לאחר הביקור וגם לקחה יום חופש מהעבודה. מחיר הובלה מיוחד של נכה בכסא גלגלים - הרמה במדרגות + נסיעה 5 דקות בקושי לשיקום הר הצופים וחזרה היה 560 ש"ח בלבד באמבולנס פרטי. אמבולנס של מד"א גובה מחיר הרבה יותר יקר.

אז בשעה היעודה הגיעו שני אנשים שהרימו אותי יחד עם כסא הגלגלים ועלו במדרגות עד למדרכה בה חנה האמבולנס. שכן התבונן בסקרנות, עכשיו כל השכונה תדע עם סל ניחושים ושמועות. אחד מהאלונקאים קיבל סחרחורת והיה צריך להתיישב לנוח כמה דקות לפני שהעלו אותי לאמבולנס. איזה מזל שלא מעד במדרגות. זה היה יכול להסתיים באסון. [טרגדיה נוספת בירושלים: נהג אמבולנס התעלף והפיל חולה אל מותו"].

חיכיתי כמעט שעה כדי להכנס למרפאה. מנהלת המרפאה עיינה בניירת, ביקשה ממני לעמוד. בדקה את מצב הרגליים פחות מחצי דקה. "טוב, אפשר כבר פרוטזה, אבל מבחינתנו אתה עדיין נשא קלבסיילה (אותו חיידק בית חולים ארור שנדבקתי בו בבית החולים שלהם),עוד לא עברו 6 חודשים מההדבקה". אבל אני נקי מהחיידק הזה כבר לפחות 3 חודשים - בשלוש בדיקות בלתי תלויות. אחת מזהה כמות מזערית ביותר של החיידק. "זה לא משנה, מבחינתנו אתה עדיין נשא, אבל אגיש שאילתא למיקרוביולוג הראשי של בית החולים. אולי יאשר קבלה שלך לשיקום" כך אמרה והלכה לשטוף ידיים ביסודיות ובכוונה מרובה, כאילו נגעה במצורע. "ומה אם לא יאשר שאלתי"? היא ענתה שאז יש אופציה לעשות שיקום באישפוזי יום - כלומר להגיע ולחזור כל יום במשך תקופה ארוכה יותר. זוהי כמובן אופציה לא ישימה. כל יום הלוך חזור באמבולנס?

"אבל אתם לא עושים לי היום מדידות לפרוטזה"? שאלתי. לא, הם לא עושים את זה. ראשית אני צריך להביא את מכתב ההמלצה שלה למשרד הבריאות ולהגיש בקשה ולאחר שמשרד הבריאות יאשר ויתן מה שנקרא "פתק לבן", אני צריך לפנות לאחד מבוני פרוטזות מהרשימה המאושרת על ידי משרד הבריאות. " מהי הערכת הזמן עד שאקבל פרוטזה"? שאלתי. התשובה -  בערך חודש וחצי. "וזו תהייה רק פרוטזה ראשונית עם כף רגל גדולה, יציבה ובלתי מתכופפת - כדי להתחיל ללמוד ולהתרגל ללכת (כי חסרה תחושה בתותבת). וצריך לעשות הרבה התאמות וכל חצי שנה להחליף את בית הגדם, כי הוא מתקשה ומתכווץ. לאחר זמן מסויים יתאימו גם כף רגל מתונעעת קבועה". כך אמרה.

ברגע שתיבנה הפרוטזה הראשונית - אם יאשרו לי שיקום במחלקה (למרות תקופת הצינון מהחיידק שכבר מזמן לא נמצא) - לאחר 2-3 שבועות כבר אוכל להתחיל ללכת אבל יקח עוד זמן עד שאלמד את כל המיומנויות, כולל קפיצות ועליה במדרגות. "כמה זמן את מעריכה שאוכל לחזור לעבודה"? שאלתי. והיא ענתה "אני לא יכולה להגיד במדוייק - לפחות 3 חודשים ועם הליכון".

נפלו פניי. אני כבר עוד מעט 5 חודשים מהאירוע. עוד חודש וחצי לפחות עד שתהייה פרוטזה. עוד 3 חודשים לפחות עד שאוכל לעבוד. הגעתי כבר לעשרה חודשים לפחות. ואני פינטזתי לפני הביקור היום, שהנה היום יקחו כבר מידות ובעוד חודש בערך כבר אחזור לעבודה. אבל חזרתי למעצר בית שיארך לפחות עוד שלושה חודשים. לפחות מצאתי ברשימה בונה פרוטזות אחד שמוכן להגיע הבייתה (עדיין אינני יודע מה תהיה העלות של זה). להתנייד כל פעם באמבולנס ממש לא לענין. דרך אגב, לפני כשנה וחצי השתכנענו לשדרג מביטוח "מושלם זהב" ל"מושלם פלטינום". אחד מהטיעונים לשכנע אותנו לשדרוג הזה היה - השתתפות בעלות אמבולנסים. אבל היום כשהסתכלתי בתקנון ראיתי שההשתתפות היא עבור שתי נסיעות אמבולנס בלבד בשנה. והרי רק היום גמרתי את ההקצבה השנתית. ככה זה, כפי שאתם יודעים - יש ביטוח ויש האותיות הקטנות של הביטוח. 

בקיצור, קמתי היום עם תקווה בלב וחזרתי עם טבלת יאוש ארוכה יותר. ועכשיו ברור שאני צריך להאריך את תעודת המחלה שלי ומעצר הבית בעוד 3 חודשים לפחות. נשמע כביכול מובן מאליו, אבל רופא קופת חולים אינו יכול להאריך תעודת מחלה מעל שלושה חודשים. בשביל זה אני צריך לקבל אישור מרופא תעסוקתי. נראה לכם הגיוני שאני אסע אליו באמבולנס? תגידו, אין קצת הגיון במדינה הזו?