חשיבה חופשית

רגע לפני שיורד המסך על ישראבלוג. אני משחרר את הטיוטה המלאה. בנוסף למצונזרת הקיימת. במידה ויעשה גיבוי לאומי של ישראבלוג. טוב שאשאיר גם עדות כזו. גם בלוגדרים כאלה ואווירה כזו התנהלה בישראבלוג.

אני יודע שלכמה אנשים חסר שלאחרונה כתבתי פחות בעניינים הרגילים כאן, ובמקום לדאוג לביתי (הבלוג הזה) עסקתי וכתבתי עבור הצלת ישראבלוג כאן ובבלוג הצלת ישראבלוג. אז אתחיל את הפוסט הזה על חיה ששרדה מימי הדינוזאורים ואסיים כיצד זה מתקשר למה שמתרחש בימים אלו לבלוגיה שלנו בישרא.

לפני שנים, ליום הולדתו העשירי של הבן החלטנו שנמאס להביא עוד איזה ליצן או קוסם, כפי שמקובל היה להביא למסיבות ימי ההולדת של כל החברים. חיפשנו ומצאנו במחיר ליצן איזה דוקטור בערבה שיש לו חוות חיות שונות ומשונות, שהוא מביא למסיבות ימי הולדת לילדים ועורך איתן הצגה. והוא מספר אנקדוטות על כל חיה וציפור, מדגים כל מיני תכונות שלהם, ומעביר את אלו שאפשר - לסיבוב ליטוף של הילדים. אני אומר לכם, כזו הצלחה של יומולדת לא ראיתי. כל ילד בימינו מבקר גן חיות, אבל כשגן חיות מבקר אצלו בבית זה כבר משהו משהו.

לאחר שעתיים של כיף לילדים המשולהבים, הגיע תור שיא התצוגה של המסיבה שלקראתה לקח דוקטור דוליטל הזה הפסקה - אותה ניצלו הילדים לשתיה ולכיבודי יומולדת. ובהפסקה עלה יחד עם שני עוזרים לטרנזיט שלו  בחנייה וחזרו  עם גיגית ענקית מכוסה ביריעה.

חלק השיא של ההצגה הגיע, כאשר הילדים ישובים במעגל גדול במרפסת עשרים וחמישה מטר שלנו, סביב הגיגית. הדוקטור מכריז בדרמטיות, שהנה בגיגית נמצאת חיה גדולה מימי הדינוזאורים לפני שישים מיליון שנה. חיה קדומה ופרימיטיבית ששרדה מאז. הילדים הישובים במתח ובהתרגשות מכך שהם הולכים לראות מין דינוזאור, התבוננו כיצד מוסרת היריעה והנה מתגלה להם חיית ענק בשם צב אליגטור - צב תנין בעברית. הצב הזה שמגיע כמטר ארבעים אורכו ו- 120 קילו משקלו.

צב אליגטור חי בסביב נהרות של אמריקה מדרום קנדה ועד לקו המשווה. לצב זה אופי רגזני מאוד והוא נושך בעוצמה רבה. הדוקטור הרחיק מעט את הילדים כאשר ידו התקרבה להגיש לו קצה גזר גדול. הזוחל הזה פער את פיו וסגר את הלסתות שלו על הגזר בעצמה חזקה בצליל חאפ חד, כשידו של הדוקטור נרתעת במהירות לאחור ומפילה שארית הגזר. הדוקטור הסביר שלזוחל הזה אופי תוקפני פרימיטיבי. לא משנה מה תגישו לפיו, גזר או אצבע. קודם כול הוא סוגר את מלתעותיו החדות ורק אחר כך הוא מחליט אם זה טעים לו או לא.

יש לי תחביב כזה לעיתים להשוות התנהגות חיות לבני אדם. ולמעשה ניתן לקטלג בני אדם באופן גס לחיה זו או אחרת. הצב אליגטור הזה מזכיר לי אנשים רגזנים שקודם כול "נושכים". תוקפים ורק אחר כך חושבים אם הייתה באמת סיבה. הזכירו לי את הצב הזה כמה רגזנים כאן בישרא. לא משנה מה עושים, אם זה יהיה טוב או רע להם, קודם כול נושכים. כמו הנשיכה של הזוחל הפרימיטיבי הזה מימי הדינוזאורים. לא שחיות אחרות אינן מתקיפות וטורפות, אבל רובן תוקף באופן סלקטיבי, את מה שבאמת מתאים להם לאכול במחשבה תחילה. לא כמו הזוחל הזה שתוקף מבלי לחשוב אם טוב יהיה לו הדבר או לא.

וצר לי להגיד שבבלוגיה כאן יש אנשים שמקוטלגים אצלי בהתנהגותם לזוחל הזה. לא מהיום, אלא מהיסטוריה של תגובות בחמש השנים שאני מסתובב כאן בבלוגיה. לא רוצה להכנס לזה יותר מדי, אבל אחת כאן הגזימה ממש ברמות הזויות. לא ארבה במילים. מי שיקרא כאן את השרשור הזה יבין מיד עם מי יש לנו פה עסק. שימו לב במיוחד למודגש בקווים:

לאחר שהתאוששתי מהשיגעון הזה, זו היתה תגובתי העדינה:

ציינתי שעד אשר לא תתנצל על השקרים וההמצאות, לא אכנס יותר לבלוג שלה אפילו להגיב. והיא המשיכה בארס שלה כדי למשוך ממני תגובות בכוח, אבל לא אני שאתרום למספר התגובות לפוסט שלה. וחוצמזה מה עוד יש להוסיף. משרשור התגובות הבא, שניסה בכל הכוח לסחוט תגובה ממני לשוא , כולכם יכול לדעת עם מי יש לנו פה עסק. הטירוף הזה לא היה מחזיק אפילו רגע בבית משפט בתביעת דיבה, על המצאות של מוח קודח.

טוענת שאני משוגע, שטוען שכל הזמן שפורצים לי לבלוג. רק מה לעשות, לי לפחות יש הוכחות מתועדות.

הנה, תהנו.