הפעם זה יהיה פוסט אישי. הכי אישי שכתבתי כאן וגם אולי הקצר ביותר. כידוע הפוסט הקודם היה פוסט יומולדת ובלוגולדת שחלו באותו היום. בעקבות הרשו לי להעיר כאן משהו קטן על תובנות אנתרופולוגיות ועל חברות וירטואלית. ובכן היו שברכו והיו שלא. כ- 300 כניסות היו, 12 חברים בלבד מצאו מקום לברך ואני מודה להם. נו טוב, הרוב לא באמת חברים. מצחיק להגיד חברים. כי הכוונה כמובן לחברים וירטואלים.
נכון, יש אנשים שנכנסים לכאן להגיב רק כדי לתקוף, אף פעם לא יאמרו מילה טובה. לא אליהם אני מתכוון. גם לא למי שסתם התעצל או מי שיטען שלא קיבל עידכון במייל. אגב כביקורת, אני עצמי מנוי לבלוג הזה וקיבלתי עדכון במייל. בסדר, לא רוצים לברך אז לא, בהחלט לא חייבים. אבל כיוון שאני מתעניין באספקטים אנתרופולוגיים - ערכתי בדיקה של התגובות בשני ימי ההולדת/בלוגולדת הקודמים. חלק מהקוראים כאן ברכו שם וחלק גם לא שם. אז גם הלא מברכים 'הכרוניים' ירדו מהרשימה. נשארו אלו שהיו כאן בני בית ולא מצאו לנכון אפילו להגיב הפעם בשתי מילים פשוטות - 'מזל טוב'. אין סיכוי שלא ראו, שלא ידעו (אל תשאלו איך אני יודע. על יכולתיי הטלפתיות כבר סיפרתי לכם? ). אבל זה וודאי לא משום שהיו נורא עסוקים, כי נכנסו לברך בכיף באותו יום אבל לא כאן. ואני דווקא מאוד שמח שנכנסו לפחות איפושהו כמוני לברך. בכיף קראתי שם הברכות והבנתי שמדובר באדם מאוד אהוב.
אז אולי הפן הזה שאני מתאר כאן הוא חצי הכוס הריקה לסטטיסטיקה שהצגתי בפוסט הקודם. בעצם הבנתי שלמרות שכל אחד אוהב להיות אהוב, אני כותב כאן לא בשביל להיות אהוב - יש לבלוג הזה אג'נדות המתוארות באודות הבלוג. לכן חשבתי שאני לא צריך לקחת ללב ולהיעלב, במיוחד לא מכמה אנשים יפים עם חשבונות קטנים*.
ושיר זה מוקדש להם:
* אין צורך להתנצל לכל מי שלא הגיב, ממש לא. אין בלבי על איש. לא כתבתי את הפוסט הזה כדי לסחוט תגובות מאוחרות. סתם רשמתי לעצמי תובנה אנתרופולוגית ישראבלוגית על אנשים יפים וקטנים, מביני כליות ולב, אשר יודעים היטב למה לא ברכו.
זהו פרקתי.
תודה על ההקשבה וסליחה עם האחרים.
יש לי חדשות טובות, אבל בפוסט הבא.
הרי אמרתי שזה יהיה הפעם פוסט קצר.
ובכלל יש לי כמה סיפורים המצטברים בלוח העריכה, אבל לכל אחד מגיע פוסט נפרד.
תוספת עריכה
תובנה: אינני מבין מדוע, אבל הרבה יותר קל לקוראים להשתתף בצער מאשר להשתתף בשמחה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קנקן התה
). אבל זה וודאי לא משום שהיו נורא עסוקים, כי נכנסו לברך בכיף באותו יום אבל לא כאן. ואני דווקא מאוד שמח שנכנסו לפחות איפושהו כמוני לברך. בכיף קראתי שם הברכות והבנתי שמדובר באדם מאוד אהוב.