חשיבה חופשית

הורי היו ילדים במלחמת העולם השנייה באוקראינה. גדלתי על סיפורי אנטישמיות ושנאה של האוקראינים, שלא היו פחותים מאלו על הנאצים שכבשו אותה. רבים מהם שירתו כקפואים במחנות הריכוז וההשמדה. כשהיהודים פונו מהכפרים ומהעיירות בזזו אוקראינים את בתיהם. את גופתו של סבא שלי זרקו אוקראינים מאכל לכלבים, מקרון רכבת שהובילה אותו חזרה לביתו, אחרי ששרד כל המלחמה במחנה עבודה.

שישים ושש שנה אחרי, משרתת בישראל את הוריי עובדת זרה אוקראינית. היא הגיעה לאחר מפח נפש עם מספר עובדות תאילנדיות שקדמו לה - החל מעצלניות, תוקפניות, ואפילו אחת שדרשה בחוצפה ביקורים יומיים חופשיים של חבר ישראלי שהכירה ולינה חינם עבורו בחדר 'המלון' (בבית הורי). אירה אישה אינטליגנטית בשנות הארבעים,  דוברת עברית טובה (ובכלל יש לה כישרון לשפות), שוהה בבית הורי כבר כמעט שלוש שנים. אם אימא שלי מוכנה לקבל אותה וסומכת עליה כל כך הרבה זמן – סימן שהיא באמת הצלחה גדולה. אין ספק שהיא מסורה ואכפתית וכולנו מתייחסים אליה כאל בת משפחה. לעיתים אני מתבדח עם הורי שהם דואגים לה יותר משהיא דואגת להם.

החיים התאכזרו לאירה שנאלצה לעזוב את ביתה לפרנסתה ופרנסת משפחתה. בעלה שיכור כרוני שלאחר שנסעה לישראל עבר לגור עם אישה אחרת עד שלאחר זמן מה העיפה אותו. הבן מהנדס שעבד במכרה ונפצע במפולת. מאז לא מצליח למצוא עבודה. אבל הסיבה העיקרית לכך שאירה הגיעה לעבוד בישראל היא הבת השברירית והחולנית. היא הגיע לישראל כדי לאפשר לבת לסיים את לימודי התואר (גם כן בהנדסה). אירה העידה את הלא יאומן: כדי לעבור בחינות ולסיים את התואר, צריך לדחוף מזומנים לכיסים של המרצים, או לחלופין לתת להם שירותי מין.

בשנתה הראשונה של אירה בבית הורי, הבת הכירה מהנדס צעיר שזה רק סיים את לימודיו ונישאה לו. אבל ימים ספורים לאחר החתונה זנח אותה בחיר ליבה, נסע לבית הוריו ועזב אותה לאנחות. הבת החולנית נכנסה למרה שחורה ולתת תזונה אנורקסית. דואגת ושבורה, אירה לקחה שבועיים של חופשה שהגיעה לה ועוד שבועיים על חשבונה ונסעה לביקור בית. לזמן העדרה היא ביקשה מחברה שתמלא את מקומה. אגב הייתה כישלון כל כך נחרץ, עד שהורי החליטו לוותר עליה בכלל.

אירה חזרה לישראל עוד יותר מדוכדכת מהמצב בבית, אבל יאמר לזכותה שהיא אישה חזקה ולמרות הכול המשיכה לתפקד ולשרת את הוריי נאמנה. זמן מה לאחר מכן, חזר הבעל הצעיר אל העגונה, והשלימו. בעלה מצא עבודה במפעל, שממנה פוטר לאחר כחצי שנה ומאז לא הצליח למצוא עבודה אחרת. אירה עובדת בישראל ומפרנסת את הבת ובעלה ואת הבן שגר עם אביו השיכור.

כידוע זמנים קשים עוברים על אוקראינה כיום. המוני תושבים חסרי עבודה, רעבים וקופאים מקור. מנהיגים מושחתים מתחלפים. סכסוך עם רוסיה. תנועה פשיסטית של אוקראינים במערב  נלחמת עם האוקראינים המתבדלים (תומכי רוסיה) במזרח. מלחמת אחים. מדינה מפולגת. יריות ברחובות. אנשים נמלטים מבתיהם מחמת הפורעים. הבן של אירה נשאר בביתם במערב הפשיסטי להשגיח על אביו השיכור. הבת נמלטה עם בעלה למתבדלים במזרח מפאת הפלנגות הפשיסטיות (כי כבני מוצא רוסי הם מועדים לשחיטה במערב). רעב בארץ, החנויות מרוקנות, השוק השחור פורח.  בימים אלה כשמלחמת האחים בעיצומה באוקראינה, לא קשה לתאר את רמת החרדה של אירה למשפחתה. בימים אלה הגיע מועד חופשתה השנתית לביקור בית – אך סכנת נפשות לנסוע לשם.

לא ברור איך הבעל השיכור ממשיך להשיג  את השתייה שלו. בעצם זה הדבר היחיד שמעניין אותו. אין מה לאכול. אין הסקה וקפוא בבית השורץ חולדות. אחותה של אירה הנמצאת בקשר אינטרנטי בלתי סדיר מספרת שהבן של אירה יצא עם חברים לגנוב מתכות מעמודי חשמל למען פת לחם. אחד החברים התחשמל במהלך הגניבה וצנח אפיים ארצה מפוחם. ומה עשו חבריו? פשטו את בגדיו למכירה והשאירו את גופתו ערומה. הזכיר לי כיצד זרקו את גופתו של סבי מהרכבת. לאחר מכן עלו על מכוניתו ונסעו לעיר הסמוכה. שם פירקו את המכונית לחלקים ומכרו אותם כחלקי חילוף. אובדן צלם אנוש באוקראינה - גונבים ורוצחים בשביל פת לחם.

הוריי נזכרו באכזריות של האוקראינים ביהודים. עתה הם מתאכזרים איש על רעהו. התהפך הגלגל. אירה מעריצה ומקנאה בנו בישראל. אלמלא משפחתה וחוקי ההגירה, הייתה מוכנה לחיות בישראל לצמיתות עם משפחתה. אני בטוח שהיא מוכנה להתחלף עם הישראלים שעוזבים לאכול מילקי בזול בברלין.

ואני שואל האם מצב כזה יכול להתרחש בישראל? כי בישראל 2015 חברה משוסעת ומתבהמת. מי שאינו ימני הוא כבר לא ציוני. 'פוסט ציוני' קוראים לי ולילדי ששירתו ומשרתים שירות קרבי למען המדינה ומשלמים מיסים כבדים למדינה. פוסט ציוניים קוראים לנו החל ממנהיגים ונבחרי ציבור וכלה במשתמטים עלובים וחיילי קריה לשעבר. ישראל משוסעת עם גילויי גזענות ופאשיזם השכם והערב. ישראל שבה אחד מכל שלושה ילדים עני ורעב, לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, לא על פי התקשורת הסמולנית שמראיינת בכל יום את מירי רגב - הבת דודה של חנין זועבי. חברות כנסת מאוסות שאני צריך לממן את משכורתן כדי להשמיץ בטלוויזיה . ישראל שברחובות השכונה שלי מפרקים ספסלים בשביל הברגים, וכבר כל סבכות המתכת המכסות את פתחי ניקוז הגשמים במדרכות הוחלפו בסבכות עץ נרקבות, עד שרגלו של מישהו תמעד. ישראל שבערב אחד נגנבו בשכונתנו מאתיים שעוני גז – בשביל המתכת, ולעזאזל אם בתים על דייריהם יעלו באש השמיימה. ישראל שרוצחים זקנים חסרי ישע בשביל שוד של שעון או כמה פרוטות. מטפלות וגננות שמכות ומתעללות בפעוטות. בעלים שרוצחים את בנות זוגן. הורים שרוצחים את ילדיהם. עובדי ניקיון שגונבים טלפונים סלולרים מחולים חסרי ישע בשנתם – הקשר היחיד שלהם לעולם שבחוץ. ישראל של תאונות פגע וברח ושכבר מזמן לא משאירים פתק כשמועכים רכב בחנייה לאנחות. ישראל עם פערי שכר חזיריים בין עובד למנהל. ישראל של מנהיגים מושחתים שמלקקים יומיום גלידת פיסטוק ומרהטים גינת ביתם הפרטית על חשבון המדינה. ישראל עם יועץ משפטי ופרקליטות שנוהגים איפה ואיפה – את מי ילכלכו לפני הבחירות ולאשת מי ידחו חקירה לאחר הבחירות. ישראל שהמוסר שלה מסתכם בהרשעה או אי-הרשאה בבית משפט. ישראל שעבריינים מורשעים מנהיגים מפלגות לאחר תקופת צינון. היכן הם הימים שאנשים התאבדו כשנתפסו בשחיתות?

היכן הימים שראש ממשלה התפטר משום שלאשתו היה רק חשבון עם חמש מאות דולר בארה"ב? ואילו כיום שרים ממשיכים לשרת את המדינה, כי לא יודעים שזוגתם מעסיקה עובדים לא חוקיים. היכן הימים שאפשר היה להשאיר דלתות לא נעולות וללכת ברחובות בלי להישדד או להידקר. לא בשדמות אוקראינה אלא בארץ ציון וירושלים. גם במדינת ישראל ברשות הממשלה 'הבטחונית ביותר שאפשר' - נרצחים אזרחים תמימים ותינוקות חסרי ישע בתחנות הרכבת הקלה ונדקרים באוטובוסים וברחובות, לא רק באוקראינה. העיקר שיש לנו ראש ממשלה שנדחף לשורה הראשונה בפריז וחושב שהוא צ'רצי'ל השני...

עשרים וארבע שנים חלפו מאז שהגששים שרו את השיר הזה ונדמה כי ב'פוסט הציונות' הישראלית, שיר זה מתאים לנו כהמנון שני: