חשיבה חופשית

מתאים לימים אלה - שיעור בבוטניקה של קוצים. פורסם גם בבלוג דע-א-קטואליה תחת הכותרת "שיעור בבוטניקה של החמאס".

אֵשׁ גְּדוֹלָה פָּרְצָה בִּשְׂדֵה קוֹצִים

 וְזִרְעֵי שִׂנְאָה כְּבָר נִטְמַנּוּ בְּשָׂדֶה אֵפֶר

 עַמּוּד עָנָן יָבִיא גֶּשֶׁם

 הַפְסָקַת אֵשׁ

וְהַזְּרָעִים יִנְבְּטוּ

 יְרֻקִּים וְרַעֲנַנִים

 דַּרְדָּרִים כְּחֻלִּים*

 צְמַחִים מוּגָנִים

 אָסוּר לִקְטֹף.

 וּבְהַגִיעַ הָעוֹנָה

 רוּחַ קָדִים יְבֵשָׁה תְּשַׁלֵּחַ

 טִילֵי קוֹצִים מַכְאִיבִים

 שֶׁיִּנְעֲצוּ בַּחַי

 אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה הַפּוֹרֶה מִמּוּל

וְתֻצַּת שׁוּב הָאֵשׁ

 בִּשְׂדֵה בּוּר שֶׁל קוֹצִים

וְהַזְּרָעִים מֵהָאֵשׁ לֹא אֻכַּלוּ

 עַכּוּבִית הַגַּלְגַּל**

 תַּחֲזֹר חָלִילָה

 כִּי אֵין גַּנָּן שֶׁיְּפַזֵּר דֶּשֶׁן

 בִּשְׂדֵה הַבּוּר 

 אֵין מִי שֶׁיַּחֲלִיף צִמְחִיַּת קוֹצִים

בְּצִמְחֵי גַּן תַּרְבּוּת. 

* דרדר כחול ועכובית הגלגל הם צמחי בר מוגנים האסורים בקטיפה.  

** אויבי עם ישראל בתנ"ך נמשלו ל"גלגל" בהשראת הצמח הקוצני עכובית הגלגל שהוא מתגלגל כגלגל להפצת זרעיו : "לְאֻמִּים, כִּשְׁאוֹן מַיִם רַבִּים יִשָּׁאוּן, וְגָעַר בּוֹ, וְנָס מִמֶּרְחָק, וְרֻדַּף, כְּמֹץ הָרִים לִפְנֵי-רוּחַ, וּכְגַלְגַּל, לִפְנֵי סוּפָה:" (ישעיהו י"ז, י"ג).

תוספת עריכה

תודה לנ*גה ששלחה לי כתגובה שיר יפה ועצוב זה של מתי כספי:

אני עומד להעלות כאן נושא מאוד טעון ומעורר מחלוקת - ניסויים בבעלי חיים.

אני צופה כאן מלחמת עולם אידיאולוגית בעקבות פוסט זה. מלחמה אידיאולוגית שאפילו עולה על האידיאולוגיה של הצמחונות באלפי מונים. לאלה שכבר עומד לצאת הקצף, אני מבקש דבר אחד: להתעלם לרגע אחד מהדעות הקדומות ואולי הבורות בתחום, ותקראו כתבה זו כולה בעיון, לפני שתתחילו לכתוב כאן תגובות זועמות.

אני ממש לא מתכוון לכתוב לכל תגובה מגילה - לדברים שכתובים בכתבה והמגיב התעלם ממנה או לא קרא. אני מבקש סליחה מראש על כך שלא אחזור בתשובות לתגובות -  על תשובות שכבר כתובות בכתבה. אתם יכולים להגיב כרצונכם, אבל אשמח להגיב לתגובות ענייניות ולהצעות שלכם. ובעיקר לשמוע על דעתכם האישית לאחר שקראתם את הפוסט הזה.

הפוסט הזה נכתב כתוצאה ממייל שקיבלתי מהכתובת:

 Mednet General Medicine] [email protected] ]

ובו הכתבה הבאה:

למי שיש סבלנות הרי הכתבה במלואה. בסיומה אציג את עמדתי.

לאחרונה חזרה והתלהטה המחלוקת בנושא ניסויים בבעלי חיים בישראל. לאחר שב 2010 החליטה אל על: לא נטיס יותר חיות לניסויים בחו"ל.שנה וחצי לאחר שהפסיקה להטיס בע"ח למטרות ניסויים, ועד ראשי האוניברסיטאות הגיש תביעה כנגד אל על בדרישה שתחזור להטיסם.
 

ועד ראשי האוניברסיטאות טוען כי " הצעד בו נקטה אל-על מהווה פגיעה אנושה במאבק לריפוי מחלות ולהצלת חיי אדם. מחקרים אלה, הנעשים באופן המצומצם ביותר ותוך קיום הנהלים המחמירים ביותר, אפשרו בעשורים האחרונים פיתוח של תרופות וריפוי של מחלות שונות.

ללא מחקרים אלה לא היו בנמצא תרופות וטיפולים למחלות כגון שחפת, דלקת קרום המוח, מחלת הסרטן, סוכרת, מחלות ניווניות של מערכת העצבים ועוד. לא היו בנמצא חיסונים רבים, וניתוחים שונים לא היו אפשריים כלל כולל השתלות איברים.

כדי לבדוק על דעתם של הרופאים בנושא זה הפצנו שאלה אחת האם אתה בעד המשך הניסויים במתכונת הקיימת או בעד החמרת ההגבלות על הניסויים בבעלי חיים? תוצאות ביניים של 466 משיבים היום מראות 51% בעד ו 49% נגד. פירוט התוצאות והנימוקים יובאו עם סיכום התוצאות.

להלן סקירה של *פרופ' אלכס צפרירי חוקר במכון ויצמן ויו"ר הפורום הבין-אוניברסיטאי למדעי הרפואה בישראל.

תחילתן של תנועות שוחרי בעלי החיים באנגליה הויקטוריאנית הייתה התביעה למניעת התעללות בחיות, דאגה לשלומן ושמירה על רווחתן. בשנות השבעים והשמונים של המאה שעברה הדאגה לרווחת בעלי החיים ולמניעת אכזריות כלפיהן הוחלפה על ידי הדרישה, הקיצונית לאין ערוך, למתן משקל שווה לאינטרסים של החיות כמו לאלה של בני האדם, לפי גרסה אחת שדוברה הוא פיטר סינגר, או הענקת זכויות לחיות לפי גרסה אחרת שדוברה הוא טום ריגן. שתי הגישות מתנגדות לכל שימוש בבעלי חיים לטובת האדם ורואות בו "ניצול" מגונה.

השימוש בבעלי חיים לצרכי מחקר ביו-רפואי הוא מן המצומצמים ביותר, כ-שלוש מאיות האחוז (0.03%!). למרות זאת, באופן פרדוקסלי השימוש בהם הוא המדובר ביותר והמותקף ביותר על ידי הקבוצות המתנגדות לכל שימוש בבעלי חיים. ההתנגדות התבססה, במקורה בתקופה הויקטוריאנית, בביצוע חלק מן הניסויים המדעיים בבעלי חיים בעודם בחיים. בימים ההם ניתוחים נעשו ללא הרדמה או טיפול יעיל במשככי כאבים, זאת בטרם היות אמצעים אלה זמינים גם לרפואת האדם והיו מלווים בכאב ובסבל.

כיום, כמובן, כמעט כל הניסויים בבעלי חיים (פרט לניסויים שמטרתם חקר כאב) נערכים תוך נקיטת אמצעים למניעת כאב וסבל לחיות, כפי שעקרונות הניסויים והחוק מחייבים. למרות זאת, המתנגדים לכל "ניצול" בעלי חיים על ידי האדם מעדיפים לתקוף את הניסויים הללו בחיות בעיקר מסיבות טקטיות.

 המדענים מבצעי הניסויים הללו מספרם קטן, לרוב הציבור יש רק מושג קלוש על מעשיהם במעבדות ולכן ניתן להשמיצם, אם מחוסר ידע או דבקות יתר במטרה ובהסתמך על הבורות של רוב הציבור בנושא. גרוע מכך, בגלל התקפות ונדליות על מעבדות ומוסדות מדע בארץ ובעולם הפכו אלה לסגורות ומוגנות, למגינת ליבם של התוקפים הפוטנציאליים, אולם בכך הם הפכו מטרה לגינוי על היותן סגורות ול"מרתפי עינויים".

הישגי המחקר הביו-רפואי במאה השנים האחרונות הסירו את אימת המגפות הקטלניות, לפחות בארצות המפותחות, והציבור הנהנה מבריאות טובה ותוחלת חיים ארוכה, אינו מודע לאימי העבר ונוח להשפעת התעמולה הפופוליסטית נגד הניסויים. כל אלה עושים את הניסויים בבעלי חיים מטרה נוחה להתקפה, בהשוואה לשימוש בהם למזון המהווה מעל ל-95% משימושי האדם בבעלי חיים.

הניסויים בבעלי חיים הוסדרו בישראל במסגרת חוק צער בעלי חיים (ניסויים, 1994), הדומה מאוד לחוקים שהתקבלו בכל המדינות הנאורות שבהן מתקיים מחקר ביו-רפואי מתקדם. ארגוני המתנגדים לניסויים בבעלי חיים, מתנגדים גם לכל שימוש אחר בהם ותוצריהם לצרכי האדם ורואים בכך ניצול שיש להפסיקו כליל, ומסרבים לראות בחוק זה סוף פסוק.

אגודות אלה ממשיכות לתקוף, כמעט בכל דרך, את החוק ויישומו, את החוקרים ואת מוסדות המחקר וההוראה. בעוד שמטרתם היא ביטול הניסויים בבעלי חיים, הם משתמשים בטיעונים של רווחת חיות הניסוי ובהאשמות ב'התעללות בבעלי חיים' או בפעילות לקויה של המועצה לניסויים בבעלי חיים, הממונה על הסדרת הניסויים והבקרה עליהם. המתנגדים לניסויים בבעלי חיים מתעלמים ממטרתו המוצהרת והמעשית של החוק: להסדיר את המחקר הביו-רפואי במדינת ישראל, תוך שמירה על חירות אקדמית של החוקרים מצד אחד, והבטחה שהניסויים הללו יהיו כרוכים בפגיעה מזערית, ככל האפשר, בבריאות החיות וברווחתן, מן הצד האחר.

 
תקיפה זו נמשכת בעזרת חברי כנסת, התומכים בפעילות אגודות אלה, לעתים מבלי להיות מודעים לאג'נדה הקיצונית שלהם. חברי כנסת אלה חוזרים ומציעים חוקים על מנת "להגביר את הפיקוח על הניסויים", להגדיל את המשקל של מתנגדי הניסויים במועצה המפקחת עליהם ולהשית מנגנון מיוחד לאישור ופיקוח על ניסויים בקופים ירודים, המצומצמים מאוד כבר עכשיו. מיותר לציין כי הצעות חוק מסוג זה עלולות לפגוע אנושות ברמתו ואיכותו של המחקר הביו-רפואי בישראל.

אגודות אלה מנסות להחדיר "חפרפרות" למעבדות מחקר ובתי גידול של חיות ניסוי על מנת לגלות או "לייצר" עדויות ל"התעללות", בדרך כלל מבוימת או דמיונית, בחיות ניסוי לשם פרסום והגשת תביעות סרק לבתי משפט. כמו כן מארגנים חברי האגודות הפגנות והטרדות אחרות של מעבדות מחקר, מוסדות להשכלה גבוהה וחוקרים, במטרה להפחיד את אנשי המחקר ולפגוע בעבודתם. מטרה מועדפת בעיניהם היא חוות מזור, שבה מגדלים קופים ירודים ממין מקק ארוך זנב, שמקורם במאוריציוס. שם הם מהווים מין פולש הפוגע בחי ובצומח המקומי ועל כן הארגונים והאמנות לשמירת חיות הבר התירו את תפיסתם לצרכי ניסויים או השמדתם כמזיקים.

גם חברת אל על משמשת מטרה לזעם אגודות אלה ולתביעות להפסיק הובלת חיות ניסוי בכלל וקופים המיוחד. לבושתנו, "המוביל הלאומי" נכנע ללחצים אלה של האגודות המקומיות. ועד ראשי האוניברסיטאות (ור"ה) הגיש תביעה לחייב את אל-על להטיס חיות החיוניות למדע הישראלי ולשיתופי פעולה של חוקרים בישראל עם עמיתיהם. עניין זה, כמו גם נושא חוות מזור ויצוא או יבוא קופים למחקר רפואי נמצאים כיום בדיון משפטי.

המאבק המתמשך הזה מתרחש, בדרך כלל, הרחק מתשומת הלב הציבורית ובחלק גדול מן המקרים מצליחים האוניברסיטאות והחוקרים למנוע פגיעות חמורות במחקר. אולם בשנים האחרונות ההתקפות על חופש המחקר בבעלי חיים גובשו, בהשראתו של השר להגנת הסביבה, ח"כ גלעד ארדן, לסדרה של יוזמות המהוות איום חמור על המשך הניסויים בבעלי חיים במדינת ישראל.

אם חלילה ניכשל בסיכול יוזמות אלה יוטלו על מדעני ישראל הגבלות חמורות שאין כמותן בשום מדינה נאורה. אלה עלולות להביא להרס המחקר הביו-רפואי, לעצירת תעשיית הביוטכנולוגיה והתרופות, לבריחת מוחות וזליגה אל מחוץ למדינת ישראל של הפיתוח והידע בתחום.


[להלן דעתה של דוברת זכויות בעלי חיים בישראל, הגב' ענת רפואה-אהרונוביץ על זכייתם של פרופ' אברהם הרשקו ופרופ' אהרון צ'חנובר בפרס נובל:
 

תהילה טבולה בדם וסבל

"עברתי על מחקריהם של הזוכים המאושרים וראיתי שהתגלית עצמה אמנם לא היתה כרוכה בשימוש בבעלי-חיים, אבל ההמשך היה גם היה. המון בעלי-חיים שילמו ומשלמים את מחיר התהילה הזו, ללא כל הצדקה - מדעית או מוסרית." (2004להלן

תקציר הבעיות העיקריות העומדות בפנינו.

השר גלעד ארדן נקט בשלושה צעדים, המשלימים זה את זה, על מנת להשתלט (בניגוד לחוק הקיים) על הפיקוח המחקר התלוי בניסויים בבע"ח:

היועץ המשפטי לממשלה עו"ד יהודה וינשטיין אימץ את עמדות השר ארדן בבג"ץ מזור ועמד על הצורך להוכיח על ידי אישור של רשות ממשלתית במדינת היבוא (ארה"ב) כי החיות מיועדות לניסויים מצילי חיים ודרישה להצגת פרוטוקולי הניסויים. בנוסף לכך, למרות היותו מודע כי אין בעולם איסור על ניסויים בקופים שנתפסו בטבע, הביע את דעתו נגד יצוא חיות אלה מחוות מזור ובכך קבע תקדים ראשון במדינה נאורה. עמדה שבית המשפט הציע לחווה להסכים לה, "תמורת" אישור יצוא החיות ילידות החווה.

ב. הצעת חוק חיות הבר (תיקון 7). בהיות השר ארדן, כנראה, מודע למעמד החוקי המפוקפק של התערבותו ברשט"ג הוא הכניס בהצעת החוק להגנת חיית הבר (תיקון מס' 7), 'סעיף סל' המעניק לשר להגנת הסביבה סמכות להתקין תקנות בדבר ייבוא או ייצוא של חיית בר מוגנת, ככל שיידרשו בעניין זה. השר ארדן ושליחיו מתנגדים להחרגת חיות לצורכי ניסויים ביו-רפואיים מתחולת החוק להגנת חיית הבר, כמקובל בעולם הנאור. החוק הזה עבר קריאה ראשונה ומונח על שולחנה של ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת.

ג. הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים (תיקון-איחוד סמכויות). זהו חוק נוסף בשרשרת החקיקה להשתלטות המשרד להגנת הסביבה על כל הנוגע ל"זכויות בעלי חיים" (מושג שעד כה אינו כלול במשפט הישראלי, למיטב ידיעתי, ואילו השר ארדן, שדולת זכויות בע"ח בכנסת והאגודות שמחוצה לה מנסות להכניס לספר החוקים הישראלי) שבו נלקח הפיקוח על גידול חיות המשק ממשרד החקלאות. משרד החקלאות הוא הגוף בו קיים הידע המקצועי והמומחיות הדרושה במסגרת השירותים הווטרינריים. אין שום הצדקה לפצל בין הטיפול הווטרינרי ושמירת בריאות חיות המשק וצרכני תוצרתו לבין הפיקוח על בתי הגידול שלהם, התלויים זה בזה.

במסגרת הצעת חוק זו, תחת הכותרת תיקון חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) הוחבא סעיף 5 "תיקון חוק צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי חיים)" שלפיו השר להגנת הסביבה, במקום שר החקלאות, "בהתייעצות עם שר הבריאות, יתקין תקנות בעניין דרך ההחזקה והטיפול בבעלי חיים בבתי גידול". איש לא יופתע אם במסגרת זו פעילי הארגונים המתנגדים לניסויים בבעלי חיים יתמנו לבצע את הפיקוח על בתי גידול אלה. הצעה זו אושרה על ידי ועדת השרים לענייני חקיקה, אולם הוגש עליה ערעור על ידי שרת החקלאות, ויש תקווה כי אם נפעל מידית ניתן יהיה, אולי, לשנותה.

בכל מקרה, עלינו להילחם (במידה וההצעה תאושר שוב ותזכה, כצפוי במקרה זה, לאישור בקריאה ראשונה) על מחיקת סעיף 5 מחוק זה והשארת ההחזקה והטיפול בחיות הניסוי בידי משרד החקלאות ומשרד הבריאות (באמצעות המועצה לניסויים בבעלי חיים).

ד. בחינת חוק צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי חיים) על ידי ועדה בין משרדית בראשות משרד המשפטים. בעקבות מספר הצעות חוק לשינויים בחוק הניסויים, שנדחו, הביעו שרים מסוימים את מורת רוחם על הצפת וועדת שרים לענייני חקיקה בהצעות אלה ועל כן הוקמה ועדה בין משרדית לבחינת המצב שבראשה הועמד נציג משרד המשפטים. חוות הדעת מטעם היועה"מ בשני המשפטים, של ור"ה נגד אל-על ונגד יצוא קופים מחוות מזור, מדאיגות מאוד ויישום העקרונות שבהן עלולים לפגוע אנושות במחקר בישראל.

לסיום, אזכיר את דעתו של חוקר קופי האדם הדגול פראנס דה-ואל (Frans B.M. de Waal) המסביר שהידע הביולוגי שהצטבר, והמראה על הקרבה והדמיון שבין האדם לבעלי חיים מסוימים, קופים לדוגמה, מבחינת פעילות והתנהגות (דה-ואל 1998; 2005) עדיין משאיר פער שאי-אפשר להתעלם ממנו, ומצדיק הבחנה בין המעמד המוסרי של האדם ושל החיה. הוא כותב בסיכום ספרו המוקדש לחקר שורשי הטוב והרע בבני אדם ובחיות אחרות:

"עד כמה שכוונותיהם של אלה הנאבקים על שמירת הזכויות של בעלי חיים הן טובות, האופן שבו הן מוצגות לעתים קרובות מעורר את זעמו של כל מי שחרד גם לבני אדם וגם לבעלי חיים. המוסריות האנושית, כפי שהוא מוכרת לנו, תתפרק מהר, אם לא תשכיל להעמיד את חיי האדם במרכזה [...] מי יכול לשלול מהמין שלנו את הזכות לבנות את עולמו המוסרי מנקודת מבט אנושית? [...]

לרוע מזלם של בעלי החיים, הם אינם היחידים שחייהם מונחים על כף המאזניים. גם חיי אדם מונחים על הכף. כל אדם המתאשפז בבית חולים או מקבל מרשם לתרופה, עושה שימוש במחקר על בעלי חיים. [...] ישנן סיבות מצוינות להתעקש על יחס של כבוד ודאגה לבעלי חיים המשרתים את מטרותיו של האדם. [...] הגדרת העניין במונחים של האחריות [מודגש במקור] שלנו כלפי צורות חיים אחרות, איננה מערערת את הפירמידה המוסרית, ועשויה להביא למסקנות פחות קיצוניות, מהגדרות במונחים של זכויות" (דה-ואל 1998, טובים מטבעם, תרגום תמר רון, תל-אביב, עמ' 190-191).

*פרופ' אלכס צפרירי הוא חוקר במכון ויצמן ויו"ר הפורום הבין-אוניברסיטאי למדעי הרפואה בישראל.

***

והרי עמדתי:

א. אין לערוך ניסויים בבעלי חיים, אם קיימת מערכת חלופית למחקר (כמו למשל עבודה בתרביות תאים) - לפחות בשלבים הראשונים, עד שמתקבלות עדויות שמדובר כאן בסבירות גבוהה, בתגלית של תרופה או טכנולוגיה רפואית מצילת חיים.

ב. אני עצמי ערכתי ניסויים בבעלי חיים. יצרתי עכברים מהונדסים גנטית, שמשמשים היום כמודל לבדיקת יעילות תרופות חדשות כנגד סרטן. החיות האלה מוגנות בפטנט. בעזרת השימוש ב-5 חיות כאלה בלבד, ניתן לקבל תשובה האם יש טעם להמשיך בפיתוח התרופה ובניסויים קליניים בבני אדם. 

מקור: הידען

במערכת הזו לא גורמים לחיה לחלות בסרטן. מזריקים לה את התרופה ולאחר 5 ימים עושים לה ספירת דם, כמו שעושים לכם בקופת חולים. ספירת הדם מצביעה אם התרופה תהיה יעילה גם כנגד גידולים סרטניים. עיקרון הבדיקה מסובך להסבר לאנשים שאינם מצויים בתחום, ולפיכך לא אפרט כאן.

ג. כאמור בכתבה - כל תרופה שאתם משתמשים, כל ניתוח, או פרוצדורה רפואית שאתם עוברים -נוסו בחיות.

הניסויים בחיות תרמו לריפוי מחלות בחיות עצמן!

ד. אני אישית לא מסוגל לערוך ניסויים בקופים - אני מסתכל עליהם ורואה בני אדם (העיניים שלהם, האצבעות שלהם...). אבל, בפיתוח תרופות וטכנולוגיות רפואיות מסוימות - פשוט אין ברירה. אחרת לא יאושרו לניסויים באדם.

בתחום פיתוח כימותרפיה, מודל העכברים מספק, ומסתבר שבתגובה לכימותרפיה העכבר דומה יותר לאדם מכלבים וקופים. לפיכך יצרתי מודל עכברים מהונדסים ולא קופים. תודה לאל.

אני מנחש שיש כבר אחדים מהקוראים שקופצים בזעם על ניסוי בעכברים. אתעלם מכך שמרבית אותם קוראים יכנסו להיסטריה אם מושבת עכברים תתנחל בביתם. אתעלם גם מכך שאז אין להם כל בעיה ללכוד אותם במלכודות, או להרעיל אותם.

ה. בסין פתרו את בעיית הניסויים בחיות. שם עושים ניסויים בבני אדם - על אסירים ופושעים. האם כל אלה שמתנגדים לניסויים בחיות מוכנים לתרום את עצמם לטובת ניסויים? או אולי עדיף לדעתם שיערכו כאן ניסויים על אנסים ורוצחים, כמו בסין?

ו. אני נגד גידול בעלי חיים בישראל כדי לספק למעבדות בחו"ל חיות ניסוי.

   אני נגד ציד של חיות מהטבע למטרות ניסויים.

אשמח אם תפיצו כתבה זו בכל אמצעי שתרצו, כדי להביא לידיעת הציבור את האמת.

בפוסט הזה אני עומד לתאר את אחת התופעות החמורות ביותר של החלטות הורים לגבי חיסון ילדים, או בעצם אי-חיסון ילדיהם. מדוע התופעה חמורה? כי היא עשויה לפגוע לא רק בילדיהם, אלא באוכלוסיה כולה.

מקור: ויקיפדיה

ראשית אני רוצה להפריך מיתוס והוא שכל מי שמתחסן הוא באמת מחוסן. באחוז מסויים של המתחסנים, מערכת החיסון לא מייצרת מספיק נוגדנים מסיבות שונות. אבל אם כל האוכלוסיה התחסנה, גם אלה שמערכת החיסון שלהם לא יצרה נוגדנים מתאימים, בעצם מחוסנים מפני המחלה. זאת לא משום שגופם עצמו מחוסן, אלא משום שמרבית האוכלוסיה בסביבה מחוסנת. במקרה שרוב האוכלוסיה מחוסנת, הנגיף או החיידק הגורמים למחלות, אינם יכולים להתרבות ולהתפשט - כי אין להם מספיק "חממות אנושיות" (אנשים שבהם הם יכולים להתרבות ולהדביק לאחר מכן אנשים אחרים).

לפיכך, מניעת התפרצות מגיפות מבוססת על כך שרוב האוכלוסיה מחוסנת. אבל, מדאיגה מאוד התפשטות התופעה, שיותר ויותר הורים מחליטים לא לחסן את ילדיהם - משיקולים אידיאולוגים, פילוסופיים או מטימטום. אני נוקט בלשון זו, כי חלק מאלה שאינם מחסנים את ילדיהם נוהגים ככּת. אז אני אומר לכל אלה - אתם חסרי אחריות לא רק  כלפי ילדיכם, אלא כלפי הציבור כולו.

הסיבה לכתיבת פוסט זה היא תחילה של התפרצות מקרים של חזרת וחצבת בימים האחרונים. החיסון למחלות אלה ניתן  בגיל שנה ובכיתה א', בתרכיב משולש נגד חזרת חצבת אדמת (המכונה – MMR).

מקור: summitpediatrics.blogspot.com

 לפני שהחלו לחסן במאה הקודמת בתרכיב הזה, החצבת הייתה מחלה שכיחה המועברת על ידי נגיף (וירוס). אלא שלעתים מחלת החצבת מסתבכת לכדי דלקת בקרום המוח, הגורמת לנזק בלתי הפיך במערכת העצבים. נגרמים פרכוסים ואפילו פגיעה שכלית. במקרים קשים גורמת המחלה לדלקות גם במערכת העיכול והנשימה. המחלה עשויה לגרום אפילו למוות - אחד עד שלושה ילדים מכל 1000 חולים מת מהמחלה. לפני מספר שנים, כאשר הייתי סטודנט ועבדתי כאח באחד מבתי החולים, הייתי עד למותה של ילדה בכתה ז' מסיבה זו.

הוראת משרד הבריאות היא לתת שתי מנות חיסון בילדות. מי שמקבל את שתי המנות מחוסן ב-99%. ומי שלא קיבל את שתי המנות - עלול להידבק.

בחודשיים האחרונים דווחו מקרים רבים של התפרצות מחלת החצבת בילדי גן ובית ספר. הסתבר שכל החולים האלה לא חוסנו בעבר ולמעשה אנחנו נמצאים בפיתחה של מגיפה. עכשיו לפתע הורים מודאגים פונים לחסן את ילדיהם. חיסון כזה בעת מגיפה עשוי להיות לא יעיל, מדוע? כי לוקח למערכת החיסון שבועיים -שלושה עד שנוצרת רמת נוגדנים מספיקה. בזמן זה הגוף אינו מוגן עדיין בפני הנגיף.

אחזור לעניין חוסר האחריות של ההורים שאינם מחסנים את ילדיהם. המבוגרים שבכם זוכרים את מגיפת שיתוק הילדים שהפילה את אימתה במחצית הראשונה של שנות החמישים במאה הקודמת -עד שפותח התרכיב לחיסון בפני המחלה.

מאז שמחלת שיתוק הילדים (שדרך אגב גם תוקפת ומשתקת מבוגרים) מוּגרה בעיקבות חיסון האוכלוסיה, דווחו מדי מספר שנים על התפרצויות חדשות של המחלה אצל ילדים ומבוגרים אחדים. מסתבר שאלו לא היו מחוסנים, ובעצם נמנעה מגיפה כללית באוכלוסיה, משום שרוב הציבור מחוסן. וודאי אחדים מכם זוכרים שקיבלתם גם זריקות דחף, או טיפות על הלשון, כאשר דווח על התפרצויות מקרים אחדים של המחלה. חיסון הדחף, הוא בעצם חשיפה חוזרת לזן הנגיף המומת או המוחלש, כדי להעלות את רמת הנוגדנים בדם.

 

מקור: polio.org.il

הורים יקרים. חלקכם מונעים חיסונים מילדיכם, בשל הסיכוי הנדיר ביותר (אחד למיליון) של תופעות לוואי כתוצאה מהחיסון. האם הסיכוי שילדיכם יהיה אחד מ-300 שיחלה במחלה וימות, אינו גדול יותר וצריך להפחיד אתכם?

מחלות רבות כמעט עברו מהעולם בגלל החיסונים. המנעות מחיסונים עשויה להחזיר מחלות נשכחות בצורה של מגיפות שלא מהעולם הזה.

לכל קבוצה ומגדר יש זכות להפגין ולצעוד ולכן גם למצעד הגאווה יש זכות קיום. הביקורת היחידה שיש לי היא השם "מצעד הגאווה". מה יש להתגאות במה שאדם בוחר לעשות בחדר המיטות? ברור שיש כאן הפגנת נוכחות ומחאה על אפלייה, אך מה לכך ולגאווה? גאווה פירושה - אני יותר טוב ממך.

לגבי "הפגיעה" כביכול ברגשותיהם של האנשים הדתיים: מה זה עניינכם באיזה דרך חיים בחר מישהו אחר? לידיעתכם יש אחוז ניכר של דתיים (ואפילו חרדים) שחיים בארון. חרדים שהולכים לזונות "מחוץ לירושלים" זה יותר טוב? אוי כמה שיש רבים כאלה. שנית, גם בתנ"ך הקדוש מסופר על דוד ויהונתן "הנאהבים והנעימים". ושבניו של נח בעלו את אביהם בטוב ליבו ביין. אז בתנ"ך מותר לציין זאת ובמצעד אסור?

מסתבר כי יש הומופובים רבים שבסתר ליבם יש להם נטיות הומוסקסואליות. ממש לאחרונה פורסם על סנטור אמריקאי, שתקף כל חייו את ההומוסקסואלים והתגלה כי הוא מקיים יחסים כאלה בעצמו. לכן לכל החסודים והחסודות המתנגדים בלהט ליחסים חד-מיניים: האם יתכן שבנטיית לבכם ואולי גם בסתר, האם יתכן שגם אתם כאלה? 

לאלה שטוענים שיחסים חד מיניים הם לא כדרך הטבע: אז לידיעתכם יש יחסים חד מיניים בעופות וביונקים רבים. לידיעתכם, קופי האדם הקרובים ביותר אלינו מבחינה גנטית -הבונובו - מקיימים יחסי מין תכופים: יחסים דו-מיניים וחד-מיניים כאחד.

מקור: http://elana-nature.blogspot.co.il/2009/06/blog-post_05.html

לבסוף, לידיעתכם: המדע גילה את גן "ההומוסקסואליות". הוא קיים באוכלוסיה בתדירות של כ-10% בערך. האם יתכן שהגן הזה מדלג רק על הדתיים?

 תוספת עריכה:

לתגובות הקוראים שציינו בתגובות, שפירושה של גאווה בשפה העברית הוא ממש לא "אני יותר טוב ממך."

 
להם אצטט את הגדרת המילה גאווה מהמילון. למילה יש שתי משמעויות:
1. הרגשה של כבוד עצמי, הכרת אדם בערך עצמו, אי-התרפסות.

2. הרגשה של עליונות והתנשאות, התרברבות, יהירות.

אז גאווה ממש לא "אני יותר טוב ממך"? - ממש גם כן! 

לעיתים, כאשר אני כותב פוסט מדעי בעל השפעות חברתיות, אני נוהג לחפש בגוגל, כדי לראות האם הפוסט מוצב בדפים הראשונים. בחיפוש כזה גיליתי להפתעתי שכל הפוסטים מהבלוג שלי בישראבלוג מתפרסמים גם באתר אחר. אתר שמגדיר עצמו ערוץ RSS לצפיה ישירה.

וזה הקישור לדף הבית באתר http://www.rxx.co.il/ . מסתבר שמי שרוצה לצפות בכתבות באתר הזה צריך להוריד איזו אפליקציה. משום שרציתי לעמוד על קנקנו של האתר הזה, הורדתי את האפליקציה ותוכנת האנטיוירוס שלי אישרה שהאפליקציה אינה מסוכנת.

מסתבר שבאתר הזה ניתן לצפות באלפי כתבות, ביניהן כל הכתבות שלי מהבלוג בישרא.

אמנם בדף הבית של האתר הזה מציינים שאם אני מעוניין להסיר את הפוסטים שלי מהאתר, אני יכול לכתוב להם ולבקש זאת מהם. אך האם לא מהראוי לשאול אותי לפני שמעלים את הבלוג שלי לאתר? או לפחות ליידע אותי במייל?  

לא שאיכפת לי שאפשר לקרוא את בפוסטים שלי גם במקומות אחרים באינטרנט. הדבר גם מעלה את מספר האנשים שנחשפים לחומרים שלי מחוץ לישרא. יש אמנם חסרון, משום שלפוסטים שלי שמתפרסמים באתרים אחרים, לא תמיד ניתן להגיב באופן ישיר. אני כותב  אתרים בלשון רבים, כי גיליתי פוסטים שלי המועתקים מדי פעם  לאתרים שונים אחרים ( בדרך כלל עם קישור לפוסט בישראבלוג - כך שלפחות נשמר הקרדיט). אני רק חושב שהמעתיקים צרכים ליידע את המחבר. לא? 

כנראה שרק אלוהים יודע איפוא עוד מתפרסמים או מועתקים פוסטים שלי.

נסתרות בעיניי דרכי עולם האינטרנט. ובעצם לא, כמעט הכל מותר. בגלל מנועי החיפוש אפשר להגיע לכל כתבה ואז להעתיק אותה ולפרסם אותה באתרים שונים ומשונים. בעזרת המנועים האלה גם גיליתי את פרסום הפוסטים שלי באתרים אחרים.

יש גם דברים חיוביים. בעזרת האינטרנט גיליתי גם שמשרד איכות הסביבה בדיוק מתעניינים בשאלה :  מים מינרלים או מי ברז? עזרו למשרד להגנת הסביבה. שאלה שהצגתי לאחרונה בבלוג שלי.

מסתבר שהשר להגנת הסביבה, מר גלעד ארדן, מינה צוות מקצועי בראשות המדענית הראשית של המשרד, ד"ר סיניה נתניהו, לבחינת סוגיית עידוד שתיית מי ברז  וצמצום הפסולת הנובעת מבקבוקי השתייה החד פעמיים.

עוד מציין האתר של המשרד לאיכות הסביבה, שהצוות שבראשות המדענית הראשית של המשרד גם יבדוק היבטים סביבתיים, בריאותיים וכלכליים, של החלופות השונות (מים מינרלים) למי השתייה מהברז. והמשרד לאיכות הסביבה פונה לציבור: "יש לכם ידע בנושא? אתם רוצים להעביר לוועדה את ההערות וההצעות שלכם? זה המקום! צוות הועדה יקבל את כלל ההערות שלכם אודות הנושא. בגלל האופי המקצועי של הועדה, אנא השתדלו לכתוב הערות כמה שיותר מתומצות ומקצועיות. הערות ניתן יהיה להשאיר עד לתאריך 25.08"

השארתי שם את התגובה הבאה: 

כתבה שלי בנושא מים מינרלים לעומת מי ברז