אני לא נולדתי בירושלים, אבל אני גר בירושלים יותר ממחצית חיי. אז אני ירושלמי. לא? תלוי את מי תשאלו!

הירושלמים הם לא סתם ירושלמים. הירושלמים הם עם. כששואלים ירושלמי איפה הוא גר, הוא לא יגיד לך ירושלים. הוא יגיד לך את שם השכונה, כי  הרי אין עיר אחרת. אם תגיד לירושלמי שאתה גר בעיר, הוא ישאל אותך מאיפוא בעיר?

כאמור, הירושלמים הם עם בפני עצמו. יש להם שפה משלהם ומושגים משלהם:

הירושלמים לא נוסעים. הם יורדים: יורדים לשפלה, יורדים לים ......

ובכלל ירושלמים יורדים לים רק אחרי שבועות. כי רק לאחר שבועות מתחיל הקיץ. וכשירושלמים יורדים לים, תמיד אחד נשאר לשמור על השעונים.

אם תגיעו לירושלים בפעם הראשונה, סביר להניח שתתבלבלו. כי כשתשאלו ירושלמי איך להגיע ל..., יסביר לכם: תעברו את שערי צדק הישן..... ליד תחנת הרכבת הישנה...... תמשיכו איפוא של ביתר (בית"ר ירושלים). ורק בירושלים קוראים לרחוב ראשי המלך קינג ג'ורג, כי הירושלמים חושבים ששמו של המלך קינג?

אבל בטוח שלא תתבלבלו כיצד לצאת מהעיר (ירושלים כמובן). כי רק בירושלים יש בכל צומת שלט לכיוון תל אביב.

ורק בירושלים קוראים לבית כנסת "החורבה" וביבי גר בעזה (כי בית ראש הממשלה נמצא ברחוב עזה).

וכבר אמרתי שלירושלמים שפה משלהם:

למספר 200 הם קוראים מא-אתי-ים. ורק ירושלמי יגיד שבעיר יש ארבע בתי רפואה (שזה בתי חולים בכל מקום אחר). והירושלמים קוראים לשוק מַחְ'נֶה (ולא  מַחֲנֶה) יהודה. תרכיז מיץ ירושלמי זה פֶּטֶל ולכן יש פטל תפוז ופטל תות, ופטל  אננס.... 

בכל הארץ אומרים בּוּגֶ'ראס וגוגואים (גרעיני משמש) ובירושלים אומרים וואגֶ'ראס ואַג'ואים.

והאם אתם יודעים מה זה: אַשתנור (ashtanur), מה זה אבויבו, ומה זה פֶּניוֹנֶסים?

האם אתם יודעים שמציצה בירושלמית זה סוכריה על מקל?

ובכלל רק בירושלים מקומות כמו יד ושם והר הרצל יכולים להיות אתרים תיירותיים, בגינות סחרוב אין גינה והירושלמים מציגים מקומות לפי הפיגועים שהיו בהם. רק בירושלים הנוף המתנוסס מבתי המלון הוא קרית הממשלה. רק בירושלים מפגינים בין ורדים (גן הורדים) ומשלמים ארנונה פי שניים לפחות מכל מקום אחר - כי צריך כל הזמן לקנות פחי אשפה חדשים ולבנות מחדש את תחנות האוטובוסים שהחרדים שורפים. רק בירושלים שופטים גרים בבתים ערבים שננטשו בארבעים ושמונה.

רק בירושלים מתחילים לוויה בבית קברות סנהדריה ומכיוון שכבר מזמן אין שם חלקת קבר פנויה, מסיימים אותה בבית הקברות בגבעת שאול, בקצה השני של העיר. רק בירושלים יודעים מתי זמני התפילות בשבת, כי אז כביש בר אילן סגור לתנועה. רק בירושלים חרדים גרים בבתים שנבנו על קברי יהודים בסנהדריה (גוואלט!). רק הירושלמים יודעים איזה שר בא לביקור בישראל, לפי הדגלים המתנוססים בכניסה לעיר.

היחס בין הירושלמים לתל אביבים (כך נקראים שאר תושבי המדינה) מורכב. לירושלמי נמאס שסוגרים לו כל הזמן רחובות בגלל עליות לרגל למיניהן. ובכלל שהתל אביבים מפחדים להגיע לירושלים, כשיש פיגועים, אבל נזכרים שיש להם קרובים ירושלמים - כאשר מישהו כמו סדאם חוסיין מטיל כמה טילים  על גוש דן.

אבל תגידו, למה כל אלה שעזבו את ירושלים, אלה שלא גרים בה כבר עשרות שנים - עדיין קוראים לעצמם  ירושלמים?

ולמי ששכח, הרי נוסטלגיה ירושלמית:

תוספת עריכה: כשלפתע התנועה בבלוג התגברה - ראיתי שהפוסט במומלצי נענע.

תודה לעורכים ולכם הקוראים.

כפי שהבטחתי בפוסט הקודם, שלחתי למנויים של הבלוג קובץ PDF שחיברתי, אודות טיפים לקטיף צמחי בר עונתיים לאכילה וכן מתכונים של מאכלים מצמחי בר אביביים נפוצים.

המתכונים כוללים מאכלים משלושה צמחי בר:

1. חרדל השדה - הכנת חרדל ביתי / לבנה עם עלי חרדל / קציצות בשר עם עלי חרדל אפויות

2. חלמית גדולה - תבשיל חוביזה / עלי חלמית ממולאים בבורגול ועדשים / קציצות חוביזה / מרק חוביזה

3. חמציץ נטוי - מרק חמיצה (בורשט) ירוק מחמציצים

אשמח לקבל תגובות אם הצלחתם, האם ערב לחיככם? ובכלל אם יש לכם שאלות והערות.

עכשיו בפסח מומלץ לטייל בטבע וסביר שתתקלו בצמחי הלוטם. הלוטם הוא צמח המוזכר כנראה במקרא, בצורתו הקצרה "לֹט". הוא נזכר בספר בראשית, ברשימת הבשמים הנישאים על ידי שיירת הישמעאלים שקונה את יוסף מאחיו (בראשית פרק ל"ז, פסוק כ"ה).  

שיחי הלוטם  נפוצים בכל אזורי ארץ ישראל מלבד הגולן. פרח הלוטם חי יום אחד בלבד ואז נושרים עלי הכותרת. כיוון שמספר הפרחים בכל צמח גדול והפרחים נפתחים בזה אחר זה, הפריחה נמשכת על-פני מספר חודשים. פרחי הלוטם עשירים באבקה ולכן מבקרים בהם חרקים רבים כולל דבורי הדבש.

כאמור, יש מזהים את הלוטם (המרווני) עם הבושם הנקרא בתנ"ך בשם לוט "נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט", בראשית ל"ז, פסוק כ"ה) ובמשנה (שביעית ז' 6) נזכר הלוטם ברשימת צמחי בושם. 

יש שני מיני לוטם בארץ ישראל. הלוטם המרווני והלוטם השעיר. שניהם גדלים על קרקע גירנית אחד לצד השני, כשני אחים. לפני שהם פורחים ונותנים פירות, קשה מאד להבדיל ביניהם.  

וכך מספרת אגדה עממית על האחים לוטם:  

בכל שנה, באביב, היה מזמין שר היער את כל הפרחים, למסיבה מפוארת בקרחת היער. גם האחים לוטם הוזמנו. ביום המסיבה, התעורר אחד האחים השכם בבוקר, גיהץ בקפדנות את חולצתו הלבנה, התרחץ, התגלח, התבסם, לבש את חולצתו הצחורה,יצא לדרך והגיע בזמן למסיבה.

כשראה שר היער את האח העצל והמרופט גער בו בפני כל המוזמנים עד שהלוטם הסמיק מרוב בושה. שר היער הכועס הוסיף והטיל עליו קללה שישאר כך כל ימי חייו: קמוט, סמוק ושעיר. 

 
 

 אם יתמזל מזלכם, תוכלו לראות על שורשי הלוטם המרווני ושעיר כאחד,  צמח טפיל יפה להפליא ושמו רימונית הלוטם.  

והנה קליפ קצר:    

מקור: http://www.youtube.com/watch?v=4s5tzE2lRXM

 אשמח אם מישהו מכם יצליח לצלם את רימונית הלוטם צומחת בין הלוטם המרווני והלוטם השעיר. למי שישלח לי תמונה כזו, אני מבטיח לפרסם את התמונה בבלוג, עם קרדיט כמובן למצלם. את התמונות ניתן לשלוח  אל: 

[email protected]

****  

הידעתם כי בטיולכם בשדות הארץ תוכלו לקטוף מלוא הצרור של צמחי בר נפוצים, שמהם תוכלו להכין מגוון מתכונים ומטבלים?

הרי מתכון לסלט ירק עשיר ומיוחד בטעמו המשובח:

להכנת הסלט תצטרכו לקטוף צרור משלושת צמחי הבר הבאים:

 חרדל השדה          חרצית עטורה              חמציץ נטוי

החומרים:

* חופן עלים צעירים וטריים של חרצית עטורה (ניתן לשמור בשקית ניילון לחה מהקטיף ועד לשימוש).

 * חופן עלים ופרחים של חמציץ נטוי (את הגבעולים עצמם לא מומלץ להוסיף לסלט, בגלל כמות הסיבים הנשארת בפה. בגבעולים אפשר למצוץ את העסיס החמצמץ - ילדים ממש אוהבים את זה).

* חופן פרחי חרדל השדה  , המוסיפים מעט חריפות פיקנטית בטעם חרדל.

* 4 עגבניות.

* 4 מלפפונים

* 1 פלפל ירוק

* מספר עלי חסה (ערבית, מסולסלת, רומית -מה שיש)  

* 1 פלפל אדום או צהוב  

* 1 בצל ירוק.

(אפשר לוותר על הפלפלים והבצל ולהוסיף במקום עגבניות)

*  2 כפות שמן זית

* מעט מלח ופלפל, לפי הטעם.

אופן ההכנה:

קוצצים דק עד בינוני את חלקי צמחי הבר המתוארים בחומרים ואת עלי החסה.

את הירקות קוצצים לקוביות בינוניות. מערבבים את הכל, מוסיפים את שמן הזית, מלח ופלפל. אין צורך להוסיף לימון בגלל החמציץ.

ניתן לשנות את הכמויות בהתאם למספר המנות שאתם רוצים להכין ולא חייבים לדייק.

****

מצמחי הבר ניתן להכין מגוון גדול של מאכלים טעימים. למנויים ומי שירשם כמנוי כעת, אשלח בהקדם מספר מתכונים נוספים וטיפים. אשלח גם מתכון להכנת חרדל ביתי מצמח הבר חרדל השדה.

כדי להצטרף כמנוי, עליך למלא את כתובת המייל שלך בתיבה הלבנה בשוליים הימניים למעלה וללחוץ שלח. לא לשכוח לאשר את המייל שישלח אליך כתגובה.

רשימת המנויים היא אנונימית וכוללת רק את כתובות המייל.

בתאבון

 ההשראה לכתיבת הפוסט הזה היא תמונת הלוטם השעיר שצלמה הבלוגרית צופה מהצד ונאחל לה החלמה מהירה.

אתחיל בזה שאת חגי הפסח וראש השנה במשפחתנו המורחבת, מקדימה חשבונאות וקומבינטוריקה סבוכות. למרות שהמשפחה שלנו קטנה יחסית, אנחנו כמעט ולא מצליחים להתכנס כולנו לחגים.

מי כלולים במשפחה המורחבת? ראשית, הורי והורי רעייתי (שכבר אינם בין החיים) הם שורדי השואה ולכן אנחנו לא הכרנו אף פעם את הסבים והסבתות שלנו. לרעייתי נותר אח. אח נוסף נפטר בילדותו בפולין ממחלה. אך האח היחיד שלה נשוי לרעייתו, שלה אח ואחות ושלושתם מאוד מלוכדים, כי איבדו את שני הוריהם בגיל מאוד צעיר. לכל אחד משני האחים יש שלושה ילדים ולמעט שניים מבין השישה, לילדים עצמם כבר יש שני ילדים לכל אחד. חשבון פשוט, הכולל גם את האימא של בעלה של האחות, מורה שאם גיסתה של רעייתי רוצה לחגוג ביחד עם כל משפחתה (וזה מה שבדרך כלל קורה. אנחנו מצטרפים לעיתים רחוקות) - מדובר כבר ב- 23 אנשים ויחד עם ארבעת ילדיו של אחיה של רעייתי, ששניים מהם נשואים, מדובר בעוד 8 אנשים וזה לפני החברים והחברות של הלא נשואים. כלומר אם אחיה של רעייתי רוצה לחגוג עם כל משפחתו, אנחנו מדברים כבר על 33 מוזמנים ואם נוסיף את רעייתי, אותי, ילדינו (שעדיין אינם נשואים) ואת הורי - אז לשולחן החג צריכים להסב 40 אנשים.

ומה עם אחותי? - שלה 3 בנים, האחד נשוי עם תינוק בדרך, ולרעייתו הורים, אח ואחות. ולבעלה של אחותי יש אמא ואחות עם ארבעה ילדים - שניים נשואים עם ילדים.

חשבון פשוט, אם לא התבלבלתי, מורה שאם רעייתי ואני רוצים לחגוג עם כל משפחתנו, צריכים לערוך שולחן ל- 57 אנשים, לא כולל חברים וחברות של הלא נשואים.

כמובן שזה בלתי אפשרי ולכן כל חג נעשית חשבונאות וקומבינטוריקה מסובכת, כיצד לחגוג ולא לקפח אף אחד. וחלילה להשאיר מישהו לבד.

אז אתמול חגגנו את הסדר אצל אחותי. נעדרו משפחתו של גיסי, שבעלה של אחותו חזר בערך בתשובה. אבל חוץ מהמצוות שהוא אינו עושה, הוא הפסיק לנסוע בשבתות וחגים ולכן חלק המשפחה שלו, ירד לשמחתי (אני מודה)  ממצבת  המוזמנים. אני שמח במיוחד, מפני שהוא היה מאחר כרוני והיינו צריכים  תמיד  לחכות לכבודו שעה וחצי לפחות.

לצערי נעדר אתמול גם בני הצעיר, שנשאר בכוננות בצבא. בליל הסדר הקודם הוא היה איתנו, כי היה אז בקורס, והוציאו את כולם לרגילה לקראת ליל הסדר. השנה יצא שהוא נשאר כאמור בכוננות. מבחינתנו הדבר היה מצער, אך לפחות הוא עומד להגיע הבייתה מחר, יום ראשון. חבריו שנשארו בכוננות, יחזרו לביתם רק ביום שלישי, לקראת החג השני. אך הבן קיבל צ'ופר והיציאה המתוכננת שלו הוקדמה ביומיים ובנוסף קיבל עוד יום חופשה אחד, בגלל ניצחון ביום ספורט ביחידה. וואו, אתם מאמינים? תמורת סגירה של יומיים בפסח, הוא זכה לשמונה ימי חופש. וחוץ מזה, מפני שהוא משרת ביחידת עילית, הם זוכים כל הזמן לאוכל גורמה, שלא נופל (ואפילו יותר) מהאוכל שזוכים לו טייסים בצבא. הילד שזכה לאכול אוכל גורמה, לא מעט בחייו האזרחיים, מספר לנו שבחיים לא אכל אוכל כזה טוב באזרחות, כפי שהוא אוכל בצבא. 

אז לפחות אנחנו יודעים שחגג ליל סדר עם חבריו בצבא בצורה הכי טובה שאפשר.

לשמחתי חגגנו אצל אחותי אתמול רק 12 איש, מהסיבות שציינתי. אצל אחותי וגיסי מחלקים לכל הנוכחים הגדות וכיפות לבנות, ועורכים בדרך כלל את הסדר, פחות או יותר כהילכתו. השנה, שמחתי שקראתי בהגדה רק קטע אחד ומשום מה גיסי לקה בתסמין דילוגיי קטעים, וההגדה נקראה רק בחלקה הראשון עד לארוחה. היה די נורא לשמוע את רוב הצעירים קוראים קטעים מההגדה, כי למרות שהיא מנוקדת, ברור שהם לא כל כך מבינים את מה שהם קוראים.

ומה היה בארוחה? אנחנו משפחה מעורבת ממוצא פולני, רוסי, רומני וגרמני, אך ה"פולניות" שולטת. זה אומר, שעל השולחן כמות אוכל להתפקע. ומה הכיל התפריט?:

מנות ראשונות:

 1. געפילטע פיש שהשנה היה טעים במיוחד (ואת זה אומר מישהו שאינו מתלהב מדגים בלשון המעטה). את קציצות הדג האלה, אני חייב לתבל בחזרת (שנקראת אצלנו חריין). את החזרת הכין אבא שלי (שמכין באופן מסורתי גם את החרוסת). עדות המזרח צוחקים עלינו, האשכנזים, שאצלנו האוכל תפל, כנראה בגלל שנעדר החריף. אני רוצה לראות את כל המתרברבים האלה, אוכלים את החזרת חריף אש של אבא שלי, שחריפות הסחוג מתגמדת לעומתו.

2. סלט כבד קצוץ במרקם עדין (פאטה) ברצועות בצל מטוגן - אם נתעלם מכמות הכולסטרול, טעים להפליא.

3. סלט ביצים עם בצל ירוק ששווה כל טעימה.

4. סלט תפוח אדמה במיונז, בטעם ביתי שלא ישווה אפילו במעט לאלה שנמכרים במעדניות. 

5. סלטי ירקות וחסות למיניהן, עם רטבים מעוררי תיאבון.

מרק עוף מסורתי, איך אפשר בלי!:

ואצלנו המרק לא הולך בלי קנעיידלאך (כופתאות מקמח מצה), שאחותי הכינה משני סוגים: האחד מסורתי, אבל במרקם עדין ואוורירי, שאינו סותם את התיאבון לשאר הארוחה. הסוג השני, היה חידוש טעים ולא מוכר לי - כופתאות העשויות מאגוזים טחונים. כופתאות האגוזים האלו נפלאות.

מנות עיקריות:

1. עופיונים ממולאים, שלא טעמתי מחמת ריבוי המנות, אך נראו יפים וטעימים.

2. מנת שוק כבש אפוי שנפרסה לפני ההגשה. אכלתי פרוסה קטנה שהייתה מאוד טעימה.

3. קציצות בקר על מצע של גביעי ארטישוק. אכלתי מעט מהם והיה נפלא.

תוספות למנות העיקריות: 

1. צימעס מגזר גמדי בחמוציות. אחותי מכינה אותו במתכונת דיאטטית נפלאה, ללא תוספת סוכר. טעים מאוד וקליל.

2. פרוסות תפוחי אדמה אפויות ברוטב שהכינו הורי. אני מת על התוספת הזו שמתובלת בסודות המטבח שלהם.

3. פירות יבשים ברוטב על מצע אורז. מנה ססגונית וטעימה שהכינה אחותי. הפעם ויתרתי על המנה הזו.

4. מנת פסטה (תוצרת יד, כשרה לפסח) ברוטב וירקות, שהכינה רעייתו של אחייני (שנמצאת בחודש השישי להריונה, עם בטן כמו של חודש שמיני לפחות). גם על המנה הזו ויתרתי כדי לא להתפקע. אלה שטעמו, חילקו שבחים על התוספת הנפלאה.

5. גלילת מצות ממולאות (בורקאס של פסח), שהכינה רעייתי כמדי שנה. גלילת המצות האלה היא מלאכת מחשבת, שמוזמנת שנה אחר שנה על ידי כל הנוכחים. אי אפשר לוותר עליה במשפחתנו. סוד ההצלחה תלוי באיכות המצות עצמן (מצות ששמן מתחיל בי' והן לטעמי המשובחות ביותר), בסוד הרטבת המצות במידה הנכונה - כדי לגלגלן, בתיבולן ותיבול המליות. בדרך כלל רעייתי ממלאת את הגלילות בפירה תפוח אדמה מתובל עם בצל מטוגן. הגלילות עצמן עוברות טיגון מתון, עם מינימום שמן קנולה. השנה רעייתי הכינה גם סוג נוסף, הממולא על בסיס כבד ופטריות. מחמת עודף מזון, אכלתי אתמול רק את הגלילה מהסוג השני. פנטסטי.

6. סלטי ירקות חיים למיניהם, כי לפי מסורת האשכנזים לא אוכלים קיטניות.

לאחר שסיימנו את הארוחה, ויתרנו על המשך קריאת ההגדה, כי לאף אחד כבר לא היה חשק וכוח. אנחנו התיישבנו ממוטטים בסלון, למעט גיסי שעסק בפינוי הכלים, שטיפתם וניקוי המטבח - בגבורה ראויה לשבח. רעייתי עזרה לו.

שוחחנו על כל כך הרבה דברים ואני בעצם לא זוכר שום דבר ראוי לציון. הבן התקשר מהצבא ואיחל לכולם חג שמח בסבב. המשכנו בטקס חלוקת המתנות. השנה הופתענו, ובמקום מתנות יקרות ולא שימושיות, זכינו השנה במתנות כלבבי. ראויה לציון המתנה של אחותי - קערת יקינטונים, עם פקעות מבצבצות מבין חלוקי נחל. והריח - משכר.

לאחר שנחנו קמעה, הוגשו הקינוחים מעשה ידיה של אחותי, הידועה כקונדיטורית החובבת של המשפחה. ומה כללו הקינוחים?:

1. אגסים אפויים במישרה יין, בלווית גלידת וניל איכותית עם פתיתי שוקולד.

2. עוגת פסח קרמית ללא קמח, בשתי שכבות צבעים - שחור ולבן. מעולה!

3. משקה אטרקציה - לקנקן תה שקוף מזכוכית, נמזגו מים רותחים. לתוך המים הרתוחים הוכנסה פקעת לוטוס סינית (מתוך מבחר פקעות שהביאה רעייתי כשי).

בתוך מספר דקות, הפקעת נפתחת לצורה של פרח מרהיב והמים הופכים לתה צבעוני בטעם משגע.

המשכנו לשוחח עד שאחייני ורעייתו קמו לעזוב וכמו שבדרך כלל קורה, גם האחרים מתחילים לעזוב. לנו חיכתה נסיעה מהרצליה לירושלים. הנסיעה חזרה הייתה ברובה חלקה פחות או יותר, למעט קטע עמוס שנגרם כתוצאה מתאונת דרכים בין שלוש מכוניות של צעירים. המכוניות האלה היו בשוליים ולא חסמו את התנועה, אך כידוע התנועה התנהלה בעצלתיים, בגלל הסקרנות המעצבנת של הנהגים הישראלים. 

הגענו לביתנו, מעט לאחר שתיים בלילה. מזל שעכשיו אפשר לנוח עד לראש השנה.

חג שמח

עידן האוטופיה של החשמל

 בפוסט הקודם דנתי באפשרויות הוזלת מחיר החשמל על ידי ייצור ירוק (נקי לסביבה) ועל ידי מיחזור. בפוסט ההוא ציינתי שהממשלה מעלה לנו את מחירי החשמל בעשרות אחוזים, כתוצאה מעליה במחיר יבוא הגז והדלק. בפוסט הזה תראו שחלק נכבד מעליית מחירי החשמל נובע ממיסוי גלוי ונסתר של הממשלה. בפוסט הקודם שאלתי האם מחירי החשמל יוזלו כאשר ישראל תתחיל לקבל תמלוגים משדות הגז החדשים שהתגלו בישראל. בפוסט זה תראו שלממשלת ישראל יש כנראה דווקא תוכניות אחרות. אתאר כאן המצאה של הטכניון, היכולה להחליף חלק ניכר מהחשמל שייצורו מזהם את הסביבה, בחשמל ירוק, בעזרת אנרגיה טבעית, בחינם. האמת שבבניית מתקנים כאלה, ניתן לייצר את כל תצרוכת החשמל הדרושה למדינת ישראל וללא צורך בגז או דלק לשם ייצורו. מאין תיקח המדינה את הכסף לבניית תשתית המתקנים הזו? התשובה פשוטה למדי - מהתמלוגים שהמדינה תקבל משדות הגז שהתגלו לאחרונה בישראל. 

לדברי גלובס, מס הבלו על הפחם הוא מס מצטיין באיכותו בשביל האוצר. מדוע?    

א. המס הזה מייצר הכנסה קבועה ומשמעותית, שניתן לבנות עליה בתחזית הגבייה; ב. למס הזה מינימום עלויות לאוצר; ג. המס הזה לא מותיר לנישום (לנו) מרחב להתחמקות או העלמה; ד.  והחשוב מכול: את המס הזה אפשר יהיה להעלות בשקט, מבלי לעורר התנגדות מצד הנישומים.   

לא נקצץ עוד מס כדי להוזיל חשמל

ולגבי השאלה שהעלתי בפוסט הקודם: האם בעתיד, כשהמדינה תקבל תמלוגים על הגז שהתגלה באחרונה בישראל, ירד מחיר החשמל? בראיון, עונה שר האוצר בקצרה שכן. אבל מצד שני שטייניץ מפרט: בעקבות מכירת הגז לחברת החשמל ולחברות בחו"ל, יעמדו הכנסות המדינה ממסים ומתמלוגים על בין 400 ל-500 מיליארד שקל. שר האוצר ציין כי 40-50% מהסכום הזה יופנה לתקציב המדינה וישמש להשקעה בתשתיות תחבורה ובחינוך. יתרת הסכום תעבור לקרן ריבונית שתשקיע ברחבי העולם (כלומר, המדינה תשחק עם התגמולים השייכים לנו האזרחים, כמו שמשחקים עם קרנות הפנסיה שלנו? - הערה שלי). הרווחים שתשיא קרן זו ישמשו, כדברי שטייניץ, לחינוך ולהשקעה בביטחון, והקרן עצמה תישאר כעתודה למקרי חירום כמו מלחמה או אסון טבע. "הקרן תישמר כתעודת ביטוח לכל מקרה ולכל צרה שלא תבוא", אמר השר.     

רגע , רגע, רגע..... בכלכלה אני לא כל כך מבין, אך אני מבין עברית וחשבון: מחצית ממכירת הגז לחברת החשמל (כולל מיסים) יתווספו לתקציב המדינה ושאר מחצית ההכנסות יושקעו בקרן עלומה, שתשקיע את הכסף בפרוייקטים שונים בעולם, שעשויים חלילה להתמוטט בעתיד (כמו למשל הבנקים ופרוייקטי נדל"ן, לאחרונה  בארה"ב).  אז מדוע שהמדינה תמכור את הגז בזול לחברת החשמל? שאלה זו לא מעניינת את חברת החשמל, כי מי משלם את החשבון? נכון, אנחנו הצרכנים.

מהו הפרוייקט הזה? הנה, אציג לכם אותו בקצרה. מדובר בארובות שרב.

 ארובת שרב מבוססת על רעיון הפקת אנרגיית רוח מלאכותית בתוך מבנה סגור, תוך ניצול אנרגיית השמש. ארובת השרב נצבת במקום חם, יבש, וקרוב לים. את הרעיון הגה פיליפ קרלסון  והוא פותח ונחקר בטכניון על ידי פרופסור דן זסלבסקי, נציב המים לשעבר. טכנולוגיית ארובות השרב מאפשרת ייצור של אנרגיה מתחדשת 24 שעות ביממה, בלי צורך בקליטת קרני השמש. הטכנולוגיה הזו מבוססת על העיקרון הפיסיקלי שאוויר חם ויבש נהפך לכבד ושוקע כלפי מטה, בשעה שהוא סופג לחות ומתקרר; אם לוכדים אוויר כזה במבנה סגור, הוא ישקע מהירות הולכת וגוברת וייצר רוח חזקה שתניע טורבינות שייצרו חשמל - בלי תלות בדלק ובלי פליטת מזהמים לאוויר. בתהליך יצור החשמל מקבלים תועלת נוספת והיא התפלת מים מלוחים. מגדל אחד כזה יכול להתפיל מי ים ולספק מי שתיה למיליון תושבים.      

 

ארובת שרב. מקור: אתר הטכניון

הנה כיצד זה עובד (גירסה צרה מוסיקלית - כ-3 דקות):

http://www.youtube.com/watch?v=0tWlP0knKQU&feature=related

 למי שמעוניין הרי גירסת הסבר מרתקת של כ-5.5 דקות:

http://www.youtube.com/watch?v=2japP5d0qCI&feature=related 

 כפי שראיתם בסירטון, החשמל שיתקבל בטכנולוגיה הזו הוא הזול ביותר. צריך להקים כמה ארובות כאלה ליד אילת וליד ים המלח, ומדינת ישראל תהייה מסודרת מבחינת אספקת חשמל נקי ומים מותפלים. ומה עם שדות הגז שגילינו? פשוט נמכור את הגז לעולם ומהרווחים נבנה תשתיות לחשמל חינם נקי.  

 יבואו ויאמרו המתנגדים, מה יקרה אם תפרוץ בישראל רעידת אדמה כמו בפקושימה, אשר אולי תהרוס את ארובות הרוח? להם אומר, שרעידת אדמה כזו תהרוס לא עלינו רבים מהמבנים בארצנו. אך בניגוד לפוקושימה, לא יחול עלינו אסון גרעיני בגלל הפקת חשמל בכורים גרעיניים.   

לידיעתכם!

ישראל דנה עם ממשלת הודו על בניית ארובת שרב להודים.

הצחיקו אותי - הסנדלר עצמו הולך יחף.

***  

פינת הידעתם?

 מדוע הציפורים לא מתחשמלות?

 ציפורים קטנות עומדות על חוטי חשמל ולא מתחשמלות. מדוע?    

כי הן נוגעות רק בחוט אחד. אם הן היו עומדות על שני חוטים: רגל אחת על חוט אחד והשנייה על חוט שני, אז היו סוגרים מעגל חשמלי ומתחשמלות. עופות קטנים לא ניזוקים בדרך כלל, כי אינם נוגעים בחוטים המרוחקים זה מזה, אך עופות גדולים כמו נשרים, שנוחתים על עמודי חשמל ופורשים כנפיהם הגדולות - אם נוגעים בו זמנית בשני חוטי מתח גבוה - הם מתפחמים מיד. דבר זה פוגע כמובן גם במערכת החשמל, בגלל קצרים והפסקות מתח. לכן, חברת החשמל והחברה להגנת הטבע משתפים פעולה כדי להגן על העופות ועל מערכת החשמל.