ראו כמה ימי מועד יש לנו:

יש לנו יום הכיפורים - יום שבו אנו מבקשים סליחה על 364 ימים של חטא.

לשם מה אנחנו צריכים יום כזה, כאשר אנו יהודים אדוקים ושומרי מצוות? הרי החשובה שבתרי"ג מצוות היא "ואהבת לרעך כמוך". 

יש לנו יום השואה - יום שבו אנחנו מתייחדים  עם ניצולי השואה על אובדן שישה מליוני יהודים ואילו ניצולי השואה אינם יכולים לשכוח את הזוועה 365 יום בשנה.

יש לנו יום זיכרון - יום שבו אנו מתייחדים עם משפחות חללי צה"ל על אובדן  יקיריהם והם כואבים את אובדנם 365 יום בשנה.

יש לנו יום אהבה ( טוב אולי שניים- האחד ישראלי והשני בינלאומי) - שבו צריך להזכיר לנו לאהוב בשאר 364 הימים?

יש לנו יום האם (ששודרג לאחרונה ליום המשפחה) שבו  אנחנו  נזכרים  באמא ובחיי המשפחה הנפלאים ליום אחד, כי בשאר הימים אנחנו אולי שוכחים?

יש לנו יום ללא עישון- שבו אנחנו לא מעשנים כי בשאר 364 הימים מותר לעשן.

ועוד כהנה וכהנה ימים, שמרוב ימים כאלה זיכרוני כבר בוגד בי.

ובשנים האחרונות, ממש לא מזמן, הוספנו לרשימה יום חדש: יום המעשים הטובים - שבו אנחנו צריכים לעשות לפחות מעשה טוב אחד, כדי לכפר על 364 ימים שלא כל כך איכפת לנו מהזולת?

וכן שכחתי: יש יום הקש בדלת ויום תרומה לאילן ויום תרומה ל- ועוד יום ל...... ,

כי  אנו צריכים לדאוג לכול אחד, יום אחד בשנה.

והרשימה הולכת ומתארכת, וכיצד נשלים את כולה? הרי יש לנו רק 365 ימים בשנה. 

הפוסט סודות צמחי המרפא היה בין מומלצי עמותת ישראבלוג ועורר עניין רב, לפחות על פי מספר הכניסות. בעקבותיו הצטרפו לבלוג מנויים חדשים. כפי שהבטחתי, שלחתי למנויים במייל חומר נוסף בתחום צמחי המרפא, התבלין ותרופות סבתא.

הפוסט הנוכחי הוא סָפִיחַ לפוסט שעסק בצמחי המרפא. למי שלא נתקל במילה, סָפִיחַ הוא דבר שנספח לדבר אחר ובמקרא הוא מופיע  בפסוק "אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר" (ויקרא כה ה). הכוונה לתבואה או גידול אחר הצומחים מאליהם מן הגרגרים שנשרו או שנתפזרו בשעת קציר קודם, בלי חרישה וזריעה. בהלכה סְפיחים  הם כינוי כללי לכל גידולי קרקע נאכלים שצמחו מאליהם בשנת השמיטה. אז הרי הספיחים:

סטירה: על נטורופאתים שמחליפים תבלינים בתרופות.

הנטורופאתים הכו עם שחר

הפשיטה החלה עם עלות השחר. שוטרי יחידת הימ"מ דפקו על הדלת ונכנסו מהחלון. החשוד נתפס במיטתו ורוסן ללא הפעלת אלימות באמצעות שוקר חשמלי ואלות גומי
 

הפשיטה החלה עם עלות השחר. שוטרי יחידת הימ"מ דפקו על הדלת ונכנסו מהחלון. החשוד נתפס במיטתו ורוסן ללא הפעלת אלימות באמצעות שוקר חשמלי ואלות גומי. בדירה עצמה התגלו מאות שקיקים קטנים המכילים חומרים צמחיים כתושים ממינים שונים. החשוד הובל כלאחר כבוד לתא המעצר, והובא כבר ביום המחרת בפני השופט.

שופט: "מר אלבל, אתה נאשם בכך שבדירתך התגלה מספר רב של חומרים צמחיים בעלי פעולות מסוכנות על הגוף. האם אתה מודה?"

הנאשם: "לא, כבוד השופט."

שופט (מרים גבה): "מה יש לנציג הפרקליטות לומר בנושא?"

הפרקליטות, מחלקת ניירות לנאשם ולשופט: "כבוד השופט, ברצוננו להציג בפניך מאמר החושף את מידת המסוכנות הטמונה בתמציות שהנאשם רקח בביתו. התפרסם באתר חדשות מכובד, כך שהכל אמת ובדוק."

השופט מעיין בתדפיס בעיניים רחבות. פונה לנאשם: "האם אתה מודה שהחזקת בביתך את החומרים הללו?"

הנאשם, מתגונן: "כן, כבוד השופט, אבל הם לא מזיקים!"

הפרקליטות, לשופט: "תשאל אותו על הכוסברה. שני קילו מצאנו אצלו בבית!"

השופט קורא את הכתוב. פונה לנאשם: "כתוב כאן שכוסברה מנקה את הכבד ממתכות רעילות, מתרופות ומחומרים כימיים."

הנאשם: "כן, אדוני השופט, מה הבעיה?"

השופט: "הכבד אמור לנקות את התרופות והחומרים הכימיים מהדם בכוחות עצמו. זה התפקיד שלו והוא עושה את זה טוב. אתה חילקת ללקוחות שלך חומר שמתגבר את הפעילות הכימית של אחד האיברים החשובים ביותר בגוף, ואתה לא מבין מה הבעיה? מה אם הכבד יתחיל לנקות מהדם חומרים כימיים חשובים כמו סוכרים? ככה לשחק עם הגוף?"

הפרקליטות, מתנשפת ככלב ציד: "שאל אותו על הלואיזה. על הלואיזה!"

הנאשם, מחייך בביטחון: "כבוד השופט, לואיזה לא יכולה להזיק. זה פשוט לא באופי שלה."

השופט מעיין בחומר: "לואיזה… מסייעת לנקות את הנפש ומערכת העצבים. משרה עלינו אווירה של רוגע ושלווה…"

השופט מנחית את הדפים בחבטה על הדוכן, פונה לנאשם: "אדוני, האם אתה מבין שאתה כחוט השערה מהעמדה לדין על החזקת חומרים פסיכו-אקטיביים מסוכנים לציבור?"

הנאשם מתחיל לרעוד: "אבל כבוד השופט, זאת רק לואיזה…"

השופט: "כתוב לי כאן שחור על גבי לבן. מאמר של… נטורופאת, כמוך. הלואיזה שלך משפיעה על מערכת העצבים המרכזית. חומרים שכאלו גורמים בדרך-כלל להזיות, לשיכחה, לערפול חושים, לבלבול. ואני לא מתייחס אפילו להשפעות על הנפש האלמותית של האדם שאתם מייחסים לה. לאן זה מוביל אותה? לגן-עדן? לגהנום?"

השופט רוכן קדימה, ממתיק קולו: "אני מבין שאתה מוכר את החומרים האלה ללקוחות שלך, אדוני. האם אתה לפחות מזהיר אותם בנוגע לתופעות הלוואי הצפויות להם, בעולם הזה והבא?"

הנאשם, מתחיל לרעוד: "אין תופעות לוואי, כבוד השופט. נשבע לך, זה הכל בטוח במאה אחוז."

הפרקליטות: "דבר איתו על הג'ינג'ר! על הג'ינג'ר!"

השופט, מסתובב לפרקליטות ברוגז: "אתם מוכנים להפסיק עם זה?"

מסתובב בחזרה לנאשם: "כתוב כאן שג'ינג'ר מחסל כל חיידק ומזיק שחודר לגוף. בפני עצמו זה מספיק גרוע – הגוף מלא בחיידקים טובים שעוזרים לו לעכל מזון ולהילחם בחיידקים הרעים. אתה הורג כאן את כולם ביחד. אבל יכולות החיסול שלו מסקרנות אותי. האם הוא הורג וירוסים?"

הנאשם, מופתע: "אני לא יודע, כבוד השופט."

השופט: "מה לגבי פטריות?"

הנאשם: "אני לא יודע, כבוד השופט. בקורס נטורופאתים לא לימדו אותי על זה."

השופט: "מה לגבי טפילים חד-תאיים כמו המלאריה?"

הנאשם, ביאוש: "באמת שאני לא יודע. בקורס סיפרו לנו רק שג'ינג'ר הורג כל מזיק."

השופט חובט על שולחנו עם הפטיש בגועל: "חמור מאד! אם הג'ינג'ר הורג כל מזיק, לגוף לא יהיה זמן לפתח חיסון טבעי, וזה עלול לשבש את כל מערכת החיסון של הגוף. ברור לי, אדוני, שאתה מתעסק כאן עם חומרים ברמת סיכון גבוהה, ומוכר אותם כאילו היו תבלינים פשוטים!"

השופט עוצר, חוכך בדעתו: "אדוני, אני נאלץ להאריך את משך המעצר שלך, עד שהפרקליטות תגבש כתב אישום על סחר בסמים ותרופות לא-חוקיים, שעלולים לגרום נזק אמיתי לבריאות הציבור."

הנאשם, בתחינה: "כבוד השופט, זאת רק נטורופאתיה. לא צריך לקחת הכל כל-כך מילולית. לפעמים קצת מגזימים, קצת מפריזים. בכל זאת, אנחנו לא כמו הרפואה המערבית."

השופט: "אבל כתבתם במדור בריאות ב- Ynet שלתבלינים יש את כל היכולות הללו. האם אתה מנסה לרמוז, אדוני, שאתם הטעיתם ציבור שלם במכוון רק בשביל לקבל כמה כותרות עלובות בעיתון?"

הנאשם, ברגליים רועדות: "כבוד השופט, בבקשה, תהיה הגיוני. אף אחד לא מאמין לכל מה שכתוב במדור בריאות בעיניים עצומות."

השופט, מחייך בשפתיים חשוקות: "אם לא נאמין לנטורופאתים, למי נאמין?"

הנאשם, עיניים מתרוצצות, טיפות רוק ניתזות מהפה: "לרופאים, כבוד השופט! עזוב אותך מהכתבה הזאת, אין כמעט מחקרים רפואיים שתומכים בה. ומה זה נפש בכלל? אף אחד לא יודע ולא בדק את זה. וראית על מה הם מסתמכים כהוכחה לכך ששמן זית עוזר לפוריות הגבר? על הרמב"ם, כבוד השופט. הרמב"ם, מלפני תשע-מאות שנים. אני שואל אותך, כבוד השופט, זאת באמת כתבה שצריך להתייחס אליה ברצינות?"

השופט מנחית את הפטיש בזעם על השולחן: "זה מספיק! הניסיונות העלובים שלך להתחמק מאחריות לא יצליחו. אני שולח אותך להארכת מעצר. הפרקליטות תגבש כתב אישום על מכירה ושידול לשימוש לא-אחראי בחומרים מסוכנים בעלי פעילות רפואית."

פונה לפרקליטות: "קחו אותו מכאן."

הנאשם נגרר לדלתות האולם כשהוא צורח ומתפתל. הדלתות נסגרות מאחוריו. שקט פתאומי משתרר בחלל האולם. השופט מעסה רקותיו בעצבים קלים ופונה לפרקליטות –

"תביאו לי כוס תה בבקשה לפני הדיון הבא."

הוא משתהה, חוכך בדעתו, ומוסיף, "ואל תשכחו להוסיף לואיזה. בשביל הנשמה."

מקור מאת רועי צזנה: http://www.hayadan.org.il/naturopathy-on-a-trial-0609119/

ההשראה לקטע הסטירי הזה הוא המאמר ההזוי שפורסם על ידי נטורופאת בשם אלעז יוסף. שם המאמר הוא 

שוּמר נגד גזים - תבלינים שמחליפים תרופות.

שתקצירו: סובלים מכולסטרול גבוה? רוצים להגביר את הפוריות? סתם כואבת לכם הבטן? לא חייבים לרוץ לארון התרופות - אפשר פשוט לגשת למדף התבלינים. איך תדעו להתאים בין הבעיה לתבלין וכיצד יש לצרוך אותם? מדריך.

*** 

תאורית הקונספירציה על רשות המזון והתרופות האמריקאית

כשהסתכלתי בסטטיסטיקות של דף העריכה של הבלוג, הבחנתי במקור יוצא דופן אשר נכנס לפוסט "סודות צמחי המרפא". המקור הזה הוא פורום של אתר הנקרא Rotter Net. אינני מכיר את האתר הזה ואת תוכנו, כי צריך להרשם אליו. בכל אופן הלינק של מקור הכניסה גילה לי בהפתעה שבאתר הזה, גם פרסמו את הכתבה שלי "סודות צמחי המרפא". בנוסף, אחד המגיבים בפורום ציטט כתבה שפורסמה באתר אחר - אתר בשם הגיל השלישי. 

אתר הגיל השלישי מַשְׁלֶה את קוראיו בנפלאות תרופת הפלא כנגד סרטן - אותה תרופה בשם אמיגדלין שהזכרתי בפוסט סודות הצמחים, בתוספת אזהרה חמורה לשימושה.  

במאמר נטען על ידי מדען שקיימת קונספירציה כנגד האמיגדלין שנאסר לשימוש על ידי רשות המזון והתרופות האמריקאית (ה- FDA), שהיא האוטוריטה העולמית לאישור בטוח של תרופות.

המדען הזה טען בשנות השבעים במאה הקודמת, כי התרופה אמיגדלין נאסרה לשימוש בגלל אינטרסים של חברות התרופות.

ה- FDA אסר את השימוש בתרופה הזו בגלל סכנת הרעלת ציאניד חמורה. כל תרופה פוטנציאלית מובאת לאישור על ידי ה- FDA לאחר ניסויים קלינים על חולים שנעשים בשלושה שלבים. בשלב הראשון נבדקת התרופה על קבוצה קטנה יחסית של חולים ומטרתה בשלב זה אינה בדיקת יעילות, אלא בדיקת חוסר רעילות. אם בשלב הראשון לא מתגלה רעילות של התרופה, ממשיכים בשלב השני, שנערך על קבוצה גדולה יותר של חולים. מטרת השלב השני לבדוק האם קיימת רעילות אך גם כדי לבחון מהי מידת היעילות. בשלב הזה צריך להוכיח שלתרופה יש השפעה משמעותית מעל תרופת דמה (פלסבו), שניתנת לקבוצת חולים - ללא ידיעתם אם הם מקבלים את התרופה האמיתית או תחליף דמה. כדי לאשר את ההמשך לשלב הניסויים הקליניים השלישי, צריכים גם להוכיח שהתרופה הנבדקת יעילה לפחות כמו תרופות קיימות אחרות. השלב השלישי של הניסויים נערך על קבוצה גדולה של חולים ורק אם הניסויים מסתיימים בהצלחה, התרופה מאושרת לשימוש.

אז האמיגדלין נאסר לשימוש בשל מקרי הרעלת ציאניד חריפה בחולים שנטלו את התרופה.

כאמור המדען המקסיקני טען שהאמיגדלין נאסר לשימוש משיקולים פוליטיים בלבד ותיאר בסיפרו את נפלאות חולי הסרטן שנרפאו במקסיקו, שבה התרופה לא נאסרה לשימוש.

אז ראשית אומר לכם שדווחו מאז מקרי הרעלת ציאניד של חולים. שנית, ארבעים שנות השימוש  בתרופה במקסיקו לא הדגימו ריפוי גורף של חולי הסרטן המקסיקנים או של כאלה שנסעו לקבל את הטיפול במקסיקו. אם התרופה הזו הייתה כל כך מוצלחת, היו מיליון חולי סרטן שהיו מספרים לכם כיצד נרפאו לחלוטין מהמחלה. האם ראיתם תיקים רפואיים של חולים כאלה? האם אתם יודעים מה בדיוק קיבלו החולים במקסיקו? אולי זה לא האמיגדלין אלא קוקטייל התרופות הכימותרפיות הרגילות ששיפר את מצב החולים? האם לממשלת מקסיקו לא היה אינטרס למשוך למדינה תיירות מרפא, שתזכה לנפלאות האמיגדלין?

אני מתפלא שאתר הגיל השלישי מפרסם מאמר שממנו הקוראים עשויים לחשוב שהאמיגדלין היא תרופת פלא כנגד סרטן ושאין היא מסוכנת. ניתן לקנות את האמיגדלין באינטרנט. של מי האחריות, אם חולה הסרטן הנואש שירכוש את התרופה ימות מהרעלת ציאניד?

חסידי התרופה ימחאו אז כפיים ויאמרו: " הרי לכם, התרופה חיסלה את הגידול הסרטני". 

 ***

פינת הידעתם?

דואר ישראל הנפיק בולים שנושאם צמחי תבלין ומרפא

בפוסט הזה אדון בנושא השנוי במחלוקת והוא השימוש בצמחי מרפא. שימוש בצמחי מרפא נעשה על ידי חיות ועל ידי האדם משחר ההיסטוריה. הרפואה המודרנית מסתייגת מהתועלת ואף מצביעה על סיכונים ברקיחה בלתי מבוקרת של צמחי מרפא. מאידך, קמה תחייה מחודשת של השימוש בצמחי מרפא בעשרות השנים האחרונות. קמו מרפאים טבעיים (נטורופטים) למיניהם ותעשיות אשר גורפות מיליארדים מהציבור, עבור ייצור ושיווק מוצרי צמחי מרפא. בפוסט נדון בשני אספקטים. האם צמחי המרפא באמת טובים בשבילכם? והאם השימוש בצמחי המרפא עשוי להזיק לכם? כפי שתקראו בהמשך, למרות שלצמחי המרפא יש לעיתים תועלת מסוימת, השימוש בצמחי המרפא אכן עשוי להזיק לכם, במישרין או בעקיפין. בחלק ניכר מהמקרים, השימוש בצמחי המרפא הוא גם בזבוז כספכם לריק.

למרות שהשתדלתי לתמצת את הדברים, הפוסט הזה יהיה אולי הפוסט הארוך ביותר שכתבתי כאן בבלוג. אך בגלל חשיבות הנושא העדפתי שלא לפצל אותו לחלקים. למנויים אשלח בהקדם חומר השלמה מעניין נוסף לכתובות המייל (ראו הערה בסוף הפוסט).

את השימוש בצמחי מרפא לא המציא האדם

מחקרים הראו שציפורים מסוימות בוחרות כחומרי קינון צמחים בעלי תכונות אנטי-בקטריאליות המגינים על הגוזלים מזיהומים. חיות שונות אוכלות חלקים מרים של צמחים בתגובה למחלה. תצפיות בפרפרים, תרנגולות, כבשים וקופים, הראו כי בעלי חיים חולים אוכלים בעת מחלתם צמחים שאינם מהווים חלק מתפריטם הרגיל. השימפנזים עושים שימוש מכוון בצמחים שלהם תכונות רפואיות. בכל המקרים, הם אוכלים צמחים שאינם טעימים ואין להם ערך תזונתי. הסיבה היחידה לאכילת הצמחים האלה היא – פתרון בעיות רפואיות. מבין צמחי המרפא שמשתמשים השימפנזים זוהו קליפות מגזע עצי שיטה לסילוק טפילי מעיים הגורמים לשילשול.  הם משתמשים גם בפירות הצמח Aframomum melegueta, שהוא קרוב לצמח הג'ינג'ר, ומועיל נגד זיהומי חיידקיי מעיים. כנגד ריפוי מלריה, השימפנזים משתמשים בצמח Vernonia amygdalina.  

מאחר ורופאים מסורתיים (רופאי אליל מקומיים) מספקים לחוליהם את אותן "תרופות", נשאלת השאלה מי למד ממי ? מרפאים ילידים מודים כי למדו את רפואת הצמחים על ידי התבוננות בהתנהגות בעלי חיים חולים, האוכלים בעת מחלתם צמחים שאינם מהווים חלק מתפריטם הרגיל.

גם ניאנדרתלים (ראה פוסט קודם) אשר חיו לפני כ-60,000 שנה, השתמשו בצמחי מרפא. לצד גופת אדם ניאנדרתלי שנקברה, נמצאו שמונה סוגי צמחים המצויים עדיין בשימוש נרחב ברפואה העממית ברחבי העולם.

שימוש בצמחי מרפא ובצמחי מרפא של ארץ ישראל בעולם העתיק והחדש

צמחים ממשפחת השפתניים תוארו כמשפיעים על שיפור הזיכרון ועל דמנציה, שהיא אחד מתסמיני מחלת האלצהיימר. צמחים אלו מוכרים בתרבויות השונות וברפואה המסורתית כמגבירי זיכרון, והם מכונים צמחים נואוטרופיים.  מחקר שערכה ד"ר מינה פארן, מהעמותה הישראלית לצמחי מרפא, הראה ששימוש בשמן זן מסוים של צמח המרווה המריץ את העברת הגירויים העצביים והגביר את הפעילות הקוגניטיבית של המוח. בעקבות התוצאות, ממליצה ד"ר פארן על שימוש בצמח המרווה לטיפול באלצהיימר.

תוארו גם צמחים שמשמשים להורדת רמות סוכר גבוהות בדם: חילבה, קינמון, מילון מר, ועוד.

ד"ר זהר עמר, ראש המחלקה ללימודי ארץ-ישראל וארכיאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן וד"ר אפרים לב מהחוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה ערכו מחקר מקיף על הגניזה הקהירית והסיקו מתוכה על חומרי המרפא בהם עשו שימוש בני הקהילה היהודית בקהיר בתקופת ימי הביניים. השניים פענחו מרשמים רפואיים ורשימות תכולה של בתי המרקחת ומצאו מידע על שימוש בכ-450 חומרי מרפא. בין הצמחים שהופיעו בתדירות רבה היו קינמון הקמפור, אלת המסטיק, סחלב, שקד, לימון, זנגביל, כרכום ורבים נוספים.

פרי הרימון ידוע עוד מימים עברו כבעל תכונות בריאותיות, ונזכר ככזה בכל הדתות ובפולקלור העמים. פרופ' אבירם מהפקולטה לרפואה בטכניון ומרכז רפואי רמב"ם מצא כי ברימון מצויים חומרים נוגדי חמצון שיכולים לעכב את הכולסטרול "הרע", שהוא אחד מגורמי הסיכון העיקריים לטרשת העורקים, וכך להאט את התהליך הטרשתי. בנוסף, גילה פרופ' אבירם כי בחולים ששתו כוס אחת של מיץ רימונים ליום במשך שבועיים אובחנה ירידה של כ-6% בלחץ הדם. על כן באדם הסובל למשל מיתר לחץ דם בסביבות 180, שתיית מיץ רימונים תוריד אולי את לחץ הדם ל- 170. זה עדיין יותר מדי ולכן האדם יצטרך בכל זאת טיפול תרופתי, כדי להוריד את לחץ הדם לערך הנורמלי -120.

תושבי ארץ-ישראל בעת הקדומה ובימי הביניים השתמשו בצמחים לסילוק חומרי פסולת על ידי שלשול והקאה. הצמחים שהשתמשו הם חצב מצוי, קחוון, כשות הקורנית, הגה מצוי, ריבס, חבלבל רפואי ואבטיח הפקועה.  הרמב"ם תיאר את סגולות שמן עץ הזית להגברת האון המיני.

מהו ההבדל בין שימוש בצמחי מרפא לבין שימוש תרופתי ברפואה המודרנית

גם הרפואה הקונבנציונאלית משתמשת בתרופות שמקורן בצמחים. הרי שתי דוגמאות:

מצמח האצבעונית (דיגיטאליס) מבודדים ומרכזים את החומר הפעיל בתרופה דיגוקסין. תרופת הדיגוקסין משמשת לטיפול באי ספיקת לב המלווה בהפרעות בקצב הלב.

מעץ הטקסוס מפיקים את התרופה טקסול המשמשת בכימותרפיה כנגד סרטן השד וסוגי סרטן נוספים.

מכאן מה שעושה את ההבדל בין תרופה אמיתית ממקור צמחי לצמח מרפא הוא עצם בידוד החומר הפעיל וניקויו משאר חומרי הצמח, באופן שהתרופה יכולה להינתן במינון הנכון ובצורה מבוקרת, ללא סיכון. הצמחים אצבעונית וטקסוס, כמו חלק מצמחי המרפא, רעילים לאדם או רעילים בצורות הכנה מסוימות או מעל מינון מסוים.

השימוש בצמחי מרפא עשוי להיות רעיל או מזיק

השימוש בצמחי מרפא יכול להיות מסוכן ומזיק. הוא עשוי להיות מזיק בצורה ישירה או עקיפה. בצורה ישירה הוא עשוי להיות מזיק בגלל מינון לא מבוקר של הצמח. וכשאני מציין שימוש במינון לא מבוקר, אני מתכוון למהי הכמות של צמח מיובש שצריך להשתמש בחליטת תה, כדי שהמינון יהיה מדוייק – כלומר מועיל במאת האחוזים ולא מסוכן במאת האחוזים. האם לחלוט את הצמח חצי דקה במים רותחים או אולי 5 דקות? האם בצמח החלוט לא מסתתר עובש או נבגים של חיידקים?  אתם יכולים לחלות רק מזה! גם כמות החומר הפעיל בצמח עשוי להשתנות בתנאי גידול שונים ובעונות השנה השונות.

כלומר, חלק מהצמחים הינם רעילים או בעלי תופעות לוואי בלקיחה במינון גבוה או לאורך זמן. למשל אם ניקח לדוגמה את הצמח שוש קירח (ליקוריץ)  שמשתמשים בו כנגד דלקות, אלרגיה ובאי ספיקה של הורמונים סטרואידים -  שימוש ממושך בו או ריכוז גבוה מדי עלול גם לגרום לאגירת נתרן, איבוד אשלגן, בצקות ועליה בלחץ הדם. לכן, המינון המומלץ הוא לא יותר מ-5 עד 15 גרם של שורש טחון או כתוש ליום, או לחלופין חליטה של 2 עד 4 גרם בכוס מים, שלוש פעמים ביום, כאשר משך הטיפול באם הוא נעשה ללא השגחה רפואית לא יעלה על 4 עד 6 שבועות. האם אדם נורמאלי שאינו רוקח יכול למלא בדייקנות דרישות אלה? לכל אדם יש גם קצב קליטה ופירוק חומרים קצת שונה. כיצד אם כן תדע האם המינון שלקחת מזיק במיוחד לך יותר מאשר לאחרים?

טענה רצינית המועלית על ידי אנשי מקצוע מהרפואה הקונבנציונלית היא שמוצרי המדף המשווקים כצמחי מרפא ונצרכים על ידי הציבור, אינם עוברים תהליכים נאותים של בקרה וסטנדרטיזציה. האם חשבתם פעם מדוע מוכרים לכם "תרופות" מצמחי מרפא ללא מרשם רפואי? האם חשבתם פעם מדוע על האריזה של "התרופה הטבעית" שקניתם, אף פעם לא יהיה כתוב לאיזה שימוש היא מיועדת? מדוע מוכרים לכם אותה כתוסף תזונה?

האם נתתם מחשבה כיצד אתם בכלל יודעים למה "התרופה הטבעית" המסוימת משמשת? לשם כך היצרנים משתמשים בשיטה ערמומית. הם נותנים ל"תוסף המזון" שם עם רמז למה שהיא "אמורה" לעשות, למשל N-שיעול. ה-N נותן לכם הרגשה של שם של תרופה והוא בעצם "אין" שיעול.

שנית הרוקחים עצמם משווקים לכם את מוצרי צמחי המרפא. יודעים מדוע? כי הם מרוויחים על מכירתם יותר מאשר על מכירת תרופות. האם זו לא רפואה לעשירים במסווה של מזון? למשל, אתם שואלים את הרוקח מה יש נגד צינון והוא יביא לכם מוצר "תוספת מזון", כאילו שזו תרופה. האם אין זה אבסורד?

עצה ידידותית- בתור תוסף מזון (ולא תרופה), יש אישור למכירה על ידי משרד הבריאות, אך על תסמכו לגמרי על כך. מדוע? כי משרד הבריאות לא בודק ואינו יכול לבדוק כל משלוח (אצווה) של המוצר. לא לכל החברות המייצרות מוצרי מרפא טבעיים יש בקרת איכות, כולל בדיקת ניקיון המוצר ממזהמים. כך שאם אתם כבר קונים מוצר כזה, לפחות תבדקו שמצוין עליו שיוצר בתנאי GMP (שהם קיצור של Good Manufactory Product).  

כאמור הנזק בשימוש בצמחי מרפא עשוי להיות גם עקיף. כי אם המינון נמוך מדי, הרי לא תפתר הבעיה הרפואית ובמיוחד אם הפסקתם לקחת תרופת מרשם, מפני שאתם חושבים שצמח המרפא הוא תחליף טבעי.

כעת אביא מספר דוגמאות לשימוש מסוכן בצמחי מרפא:

אמיגדלין (Amygdalin) אזהרה חמורה!!!

זהו מוצר טבעי המופק מגרעין משמש. השימוש של אמיגדלין החל ברוסיה ב- 1845 ולאחר מכן בארה"ב במהלך שנות ה- 20 כטיפול בסרטן ומניעת סרטן.  נפוץ גם בשם לאטריל ולעיתים מוסיפים לו גם ויטמין B17.  

אמיגדלין הפך להיות פופולרי  במכסיקו בשנות ה- 70. השימוש בו בהתבסס על הנחה שגויה שתאי סרטן אמורים להפוך אמיגדלין לציאניד, ואז למות, בעוד תאים נורמליים לא. למרות שמטופלים עדיין משתמשים באמיגדלין,  המחקרים עד כה הראו רק את חוסר ההשפעה החיובית שלו. זאת ועוד - האמיגדלין הופך ע"י הגוף לציאניד. נטילה דרך הפה הביאה למקרים של הרעלת ציאניד ומוות. לאחרונה דווח כי נטילת 3 גרם של אמיגדלין דרך הפה יחד עם ויטמין C הביאה להרעלת ציאניד חמורה . אין גם כל הוכחה מדעית שתוספת ויטמין B17 מונעת סרטן. על כן אמיגדלין איננו מאושר לשימוש בארה"ב, אך הוא זמין מחוץ לארה"ב ודרך האינטרנט. ראו הוזהרתם - אין להשתמש בתוסף זה. 

המוצר הטבעי ברומלין הוא אנזים המופק מן הגבעול של אננס. הוא משמש כנגד בצקות, לריפוי פצעי כוויות, להפחתת כאבי ברכיים בדלקת פרקים, למניעה ולטיפול בסרטן. אבל באנשים שמקבלים תרופות למניעת קרישה כמו קומדין או אספירין (קרדיוקרפין), השימוש בברומלין עשוי להגביר את הסיכון לדימומים.

יש מוצרים טבעיים נוספים המסוכנים לאנשים שלוקחים תרופות מרשם שונות. למשל לאנשים המקבלים סטאטינים (כמו ליפיטור ואחרים) כנגד כולסטרול, אסור לצרוך מוצרים מאשכוליות ורימונים. ישנה אזהרה בדף המידע של התרופות, אך האם אתם תמיד קוראים את דפי המידע?  ראו הוזהרתם!!!

הרדוף הנחלים מוכר לכולם כצמח מאד רעיל.  בדרום מזרח אסיה הוא משמש כתרופה עממית לטיפול בטחורים, כיבים, צרעת וכן כסם הגורם להפלה. מתוך מחקרים אשר בוצעו לאחרונה במעבדה, עולה כי מיצוי של הרדוף הנחלים גורם למותם של תאי סרטן מסוימים ומגביר את הרגישות של בלוטת הערמונית לטיפולי הקרנות. באחרונה תמצית של הצמח, בשם Anvirzel, משמשת לטיפול במחלות סרטן, איידס, צהבת, פסוריאזיס, דלקת פרקים ואי ספיקת לב. החומר אינו מאושר לשימוש בארה"ב. עד שלא יהיו נתונים נוספים אודות היעילות והרעילות שלו, המוצר אינו מותר לשימוש מלבד בניסויים קליניים. 

אזהרה!!!

עלים בלתי מעובדים של צמח הרדוף הנחלים הם רעילים ביותר.

 המוצר אנבירזל אסור בשימוש לחולים עם יתר סידן בדם, תת אשלגן בדם, קצב לב איטי, טכיקרדיה חדרית או אי-ספיקת לב .

כבר עכשיו מדווחות לגבי  Anvirzel: בחילות, הקאות, שלשולים, גירוד, כאבים בגידול, כאבים, ריבוי והפרעה בקצב הלב.

ושוב אזהרה!!!  צריכה של עלה אחד של הרדוף הנחלים היא קטלנית. תחילת ההרעלה מופיעה מספר שעות לאחר הצריכה וכוללת הקאות, כאבי בטן, כיחלון, תת לחץ דם, מיעוט חום בגוף, סחרור, שיתוק הנשימה ומוות (מוות איטי עם יסורים גדולים!). 

גם אם השימוש בצמחי מרפא אינו מזיק הוא עשוי להיות בלתי מועיל ולבזבז את כספכם לריק.

למשל, ראו מה פורסם על ידי מערכת פורטל הדוקטור בתאריך 17.07.11:

תוסף זרעי פשתן לטיפול בסרטן הערמונית 

זרעי פשתן. מקור: ויקיפדיה שיתוף

ממצאי מחקר חדש מצביעים על יעילות תוסף תזונה של זרעי פשתן כנגד שגשוג תאי סרטן הערמונית (פרוסטטה) בגברים חולים.

ניסויים על תאים סרטניים במבחנה הראו ששני חומרים הנמצאים בזרעי הפשתן אכן מעכבים את גידולם ואף הורגים אותם.

לפיכך, פורסמו מספר פטנטים על שימוש במיצוי זרעי פשתן לריפוי סרטן.       

אבל נראה שאין בסיס רפואי להצלחת הטיפול הזה במציאות (לעיתים קרובות, חומרים שפועלים על תאים במבחנה אינם פועלים עליהם בגוף – כי בגוף הם משתנים או מתפרקים או מסולקים מהר מדי).

מחקר שנעשה בחיות מאונשות (ראה פוסט קודם) דווקא מראה שיכולת הריפוי של זרעי הפשתן בסרטן הערמונית היא ממש בשוליים. במודל הזה החיות המהונדסות מבטאות חלבון אנושי הגורם גם אצלן לסרטן הערמונית. הטיפול במיצוי זרעי פשתן עזר במעט רק ל-3% מהחיות. אם כך, חבל על כספם של חולי הסרטן המיואשים, המוכנים לנסות כל דבר.

אז מה עושים? למי מאמינים?

רופאים קונבנציונליים רבים, בישראל ובמדינות נוספות, אינם מכירים כלל ביעילותם של צמחי המרפא ובשימושים שניתן לעשות בהם למטרות ריפוי. אולם שימו לב, בכל קופות החולים משווקים רפואה לא קונבנציונאלית, כולל נטורופטיה שכוללת ריפוי בצמחי מרפא. כלומר בישראל כמו במדינות אחרות יש כביכול שני מחנות, הרפואה הקונבנציונלית מול הרפואה האלטרנטיבית שבה נכללים צמחי המרפא.

אז למי להאמין?

בשל מעורבות של גורמים שיווקיים בעלי אינטרס כלכלי, ישנם צמחים שנחקרים יותר ולכן הם משווקים באגרסיביות רבה, כביכול עם הדימוי של "תרופות פלא" מודרניות. כאמור, כיוון שצמחים אלו נמכרים כתוספי מזון ללא צורך במרשם רופא, מינוני החומרים הפעילים הקיימים באותם מוצרים המיועדים לכולם, אינם מתאימים למינונים הדרושים במקרים בהם קיימת בעיה רפואית אמיתית.כך נוצר מצב שמצד אחד צמחים ששווקו כמוצר בעל יכולות מוכחות ובדוקות, אינם עונים על הציפיות. מצד שני, בשל היעדר אחריות בשימוש (כי זה נמכר כמזון), ישנם מקרים של לקיחת כמויות מוגזמות עד כדי הופעת תופעות לוואי. לכן הדרך הנכונה לצרוך צמחי מרפא כטיפול וכמניעה לבעיות ומצבים בריאותיים היא על ידי ליווי של איש מקצוע מוסמך. איש מקצוע כזה מכונה הרבליסט.

המרפאים והמטפלים בצמחי מרפא נקראים הרבליסטים. במדינות רבות, כמו גרמניה ושוויץ שהן שיאניות בצרכני צמחי מרפא, הם נדרשים לקבל רישיון לעסוק בטיפול באנשים או ברקיחה של צמחי מרפא, בדומה לרופאים או רוקחים. כאמור דרישה כזו הגיונית והכרחית, כי חלק מצמחי המרפא רעילים לאדם או רעילים בצורות הכנה מסוימות או מעל מינון מסוים. מאידך, יש גם צורך לברר שהמינון אינו נמוך מדי.

בישראל זהו שטח כמעט פרוץ מבחינת החוק. גם אם רוקח מייעץ לכם, הוא אינו מקבל בלימודיו הכשרה מספקת לייעוץ כזה. בוודאי אם אתם קונים את תכשירי צמחי המרפא מהמדף, אינכם מקבלים אפילו ייעוץ מהרוקח. בארץ גם אין פיקוח על רמת מי שקורא לעצמו נטורופט או הרבליסט. המסיימים את הקורסים לעיסוק בתחום אינם עוברים בחינות ארציות אחידות, בפיקוח משרד הבריאות.

זהירות! גם אם אתם הולכים לייעוץ אצל נטורליסט המתהדר בתואר דוקטור – בדקו שהדוקטור שלו אינו בספרות או כלכלה.

***

לסיכום, בואו נראה מה נכון או לא נכון לגבי מיתוסים שונים הרווחים בציבור בהקשר לצמחי מרפא:

*         השימוש בצמחי מרפא הא כמו שימוש בתרופה לשמה – לא נכון.

*         השימוש בצמחי מרפא בטוח – לא נכון, במקרים רבים הוא לא.

*         ניתן להשתמש בצמחי מרפא במקום תרופת מרשם – לא נכון ולעיתים נדרש תאום מינונים.

*        צמחי מרפא בוודאי יעילים למחלתי – לא בהכרח ויכולים להחמירה או אפילו להזיק.

*       צמחי המרפא יכולים להיות מזוהמים ואפילו רעילים – נכון.

*       צמחי מרפא מיוצרים ללא סטנדרטים ותנאי בקרה קפדניים כמו תרופות – נכון.

*       צמחי מרפא נמכרים כמזון ולא כתרופה – נכון.

*       האם תכשירי צמחי מרפא עברו ניסויים קליניים מקיפים (לבדיקת יעילות ובטיחות) כמו תרופות? – לא

*        האם המינון המומלץ באריזה של התכשיר מתאים לכולם? – בהחלט לא (עשוי להיות נמוך או גבוה מדי).

*        ניתן להאמין באופן גורף לאנשים הטוענים שהם מומחים לייעוץ בשימוש צמחי מרפא – בהחלט לא! יש גם שרלטנים.

*        האם הרוקח שלך קבל הכשרה לייעוץ בשימוש בצמחי מרפא? – בד"כ לא!

***

פינת הידעתם?

סכנה. אל תאכלו שימורי מזון לפני צביעת שיער!

קיימים מחקרים סותרים האם צבעי שיער גורמים לעלייה במקרי סרטן. אולם, מחקר חדש יחסית הראה כי 10% ממקרי סרטן הלימפומה בנשים יתכנו משימוש בצבעי שיער. המחקר הזה נעשה בעזרת ניתוח קבוצה גדולה של חולי לימפומה ולכן תוצאותיו נראות מהימנות.

אבל הצירוף של אכילת שימורי מזון בסמוך לצביעת השיער עשוי להיות קטלני ולגרום לסרטן כבד. מסתבר שהן חומר בצבע השיער והן חומר הנמצא בקופסאות שימורים מגיעים עם מחזור הדם אל הכבד שתפקידו לפרק ולסלק חומרים רעילים. בכבד שני החומרים עוברים מסלול פירוק והשילוב של תוצרי הפירוק גורם לעליה בשיעור המוטציות בדנ"א שבתאי הכבד.

את זה למדתי עוד כשהייתי סטודנט בקורס לגנטיקה. למדנו את המסלול הביוכימי המפורט אשר מביא לעליה בסיכון לסרטן כבד. מרבית הרופאים אינם יודעים על כך וגם אם יגידו שאינם יודעים על הסיכון הזה, אם הייתי במקומכם, הייתי נמנע מאכילת שימורים יומיים שלושה לפני ואחרי צביעת שיער.

***

למנויים ישלח בהקדם חומר השלמה לפוסט אל כתובות המייל. מי שמעוניין להצטרף כמנוי ולקבל גם עידכונים במייל על פוסטים מעניינים בעתיד, מוזמן למלא את כתובת המייל בתיבה הלבנה, הנמצאת למעלה בצד ימין ולא לשכוח לאשר את המייל שישלח כתגובה.

לידיעה - ההצטרפות כמנוי היא אנונימית ורשימת המנויים מכילה כתובות מייל בלבד, ללא שייכות לשם או לכינוי.

ההשראה לפוסט הזה היא הפוסט האחרון של אבו אלמוג. בפוסט שלו דן אבו אלמוג על משמעות התזה שלבדיקתה הוא מצפה, כדי להשלים תואר שני. נאחל לו בהצלחה. העיתוי של הפוסט של אבו אלמוג הפתיע אותי. כי בדיוק יום לפני פרסום הפוסט, החלטתי לשלב בבלוג שלי פרקים בסדרה, שתעסוק בעולמו האישי של מדען - העולם האישי שלי. באחד הפרקים, תכננתי לשתף אתכם הקוראים בתקופת הלימודים והעבודה שלי לתואר דוקטור. במסגרת הפרק הזה חשבתי להתייחס למשמעות התזה והתארים בעיניי. למעשה התחלתי לעבוד על פוסט שנושאו שונה בתכלית, אך בשל הנסיבות החדשות, דחיתי אותו לפעם הבאה. אז הנה תולדות תקופת הלימודים האקדמאים שלי פרוסים לפניכם.

אתחיל בכך שרציתי מאד ללמוד ומפני שהשרות הצבאי שלי עמד להסתיים באמצע שנת הלימודים, בקשתי מהצבא דחיית שרות כדי להתחיל ללמוד לפני השלמת מלוא השרות הצבאי. השתחררתי מהגדוד שלי ביום חמישי והתחלתי ללמוד לתואר ראשון ביום ראשון שלאחריו, מיד לאחר החמשוש האחרון שלי בין החיילוּת לאזרחות.  ככה, בקושי משוחרר, התחלתי ללמוד לימודים אקדמאים. בלי עבודה, ללא נסיעה לטיול במזרח הרחוק או בדרום אמריקה כפי שעושים היום כמעט כולם. האמת שהפעם הראשונה שטסתי לחו"ל הייתה בגיל 27. הקוראים הצעירים וודאי חושבים שאני מטורלל או לפחות חנון ללא תקנה, אך אני ידעתי בדיוק מה אני רוצה לעשות בחיים. מכיוון שידעתי שאני נכנס למסלול לימודים ארוך – לא ראיתי סיבה, אלא לשנס מותניים ולהתחיל מייד.

התחלתי בלימודים אינטנסיביים משמונה עד שמונה. בימי שישי (בזמנו למדו ועבדו גם בימי שישי), נעדרתי מהלימודים, כדי לעבוד בסופי שבוע במחלקה פנימית, כאח באחד מבתי החולים. התמזל מזלי לקבל את העבודה הזו בזכות צה"ל, שהכשיר אותי להיות פראמדיק.  כך עבדתי במשך שלוש שנים, בכל סופי השבוע, מבלי ללכת לים או לטייל או להתבטל – כפי שיכלו לעשות מרבית הסטודנטים מהמחזור שלי. בנוסף, עבדתי בתקופת החופש הגדול כחובש בקייטנות ומכיוון שתודה לאל, בדרך כלל הילדים אינם נפצעים כל הזמן, עבדתי בו זמנית גם במשרה נוספת – משרת מדריך. עבודה בשתי משרות פלוס עבודה בבית החולים בסופי שבוע. מה לעשות, אם אין לחם אין תורה.

את העבודה הזו קטע רק שירות מילואים, 35  יום בשנה ותמיד לפני הבחינות של סמסטר א'. למעט פעם אחת, אף פעם לא אישרו לי ולת"ם – כי הצבא התחשב בחיילי מילואים שצריכים להחזיק את העסק שלהם ולא בסטודנטים בלתי חשובים. מסתבר שתורתם אומנותם היא פריבילגיה של אברכים בלבד. בפעם היחידה שאישרו לי ולת"ם וקיצרו לי את שירות המילואים בשלושה ימים, למעשה שירתי יותר מהאחרים. לרוב אנשי גדוד המילואים, קיצרו את השירות בחמישה ימים ומפני שלי אישרו בולת"ם קיצור של שלושה ימים בלבד, עמדו על כך בגדוד, שאני אשאר מלוא הזמן בכוח המאסף – כלומר עוד יומיים יותר מהשאר.  במקום התחשבות קיבלתי נקמה.

למעשה כמעט סיימתי את לימודי התואר הראשון לאחר שנתיים וחצי ונותר לי לסיים קורס אחד בלבד (5 שעות בשבוע) בסמסטר האחרון של הלימודים. עוד בלימודי התואר הראשון התקבלתי לעבודה לפי שעות באחת המעבדות היוקרתיות – שם המשכתי אחר כך את לימודי לדוקטוראט.

במדעים המדויקים לימודי תואר שני ושלישי כוללים מלבד קורסים, עבודה ניסויית מעשית אינטנסיבית, לצורך כתיבת התזה וקבלת התואר בסיום.

למעשה אין לי תואר שני, כי המשכתי במסלול ישיר לדוקטוראט. במסלול הזה (המתאפשר למצטיינים בתואר ראשון), לומדים את כל הקורסים לתואר שני ולאחריהם צריך לעמוד בבחינה כוללת בעל פה, בפני ועדת בוחנים, כדי לאשר המשך הלימודים במסלול. החיסכון במסלול הזה הוא בכך שמדלגים על כתיבת תזה לתואר שני והעבודה המעשית לתזה היא עבור התואר השלישי. מסלול הלימודים הזה לדוקטורט, מאז תחילת הלימודים לתואר ראשון, ארך שמונה שנים. למעשה נהייתי דוקטור בגיל 29 – שלוש עד חמש שנים לפני מרבית המסיימים.  במהלך הלימודים האלה לדוקטורט, זכיתי במשרת סגל זוטר בדרגת מדריך שכללה הוראה בסדנאות, תרגילים ומעבדות לתלמידי תואר ראשון. משרה מכובדת – אז עם שכר נאה בצידה. כפי שוודאי הבנתם, סדר היום שלי כלל לימודים, עבודה ניסויית מעשית והוראה לאחרים. מה שנקרא ללמוד, לעבוד וללמד - לה לה לה. עם כל העומס בתקופת הלימודים הזו שנמשכה שמונה שנים, תאמינו או לא, הצלחתי לשלב גם חיים חברתיים. כדי לעשות זאת הייתי חייב לתכנן כל דבר ולהתמקד בכל דבר שעשיתי. יצאתי לבילויים – לא לפאבים ולסבב פאבים כפי שעושים הצעירים היום. אז לא היו פאבים. היו בתי מרזח (כינוי דוחה לפאב של היום) מעופשים, שבהם התגודדו עולים חדשים מבוגרים, שיכורים ללא תקנה. אז היו דיסקוטקים. אלא, אני שהרגשתי מטומטם לקפץ ולנענע את הישבן לקול מוסיקה מחרישת אוזניים, העדפתי לבלות בדרכים אחרות. נהניתי הרבה יותר לצאת עם ידידה לצפות בשקיעה, מטיולים ליליים במקומות קסומים בירושלים העתיקה, בנחלאות ובמושבה הגרמנית, לצפות בסרטים בסינימטק, להגיע בדקה התשעים לקופת החאן ולזכות בהנחת סטודנט של חצי מחיר. האמינו לי שיכולתם להרשים אז  בחורה, עם הזמנה להצגה ובסיומה לנגב חומוס אצל רחמו, או לשתות מרק מהביל – הרבה יותר מהזמנה היום למשקה בפאב. לדעתי, החיים שלנו היו צנועים יותר, אך רומנטיים יותר מאשר היום. אסתכן ואומר גם – מאושרים יותר.

בתקופת הדוקטורט שלי, לאחר מגורים צנועים של ארבע שנים במעונות הסטודנטים, הצלחתי לרכוש דירה בגיל 24. זה בהחלט לא היה דבר מקובל ואפשרי לסטודנטים בגילי. אתם וודאי חושבים כיצד עשיתי את זה. בוודאי חושבים אתם שאת הדירה קנו לי ההורים. אז זהו שלא! אמנם ההורים שלי פתחו לי בילדותי חשבון חיסכון לדירה. תמורת סכום חודשי שהפקידו, תוכנית החיסכון הייתה אמורה להביא לדירה יחד עם זכאות למשכנתא בסכום החיסכון ללא ריבית והצמדה. אלא מה קרה? תוכנית החיסכון הזו נעשתה בתקופה שלא הייתה אינפלציה ולכן החסכונות לא היו צמודים. וכשרציתי לקנות דירה – ערך החיסכון היה שווה ל-20% דירה בלבד. אז כיצד הצלחתי לרכוש את הדירה הצנועה שלי? כבר סיפרתי לכם שבתקופת לימודי התואר הראשון שלי, עבדתי כמו חמור, חייתי בצניעות וחלקתי חדר עם שותף במעונות הסטודנטים. את הכסף שחסכתי השקעתי בבורסה. קראתי את המדור הכלכלי בעיתון, הייתי מחובר לאינפורמציה על אירועים מובילים במשק ועשיתי החלטות נכונות של קניית מניות שונות ומכירתן בזמן. עשיתי זאת ללא יועץ השקעות  והרווחתי הרבה כסף – זה הספיק לתשלום 60% מהדירה שקניתי. כדי לממן את עלות 20% הנותרים, לקחתי משכנתא לחמש שנים (שאותה בעצם סיימתי לשלם אחרי שלוש וחצי שנים). את המשכנתא החזרתי מדמי השכירות שקיבלתי משותפותיי לדירה. אחת מהן היתה רעייתי לעתיד. נישאתי לה בגיל 27.

ביום שסיימתי את חובותיי לדוקטורט והגשתי את עבודת התזה שלי לשיפוט, הסתיים חוזה העסקה שלי באוניברסיטה ונותרתי ללא עבודה. אך לאחר חודשיים קיבלתי ויזת עבודה/לימודים לארה"ב ונסעתי עם משפחתי להתחיל השתלמות (פוסט- דוקטוראט) במכוני הבריאות הלאומיים האמריקאים, היוקרתיים, בוושינגטון הבירה. ארבע שנים ארכה ההשתלמות. בסופה חזרתי לארץ כמדען צעיר לעבודה באוניברסיטה, עם חוזה זמני לשנתיים. ובסך הכול – ההכשרה שלי כמדען, שנעשתה בזמן המינימאלי האפשרי -   12 שנה (כמו מספר שנות הלימודים ביסודי, החטיבה והתיכון). על תקופת הפוסט דוקטורט שלי, יש הרבה לספר אך אשאיר זאת לפעם אחרת.

***

אחזור כעת לתקופת הדוקטורט ולנושא בו התחלתי – כתיבת התזה. את העבודה הניסויית שארכה חמש שנים סיכמתי בכתיבת עבודת התזה. באותם ימים לא  היו מחשבים אישיים משוכללים כמו היום. מערכת המחשב הייתה מערכת DOS המסורבלת ולא חלונות. תוכנת מעבד תמלילים בעברית הייתה גם היא פרימיטיבית ומסורבלת. לכן, את העבודה כתבתי בכתב יד ומסרתי את כתבי היד להדפסה אצל קלדנית. לא הייתה אז תוכנת אקסל ולכן את כל הגרפים והדיאגראמות שרטטתי בעצמי על נייר פרגמנט עם מערכת שרטוט מיוחדת ואת אותיות, הצורות וספרות הכיתוב, הדבקתי מתוך מה שנקרא אז לטרה-סט. הגעתי למיומנות של שרטוט גרף אחד בחמש עשרה דקות. את הגרפים האלה ושאר התוצאות הניסוייות החזותיות, מסרתי לצילום אצל צלם מדעי ובכלל כל החומר הודפס ונכרך בבית דפוס. עלות הכנת העבודה והדפסתה במספר העותקים שנדרשו הייתה כ-2,000 דולר. אז זה היה הרבה כסף ושווה ערך להכנסתי במשך שני חודשי עבודה. כיוון שהועסקתי על ידי האוניברסיטה, היא השתתפה במחצית הוצאות הדפסת העבודה.

מפני שחוזה העסקתי באוניברסיטה עמד להסתיים והייתי מחויב להגיע להשתלמות בארצות הברית במועד, נאלצתי לכתוב את התזה בתקופה המוגבלת לחודשיים. כדי לעמוד במשימה, הייתי כותב למשך 36 שעות רצופות, בסופן הייתי ישן 3 שעות, מתעורר עם מקלחת וכוס קפה, כותב שוב במשך 36 שעות וחוזר חלילה. בלילה האחרון לפני ההגשה, מצאתי עדיין מספר שגיאות הדפסה בעבודות הכרוכות. לפיכך ישבתי ותיקנתי ידנית עם טיפקס וכתיבה ידנית כסופר סתם 25 עותקים. מרוב עייפות נרדמתי בישיבה בעת המלאכה ורק בזכות רעייתי, שהמשיכה במקומי בהגהה ובתיקונים, הצלחתי להגיש את התזה במועד.

***

אבו אלמוג דן בפוסט שלו על הערך של התזות וכעת אספר לכם מה יצא מהתזה שלי.  היא הוגשה לשיפוט אנשי מקצוע חיצוניים. כשלושה חודשים לאחר מכן, קיבלתי מכתב כשכבר הייתי בהשתלמות בארה"ב. על המעטפה התנוסס השם שלי עם הקידומת דוקטור. זה היה מוזר לראות את זה לראשונה. במכתב היה כתוב שחור על גבי לבן שהתזה שלי אושרה ללא צורך בתיקונים וצורפה תעודה זמנית, שבה מצוין שהסינט של האוניברסיטה  אישר לי הענקת תואר דוקטור. בטקס הענקת תארי הדוקטור של האוניברסיטה, לא נוכחתי כי כאמור כבר שהיתי בארה"ב.

אז מה קרה פיזית לעבודת התזה שלי? סופן של תזות להתייבש ולעלות אבק בספריה הלאומית ובספריית הפקולטה, עד שבאחד הימים, לפי חוקי ההתיישנות והמחסור במדפים, הן נמכרות בשקלים ספורים במכירות פומביות. בשני העותקים של עבודת הדוקטורט שנשארו בידי, דבק הכריכה התפורר כבר מזמן ודפים מצהיבים שהתנתקו ארוזים יחד איתן בשקית ניילון. מדיסקט המחשב שבו נשמרה התזה שלי, שהוא מהדור של הדוס הישן, כבר אי אפשר לשחזר דבר - כי הכול נמחק בנסיעה לפוסט-דוקטורט ע"י מכונת השיקוף. בזמנו לא היו מאגרים דיגיטליים של העבודות.

כיום נשמרות התזות גם באיזה שהוא מאגר דיגטלי (מקווה שיום אחד המאגר לא ימחק ע"י איזה האקר, כי לא בטוח שמשקיעים באבטחה של דבר כזה).  עבודות התזה של תלמידי הדוקטור שאני מדריך היום, נכנסות למאגר הדיגיטלי האוניברסיטאי הפנימי. קיימת אפשרות, אם המדריך חותם על טופס מיוחד, שהעבודות תהיינה זמינות בחיפוש בגוגל. אני איני מסכים לכך, בגלל חשש ניצול לרעה. כבר ראיתי לצערי עבודות קורסים של תלמידים, שמעתיקים קטעים שלמים מעבודות דוקטורט שהתפרסמו. זה לא חוקי, זה לא אתי וזה מגעיל אותי. בימינו מגיעים בשל כך סטודנטים לוועדות משמעת, מצוידים בעורכי דין ממולחים......

אז כאמור,שני עותקים של התזה שלי כבר בערך התפוררו. נשארה רק תעודת הקלף המעידה על התואר, מגולגלת בתוך גליל הקרטון שלה, כי אף פעם לא טרחתי למסגר אותה.

מה עוד נשאר מהתזה שלי? נשארו מתקופת לימודי הדוקטורט שלי 11 מאמרים שפרסמתי בכתבי עת מדעיים. מספר המאמרים הזה בהחלט מכובד לתקופה של חמש שנות עבודה, בתחום המדעים הניסויים. בזכות הפרסומים האלה התקבלתי להשתלמות במכוני הבריאות האמריקאים. גם את המאמרים האלה ניתן למצוא בכרכים מצהיבים באוניברסיטאות ובמכוני מחקר ברחבי העולם. אבל, ניתן למצאם גם במאגר דיגיטלי שנקרא ENTREZ PUBMED. עד לתקופה מסוימת היו זמינים במאגר רק התקצירים של המאמרים. כיום ניתן להוריד קבצי PDF של המאמרים בשלמותם, חלקם בחינם וחלקם בתשלום.

מאז כתבתי די הרבה מאמרים וספרים נוספים. אך כמו שכתב אבו אלמוג, הם לא שינו את חיי ולא הפכו אותי למפורסם במיוחד. כי אני נוהג בצניעות ולא עוסק בפוליטיקה וביחצנות, כמו שעושים רבים מעמיתי. על כך אכתוב בפעם אחרת. מה כן נשאר לי? כשמחפשים את שמי בגוגל בעברית – מתקבלים 10 דפי ערכים ובלועזית - 46 דפים (מספר לא סופי בהחלט!). כן, בחו"ל אני  יותר מפורסם וחלק מהערכים בגוגל מופיעים באותיות סיניות ויפניות. בבקשה על תשאלו לשמי. אינני רוצה שיהיה קשר בגוגל, בין שמי לכינוי שלי קנקן התה.

כתבתי די. זהו זה להפעם. מדי פעם אשחיל עוד פוסטים על חיי. המנויים לבלוג יקבלו הודעות על כך. אם יש לכם עניין ועדיין לא נרשמתם, הירשמו  בתיבה הלבנה שלמעלה בצד ימין.

הפוסט הבא יעסוק במה שתכננתי שיהיה למעשה בפוסט הנוכחי: סודות צמחי המרפא – האם זה באמת טוב לכם?

***

חדש בבלוג  !!!!

פינת הידעתם?

האם האנושות יכולה לשרוד בחלל?

יש המדמיינים שאם יווצרו בכדור הארץ שלנו תנאים קיצוניים, אשר לא יאפשרו המשך קיום החיים, נציגים מכדור הארץ יוכלו להקים מושבות בחלל. מעין תיבות נח חלליות. האם זה אפשרי?

התשובה לכך היא פשוטה. חיים ממושכים בחלל לא יתכנו בהעדר כבידה. אמנם גם חיות וגם אסטרונאוטים חזרו משהיות בחלל. אבל, ידוע שאסטרונאוטים השוהים זמן ממושך יחסית בחלל, חוזרים לכדור הארץ עם אובדן רציני של מסת השרירים שלהם. עשויות להיות גם בעיות במערכת הדם-לב שלהם, כתוצאה מזרימת דם ממושכת בהעדר כבידה בחלל.

אך האם יתכנו חיים חדשים בחלל? התשובה היא לא בהעדר כבידה. העובר של החיה והאדם לא יכול להיווצר בצורה תקינה, בהעדר כוח הכובד. למעשה ההתפתחות העוברית שלנו תלויה בקיום הכבידה. בהעדר כבידה, תאי העובר מאבדים את האוריינטציה (התמצאות) שלהם במרחב ועל כן לא יכולים להיווצר המבנים והאיברים הדרושים לקבלת יצור חי. תהליך יצירת האיברים בעובר מכונה מורפוגנזה והוא תלוי בקיום הכבידה.

היום יום ולנטיין - חג האהבה של העולם המערבי. 

לכבוד יום ולנטיין אני מצרף את הקישורית להרצאתו   של פרופ' מ. סיגל, בנושא הביולוגיה של האהבה. ההרצאה ניתנה במסגרת הכנס החמישי של החברה הישראלית לבעיות בתפקוד מיני. ההרצאה מרתקת ומשעשעת כאחד. 

בהרצאה מסביר פרופ' סיגל שלאהבה יש שלוש רמות ולכל רמה יש פעילות הורמונלית אופיינית משלה. הידעתם שביולוגיה של האהבה שונה בין גברים לנשים?  גם אם מוזכרים מושגים מדעיים מסויימים שאינם ברורים לכם ושמות של הורמונים, כדאי להמשיך לצפות ברצף ולקבל את התמונה הכללית. אני משוכנע שתהנו.

לפני שתוכלו לראות את הסרטון, עליכם להרשם לאתר רשת רפואה ובתיבה שתתקבל כשתפתחו את הקישורית למטה, לחצו על ההרשמה. מלאו את השדות שמסומנים ב- *. במקצוע רשמו "אחר" וסמנו עבודה ב"קהילה".שלחו ותקבלו במייל שלכם, בקשה לאשר את ההרשמה. אשרו ומעתה תוכלו להכנס (גם בעתיד) לאתר המעניין "רשת רפואה". לאחר שנרשמתם, חיזרו לבלוג. כעת תוכלו לראות את הסרטון בלחיצת עכבר חוזרת על הקישורית:

 http://www.mednet.co.il/siteFiles/1/4584/59383.asp?site_id=14

סליחה על הסרבול, אך אין דרך אחרת לראות את הסרטון. שווה את המאמץ הקטן.

דרך אגב, פרופ' סיגל מקשר קשר ישיר בין הקרחת לבין רמת הורמון המין הזכרי. רוב המדענים חולקים על כך, ולמעשה ההתקרחות נובעת משילוב פעילות של מספר גנים ולא רק הגן הקשור לפעילות ההורמון הזכרי טסטוסטרון. ראו הפוסט שכתבתי בבלוג "ההתקרחות הצעירה". 

למי שמתעקש, ניתן לקבל מידע על כל אחד מההורמונים והמושגים המדעיים המוזכרים כאן, בויקיפדיה.

חג אהבה שמח