חשיבה חופשית

בכל פעם שאני כותב פוסט שמיועד לגרום לחשיבה שניה של אנשים לגבי אמונות, מנהגים ופולחנים, כמו בפוסט הקודם - יש אנשים שמסירים את עצמם מרשימת המנויים או הקוראים הקבועים של הבלוג. בפוסט האחרון אלה היו ארבעה, ואל דאגה - כבר הצטרפו חדשים.

אז לנושרים אומר, למרות שרשמית הם כבר לא אמורים לקרוא דברים אלה: אתם יכולים להשאר בקופסת הדעות הקדומות שבניתם, או בנו לכם. להשאר בדעותיכם החשוכות ואפילו להמשיך להתעלם מעובדות לא נעימות לכם. אבל מההתעלמות שלכם העובדות עצמן לא תעלמנה.

ולחשבון נפש שלנו, האחרים, הרי הפוסט הבא המבוסס על סיפור עם:

סיפור עם אינדיאני

תורגם מהאתר: manataka.org ע"י עדנה מימון

פוסט שהוא גם המלצה לטיול חג.

כיוון שאתמול, ערב חג, זכינו במצב נדיר שבו חגגנו במסגרת המשפחה המצומצמת בלבד - לפיכך, יכולנו לצפות בכתבה מעניינת ששודרה בטלוויזיה על מצב דבורי הדבש, שנפגעות לאחרונה במחלה מסתורית ברחבי העולם (כולל כאן), שצמצמה את מספרן בשליש לפחות.

אז מלבד הפגיעה במגדלי הדבורים ומשק הדבש, ההשלכות של המגיפה הזו שפוגעת בדבורים, חמורות הרבה יותר ומאיימות על כל ענפי החקלאות ועל כל הסביבה האקולוגית. הסיבה לכך היא שהדבורים הן אחת המאביקות היעילות ביותר של פרחים.

רבים הם הצמחים והעצים שהאבקה שלהן ( החשובה להפרייה, יצירת הפירות ולהמשכיות) תלויה בדבורים. בצמחים אלה מבנה הפרח הוא כזה, שאין אפשרות יעילה של האבקה על ידי רוח. רק חרקים דמויי הדבורה יכולים להכנס לתוך פרחים עם מבנה חצי סגור, ולשאת את האבקה הנדבקת בשערות רגליהם אל פרחים אחרים ולהפרות אותם.

אחד המאביקים היעילים של החצב (נושא הפוסט הקודם) היא הדבורה. למעשה דבש חצבים - דבש שיוצר על ידי דבורים שניזונו מפרחי החצב - הוא אחד מסוגי הדבש האיכותיים והיקרים ביותר. אמנם אין זה דבש על טהרת החצב, אך הוא מועשר בדבש של דבורים שבסביבתן פריחה עשירה של חצב.

דבורת הדבש הייתה לפני מאה מיליון שנה צירעה שעברה אבולוציה. היא עברה מוטציות שאיפשרו לה לעבור מתזונה של בשר, לתזונה צמחונית. הצרעות בכלל הן אמצעי ההפרייה הבלעדיים של מיני (עצי) פיקוסים רבים. ביניהם עץ התאנה ועץ השיקמה, ההולך ונכחד. מיד תבינו מדוע.

עצי הפיקוסים שונים באופן עקרוני משאר העצים. וזה משום שהפרחים שלהם נמצאים בתוך הפרי. בשאר הצמחים והעצים הפרי נוצר רק לאחר הפריית הפרחים והפיכתם לפירות. לפיכך, לכל סוג של עצים ממשפחת הפיקוס (לעניינינו - התאנה והשקמה) יש מין מיוחד של צרעה זעירה המותאמת להכנס לפרי, להאביק את הפרחים המוחבאים, ולדאוג להמשכיות מין העץ.

פרי הפאגה של השיקמה, הנקרא בערבית ג'ומז

בתלמוד מכונים פירות השיקמה גאמוזים

בפוסט הזה יש קצת ביולוגיה מגעילה, אבל סיפור אימה אנושי מאחריה.

אתם יודעים מה זה?

במציאות הגודל שלו 2-3 מילימטר.

וזה אותו חרק לאחר שמצץ לחתול או לכלב או לאדם את הדם:

 הנה ראו את הפרופורציות לפני המציצה ולאחריה (הוא מתנפח פי 4-5):

 ראו איך הוא גדל

 אם אינכם בעלי כלבים וחתולים ולא זיהיתם - זהו לא יתוש, לא עלוקה ולא ערפד, זו קרציה - אך כמוהם היא ניזונה על אותו עיקרון מציצת דם של בעלי חיים ואדם.

קרציות הן קרובות משפחה של העכבישניים. הן בעלות 8 רגליים (גפיים) ובנוסף לכך יש להן גם גפי פה, בעזרתן הן ננעצות בעור (יחד עם הפרשה של חומר דמוי דבק) ומוצצות דם. בגלל הדבק וההיצמדות החזקה של גפי הפה, קשה מאוד לנתק את הקרציה. 

לקרציה יש מחזור חיים. רוב מחזור החיים של הקרצייה מתקיים בסביבה ולא על גופו של הנמצץ. הביצים בוקעות בסביבה (אצלנו ברחוב זה באדמה ובשדות בהם מבלים חתולי הרחוב, שאותם מאכילות איזו שכנה או שתיים, למגינת ליבם של כל דיירי הרחוב, ובחסות אדישות עיריית ירושלים, הגובה מאיתנו ארנונה חודשית בסכום של כמעט שכר דירה).  

והקרציות הצעירות עוברות מספר שלבי התבגרות עד שהן הופכות לקרציות בוגרות. במעבר משלב לשלב הן ניזונות מדם. הקרציות עומדות על גבי צמחיה ב"זרועות פשוטות" ומחכות לבעל חיים שיעבור , ואז הן נתפסות עליו ובעזרת גפי הפה שלהן ננעצות בעורו. במשך 2-3 שבועות הן נשארות צמודות ומוצצות דם, בתום ארוחת הדם הן נושרות לקרקע, מטילות ביצים ומחזור חיים חדש מתחיל. נקבה אחת של קרצית הכלב יכולה להטיל עד 5,000 ביצים !  

מחזור החיים של קרציה

 אז חוץ מזה שזה מאוד מגעיל, זה מאוד מסוכן לכלב ולאדם. קרציות עלולות להעביר גורמי מחלה שונים לכלבים ולבני אדם. אחת מהמחלות הנפוצות בכלבים נקראת "קדחת קרציות". היא נקראת כך משום שהיא מועברת ע"י קרציות והיא בד"כ מלווה בחום גבוה (קדחת). אבל למחלה עצמה גורם טפיל דם זעיר הנקרא ארליכיה קניס.

הקרציות עלולות להעביר גם סוגי טפילים אחרים, למשל סוג של ריקֶציה,הגורמת למחלת קדחת הבהרות בבני אדם. הזמר מאיר אריאל מת ממחלה זו.

במשפחה שלנו יש שלוש אפשרויות עם מי לחגוג חגים:

האפשרות האחת אצלנו - ומגיעים ההורים שלי ואחותי ומשפחתה. אחותו וגיסו של גיסי, כבר אינם מגיעים כי הוא חזר בתשובה. לבן הגדול של אחותי נולדה בת לפני מספר שבועות, ומשום מה למשפחה של אישתו יש בעלות על הנכדה וכמובן הם יסעו אליהם. ומי עוד יכול להגיע אלינו? אחיה של רעייתי עם ילדתם הקטנה שחגגה בת מצווה לא מכבר, ושני אחיה הגדולים כבר נשואים, וכמעט לא מגיעים אלינו.

אפשרות שניה - לחגוג אצל אחותי ועם ההורים.

אפשרות שלישית - לחגוג אצל גיסי. אבל שם יש בעיה: לאישתו של גיסי יש עוד אחות ואח ושלושתם מאוד מאוד קשורים זה לזה, כי התייתמו מוקדם מהוריהם ולכן הם חייבים תמיד לחגוג ביחד. אז כשמדובר באפשרות הזו, בעצם מדובר על שתי אפשרויות נוספות - לחגוג אצל משפחת האח או לחגוג אצל משפחת האחות. והם משפחות גדולות עם ילדים נשואים ונכדים, וכבר ממש קשה להינות מגברדיא כזו.

מה עוד שאצלם ישנה תופעה מעצבנת לטעמי: החגיגה מלווה בסדנת מלאכה - גוזרים ומדביקים ניירות צבעוניים ויוצרים ברכות. הברכות אינן מחולקות השנה, אלא מוכנסות לשקית והן תמתנה לשנה הבאה. השקית מהשנה שעברה מועברת בין המסובין וכל אחד שולף מעטפה עם ברכה. די מייגע וקיצ'י לדעתי.

אז למרות שכולם הזמינו אותנו, השנה החלטנו על אפשרות רביעית. רעייתי חוזרת מקנדה בסופ"ש זה, בני חוזר מהצבא, וכיוון שמילא כבר את כל מכסת החגים שלו בצבא - הוא יחגוג איתנו את כל חגי תשרי. בעצם הוא חותם על ימי רגילה כגשר בין החגים, ומלבד יומיים שהוא יחזור לבסיס לכוננות, הוא יהיה איתנו כל תקופת החגים. ותהייה הבת ואני, ונחגוג אנחנו ביחד, אצלנו, רק אנחנו. וכן שכחתי, גם עם שני הכלבים. 

שנה טובה ומתוקה לכולכם.

מזה כמה שנים, מאז שילדיי סיימו לימודיהם בבית הספר - סיום החופש הגדול אינו אומר לי דבר, מלבד שזהו היום האחרון שבו אפשר להינות מעומסי תנועה מופחתים.

נ*גה מתארת בבלוג שלה כיצד ישנם ילדים שמאוד מפחדים שהמורה תשאל אותם מה הם עשו בחופש הגדול. וזה הזכיר לי את החופש הגדול שלי כילד.

ובכן בילדותי ביליתי שני מחזורים בקייטנה (שהיו שישה שבועות מתוך השמונה של החופש הגדול, כולל יום תשעה באב).

ובכן התמזל מזלי שהשתתפתי לא סתם בקייטנה, אלא בקייטנה איכותית, דאז - קייטנת אגד. באותם זמנים אבא שלי היה שכיר באגד ולאחר מכן חבר אגד. הקייטנה הזו התקיימה בסככות על חוף הים.  ומי היה המדריך שלי בקייטנה? אורי דביר. כן זה אורי דביר האגדתי מנקודת חן. מדריך טיולים מוסמך. אתם וודאי יכולים לתאר לעצמכם איזו חוויה גדולה היתה זו בשבילי איתו. שהוא גם היה אדם נפלא ורחב אופקים. לא רק סתם נהג אוטובוס, חבר אגד. חוץ מטיולים, סיפורים ושירים מהעולם - עשיתי בהדרכתו ארנק אמיתי איכותי מעור, ועבודות נחושת נפלאות.

אורי דביר, ז"ל

לימים כשהייתי סטודנט, הייתי אני עצמי מדריך וחובש בקייטנת אגד. זה היה נפלא בשבילי להיות שם מהצד המדריך.

השתתפות בקייטנת אגד הייתה מושא קנאה לילדים שאבא שלהם לא עבד באגד. בעצם זה לא מדוייק, כי הקייטנה הייתה פתוחה גם לילדי השוטרים. אתם וודאי יכולים לנחש מדוע ילדי שוטרי תנועה זכו בפריווילגיה הזו, וזה כמובן מגעיל. אבל, לא שמעתי אז תלונות,  לא כתבות בעיתון, גם אף לא מילה בדו"ח מבקר המדינה.

היום הקייטנה הזו פתוחה לכל דורש. אך, עם התמסחרותה, כבר איני בטוח יותר באיכותה.

ברכות לתלמידים ולמורים לקראת שנת הלימודים החדשה.

והפוסט הבא, כפי שהבטחתי, יהיה על המורה לתזונה שלי וכיצד בגללה (ובעצם יותר בגללנו) כמעט עפנו מבית הספר.

תוספת עריכה

כיצד ניתן לדעת שהיום הסתיים החופש?

הפוסט הזה היה למעלה מעשרים דקות ברשימת הפוסטים החדשים, במקום חמש דקות או פחות כרגיל.