לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

חשיבה חופשית


מתובנות של מדען: עובדות לא נעלמות כאשר מתעלמים מהן!

Avatarכינוי:  קנקן התה

בן: 13

Google:  קנקן התה

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2015    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

על אנשים שפוגעים בנו


  

קיבלתי במייל את הדברים הבאים:

 

כל אדם שאנו פוגשים בחיינו הגיע אלינו במיוחד על מנת ללמד אותנו על החיים. בדרך כלל האנשים שפגעו בנו בצורה הכי קשה, הם אלה שבאים ללמד אותנו כללים חשובים מאוד לחיים, לכן אין צורך לפגוע בהם בחזרה או לשמור טינה. אלא להיות שמחים בתוך תוכינו שפגשנו את האנשים האלה, כי הם לימדו אותנו הרבה על החיים.

  

כלומר, דווקא האנשים שפגעו בנו הכי קשה הם המורים הכי טובים לחיים. הם מלמדים אותנו להעריך את עצמינו יותר- הם כמו סוג של מראה עבורינו. זיכרו זאת ואל תכעסו או תשנאו את אותו אדם שפגע בכם אלא להיפך- תוקירו לו תודה על כך - כי הוא עזר לכם.

 

 

 

 

נשמע קצת ניו אייג'י: קשה להאמין שכל אדם שאנו פוגשים בחיינו הגיע אלינו במיוחד. אבל לאחר מחשבה ובהתעלם מהמשפט הקודם - נקיטת גישה פילוסופית כזו לגבי כל מי שפוגע בנו, תקטין את הרגשות השליליים שהורסים לנו את הבריאות.

 

 

לעשות בית ספר לאנשים יכול להביא לסיפוק רגעי, אך מנסיוני זה בדרך כלל חוזר אלינו מתישהו כבומרנג. אנשים מתחשבנים, וגם אלה שגרועים במתמטיקה יודעים ליצור יפה מאוד משוואות ביחסים עם אנשים. אך החיים אינם ואינם צריכים להיות מתמטיקה. למשל,קשה לאנשים ליישם את המשפט הנדוש: כדאי להיות חכם מאשר צודק.

 

 

לגבי המשפט האחרון באיגרת: "אל תכעסו או תשנאו את אותו אדם שפגע בכם אלא להיפך- תוקירו לו תודה על כך - כי הוא עזר לכם". נו, קצת קשה לי להוקיר תודה לאנשים פוגענים ומציקים. ואתם?

 

 

ולמרות שאני נוטה לסלוח, קשה לי שלא לכעוס על סוג אחד של אנשים, שאינם נדירים במחוזותינו - אנשים שבהם הרוֹעַ מצטרף לבּוּרוּת. שילוב קטלני!  

 

 

אלה הם אנשים, שכשלא יודעים איך להתמודד עם דעותיהם של אחרים, כשהן אינן מתאימות להם - הם תוקפים את בעל הדעה באופן אישי - בלעג, בהשמצות,  בקללות ובניבולי פה. ומה יוצא להם מזה ? הם מראים לכולם רק כמה הם רעים וטיפשים.

 

 

ולרעים כדאי לזכור: השמצת אדם אינה משכנעת אף אחד, שדעותיו אינן נכונות או צודקות - אלא את הטפשים בלבד. להיפך, התקפת אדם ברמה האישית דווקא גורמת להראות לכולם (מלבד לטפשים) עד כמה המתקיף חלש וחסר אונים וכמה לדעותיו האישיות אין בסיס עובדתי, אלא רגשי בלבד.

 

 ***

 

ולגבי אנשים רעים ובורים כאלה, מצאתי משהו מאסופות שיריי:

 

 

הפרפטאום מובילה (Perpetuum Mobile) של הנדידה התמידית

 

 


וצר עולמי כגשר למחשבות

התרוֹת במרחבי התכוֹל

בין ענן לענן

מרחפות ברוח

מחפשות.

 

ויד נעלמה מורידן מן התכול

נודדות בין אדמות פוריות

לבין אדמה חרֵבה

אל מִשבּרֵי הים

כבוּעוֹת מתנפצות בין גלים.

 

ונודדת נפשי בין דמויות בשדה בּוּר

בלשונן הקלוֹקלת משלחות רוע

מדוּשנוֹת עונג נוטפות שומן

הנדבק וסותם נקבוביוֹתיי

עד מחנק.

 

ורוֹקמוֹת הן קוּרים

עָטוֹת אלֵי ציִד

כּשמֵחוֹת לאֵיד

עוטפות בקוּרֵיהן

תוקעות בי קִלשוֹנוֹתיהן.

 

עד מתי יאֹכלוּני

בעודי נושֵם

משחררים נפשי אל הרוח

לנדוד אל התכוֹל

בין ענן לענן לנוּע.  

 

 

11.11.2010

קנקן התה

 

 

נכתב על ידי קנקן התה , 23/7/2012 18:38   בקטגוריות אנשים רעים, רוע, לקחים, חוסן נפשי, חברה, חומר למחשבה, חיים, סגנון חיים, פילוסופיה, שירים שלי, תרבות, סיפרותי  
31 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של קנקן התה ב-25/7/2012 07:05
 



לא נולדתי עם מחשב


 

בסוף שבוע זה כתבתי בכאב פוסט על הפוליטיקה שמביאה להדרדרות ההשכלה הגבוהה בארץ. לצערי הכתבה הזו לא זכתה לתהודה בקרב קוראי הבלוג. מה שמעורר בי מחשבות שהנושא לא כל כך מעניין את רוב הציבור. זה חבל, כי בשל כך הממשלה לא שמה על ההשכלה הגבוהה בישראל, וזה יחזור יום אחד, ודי במהרה, כבומרנג לציבור ומנהיגיו. לכן כשראיתי את הנושא החם, ישבתי לכתוב את הפוסט הזה, שכנראה מעניין את הציבור יותר מאשר החורבן הקרב של ההשכלה הגבוהה. למרות שהיום מי שממציא ומביא אליכם את כל פלאי הטכנולוגיה - הם תוצרי חינוך ההשכלה הגבוהה. אז אם זה בכל זאת מעניין אתכם, עדיין יש לכם הזדמנות לחזור לפוסט הקודם, לקרוא ולהגיב.

 

אני לא נולדתי עם מחשב. לכן במושגי הנוער אני חטיאר. שזה בסלנג ובעצם סתם מילה בערבית לזקן. אני עצמי לא מחשיב את עצמי לזקן, אבל פעם הזקנים נחשבו לחכמים שמחשיבים את דעתם. והיום?

 

ובעצם אני שייך לדור שבשבילם המחשב היה בגודל אולם, שבו ישבו נקבניות. אהה, דור צעיר - האם אתם בכלל יודעים מה זה נקבניות? מחשב אז היה IBM, כמו מקרר שבתחילה נקרא פריג'ידר - על שם החברה הראשונה שיצרה מקררים. אז מחשבי IBM היו אז נחלת מוסדות גדולים, כמו בנקים ומשרד הפנים. כי איזה בן אדם היה יכול לחלום לרכוש לעצמו מחשב כזה. רק כדי להכניס את המחשב הזה לבית, היה צורך להגדיש את כל השטח למחשב הזה.  

 



מקור: אנשים ומחשבים

 

והמחשב הזה לא עבד עם דיסקטים בוודאי לא עם מדיה מהמדע הבדיוני כמו DVD. הקלט והפלט של המחשב הזה היו סלילי קרטון דק מנוקב - כרטיסי ניקוב. הקשר בין שפת המחשב לאדם היה ניקובים בכרטיסים האלה. משהו פרימיטיבי כמו ברקוד, אך עם ניקובים כמו בשפת המורס (הצעירים - אתם יודעים מה זה?) במקום ברים. להיות נקבנית היה מקצוע. אני מניח שהיו גם נקבנים, אך המקצוע נקבנית בנקבה, היה משוייך למין הנשי, כמו גננת היום. אמנם היום יש גם גננים, אך כשאומרים גנן - כולם מבינים שזה עובד בגינה.

 



מקור: ויקיפדיה

 

 

ואז הגיעה המצאת המאה (הקודמת) של המחשב האישי, שנקרא בקיצור PC, שגם הוא היה בתחילה של IBM. וחברת מיקרוסופט הביאה לעולם את מערכת ההפעלה המסובכת DOS. איזו חגיגה, בשביל לעבוד בסביבת DOS היה צורך להיות חצי מתכנת וללמוד מלא סימנים ופקודות בנות הברות ומילות קוד אינספור. ולמחשבים האישיים היה מסך עם רקע ירוק כזה, והגרפיקה בתחילה נראתה כך:

 



 

 

נפח הזיכרון של המחשבים האישיים היה 64K, כמדומני. מה אתם יכולים לעשות היום עם 64K? ואת המידע והתוכנות היו אוגרים בדיסקט דק מפלסטיק  רך שנראה כך:

 

 

האבולוציה של הדיסקטים. למעלה מימין הדיסקט הראשון למערכת DOS 

 

 

באמצע שנות השמונים חברת אפל, בעצם חבורה של 4 צעירים מוכשרים (שאחד מהם היה סטיב ג'ובס) המציאו את המקינטוש - שהיה הדבר החכם ביותר עלי אדמות, עם מערכת ההפעלה הידידותית שלו. מערכת הפעלה המיועדת לבני אדם ולא רק לחצי מתכנתים או חוצנים מהחלל. ואני שהתחלתי לעבוד על מחשב אישי כששהיתי בארצות הברית, זנחתי מהר מאוד את ה-PC עם ה-DOS הפרימיטיבי, לטובת המקינטוש ומערכת ההפעלה שלו.

 

המקינטוש הראשון שקניתי היה MAC-SE, שהיה לו כונן עם נפח של 32 מגה. נפח כזה היה נחשב אז לאסטרונומי. כי כל תוכנה היתה לוקחת משהו בין 30 ל- 300K.

כן, משחק מחשב ב-MAC עם אנימציה גרפית אנושית היה בנפח ממוצע של 300K. איזה מתכנת היום שעובד בנפחים בזבזניים, יכול לתכנת תוכנות ומשחקים בנפח של אז? זה כמו לדעת לבשל על פתיליה. כמה יודעים לבשל עליה היום? ולא סתם לבשל עליה, אלא מאכלי גורמה.

 

 

המק הראשון

 

וכשהגיע ה-MAC לעולם יחד עם הדיסקטים בנפח של 800K שקיימים גם היום בגירסת נפח 1,400K - אנשי העולם נחלקו לאנשי PC השמרנים ולאנשי MAC המתקדמים. ואני זוכר כיצד אנשי ה-PC לעגו לאנשי ה-MAC על מערכת ההפעלה שלהם, שאחר כך גנבו את הקונספט של האחרונה - בחיקוי עלוב שנקרא WINDOWS (חלונות). והחלונות האלה עברו כמה גלגולים עד לחלונות של היום, שאפילו לא מתקרבים למערכת ההפעלה של MAC.

 

MAC הפך למערכת הרישמית של כל משרדי הממשלה האמריקאית ומוסדות החינוך. כשחזרתי לארץ ורציתי לרכוש MAC מתקדם בארץ עם מערכת הפעלה 10, הייתי חייב לחתום על מסמך שאני לא אשתמש במחשב ליצור פצצה גרעינית, כי הוא נחשב והוגדר במושגים של אז - מחשב על.

 

לעבודה בסביבת MAC הייתה תמיכה טכנית באוניברסיטה למשל, אך לא במרבית מקומות העבודה. בשל כך ובשל חוסר המאמץ להתאים את מערכות ההפעלה של ה-MAC באופן מלא לעברית, מרבית האנשים בארץ נשארו תקועים עם PC.

 

ואז הגיע האינטרנט והרשתות החברתיות וכבר התחילו להמציא שפות קיצור חדשות, שמזכירות לי את השפה הפרימיטיבית של ה-DOS אז. תגידו, בשביל מה צריך ללמוד ולזכור את כל הקיצורים ושפת הסימנים של היום, במקום שהכל יחזור להיות פשוט. היום פשוט זה כבר לא קול.

 

נכתב על ידי קנקן התה , 21/7/2012 10:12   בקטגוריות מחשבים, היסטוריה, PC, MAC, נקבניות, IBM, מיקרוסופט, DOS, שפת מחשב, גרפיקת מחשב, בלוגיה, חברה, חומר למחשבה, מדע, מושגים וביטויים, סגנון חיים, פילוסופיה, קידמה, תרבות, אינטרנט, משחקי מחשב, תקשורת  
52 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של קנקן התה ב-29/12/2012 21:12
 



מי רוצה שרביט?


 

בפוסט האחרון שלי, שעסק בדברים נורא רציניים על האדם, קיבלתי תגובה בלתי שיגרתית מ- HUNTED HUNTER בהצעה להעביר אלי שרביט. מה אני מלך? שאלתי את עצמי. מדוע מישהו בכלל רוצה להעביר לי שרביט, ואני שלפעמים לא כל כך חי בקרב העם הזה, אפילו לא ידעתי בתחילה ששרביט זוהי הגירסא המתקדמת של "שרשרת" הידועה - שבה היית מקבל בתחילה פחד גדול שתבוא עליך ועל משפחתך קללה גדולה, אם תשבור את השרשרת. ואחר כך הפחדים התחלפו  ביסורי מצפון שמנעת מהעולם אוצר גדול, שהיה מעשיר את כולם אילולא נשברה השרשרת. אז מזל שיש גוגל שאיפשר לי לבדוק את מצב השטח עם השרביט. אז גוגל גילה לי שהשרביט יובא לישרא מתפוז, ששם מועבר כבר שרביט, לפחות מ-2010. ומתגובה של n_lee מטה למדתי לבושתי, כי שרביטים קיימים כבר לפחות מ-2003. אבוי לי כמה שאני לא מעודכן.

 

בתחילה שאלתי: מה לא יכולתם למצוא משחק אחר יותר מקורי בישרא? ונזכרתי שעכשיו החופש הגדול ווודאי יש הרבה אנשים משועממים שהחליטו לגוון מעט את החיים בשרביטים. ואני שראיתי את הבקשה לשרביט בעשר וחצי בלילה, אחרי יום עבודה מפרך, בהחלט לא משעמם לי ואפילו אני כבר חולם על המיטה... ובכל זאת יאללה, אני מה שנקרא זורם.

  

וכהוכחה מה עושה עייפות לאדם, בשעה זו של הלילה, אפילו לא שמתי לב שטליק כבר הקדים והציע לי את השרביט.

  

ועתה לפני שאספק לכם מעט מפרטיותי (לא בהחלט אין סקופים), אני כבר מודיע שאסיים את חלקי בשרביט הזה באופן קצת לא שיגרתי. אז בואו נראה מה יש לי למכור לכם עלי:

 

א. כדי לדעת עלי באמת תצטרכו לעמול קשה - חיי (לפחות חלק לא מועט) פרוסים לפניכם בין דפי הבלוג. אז מי שמעוניין, יאללה לקרוא - אני לא מצטיין בכתיבת סיכומים.

 

ב. מחשבה חופשית דורשת אנונימיות - למרות הרצון שלכם לדעת מי אני, כלומר איזה שם אני נושא, אני אמשיך כנראה לאכזב אתכם. אבל כדאי לכם להמשיך לקרוא, אולי תגלו מספר פרטים חדשים. בגוגל תחת השם שלי יש מספר לא מועט של דפים, וגם "חשיבה חופשית" של "קנקן התה" - כבר מתחילים גם לצבור נפח בגוגל. אבל חשיבה חופשית רוצה שלא יהיה קשר ביניהם,כלומר לשמי הרישמי. מדוע? זה סודי בהחלט.

 

ג. כמה אנשים אני באמת מכיר? - אז אם לא ידעתם, אצל המין האנושי כולו קיים מספר הקסם של 150! זהו הגבול העליון של שבטים לפני שהם מתפצלים. זהו המספר המקסימלי שהאדם יכול לחיות בקומונה? זהו המספר העליון של אנשים שהאדם באמת מכיר ומקיים קשרים יומיומיים, לפני שהוא עובר לעיר כדי להתבודד מפני אלפי פרצופים אנונימיים שעוברים לפניו במשך היום. או לפני שהאדם רוצה לשבור מספר קסם זה, ופותח חשבון פייסבוק, כדי להראות לנו שיש לו יותר מ-150 אנשים שהם חברים שלו ממש, אבל ממש, אבל ממש ממש.

 

ד. אני באמת ממש לא מכיר יותר מ-150 איש, אבל לא מבין איך כל כך הרבה מכירים אותי. אז כשאני עובר באוניברסיטה, מלא פרצופים עושים לי שלום בשמחה וניגשים אלי כאילו היינו חברים מהפלמח. והפרצופים נראים מוכרים משהו, מבין אלפי הסטודנטים שלמדתי, באולמות גדושים - והם חושבים שצלמתי כל אחד מהם והכנסתי לאלבום. וכשאני נכנס לבית מרקחת (בכל מקום בארץ), תמיד קופץ עלי איזה רוקח שאני כנראה לימדתי אותו, והוא שואל אם אני צריך איזושהי תרופה, ששכחתי להביא עבורה מרשם. וכשאני נכנס לבית חולים לביקור, תמיד קופץ עלי איזה רופא שטוען כמה הוא חייב לי על כך שהוא רופא, ואיזה תלמיד חו"ל שנופל עלי ומזכיר לי שאני הייתי מרצה שלו בתכנית החד-שנתית, ושרק בגללי הוא עשה עלייה לארץ. אבל אני כל כך נבוך, אני לא זוכר כמעט שמץ מהם. הרי קיים 150 מספר הקסם.

 

ה. אני עוף מוזר, סוציומאט אינטרנטי - חשבון פייסבוק פתחתי ממש לא מזמן עם הבלוג שלי, וכיוון שלא פירסמתי אותו, היו לי רק משהו כמו שני מגיבים.

ואפילו בקושי אני יכול להשתמש בפייסבוק - כי במקומות העבודה שלי חוסמים רשתות חברתיות, בטענה שהן שורצות בוירוסי מחשב למיניהם המסכנים את השרתים שלהם. אבל נראה לי שמאחרי זה עומדת סיבה קצת אחרת: מדיניות הקדשת זמן מלא לעבודה של האח הגדול.

  

וגם אין לי אייפון או סמרטפון - אותם נתתי לילדי, ובמקום יש לי סוני אריקסון ZYLO, שבו יש לי למעלה מ-300 שירים ומוסיקה, ומצלמה שאני תמיד שוכח את קיומה, כשיש משהו מעניין לצלם. אבל לגלוש מהטלפון שלי באינטרנט, זה כמו להשתתף בקומדיה האלוהית של דנטה.

  

וטוויטר? בכלל אני לא מבין לשם מה אנשים צריכים לסבול את הציוצים שלי ואני את שלהם. מה, אנשים כל כך בודדים שהם זקוקים לציוצים? אפשר לקנות במקום, כלוב עם כנרית ולהציב אותו על אדן החלון. לא?

 

ו. למדתי מ- ולמדתי עם- אנשים חשובים - אז יצא לי להכיר בילדותי ובצעירותי אנשים ממש חשובים: את מרגוט קלאוזנר (מהפוסט היש חיים לאחר המוות), ואת אסתר רוט-שחמורוב מהאולימפידה, שהיתה מורה לספורט בבית הספר שלי, ואת פרופסור ישעיהו ליבוביץ', שהיה אחד ממורי.

 

וראיתי את בן גוריון כשאבא שלי הרכיב אותי על הכתפיים שלו בחגיגות יום העצמאות. ואני רק זוכר איך שהוא הגיע לרחבה ענקית עם ג'יפ בצבע חאקי ולפניו זוג אופנוענים, שניים לצידיו ואחד מאחור. והפמליה סובבה את הרחבה פעמיים לקול תשואות הקהל, לפני שהוא עלה על הבמה גם עם מכנסי חאקי וחולצה לבנה כדי לנאום. וכל מה שאני הבנתי ממנו בתור ילד בן שנתיים היה: " והייתי באמריקֶה, והייתי באנגליֶה, והייתי בצרפת ... ובשום מקום לא היה כך וכך... כמו באֵירֶץ ישראל". ואחר כך היו זיקוקי די נור, כשפח חלוד אחד שלהם כמעט נפל עלי. ואחר כך כולם סגרו מעגלים ורקדו ריקודי עם. קצף ופטישים עדיין לא המציאו אז. רוכלים מכרו הרבה סוכר ורוד על מקל, תפוח מסוכר על מקל ותירס חם.

 

ולמדתי עם הבן של ראש העיר ועם הבן של המנהל באותה כתה, ואנשים שלמדתי איתם - הם  היום אנשים מאוד מאוד חשובים במוסדות שונים ובאמצעי התקשורת, ומי יודע אם הם בכלל זוכרים אותי.

 

ז. אני מתכנן ניסוי מדעי כיצד להגדיל את היממה בארבע שעות נוספות - אני צריך עוד זמן, רק עוד קצת זמן כדי לישון.

 

ח. אני שונא לנסוע לחו"ל - פעם ראשונה שנסעתי לחו"ל היתה כשהייתי בן 27 (שנתיים לפני שסיימתי את הדוקטוראט). לפני כן לא היה זמן וכסף. אספתי את קרן ההשתלמות שלי לנסיעות (הייתי אז מדריך באוניברסיטה) ויצאתי עם רעייתי הטריה לירח דבש בכנס מדעי בבלגיה, שהיה תרוץ להמשיך בטיול בצרפת ובאנגליה ובאיטליה. ואחר כך נסעתי עם רעייתי לברלין ל-4 חודשים, כי אני כבר סיימתי למעשה את הדוקטורט והיא היתה עוד צריכה להשלים עבודה בטכנולוגיה שהייתה בברלין. ומאז אני טס ועוד פעם טס לכנס ועוד כנס ולפגישות עבודה, ואני אפילו לא זוכר את המלונות שישנתי בהם, ומקלל כל טיסה ארורה לארה"ב (ובמיוחד שהיא לסאן פרנסיסקו או לוס אנגלס) ורוצה רק להשאר כאן בארץ "הבלגן" שלנו בשקט.

 

ט. שכחתי כבר מה רציתי עוד לספר. סימן מובהק לאלצהיימר מתקרב?

 

י. למי אעביר את השרביט? ישבתי וחשבתי והגעתי למסקנה שאני לא אתעלל באף אחד ואבקש ממנו לקבל את השרביט ולכתוב בבלוג שלו 10 דברים על עצמו. ולכן אני מציע את השרביט כאן בחינם לכל החפץ, מאלה שהם מזוכיסטים עד כדי כך, שהם באים לקרוא בבלוג שלי. כל הקודם זוכה. רק תגידו לי אם נפטרתי מעונשו של זה.

 

הרי השרביט:

 

תוספת עריכה:

ולאחר שכעת אני פחות עייף, לשולחי השרביט - בכל זאת תודה שחשבתם עלי.

נכתב על ידי קנקן התה , 19/7/2012 00:11   בקטגוריות שרביט, בלוגיה, חברה, סגנון חיים, פילוסופיה, שאלון, תרבות, אינטרנט  
38 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של קנקן התה ב-21/7/2012 11:19
 



על אמונה מול רציונליזם


 

הפוסט הזה יהיה קצר יחסית והוא היבט פילוסופי בהשראת המגיבים לפוסט הקודם "היש חיים לאחר המוות".

 

התגובות בפוסט הקודם נחלקו בין המאמינים לבין הספקנים.

 

במחשבה על אחת התגובות שקבלתי, ניסחתי את המשותף בין המאמינים לבין הספקנים בשם הרציונליזם:

 

לאמונה ולרציונליזם יש תכונה משותפת. שניהם מושפעים מהדעות והחינוך של הסביבה, המדכאות חשיבה אחרת. האמונה מתעלמת מעובדות הסותרות אותה, והרציונליזם מתעלם מעובדות שאינו יכול להסביר אותן. *

 

האדם נולד עם מחשבה חופשית ולמעשה הסביבה היא שמדכאת אותה (או לפחות חלק ממנה). יודעים מהי ההוכחה לכך?:

 

התבוננו בילדים שאני כל כך אוהב. הם נולדים עם סקרנות עצומה. הם שואלים אין ספור שאלות. הם פתוחים לבחון כל אפשרות. אך הסביבה הבוגרת מדכאת את החשיבה החופשית שלהם, מקבעת בהם אמונות ומיתוסים. מלמדת אותם שיש עובדות ותופעות "נכונות" ולא נכונות, ובעקיפין מלמדת אותם להתעלם מעובדות ותופעות אחרות, המכונות "שטויות". זוהי למעשה "שטיפת מוח" שעוברים הילדים על ידי הסביבה הבוגרת. במידה מסויימת שטיפת המוח הזו נמשכת כל ימי חיינו. כולנו מושפעים מהחינוך שקיבלנו ומהסביבה.

 

החברה הסובבת מלמדת את הילדים מה זה "טוב" או "רע", שהם מושגים סוביקטיבים של חברה אחת לעומת אחרת. החברה מלמדת אותם מה זה "נכון" ומה "לא נכון", ונכון וצודק בחברה אחת הוא אינו בהכרח נכון וצודק בחברה אחרת. החברה למעשה גם מפתחת בהם בעקיפין "מוסר כפול" וצביעות. יש רק בעייה אחת - רבים מהמושגים והתפיסות שאנחנו מלמדים אותם הם סובייקטיביים ומקורם בחשיבה שחברה אחת טובה מהאחרת. תופעת ההתנשאות.

 

ואת המלחמות לא המציא האדם - זוהי תכונה חייתית הטבועה בטבע האדם כמו בחיות, שמקורה בתחרות והישרדות.

 

התוצאה של הסביבה על הילד המתבגר: קיבעון מחשבתי וסקרנות שמוגבלת ברובה לרכילות.

וכן, קיבעון מחשבתי המוטה לפרקטיות. אבל, גם פרקטיות היא מושג מעורפל, רב משמעי. למשל, בניית בית מוסכמת על כולם כדבר פרקטי. לעומת זאת, יצירות אמנות אצל רבים הן לא דבר פרקטי.

 

 

המדע למעשה, מתוך שיטות וכללי העבודה שלו - הוא הדבר הקרוב ביותר לאמת. אך ככל ששיטות המדידה הופכות להיות רגישות יותר, המדע מגלה אמיתות חדשות. מכיוון שגם מדענים הם בני אדם, קיימים גם בהם שמרנים המתקשים לקבל תגליות חדשות של דברים, שלא האמינו שקיימים. במחקר שלי למשל, התעקשתי לברר תופעות וממצאים ששנים התעלמו מהם וקראו להם ארטיפקטים. גם כשהמחקר שלי הוכיח את הממצאים כנכונים מעבר לכל ספק, נאלצתי להיאבק עם מדענים שמרניים, עד שהתקבלו על ידי הקהילה המדעית כולה. גם פרופ' דן שכטמן (חתן פרס נובל) נאבק שנים רבות עד שמסקנות עבודתו הוכרו על ידי הקהילה המדעית.

 

 

על כך אמר המדען הדגול מאקס פלאנק : "אמת מדעית חדשה אינה מנצחת משום שמשכנעים את מתנגדיה לראות את האור, אלא משום שהם מתים ובמקומם קם דור חדש המבין אותה".
 

 

ולגבי המוות עצמו:

 

לאחר מחשבה ניסחתי את המשפט הבא:

 

המוות מפחיד בני אדם יותר מתוך המחשבה על הנותרים מאחור מאשר המוות עצמו, אם נוטלים ממנו את האמונה על שכר ועונש בעולם הבא. *

 



 

 

ועוד חומר למחשבה:

 

בשפה האנגלית אנו מכונים HUMAN (הומנים), למרות שההומניזם רחוק מלהיות תכונה של כל החברה האנושית. למעשה החברה מפגינה הרבה תכונות חייתיות המשותפות לעולם הקופים.

 

בשפה העברית אנחנו מכונים אדם, מתוך אמונה שאנחנו צאצאי אדם וחווה.

 

לאדם קוראים אדם גם הרציונליסטים.

 

 

ואני הייתי מכנה את האדם "חיה מורכבת" (complex animal) ובפסיכולוגיה למילה complex יש גם מובן של תסביך. כלומר, חיה מתוסבכת.

 וזיכרו - הניצוץ האנושי הוא המצאה של האדם. כי יש ניצוץ דגי ויש ניצוץ נחשי ויש ניצוץ פּילי ויש ניצוץ קופי...

 

 

בוודאי לא חידשתי לכם הרבה, אך עובדה שעצם ידיעת הדברים אינה עוזרת לאנשים לשפוט דברים באובייקטיביות אמיתית ולצאת מקבעון מחשבתי שהוטמע בהם. מדובר באמונות, מדובר בתפיסות של המציאות, מדובר גם בדעות פוליטיות.

 

לאחר ולא החמאתי כאן במיוחד לבני האדם, שגם אני נמנה עמהם, פוסט זה פתוח כעת לדיון אתכם הקוראים.

 

  

* כל הזכויות שמורות ©

  

נכתב על ידי קנקן התה , 16/7/2012 07:29   בקטגוריות רציונליזם, אמונה, חשיבה, דעה אישית, התנהגות בעלי חיים, חברה, חומר למחשבה, חיים, לוגיקה, מוות, מוסר, מושגים וביטויים, מחשבה, מיתוסים, סגנון חיים, סובייקטיביות, עברית, פילוסופיה, צנזורה, שפה, תרבות  
24 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של קנקן התה ב-19/7/2012 05:37
 



חשבון אחד או שניים?


 

 

ראשית גילוי נאות. אני מציג כאן מציאוּת אישית, שעשויה לא להיות מתאימה לכולם.

 

 

 

מקור: banks.co.il 

 

אני מניח שהשאלה אם להחזיק שני חשבונות בנק, או לאחדם, עולה אצל בני זוג רבים. בהנחה שאין סיבה להחזיק חשבון בנק נסתר מפני בן/בת הזוג, ידועים היתרונות של איחוד החשבונות: א. הקטנת סכום העמלות החודשי, ב. הגדלת הסכום החודשי הנכנס ממשכורות, שמעניק "מעמד" טוב יותר של בעלי החשבון כלפי הבנק - הגדלת סכומי האשראי והלוואות מאושרות.

 

אך במצבים מסויימים יש יתרונות לאחזקת שני חשבונות:

 

לפני שנים אחדות זכור לי מצב שאחד הבנקים נקט בעיצומים ובשביתות לזמן ממושך של כמה שבועות. אמנם זה לא קורה כל יום, אבל קרה לי ולבת זוגי יותר מפעם אחת במהלך ההיסטוריה המשפחתית. פעם אחת זה קרה בדיוק כאשר מכרנו וקנינו דירה. מזל שלא איחדנו את שני החשבונות, כי כל אחד מהם היה בבנק אחר.

 

אבל לגבינו יש גם עוד סיבה גדולה מדוע כדאי להחזיק שני חשבונות בנקים משותפים. ובהמשך אתאר אותה.

 

לפני כן אחשוף כעת סקוּפ על חיי האישיים. אני עובד בשלושה מקומות עבודה: האחד באקדמיה. בשני - אני ראש תחום באחד ממשרדי הממשלה. בשלישי - אני עובד עבודה חלקית בתפקיד מסויים, באחד מבתי החולים. בשלושת מקומות העבודה אני מוותר על תוספת "הקדשת זמן מלא" ועל חלק מהתוספות האחרות במשכורות.

 

 

מהו היתרון בשלושה מקומות עבודה? בכל מקום יודעים שאני לא מתפרנס מהם באופן בלעדי ולכן לא מפעילים עליי לחצים ומטלות מוגזמות. בכל מקום עושים לי יותר "כבוד". לא שאני צריך כבוד, אך בהחלט אני לא אוהב להיות סמרטוט. וכן, לא לשכוח את הגיוון. 

 

עכשיו, כשהילדים גדולים, אני יוצא מהבית בסביבות שש בבוקר וחוזר בסביבות שמונה, תשע בערב. לעיתים רחוקות יותר אפילו בעשר. רעייתי גם היא מדענית, אך עובדת רק באוניברסיטה. היא מנהלת מחלקה, עומדת שם בראשות כמה ועדות חשובות ובסנאט של האוניברסיטה. את הפעילויות הנוספות האלה היא עושה בהתנדבות ולא משלמים לה עבור השעות שהיא מקדישה, מלבד מחקר והוראה. גם בהוראה היא מקדישה יותר זמן מהנדרש, וגם על זה לא משלמים לה. באקדמיה אני עוסק במחקר והוראה נטו. לא רוצה לקבל תפקידים פוליטיים.

 

בשל אופי העבודה שלי (שבעצם זה עבודות בלשון רבים), על זוגתי נופלים רוב הסידורים ומטלות הבית. אני משתדל לעזור כמיטב יכולתי בסופי שבוע, בהם אני לא עובד. גם בסידורים, גם בקניות וגם בבישול. כשהילדים היו קטנים, כל אחד מאיתנו חזר הביתה מוקדם אל הילדים, לפי התור, באופן שווה פחות או יותר. כעת הם עסוקים בשלהם, אחד משרת בצבא והם פחות זקוקים לנוכחותנו הצמודה. כל אחד מאיתנו נשאר לבד עם הילדים לתקופות של שבוע שבועיים, כאשר השני שהה בחו"ל לצורך עבודה. 

 

 

לעבוד בשלושה מקומות עבודה זה לא פשוט. צריך לעשות תאוּמֵי מס ולמרות התאומים, אם יש לי כוח, או אם אנחנו נופלים במדגם מס הכנסה, כשאני ממלא דו"ח מס הכנסה -  אני מקבל החזרים בין 3,000 ל- 8,000 שקלים. מכאן שלאנשים העובדים ביותר ממקום אחד, לא כדאי להתעצל ולמרות תאומי המס שווה למלא דו"ח שנתי למס הכנסה. אני יודע שרבים נמנעים לעשות זאת מאימת מוסד מס הכנסה, אך יתכן מאד שהם מפסידים מכך. 

 

 

בעבר גם נרשמתי כעוסק מורשה לענייני מס - לצורך הרצאות פרטיות בפורמים שונים ומכללות שהזמינו אותי, וכיועץ לחברות ביוטק והזנק (סטרטאפ). למשל, שנה אחת לימדתי מספר שעות שבועיות במכללת תל חי. לצורך כך, הטיסו אותי הלוך וחזור ושילמו גם הוצאות אש"ל. להרצאה שלמו לי במכללות ובפורמים פרטיים 2,500-3,000 שקל, שמהם נשארו לי לאחר ניכויי מס ומע"מ בקושי 1,000 שקלים. כיוון שנוכחתי שאני עובד יותר כדי לפרנס את המדינה, מאשר את עצמי, וכשנמאס לי לנסוע למכללה בתל אביב, כדי ללמד משש בערב עד תשע, חדלתי מהרפתקאות אלה.

 

 

פעם יעצתי לחברת הזנק 10 שעות, שעליהן קיבלתי על הנייר 30,000 שקל. אבל ביד קיבלתי המחאה בסך 12.5 אלף שקל, לאחר ניקויי מס למיניהם במקור. ממש לא שווה את המאמץ, וביעוץ יש צורך בעבודת הכנה לא פשוטה. 

 

 

למעשה יכולתי לוותר על עבודותיי כשכיר ולהתפרנס יפה רק מהרצאות פרטיות ומיעוצים. מהחלטורות האלה יכולתי להרוויח הרבה יותר מאשר ממשכורותיי בעבודות הציבוריות והממשלתיות, ולהשקיע פחות זמן עבודה. אך נשאלת השאלה, האם היו פונים אליי או מזמינים אותי לעבודות פרטיות אלו, לולא מעמדי הציבורי והאקדמאי?

 

הפסקתי לחלוטין עבודות חיצוניות, למעט שיפוט של עבודות דוקטורט שמופנות אלי מאוניברסיטאות שונות בארץ (שמכל אחת יוצאים לי כמה מאות שקלים לאחר ניקויי מס). אני מסכים לשפוט (למרות ששיפוט כל עבודה כזו גוזל ממני הרבה זמן), כי אני זקוק שגם אחרים ישפטו את התזות של התלמידים שלי.

 

 

על כל שאר העבודות הפרטיות ויתרתי ובזמן שהתפנה, אני מעדיף ללכת להצגת תיאטרון או לקונצרט וגם לכתוב בבלוגים שלי. כמו שאומרים - דברים בשביל הנשמה. 

 

 

עתה נשוב לענייני חשבונות הבנקים. המשכורות שלנו מפוזרות בין שני בנקים. בתור עובד מדינה, אני פטור מעמלות ומשלם עמלה מופחתת משמעותית על פעולות במטבע חוץ, באחד הבנקים. בכל זאת אני מקבל כמה פרוטות מחו"ל עבור שכר סופרים וכל חצי שנה אני מקבל המחאה בסכום של כמה מאות דולרים מממשלת ארצות הברית, על פטנט - שנרשם בעקבות המחקר שלי, כשהייתי פוסטדוקטורנט במכוני הבריאות הלאומיים האמריקאים. משום שאני לא אזרח אמריקאי, אני מקבל פרומילים על הזכויות לפטנט ולא אחוזים...

 

 

שני הבנקים יודעים שיש לנו חשבונות כפולים, ולכן הם מתחרים עלינו בריביות שמעניקים לנו על השקעות וחיסכון. גם הבנק השני הפחית לנו את עמלות העובר ושב. בשני הבנקים אנחנו לא משלמים עמלת רכישת ניירות ערך. במצבנו אנו יכולים להתמקח. האמינו לי שאפשר להתמקח ולקבל תנאים מועדפים משמעותיים בהרבה.

 

אני זוכר שבילדותי, אבא שלי היה מתרגז על עוולות הבנק, כולל הריביות על האוברדראפט. פעם אחת הוא הוציא כמחאה, את כל המשכורות שלו במזומן בתחילת החודש, במשך כמה חודשים, עד שמנהל הבנק התעשת והסכים לשפר את האשראי בחשבון.

  

אבא שלי גם לא נבהל מהבירוקרטיה, והיה מעביר את החשבון שלו מבנק לבנק, שנתן לו תנאים טובים יותר. למדתי ממנו שאפשר להתמקח עם הבנקים. הוא בכלל היה נוהג להתמקח בחנויות ובבתי עסק, גם כשעל המוצרים היה פיקסד פרייז ובדרך כלל הצליח. 

 

 

 

 מקור: atzuma.co.il

 

 

אז האם כדאי להחזיק שני חשבונות בבנקים שונים? תלוי: למי שבקושי גומרים את החודש - בהחלט לא כדאי. אבל,לבני זוג ששפר מזלם ונשארו להם כספים לחיסכון והשקעה - בהחלט כדאי, כי יכולת המיקוח שלהם תהייה גדולה יותר.

 

 

צרות של "עשירים"? בהחלט לא - אני עובד כמו חמור, חי יחסית בצנעה, ורוצה רק לסדר את הילדים בחיים.

 

נכון שלא צריך לרחם על מי שחי רק ממשכורת של פרופסור באוניברסיטה, אבל יחסית למספר שנות הלימוד שהקדיש, מדורי הגהינום שהוא צריך לעבור לקביעות ולקידום בדרגות שלו, ויחסית לאקדמאים בעלי מקצועות חופשיים - הוא מרוויח מעט. גם הרבה הרבה פחות ממנהל סניף בנק, או מרופא שהוא הכשיר באוניברסיטה וכעת עובד בקליניקה פרטית, או מקרוב שלי שלמד הנדסה ארבע שנים ועובד בחברת החשמל. וצריך גם לזכור, שבשל מסלול הלימודים וההשתלמויות בחו"ל, איש סגל אקדמאי ממוצע מתחיל לצבור פנסיה רק מגיל 35 ומעלה. אז לפעמים בארצנו גם פרופסור זקוק להשלמת הכנסה. 

 

נכתב על ידי קנקן התה , 12/7/2012 15:48   בקטגוריות עבודה, עבודה, החלטות, חברה, חומר למחשבה, חיי המדע שלי, כלכלה, לוגיקה, מדע, מיסים, סגנון חיים, פילוסופיה, תרבות  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   2 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של קנקן התה ב-28/7/2012 19:17
 



  
דפים:  
125,153
הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , מדע וטכנולוגיה , בריאות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לקנקן התה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על קנקן התה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)