כמעט תכננתי להביא כאן את כתבת ההמשך בנושא המוות - היש חיים לאחר המוות. אבל בגלל הערתה המוצדקת של רותי, שנושא המוות עשוי לפגוע בעונג שבת - החלטתי להתחשב ולהביא פוסט בנושא מרנין יותר. פוסט שעשוי לשכנע אתכם מדוע כדאי לדעת כימיה.
מקור: ort.org.il
***
כשהייתי דוקטורנט לביוכימיה וגנטיקה, עבדתי שעות רבות על ניסויים במעבדה, שחייבים לסיימם באותו היום. הייתי חייב לתכנן בקפידה את הלו"ז, כדי שאסיים בזמן ו"לטוס" מרחק הליכה של רבע שעה, עד לתחנת האוטובוסים בקמפוס - כדי לא לאחר את האוטובוס האחרון, היוצא בדיוק בחצות.
באחד הימים, כאשר סיימתי את הניסוי מוקדם - באחת עשרה בלילה, אני מוריד את החלוק ומגלה לתדהמתי, שהעט הכדורי שהיה בכיס חולצתי, נזל כולו והכתים בכתם ענק את החולצה. מלבדי לא היה אף אחד במעבדה כדי לשמוע את ה- "שיט" שצעקתי. מה עושים? בושה לצאת ככה ולנסוע כך באוטובוס, כשכולם מסתכלים עליך. לא?
מקור: ynet.co.il
כביסה מהירה עם מים וסבון לא תעזור ואפילו תְּקַבֵּעַ את הכתם. וחוץ מזה איך החולצה תתייבש עד חמש דקות לחצות?
גלגלי השיניים במוח התחילו להסתובב במהירות. יש! החלטתי לעשות כימיה. בניסויים שערכתי במעבדה, הייתי צובע חלבונים עם גרגרי צבע כחול שנקרא קוֹמאסי בְּלוּ. ויש גם צביעה בצבע כחול סגול שנקרא גנֶצְיאן ויוֹלֶט. וגם גרגרי צבע כחולים שנקראים ברומו-פנול-בלו. את כל גרגרי הצבעים האלה ממיסים בתמיסה שמורכבת מחומץ, אלכוהול ומים. חשבתי שאם הצבעים האלה מומסים בתמיסה בהרכב כזה, אז סביר שגם הדיו על חולצתי יומס וישטף על ידי תמיסה כזו.
חיש מהרתי והנחתי על שולחן המעבדה גיגית פלסטיק אדומה שהייתה במעבדה ורוקנתי לתוכה בקבוק ליטר מים, בקבוק ליטר חומץ (שבלשון כימית נקרא חומצה אצטית) ובקבוק ליטר של אלכוהול (שנמצא במעבדה בשפע ובשפה מדעית נקרא אתנול).
לא אגלה היכן המעבדה - כדי שלא יבוא למישהו מכם רעיון לפרוץ אליה בלילה, ולגנוב בקבוק אלכוהול אבסולוטי נקי - שאם מוהלים אותו במיים, מתקבלת וודקה איכותית משובחת. וגם מאוד לא כדאי לפרוץ למעבדה אחרת, ובמקום בקבוק אלכוהול לקחת בטעות בקבוק מתיל אלכוהול, בעל אותו צבע שקוף ומריח דומה. אם תשתו את זה תהיו שמחים וטובי לב, אך תתעוורו לתמיד.
אז נחזור לענייני החולצה. לגיגית הכנסתי את החולצה המוכתמת, ובחדווה ראיתי כיצד יוצאים ממנה שבילי דיו כחולים. השרייה 5 דקות בגיגית והנוזל כולו כחול. שטיפה של החולצה בברז והפלא ופלא - כמעט כל הצבע יצא. נשאר בחולצה כתם כחול דהוי. חזרתי על התהליך עם תמיסה חדשה שהכנתי. הפעם כבר לא נשאר שריד מהכתם. השעה 11:20 בלילה, והחולצה רטובה. איך תספיק להתייבש? עוד מעט, אם לא אצא, אפספס את האוטובוס.
גלגלי השיניים במוח התחילו לנוע עוד יותר מהר. יש! הפעם רוקנתי לגיגית רק אלכוהול*, הכנסתי את החולצה לגיגית. החולצה הרטובה נספגה באלכוהול והמים שבה נמהלו בעודף הגדול של האלכוהול. אלכוהול, בניגוד למים מתנדף במהירות. שלפתי את החולצה ורצתי במהירות לחדר 37 מעלות הסמוך (37 מעלות היא טמפרטורת הגוף. החדר הזה קיים כדי שמבחנות הניסוי יחשבו שהן בגוף. סתאאם, זה רק חיקוי לתגובות ביוכימיות שמתרחשות בגוף).
תליתי את החולצה בחדר החם על וו וכשחזרתי לאחר 5 דקות, החולצה הייתה נקייה ויבשה. השעה 11:35. חמש דקות נוספות לכבות את כל המכשירים והאמבטים, לבדוק שלא נשארה פסולת כימית במנדפים, לנעול את 5 דלתות המעבדה ואת דלת הבנין הראשית. כל שנותר הוא למהר ולתפוס את האוטובוס האחרון.
נכון שכדאי לדעת כימיה?
הערה חשובה: אם גם לכם יקרה דבר כזה ותחליטו לעשות כמוני - אם תגלו שגם הצבע הטבעי של החולצה דהה - סימן שקניתם חולצה ב-20 שקל.
* אלכוהול (אתנול) אבסלוטי מכיל רק 96% אלכוהול. לא ניתן לזקקו מעל ל- 96% והוא מכיל גם 4% מים.
מזה כבר הרגשתי צורך להעלות בכתב את זכרונות ילדותי: עלי, על חברים ושכנים, על התימהוניים שהסתובבו בשכונה ובכלל על סגנון החיים אז. בפוסט זה אתייחס לזכרונות על עצמי. אקדיש פוסט אחר לשלל הטיפוסים שהסתובבו בשכונה ובעיר.
הפוסט האישי הזה הוא ארוך. בתחילה חשבתי לחלקו לשניים, שלושה חלקים. אך, לבסוף העדפתי לכתוב בפוסט אחד את העיקר, ורק על קצה המזלג. אם לא תחזיקו מעמד, תוכלו אתם לחלק את הקריאה.
אני בן חמש
(תמונת פספורט, צולמה בשחור לבן ודהתה עם הזמן.
התמונה נסרקה כפי שהיא, ולא עברה עיבוד פוטושופ)
זכרונות. הזכרונות שלי התחילו מאד מוקדם. אפשר אפילו לומר שהם זכרונות על-טבעיים. הזיכרון הראשון שלי הוא זחילה משותפת שלי עם בן שכנים, שהוא ואני נולדנו באותו יום. כן, זה היה כשהייתי פחות משנה, כי בגיל שנה כבר התחלתי ללכת.
ואני זוכר שחמקנו מהבית דרך הדלת שנשארה פתוחה, משאירים את האִמאוֹת לפטפט בהתלהבות. גרנו בקומה שלישית בבנין ללא מעלית. כשהגענו בזחילה למדרגות, תינוק השכנים עצר. לי דווקא בא לרדת. התגברתי על הפחד הראשוני, הסתובבתי עם הפנים לכיוון מעלה המדרגות והישבן לכיוון מורד המדרגות (כך שלא יכולתי לראות את עשרים המדרגות שמתחתי), ובעזרת הברכיים ירדתי מדרגה אחר מדרגה, עד לקומה השניה. תינוק השכנים היסס, לכן עליתי חזרה והדגמתי לו איך לרדת. במהרה מצאנו את עצמנו עושים תחרות ירידה ועליה במדרגות, עד שהאמאות יצאו בבהלה לחפש אותנו. כשראו שאנחנו כבר מומחים בטיפוס וירידה במדרגות, נתנו לנו להמשיך, תחת פיקוח - ובתנאי שנשב לפני כן ונאכל חצי תפוח מקולף, ונשתה מיץ גזר טבעי. אני זוכר את טעמו החמצמץ של תפוח אלכסנדר.
כן. יש לי זכרונות מוקדמים יוצאי דופן, אך כולם מאומתים על ידי המבוגרים. ובכלל התברכתי בזיכרון מצויין ואני זוכר דברי אנשים, כמו מכונת הקלטה. בילדותי כעסתי על כך שאנשים מדברים ואפילו מבטיחים ואחר כך לא זוכרים. היום אני יודע שאנשים באמת לא זוכרים, או לא רוצים לזכור, או מעמידים פנים שאינם זוכרים.
כשקראתי בספרי לימוד, הייתי זוכר כמעט כל פרט (אפילו מִספּרים). כשהמורה נתנה כשיעורי בית ללמוד בעל פה קטע מהתנ"ך (ובזמנו זה היה מאוד פופולארי ללמוד דברים בעל פה), הייתי קורא את הפרק פעם אחת לפני השינה, מניח את הספר מתחת לכר (אמונה טפלה) וישן. למחרת יכולתי לדקלם בדייקנות את הקטע בפני המורה. אז לא יכולתי להבין, מדוע כל כך הרבה תלמידים לא יודעים או מגמגמים את הקטע. הייתי בטוח שהם התעצלו ללמוד. לא ידעתי שזה אני שלא נורמלי.
לימוד ברוח המורה. בכתה ט' עברתי תמורה. המוח שלי סירב לזכור פרטי לימוד שלא מעניינים אותי, ושלדעתי חשובים כמו גידול חסה בשטחים. אז פִּתחתי חוש שישי מתי ללמוד משהו, כי המורה תשאל אותי על כך בכיתה. למדתי להבחין מהו החומר החשוב ביותר למורה. לבחינות הייתי לומד באופן סלקטיבי, על פי מה שאני מכנה:" לימוד ברוח המורה". תמיד הצלחתי בזה.
למשל, כשלמדתי כבר באוניברסיטה בקורס לזואולוגיה, חליתי בשפעת נוראית ששיתקה אותי לגמרי. לכן היה לי יום אחד בלבד שבו יכולתי להתכונן לבחינה. היה בלתי אפשרי ללמוד את כל הפרקים, בחרתי והספקתי ללמוד היטב רק את מערכת הדם ומערכת ההפרשה - שני פרקים מתוך חמישה עשר. בנוסף יצאתי לשרות מילואים של 5 שבועות, ובשל כך הפסדתי מלא הרצאות וחמש מעבדות מתוך עשר. כשחזרתי חייבו אותי להשלים מעבדה אחת בלבד מתוך החמש, על פי בחירה שלי. בחרתי במעבדה העוסקת בניתוח חיות, להשוואת מבנה כלי הדם שלהם. כל סטודנט נורמלי כנראה לא היה ניגש לבחינה במצב כזה, והיה ניגש למועד ב'. אבל אני חשבתי שאין לי מה להפסיד. אם אכשל אגש גם למועד ב'. בבחינה היו שלוש שאלות. נחשו על מה? כן, אחת על מערכת הדם, השנייה על מערכת ההפרשה והשלישית על חומר המעבדה על כלי הדם, שהשלמתי לאחר המילואים. בבחינה קיבלתי 98. נראה לכם צירוף מיקרים או מזל? אז כנראה שלא. זה קורה לי כל הזמן.
מוסיקה. נולדתי ילד מוסיקלי. דמיינו לכם ילד קטן בן שלוש יושב על שרפרף נמוך, מאזין למוסיקה הבוקעת מרדיו גדול, שניצב על שולחן קטן בסלון, ומקליד עם אצבעותיו על קצה השולחן, כמו בפסנתר, לפי קצב המוסיקה. הוריי שקלטו את האהבה שלי למוסיקה, קנו לי אקורדיון אמיתי לילדים - כזה עם גוונים ירוקים מבהיקים (ולא בגווני אדום הקלאסים). המצב הכלכלי בבית לא היה משהו, לכן הם קנו לי אותו מיד שניה. בגיל שש התחלתי ללמוד אצל מורה בביתו. הוא גר במרחק עשר דקות הליכה מהבית.
זכור לי שפעם אחת הגעתי לשיעור והמורה לא היה בביתו, בשל איזשהו ארוע לא צפוי. אז עוד לא היה לנו טלפון בבית, (כי אנשים חיכו אפילו עשר שנים עד שהתקינו להם קו טלפון). לכן המורה לא היה יכול להודיע על ביטול השיעור. הבת של המורה (אז כבת 14-15) התבקשה על ידי אביה שתעביר לי את השיעור במקומו. לאחר כעשר דקות, כשראתה שלמדתי כהלכה את היצירה שתכננה ללמד שיעור שלם, היא אחזה בידי והובילה אותי לחדרה. היא התחילה לחבק אותי ולנשק אותי (אתם יודעים, לא סתם על הלחי). היא הייתה נערה בלונדינית כל כך יפה, הדיפה ריח משגע, ואני בן שבע נמשכתי אליה. אתם בוודאי מזועזעים ממעשיה, אך היא עשתה לי דברים נעימים ואני שיתפתי פעולה. בגיל הזה הייתי תמים כמו כל הילדים אז, ולא ידעתי מה זה יחסי מין. כמובן לא היו שם יחסי מין מלאים (בכל זאת הייתי רק בן שבע), אך זה היה משהו שהכי קרוב לכך. אני זוכר שהיה לנו מאוד נעים.
החלטות. למדתי אצל אותו מורה למוסיקה שנה וכמה חודשים. לקרוא כמובן ידעתי, אך התקשתי לקרוא תווי נגינה במהירות. המורה תמיד ניגן לפניי את היצירה פעם אחת ואז נתבקשתי לנגן את היצירה מהתווים. את התווים לא בדיוק קראתי, אבל היה לי זכרון פנומנאלי ושמיעה אבסלוטית. למרות שהעמדתי פנים שאני מנגן על פי התווים, ניגנתי בעצם על סמך הזיכרון בלבד. אבל, כשהיצירות הפכו ליותר קשות ומורכבות, הייתי במתח עצום. חששתי שיום אחד אני אטעה בתו אחד ואז המורה יגלה כי אני מנגן ללא קריאה בתווים. לכן, לאחר לבטים הודעתי למורה שאסיים ללמוד אצלו בסוף החודש. הוא לא ידע שלא סיפרתי להוריי והיה בטוח שזו החלטה שלהם. להוריי העמדתי את זה כעובדה מוגמרת. כבר אז היה חשוב לי לעשות החלטות חשובות בחיי, בעצמי.
זימרה. עד שהתחלף קולי בבגרותי, היה לי קול זמיר. האנשים שהכירו אותי אמרו שיש לי קול כמו חוזליטו ( המבוגרים שבכם וודאי זוכרים את ילד הפלא הזה). מאז שהמורה בכתה א' גילתה את קולי, לא הניחו לי. נתבקשתי לשיר בכל מקום ובכל ארוע, בכל טקס, במסיבות יום הולדת, בבית הספר ובחוג המשפחה. נהניתי מבקשות התחנונים לשיר, עד שלבסוף נעתרתי להן.
מעשי קונדס. סגנון החיים היה בילדותי כל כך שונה מהיום. הייתי מגיע מבית הספר, אוכל ארוחת צהריים, מכין שיעורי בית בחיפזון, איזה חצי שעה, ויוצא לשחק עם חברים ברחוב.
אחד הדברים שהיו אהובים עלי היה לארגן מעשי קונדס מול המבוגרים. מה שנקרא היום "לעבוד עליהם". על מעשינו אני מתבייש היום לספר.
אספר לכם כאן רק על מקרה אחד עם הקבצן השכונתי. הקבצן הזה נהג לעבור בין הבתים ולבקש נדבות. היה לו מסלול קבוע במעבר בין הבתים והדירות. אני ממש לא אהבתי אותו, כי חשבתי שאדם בגילו צריך לעבוד ולא להפוך את הקבצנות למקצוע.
יום אחד, כשראיתי אותו מתקרב לבית שלנו, קשרתי כמה חוטי ניילון שקופים למסגרת השער שלנו. הקבצן התקרב ואנחנו מתחבאים בין השיחים. הוא עמד להכנס במרץ דרך השער הפתוח, אך כמובן נהדף לאחור, על פי החוק השלישי של ניוטון. הקבצן לא הבין ופנה להכנס שנית ושוב נהדף לאחור, בליווי צחוקנו שבקע מהשיחים. לימים התברר לאחר מותו של הקבצן, שמתחת למרצפות ביתו נמצאו שטרות כסף בערך של חמישה מיליון. אתם רואים - לא סתם כעסתי עליו על קבצנותו.
זכור לי גם מופע תיאטרון בובות בבית הספר בכתה ב'. עד שהמפעילים סיימו לבנות את הבמה למופע, המורות פטפטו זו עם זו ואנחנו השתוללנו קצת ברדיפה אחד אחר השני ("תופסת"). כשאחד הילדים רדף אחרי, הסתתרתי מאחורי החצאית של המורה שלי וכשהוא הגיע אלי משכתי ב"טעות" בחצאית של המורה והורדתי אותה, לקול צחוקם של הילדים, וחיוכן של שאר המורות. מה שאני חטפתי ממנה.... עד היום אני צוחק כשאני נזכר בכך.
יחסים עם מבוגרים. הורי סיפרו לי שמבוגרים היו מלאי פליאה על כך שאני משוחח איתם ממש כמו מבוגר וקשה להאמין שאני בכלל ילד. אבל אני אל חברים וילדים אחרים, דיברתי ועוד איך בשפתם.
משחקים ובילוי בשעות הפנאי. כשיצאתי לשחק ברחוב, היינו ילדים קבועים פחות או יותר. אני זוכר שבחורף היה ליד הבית שלנו שדה בּוּר שעם תחילת רדת הגשמים , היה מתמלא בשלולית ענקית. היינו בונים רפסודות קטנות עם מפרשים, מחברים אותן אלינו עם חוט ארוך ומשיטים אותן בשלולית.
בשכונה שלנו עברה תעלה ארוכה, עמוקה ורחבה לניקוז מי הגשמים. אנחנו היינו מדלגים על מוטות מגדה אחת לשניה. ההורים הפסיקו את הפעילות המרגשת הזו, כאשר ילד אחד נפצע ואיבד את הטחול.
אני זוכר חוויה עם חבר מהשכונה. הצטיידתי בקופסת פלסטיק שקופה עם מכסה ויצאנו אל שדה בּוּר קוצני בקיץ. המקום שפע בדבורים מזמזמות. מצאנו "פטנט" - לקחנו גבעול קוץ, ירקנו על קצהו וקירבנו אותו אל הדבורה שהייתה טרודה בליקוט מזון מהפרח שעליו נחתה. כל מה שנותר היה לנער את הדבורה שנדבקה לקוץ והרוק, ולהכניסה לאחר כבוד לתוך המיכל השקוף. לאחר ציד הדבורים הזה, השתרענו על האדמה והתבוננו על מעשיהן של הדבורים המתרוצצות. זה היה מרתק. כשסיימנו פתחנו את המכסה ושחררנו אותן לחופשי.
אהבתי גם להשתרע ולעקוב אחרי הנמלים שיצאו ונכנסו למחילות. הייתי מרותק לראות כיצד עם בוא הגשם הראשון, היו מגיחות מלכות הנמלים ועוקב אחר מעופן, בריקוד הכלולות שלהן. לעת ערב אהבתי להשתרע פרקדן על הדשא ולהתבונן בכוכבים.
בגיל שש קנו לי אופניים. אופניים אז הייתה משאת נפשו של כל ילד. בזמן ההוא, הרחובות באזור המגורים שלנו היו כמעט ריקים מתנועת מכוניות. לרוב האנשים לא היו עדיין מכוניות. לכן, אפשר היה לרכב על אופניים בכביש, ללא חשש. אני זוכר את אבא שלי אוחז באחוריי כיסא האופניים כדי לייצב אותם, רץ אחרי כדי שאלמד לרכב עליהם. במהרה הרכיבה הפכה לעיסוק דומיננטי. אני זוכר שלפעמים חיברתי פיסת קרטון של קופסת סיגריות לאחד החישוקים בגלגל האופניים, בעזרת שני אטבי כביסה. נהניתי לשמוע את קול "האופנוע" המחריד שהשמיעו האופניים שלי בשעת הרכיבה, למגינת ליבם של השכנים.
היינו משחקים בשדות הבור הרבים בשכונה כדור רגל. מאוחר יותר, הפסקתי להתלהב מהמשחק הזה ועברתי לשחק כדורעף וכדורסל במגרשי בית הספר הסמוך. במשחק הכדורעף הצטיינתי בסרבים (מכות פתיחה). מכות הפתיחה שלי זכו לקריאות וואו של השחקנים והצופים. עשיתי הרבה נקודות במכות האלה.
בשדות הבור שבשכונה צמחו גם הרבה צמחים בסתיו, בחורף ובאביב. בקיץ סתם קוצים. אהבתי לצאת לשדות לבחון את "פעמוני הגשם" (זמזומיות), את "מטה אהרון" (לופית) המסתורי והיו אז גם המון נרקיסים, צבעונים וכלניות. הפחדתי את הילדים שלא יתבוננו בפרגים - סיפרתי להם כי מי שמסתכל לתוך הפרחים יכול להתעוור.
כילדים שחקנו הרבה במשחקי רחוב שונים, כמו "מחבואים", "סימני דרך", "שוטרים וגנבים", "שלום אדוני המלך" ועוד רבים אחרים. בבית וברחוב שיחקנו גם במשחקי קופסא שונים, כמו מונופול ודמקה. גם משחקי קלפים וג'וּלים (גולות זכוכית צבעוניות). בכל חפיסת מסטיק שקנינו, היה חבוי קלף. אני זוכר שהייתה סידרת קלפי החלל, שהיינו עושים בינינו "החלפות". ולאחר מכן סידרת חרקים, צמחים ועוד.
הבנות היו מדלגות על חבל ומשחקות ב"קלאס" ואני הצטרפתי אליהן לעיתים, כי נהניתי להיות תרנגול של הבנות.
קצת מושג על האוירה בימים האלה, תוכלו לשמוע בשיר השכונה של התרנגולים:
https://www.youtube.com/watch?v=EP545y5GL7w
תנועה או חברה סלונית. בזמנו החֶבְרֶה נחלקו לשתי קבוצות: כאלה שהלכו לתנועת נוער, וכאלה שיצאו לבלות בימי שישי, במה שנקרא מסיבות ריקוד סלוניות. אני הלכתי לתנועת הנוער העובד והלומד. לא בגלל אידיאולוגיה, כי לא הייתה כל אידיאולוגיה בגיל הזה - אלא מפני שמרבית חבריי הלכו לתנועה הזו. מעט מהכתה הלכו לשומר הצעיר או למחנות עולים. הפעילות בתנועה עניינה אותי יותר ממסיבות הריקודים. בתנועה רקדנו ריקודי עם, אבל הריקוד האהוב עלי ביותר היה: "בן לוקח בת". הייתי נוהג בממלכתיות ובוחר כל פעם בבת אחרת (אני מודה - בדרך כלל מהיפות והנחשבות יותר, אך מדי פעם בחרתי במתכוון גם בבת שעמדה בדד, ושאף אחד לא בחר בה כל הערב). במשחק ריקוד הזה מצאתי עצמי רוקד כמעט ללא מנוחה במשך שעה ארוכה. מצד אחד לא היה לי נעים שהן בוחרות בי תדיר, אך בעמקי ליבי זה החמיא לי לאגו. מצד שני ליבי נחמץ לראות את מבטי הקנאה של הבנים. לכן, מדי פעם הייתי לוחש באוזן לבת זו או אחרת לבחור בבן מסויים.
קריאה. אהבתי לקרוא. קראתי המון, ספרים מכל הסוגים, ספרי מתח והרפתקאות וספרים קלאסים, ספרי מסעות ותגליות, רומנים היסטורים, ומה לא. הייתי מנוי בספריה שהייתה פתוחה פעמיים בשבוע ומשאילה עד 4 ספרים לפעם. בכל יום ראשון ורביעי הייתי מחליף ארבעה ספרים. בספריית בית הספר הייתי מחליף ספר אחד נוסף לשבוע. כן, הייתי קורא תשעה ספרים בשבוע.
סקרנות. אבל לא רק ספרי קריאה קראתי, אלא גם נהנתי לחרוש באנציקלופדיות. בכתה ג' קנו לי הוריי את האנציקלופדיה המדעית לילדים "מרגליות", שאותה קראתי בהנאה, בדיוק כפי שנהנתי לקרוא בספר מתוך הסדרות "החמישיה" ו"השביעיה הסודית", של אניד בלייטון. יותר מאוחר קראתי כל דף של כל כרכי האנציקלופדיה "תרבות" - אנצקלופדיה כללית עם שלל תמונות צבעוניות.
לא תאמינו, אבל כשהוריי קנו לי בחופש הגדול את ספרי הלימוד לשנה הבאה, ישבתי וקראתי גם בהם בעניין רב. אבל כשהמורה נתנה לנו כשעורי בית לקרוא בספר מעמוד זה עד זה ולסכם - שנאתי את זה וכמעט רציתי להטיח את הספר על ראשה. תמיד אהבתי ללמוד בעצמי ובקצב שלי, בלי סיכומים ובלי בטיח.
וגם הייתה לי מחברת עבת כרס, עם כריכת קרטון עבה - שבה הייתי מדביק כתבות מדעיות שהייתי גוזר מהעיתונים. הכתבות היו מסודרות לפי התחומים: ביולוגיה ורפואה, כימיה, פיזיקה, גאולוגיה ומדעי כדור הארץ, אסטרונומיה ואסטרופיזיקה.
בכתה ח' נידנדתי להוריי עד שהסכימו לעשות לי מנוי לעיתון המדעי לנוער "לדעת". אחד המדורים בעיתון היה אלקטרוניקה. קניתי מדמי הכיס שלי מלחֵם, בּדיל, חוטי חשמל, טרנסיסטורים, דיוֹדוֹת, קבלים ונגדים, ובניתי מכשירים אלקטרונים קטנים - על פי התרשימים וההסברים הכתובים בלדעת. בניתי מנופים וממציא מתקנים הפועלים בעזרת גלגלי שיניים וממדחף הפועל על כוח הרוח. חיברתי גם סליל מגנטי ומייצר חשמל מאנרגית הרוח - שהיה מפעיל מעגלים חשמליים ומנורות.
שוב לאחר נידנודים רבים, קיבלתי מהוריי גם מיקרוסקופ קטן ופשוט וחקרתי תחתיו נוזלים כמו רוק או דם שניגר מפצע, קרדית האבק, קרביים של זבובים ועוד מלא דברים. אלה כבר היו הסימנים הראשונים של המשיכה, ויש שיגידו "המופרעות", שלי למדע.
מצד שני הייתי גם מצייר ומפסל ולא פחות נהנה מכך.
בתיכון הייתי מנוי של העיתון "מדע", שיצא בחסות מכון ויצמן. אני זוכר שקראתי את המאמרים בשקיקה. בכל מאמר הייתה תמונה של הפרופסור המחבר, עם מספר מילים על פועלו. אז הייתי מעריץ מושבע של המדענים האלה. היום, כשאני קולגה שלהם ומכיר אישית את רובם, אני כבר פחות מעריץ של חלקם. חחחחחח
תחביבים. הייתי אספן מושבע של בולים (ממכתבים ומהשרות הבולאי). עד היום מצויים אצל הוריי עשרות אלבומי בולים, חלקם בולים נדירים של הדואר העברי מתקופת המנדט וטרום הקמת המדינה. אספתי פרחי בר, מגדיר את שמם, מייבש אותם ומשמרם באלבום מיוחד. היו לי עוד אוספים רבים, שקצרה היריעה להזכירם. האספנות שלי אז קצת מזכירה לי את מר הֶמיוּלין מהמומינים.
בכיתה ז' חזרתי לנגן, אך הפעם בגיטרה. למדתי לנגן בגיטרה, והפעם עם תוים. נגנתי בגיטרה קלאסית ויותר מאוחר גם בגיטרה חשמלית. הייתי מעריץ גדול של הצלליות (The Shedows) ולמדתי לנגן את כל הנעימות שלהם. נגנתי צמד עם ילדת הזמיר קורין אלאל הכריזמטית. חיבבנו זה את זו כשהיינו ילדים. מעניין אם היא עדיין זוכרת אותי כיום.
כאתנחתא, בחרתי בשתי נעימות של הצלליות - האזנה נעימה.
ישירוּת ועקשנות. בבית הספר לא הייתי מהילדים המצביעים והמתפרצים לכל שאלות המורים - בין אם תשובתם נכונה, או כולה שטויות. יש ילדים שרוצים לקבל כך תשומת לב. אני קיבלתי את תשומת הלב, כשעניתי רק על שאלות שאף אחד אחר לא ידע לענות. אני מניח שהייתי גם ה"סיוט" של המורים. הייתי מביך אותם לפעמים בשאלות שלא ידעו לענות ושאני במקרה ידעתי את התשובה. לא הייתי מוכן לקבל מאף מבוגר, כולל ממורים "מריחוֹת". אם הם לא יודעים את התשובה, שיגידו ודי.
זכור לי שלפני פסח, המורה בכתה ב' ציינה ש"בכל בית ישראל אין אוכלים חמץ". אז אני צרחתי: "זה לא נכון, בבית שלי אוכלים לחם". זה די הביך את המורה וגם את אבא שלי, כשסיפרתי לו על כך. כזה אני - ישיר ושלם עם מעשיי.
לימודים. על יחסי ללימודים כבר יכולתם לראות ממה שכתבתי עד כה. ממש לפני שהתחלתי ללמוד בכתה א', אבא שלי אמר לי: "אם תלמד תוכל להיות מה שתרצה, ואם לא - תהייה מנקה רחובות". זו הייתה הגישה של אבא שלי שהוא ניצוֹל שואה. כשהקנטתי אותו מאוחר יותר, על כך שבין מנקה רחובות לפרופסור יש הרבה מאד דברים באמצע, הוא ענה: "זו הייתה הדרך שלי לשכנע אותך ללמוד".
בתיכון התייחסתי ברצינות ללימודים (אז היו נבחנים בכל המקצועות בשאלון אחד בסוף י"ב). זכור לי שפעם אחת ישבתי כמו אידיוט במשך יותר משעתיים, בנסיון למצוא תשובה לבעיה מסובכת בגיאומטריה. בלילה חלמתי את התשובה.
הייתי בקיא בכל חומר הלימודים ושלטתי היטב במתמטיקה ופיזיקה - הסיוט של מרבית התלמידים. זכור לי שאחדים מהם ביקשו ממני ללמוד יחד איתם לבחינה במקצועות אלה.
פעם בקשה זאת ממני אחת התלמידות בכתה, לקראת בחינה במתמטיקה. נסעתי אליה באוטובוס ממרכז הרצליה להרצליה פיתוח - שם הייתה הוילה המפוארת של הוריה, שלא נכחו במקום. לאחר חצי שעה של לימודים, כבר עשינו מתמטיקה אחרת.
ככה זה, אף פעם לא התחלתי עם בנות - הן תמיד התחילו איתי .
מרוצץ הגולגלות. בגן ובבית הספר, בכיתות הנמוכות, היו מדי פעם ריבים ומכות בין הילדים. אני תמיד הייתי נמנע ומתחמק ממריבות. אבל פעם אחת בכתה ג', ילד אחד נטפל אלי בצורה מטורפת (אינני יודע מדוע, אולי מקינאה). הדפתי אותו ממני מספר פעמים והמשכתי למקום אחר בחצר בית הספר. והוא בשלו - תוקף; שוב ושוב. במהרה מצאתי סביבנו התקהלות של ילדים רבים, שהחלו לצעוק קריאות עידוד - חלקן אליו וחלקן אלי. כל כך כעסתי, עד שהשיתוק, שבדרך כלל אוחז בי במצבים כאלה, נעלם. ואני שלא הערכתי נכון את כוחי, הכנסתי לו כזה אגרוף, שפתח את ראשו. הוא נפל המום שותת דם. הגיע אמבולנס ופינו אותו למיון. כשחזרתי לבית, בכיתי כל כך על מה שקרה, עד היום אני מצטער על כך. אבל מאז, אף אחד לא הֵעז לגעת בי יותר. כינו אותי ביראה בשם "מרצץ הגולגלות".
***
כתבתי כאן רק מעט על ילדותי. הייתה לי ילדות מלאה ומאושרת. ילדות שכל כך שונה מהילדות היום, בעידן המחשב, האינטרנט והפייסבוק. חיי החברה של הילדים והנוער היו שונים מאלה של היום. האם היום בעידן השפע, הילדים והנוער מאושרים יותר? - אני לא בטוח. בכל אופן כפי שקראתם כאן (אם לא נשברתם באמצע), הילדות שלי, עיצבה את חיי כאדם וכמדען.
מאז שזה קרה בשבוע שעבר, לא יכולתי לכתוב על זה. בת משפחה הלכה מאיתנו והיא בת תשע. אהבנו אותה ממש כבת משפחה, למרות שלא הייתה ממשפחת האדם. אך באהבתה היא אותנו ובחוכמתה, היא הייתה כמעט אנושית.
היא כבר כיכבה כאן בבלוג בפוסט חוכמת חיות. מי שלא זוכר, יכול לקרוא שם על מעלליה המדהימים. לא ארבה לדבר על העבר, על הכיף שהיה לנו איתה יומיום ובטיולים, על כישוריה המופלאים, על הרוגע שהיה בה, על האהבה שהרעיפה עלינו, על ההתנהגות האצילית לבני אדם ולכלבים אחרים. הייתי יכול למלא עמודים רבים עליה, אך ראשית קשה לי וגם לא רוצה להלאות אתכם. מצרף כאן רק כמה תמונות.
היא החלה להתנהג מוזר לפני כשלושה שבועות. היא החלה לנוע בכבדות כאילו משהו כואב לה. לקחנו אותה מאז מספר פעמים למרפאה. בדקו אותה, עשו לה בדיקות מעבדה רבות ושונות, וממש לא ידעו ממה היא סובלת. רשמו לה אנטיביוטיקה, משכחי כאבים וסטרואידים ושלחו אותה הבייתה. מצבה הידרדר מיום ליום כשהיא ממשיכה ללקק אותנו באהבה, סובלת בשקט ולא מוציאה אף יבבה. נראה היה שהיא דואגת לנו יותר מאשר לעצמה.
ביום ראשון שעבר, היא עלתה את 24 המדרגות לחנייה בשארית כוחותיה ובקושי הצליחה להכנס לרכב בעזרתנו. במרפאה עשו לה עוד בדיקות בהרדמה. כשהתעוררה כבר לא הייתה מסוגלת ללכת. בבית הקיאה כל הזמן ואני זוכר שבערב יום שני, כשהגעתי לבית - היא שכבה מרוחה על הרצפה, אבל עדיין בשארית כוחותיה, מכשכשת אלי בזנבה לשלום. היא כבר גססה. בתחנונים הגיע אלינו וטרינר נייד עם אמבולנס לחיות ביום שלישי. הוא אמר לנו שהיא בצקתית ובמצב ממש קשה. הציע לנו לקחת אותה לאישפוז לבית חולים. יש אחד בבית דגן, אך מרוב עומס החיות מחכות שם הרבה זמן, עד שמתחילים לטפל בהן. שלחנו אותה לבית חולים טוב אחר בהרצליה. הוטרינר שהסיע אותה לשם אמר לנו שיתכן ולא תחזיק מעמד בנסיעה מירושלים להרצליה.
לאחר בדיקה ראשונית בבית החולים, הודיעו לנו שהיא הגיעה בשלום, שמצבה קשה אך בהכרה. אמרו שיעשו כמיטב יכולתם לייצב אותה ולהצילה. הייתה לי תקווה שיצליחו, אבל לאחר שש שעות, התקשרה אלינו הרופאה הוטרינרית האחראית והודיעה לנו שהיא נפטרה. יום פטירה: 12.6.2012, שעת פטירה: 23:30.
הוטרינרית ציינה שהיא מתה מאנמיה המוליטית על רקע אידיופטי. בעברית הכוונה למחלה שבה המערכת החיסונית תוקפת את כדוריות הדם האדומות וממיסה אותן. בגוף נשלחו קרישים לכל עבר וגרמו לקריסת מערכות. לא ידוע הרבה על המחלה, רק שהיא קטלנית ומתרחשת לעיתים אצל כלבות, בדרך כלל בסביבות גיל תשע.
שאלו אותנו אם אנחנו רוצים שיחזירו את גופתה, כדי שנקבור אותה בעצמנו, או שידאגו להסדר קבורה עם קבלן. כמובן שלא היינו מסוגלים לקבור אותה בעצמנו.
שאלו אותנו אם אנחנו מוכנים שיעשו לה ניתוח שלאחר המוות לפני הקבורה - כדי לעזור למדע ללמוד יותר על המחלה, כדי שבעתיד ידעו יותר כיצד לעזור לכלבים אחרים. כמובן שהסכמנו למען המדע. לאחר שסיימו דאגו לקבורתה. יותר לא ראינו אותה.
בבוקר יום מותה נפרדתי ממנה לשלום, הרגשתי שכבר לא אראה אותה כשאחזור בערב. ולאחר מותה - ריקנות. היא כבר לא מקבלת את פני בשמחה, מכשכשת בזנב ומלקקת אותי בהתלהבות, עם נשיכונת עדינה בתנוך האוזן. היא כבר לא שוכבת לצידי ליד הספה. היא כבר לא יושבת בפינה הקבועה שלה ליד שולחן האוכל בארוחות המשפחתיות. היא כבר לא מכניסה כהרגלה את עיתון הבוקר לבית.
והמתוקה שלנו איננה.
יש לנו גם כלב טרייר, צעיר ממנה בשנתיים. הם היו חברים מאוד טובים והיו קשורים זה לזו. כמו אחים. ומאז מותה הוא כבר שבוע בדיכאון, ממעט לאכול ומסתגר בחדר של הבן שמשרת בצבא. הבן כואב שלא יכול היה להיפרד ממנה. הסברנו לו שמצבה הדרדר במהירות תוך פחות מ-24 שעות. הבת שבורה, היו מאוד קשורות זו לזו. היא מצטערת שלא אפשרנו לה למות בבית, שתרגיש שאנחנו לצידה ואוהבים אותה עד לרגע חייה האחרון.
כתבת המשך זו תדון בהשלכות החברתיות והכלכליות, אם כלל העולם יעבור לצריכת מזון צמחונית באופן גורף - החלום הרטוב של הצמחונים והטבעונים. בכתבה זו נראה שגם ברמת האוכלוסיה הכללית, מעבר כזה הוא לא רק בניגוד לטבע האנושי. מעבר גורף כזה גם אינו כלכלי, הוא יגרום לתת-תזונה בעולם ויהיה אכזרי יותר לחיות המשק עצמן. בפוסט אחר שעוסק במקביל בנושא הטבעונות, מאשים הבלוגר את תעשייות הבשר במימון המחקרים המדעיים על טבעונות- ההאשמה קשה, אך אני יכול להבטיח לכם נאמנה, שהכתבה שלי לא מומנה על ידי שום גורם ומבוססת על ידע ומחקרים אקדמאים מוצקים.
"כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה כירק השדה." בראשית פט, ג'
מדוע האדם בכלל אוכל מהחי?
בפוסט קודם - המיתוסים של הצמחונות והטבעונות - ציינתי כי הצמחונות אינה התזונה הטבעית של האדם, כפי שהיא אינה התזונה הטבעית של האריה. בני האדם ניזונו תזונה משולבת מהחי ומהצומח מאז הופעתם בשחר הפרה-היסטוריה. הסברתי מדוע התזונה הטבעית של האדם היא תזונה משולבת מהחי ומהצומח וכי מערכת העיכול שלנו והמסלולים הביוכימיים מותאמים בצורה אידיאלית לתזונה כזו. התזונה מהחי אינה בהכרח אכילת בשר. התזונה מהחי כוללת גם קבלת חלבונים מלאים מביצים ומחלב ומוצריו. למי שלא קרא, מומלץ לקרוא את הפוסט הקודם יחד עם פוסט זה אשר משלים אותו.
מטיפי הצמחונות מזכירים השכם והערב את האכזריות בה אנו, אוכלי כֹּל, "רוצחים" חיות בכדי לאכול בשר. אך האם תזונה של חלב ומוצריו וביצים, הוא רצח? אפשר לגדל את החיות בתנאים טובים, לרעות את הצאן באחו ולמי שרגיש, אפשר לאכול "ביצי חופש" (ממטילות שמסתובבות חופשי). חליבת חיות אינה מכאיבה ואפילו משחררת את התחושה הקשה שבהמנעות מהנקה. את הביצים התרנגולות במילא מטילות. טוענים גם הטבעונים שאנחנו מתאכזרים לעופות גם במתן חיסונים ואנטיביוטיקה. האם האדם עצמו אינו מקבל חיסונים ואנטיביוטיקה, החשובים לשמירת בריאותו?
לגבי מאכל דגים - אם לא דג אותם האדם, דגים אותם דגים גדולים יותר, פליקאנים ודובים. זהו חלק "משרשרת המזון" - מושג שאסביר אותו בהמשך.
מההיבט הפילוסופי, לא ניתן להגדיר את האריה רוצח. הוא הורג את טרפו כדי להתקיים ולא סתם כי הוא נהנה לרצוח - כפי שדווקא נהנים חלק מבני האדם ( כן, היו גם רוצחים טבעוניים). נו טוב, אומרים הטבעונים - האריה אינו אוכל בשר מבושל. הוא אכן אינו אוכל בשר מבושל בטבע, כפי שאין הטבעוני אוכל דשא. למעשה כל מי שמגדל כלב בביתו יודע כי הוא שמח לאכול בשר מבושל. בטבע כלבי הפרא אוכלים בשר חי.
גם האדם הקדמון אכל בשר חי, עד אשר גילה את השימוש באש. נפילת נתח בשר מיקרית למדורת אש, הביאה לתובנה של האדם, כי בשר מבושל טעים יותר. בני המסאי באפריקה ניזונים בעיקר מתערובת חלב פרה עם דם שהם מקיזים מהפרה. הם שותים מתערובת הדם החי הזה בתאווה רבה. לכל הגזענים, בני שבט המסאי אינם מין אדם שונה - הם הומו ספיינס ספיינס, כמונו. גם האדם הנאור אוכל היום בשר חי: סושי, דגים כבושים ומעושנים, קרפצ'יו וסטייק טראטאר. כיוון שהאדם היה ניזון מבשר מאז ימים ימימה, לא ניתן להגדיר אותו כרוצח חיות. דווקא הטבעונות היא המצאה חדשה של האדם והיא אינה כדרך הטבע.
משהחל האדם לביית בעלי חיים ולתרבת צמחים (דגנים, ירקות ופירות) - הכניס אותם לתפריטו, בשילוב של החי עם הצומח. למעשה ההתחלה בשימוש בדגנים, גם היא לא הייתה טבעית לאדם. אולם, עם התחלת השימוש בדגנים, פרצה באדם מגיפה חדשה - השמנה וסוכרת. כי בעיקבות שינוי זה בתזונה, לא חל שינוי במטען הגנטי של האדם, אשר קודם הסתפק בבשר ציד ושורשים.
למעשה 25% מאיתנו מכיל את צירוף הגנים שהביא בעבר לניצול מקסימלי של המזון המוגבל, לפני התבייתות האדם. כיום , בעידן השפע, צירוף גנים זה חושף את נושאיו להשמנה ולסוכרת. על כך אקדיש את הדיבור בפוסט אחר. כלומר, ב- 25% מהציבור - מזון העשיר בפחממות (קמח, דגנים, ופסטה) ממש מסוכן, אם נצרך בכמויות (השמנה ,סוכרת וכל המחלות האחרות הנגזרות ממנה). הצמחונות והטבעונות מבוססים על אכילת כמות גדולה של מרכיבי מזון אלה, כדי למצות מהם את כמות החלבון הקטנה שבהם. כאמור בפוסט הקודם, חלבון מלא הוא הכרח לקיומנו.
ב-50% מהאוכלוסיה - קיים סיכון ביניים להשמנה וסוכרת. בשר עני בפחממות ובשומן, מבשר רזה (עופות ודגים) - לא משמינים. לעומת זאת אם הצמחוני (המכיל את המטען הגנטי הבעייתי) אינו מקפיד על הגבלת כמות הפחממות והסוכרים, הוא בסיכון להשמנה ולהתפתחות סוכרת. מדוע הצמחוני? כי הוא זקוק לדגנים כמקור לחלבון, אך בדגנים יש גם הרבה מאוד פחממות.
מארג (שרשרת) המזון
תזונת כל היצורים החיים מהצומח לחי בנויה בצורת "פירמידת המזון" . הפירמידה בנויה ממדרגות, המייצגות את הסדר של רמוֹת הַהֲזָנָה: בבסיס הפירמידה נמצאים היַּצְרָנִים (שהם הצמחים המייצרים אנרגיה בעזרת אור השמש - כלומר, על ידי פוטוסינתזה במינוח מדעי), מעליהם ניצבים - הצימחוניים, ומעליהם - הטורפים.
מארג המזון מבוסס על שיווי משקל ואיזון עדין בין החוליות השונות המרכיבות אותו. על מנת לְשַׁמֵּר את האיזון לאורך זמן, על הסביבה הָאֶקוֹלוֹגִית לדאוג לְיַחַס כַּמּוּתִי מסוים בין החוליות השונות בשרשרת המזון. אם תחסר אוכלוסיה מסוימת, ייפגעו השלבים הבאים אחריה ולפניה בשרשרת המזון, ותיגרם פגיעה באיזון האקולוגי כולו (כפי שיוסבר בהמשך).
האדם, ואיזון שרשרת המזון
גם אנחנו, בני האדם, נמצאים בשרשרת המזון. בני האדם קשורים לשרשרת המזון בשני אופנים: האחד, בהיותנו טורפי-על (הניצבים בראש הפירמידה) ואוכלי-כּל. אנחנו ניזונים גם מצמחים וגם מבעלי חיים אחרים. בנוסף, האדם מסוגל במעשיו להשפיע על מערכת האיזונים שבטבע. לפעולות רבות של האדם יש השפעה גדולה והרסנית על שרשראות מזון רבות ועל מארג המזון על פני כדור הארץ.
פגיעה בחוליה מסוימת בשרשרת המזון תשפיע לרעה על כל החוליות הבאות אחריה ולפניה. למשל, פגיעה בצומח באזור מסוים (כמו הקמת עיר באזור של צמחייה טבעית). תשפיע על בעלי החיים הצימחוניים באותו אזור, הניזונים מן הצומח, ותגרום לְדילוּל אוכלוסייתם. דילול זה יפגע בטורפים הניזונים מן הַצמחוניים.
דוגמה נוספת לשינוי במאזן האקולוגי העדין התרחשה באוסטרליה. בסוף המאה ה-18, כאשר המתיישבים האירופאים הראשונים הגיעו ליבשת אוסטרליה, הם הביאו עמם סוגים שונים של בעלי חיים, ובהם גם ארנבונים. הם שיחררו לטבע 24 ארנבונים, במטרה לצוד אותם לאחר מכן. לכאורה זהו מעשה בלתי מזיק, אולם, בְּהיעדרם של טורפים טבעיים לארנבונים, הם החלו להתרבות בקצב אדיר. מאותם 24 ארנבונים מקוריים יש כיום באוסטרליה כ-300 מיליון ארנבונים, שגורמים נזק רב לחקלאות ולסביבה, וגרוע מכך, הם משתלטים על מְקוֹרוֹת מִחְיָה של בעלי חיים אחרים שחיו שם בעבר.
חלק מבעלי החיים המקוריים של אוסטרליה אינם מצליחים להשיג את מזונם בשל התחרות עם כמות הארנבונים העצומה. כיום מאיימת סכנת הכחדה על מספר מִינֵי בעלי חיים הנמצאים רק באוסטרליה. כל זאת, רק בגלל הפרת האיזון העדין שבין החוליות השונות בשרשרת המזון. ממשלת אוסטרליה נאלצה להשקיע משאבים רבים בטיפול במה שזכה לכינוי "מגפת הארנבונים". תופעה דומה עשויה להתרחש אם כולנו נהפוך לצמחוניים, כפי שנראה מייד.
מה יקרה אם יתגשם החלום הרטוב של הצמחוניים?
נניח שכל אוכלוסיית העולם תעבור לתזונה צמחונית ( אל דאגה - זה לא יקרה וזו רק אוטופיה, אך בואו נדון על כך כאפשרות תאורטית). מה יקרה? ובכן יקרו שני תהליכים הרי אסון:
ראשית, בעקבות התזונה מהחי, מניין נשיג כמות גדולה כל כך של מזון צמחוני עבור כל אוכלוסיית העולם? גם כיום קיימת בעייה עולמית של אספקת מזון צמחי. בשל מחסור בשטח גידול, מחסור במים, בּצוֹֹרֶת, מפגעי טבע וכדומה. הגידול העצום במספר הצרכנים למזון צמחי והמחסור בו יגרום למיליונים להיות בתת-תזונה ואפילו למוות. כבר היום, במצב התזונה הנוכחי, יש מחסור גדול של תבואה וגידולים אחרים בארצות העולם השלישי. אפילו רוסיה נזקקת היום לרכוש תבואה מארה"ב.
בשל כיבוש אדמות מתמיד של האדם לטובת בניה, הולכים ומתמעטים שטחי החקלאות. לכן, ניתן לראות מגמה חדשה של כריתת יערות מסיבית, לטובת בניה וחקלאות. אך, בכריתת עצים בג'ונגלים לטובת גידולי שדה - אנחנו פוגעים בריאה הירוקה של כדור הארץ. מפגע אקולוגי חמור, שגם על הטבעונים לתת עליו את הדעת.
במקרה שבו כל אוכלוסיית העולם תהפוך לצמחונית, תעלה הדרישה לאספקת מזון גידולים צמחיים בשני סדרי גודל לפחות, כדי לספקם לכל אוכלוסיית העולם. אם כבר היום נוצר מצב שקילו עגבניות מגיע לעשרה שקלים ויותר, עם המעבר לצמחונות טוטלית, מחיר קילו עגבניות עשוי לעלות למאה שקלים ויותר.
שנית מה יעשו עם כל חיות המשק שלא יזדקקו להם עוד? ימשיכו להאכיל אותם ולטפל בהם במכלאות ללא שימוש עד למותן? אין סיכוי, כי זה לא כלכלי!
אז מה יהיה הפתרון החלופי? האם ישחררו אותן לרחוב - כמו הפרות בהודו? או אולי לשדות, שם יתחרו איתנו על החסה? הם יתחילו להתרבות ללא בקרה ברחובות, כמו הארנבונים באוסטרליה - כי החוליה "הטורפת" שלהם, האדם, תהייה חסרה.
או אולי כדי למנוע תופעת התרבות בלתי מבוקרת, שתגרום לרעב של החיות המשוחררות, האם נהרוג אותן? או האם נשחרר אותן לסוואנות? ובמקומנו יתחילו לטרוף אותם זאבים, תנים וצבועים? האם זה לא יהיה אכזרי לחיות?
וכשנחסל את חיות המשק, שהצואה שלהן משמשת היום דשן אורגני החיוני לגידול הצמחים, יפגעו גם הצמחים. אספקת דשן אורגני (קומפוסט) וכימי גם היא תתייקר מאוד.
וכשנחסל את העופות, כבר לא יהיו יותר ביצים. ואם לא יהיו ביצים - שלום לתעשיית החיסונים. כי את הנגיפים בחיסוני השפעת, דלקת הריאות, טטנוס, וכנגד כל מיני מרעין ובישין - מגדלים בתוך החלמון של הביצים. צריך כמויות עצומות של ביצים ליצירת החיסונים לכלל העולם. זוכרים שתמיד לפני שאתם מתחסנים, שואלים אתכם האם אתם רגישים לביצים? זה בגלל שאריות חלמון הנמצא בתרכיב חיסון הנגיפים המוחלשים או המומתים. תאמרו - ממילא יש טבעונים שמתנגדים לקבלת חיסונים. אבל כאשר כל אוכלוסיית האדם תפסיק להתחסן, גם הטבעונים יפסיקו להיות מוגנים משחפת, אבעבועות, שיתוק ילדים ומה לא. כי רוב האוכלוסיה המחוסנת מונעת התרבות והתפשטות הנגיף, גם אם יש מתי מעט של סרבני חיסון (אל תבנו על זה, כי הגנה כזו על הבלתי מחוסנים אינה גורפת).
החלום הרטוב הזה של הצמחוניים לא יכול להתגשם. בגלל כל מה שציינתי. אז כל עוד אוכלוסיית הצמחוניים שלנו קטנה יחסית, לא מופר שיווי המשקל האקולוגי. לא כן המצב אם יתחשק לכולם להיות צמחוניים.
זוטות נוספות
הצמחוניים/טבעוניים מנפנפים בכך שמזון צמחוני בריא יותר. אולי יורד הסיכוי של מחלות מסויימות, אך עולה הסיכוי למחלות אחרות כמו סוכרת, שתופעות הלוואי שלה: התקפי לב, שבץ מוחי, אי-ספיקת כליה, עיוורון, אבדן תחושה וקטיעת איברים. גם זאת בשל הסיבות שציינתי למעלה וגם בכתבה הקודמת.
עוד טיעון שיש לטבעוניים הוא שחלב גורם לרבים לאלרגיה. אז במקום הם צורכים חלב סויה. האם ידעתם כי אחד מכל שלושה באוכלוסיה רגיש/אלרגי לסויה?
ומה אם אלה שמפתחים רגישות לבננות או תותים? בני למשל רגיש אליהם -אכילה מהם תמית אותו. לבשר, חלב וביצים הוא אינו רגיש. ובכלל מכל מגוון האלרגיות, האם שמעתם על מישהו שהוא אלרגי לבשר? האם אין זה אומר משהו על ההתאמה של הבשר לתזונת האדם?
מגיבים לפוסט הקודם שלי ציינו כל מיני מחקרים שקיימים כביכול בשבחי הצמחונות. אני כמדען לא מתייחס למחקרים שפורסמו בסיינטיפיק מעריב או ידיעות (בפוסט אחר אספר לכם איך חלק מהכתבים עושים סלט מהנתונים). אז ממש לא מרשים אותי הטיעון של "כתוב בעיתון" או כתוב באינטרנט. אני מתייחס אך ורק למחקר קפדני שנערך עם כל הבקרות, ופורסם בכתב עת מדעי מהשורה הראשונה - לאחר שהעבודה נבדקה על ידי שורה של מדענים אחרים.
אז בשל האופי הביולוגי של האדם כמו גם שיקולים כלכליים, רובינו נמשיך להיות אוכלי כֹּל. קיימים כיום חוקים למניעת התעללות וטיפול אכזרי בחיות משק. לכן במקרים חריגים יש לאכוף את החוקים האלה. מספיק שיסתובבו פקחים ויבקרו משקים באופן אקראי. אלה שימצאו עוברים על החוק יקנסו קנסות גבוהים מאד, למען יראו האחרים ויִראוּ. במקום להטיף לנו אוכלי הכל שאנחנו אחראים להתאכזרות חיות (בכך שאנחנו אוכלים אותן) - שיפסיקו הטבעונים להציק לנו ושיפנו מִרצם ללחוץ על הרשויות לאכיפת החוק.
לסיכום, כפי שציינתי בפוסט הקודם: שום תזונה קיצונית, לכאן או לכאן אינה בריאה לגוף האדם. לא אכילת בשר, ביצים וגבינות קיצונית מחד, ולא המנעות טוטאלית מהם מאידך.
ולכולם, על דיאטה מאוזנת מהחי והצומח (שהיא בעצם שיטת אכילה ולא עוד דיאטה) שבה תרגישו גם שבעים ובשיא הכושר. שבה תפחיתו גם במשקל וגם תמנעו מחלות - אכתוב בפעם אחרת. שיטה זו נבדקה על ידי בהצלחה רבה. התחלתי להרגיש צעיר בעשר שנים. גם קבוצות ספורט שניזונו בשיטה הזו, הראו הישגים גבוהים ומרשימים יותר, לעומת אלו שאכלו מזון כרצונם.
אם תרצו להיות בטוחים שתקראו בעתיד את הפוסט על שיטת הדיאטה הזו, אתם מוזמנים להצטרף כמנויים לבלוג.
כיוון שלחלק מהדברים שנכתבו בפוסטים האלה או בתגובות אליהם - אין ביסוס מדעי, אני רואה צורך לכתוב פוסט זה, כדי לבחון את המיתוסים שהעלו לגבי הטבעונים/צמחונים מצד אחד ולגבי אוכלי הבשר, מצד שני. מצאתי לנכון להביא בפניכם את העובדות המדעיות לאשורן, בענייני צמחונות וטבעונות לעומת אכילה משולבת הן מהחי והן מהצומח.
סביר להניח שפוסט זה לא יהיה במומלצים ולכן לא כל אלה שקראו את שני הפוסטים הקודמים, יחשפו לפוסט זה. מטבע הדברים מובן ששלושה פוסטים במומלצים בפרק זמן קצר, באותו עניין, זה קצת יותר מדי. להבדיל, גם כתבות סנסציוניות מתפרסמות בעיתון בעמודים הראשיים ואילו ההתנצלויות שמגיעות לאחר מכן (כאשר המערכת או הכתב נוכחים בטעותם) מתפרסמות בהודעה קטנה, המוחבאת בעמודים הפחות חשובים בעיתון. ובכל זאת אני כותב פוסט זה בהיבט המדעי ומי שיראה יראה. הפוסט הזה יהיה ארוך, אבל לדעתי שווה להשקיע מעט מאמץ בקריאה.
ראשית, אני בהחלט יכול להבין אנשים שמפסיקים לאכול בשר בגלל טראומות שעברו. זכור לי שבכיתה יוד בתיכון, הכיתה שלנו יצאה לשבועיים שירות לאומי, בקיבוץ עין חרוד מאוחד. את הכיתה חילקו לשלוש קבוצות: האחת עבדה במסיק זיתים, השניה - בקטיף תפוזים והשלישית - בלול. אני שובצתי בקבוצת מסיק הזיתים. אבל כל קבוצה עבדה גם יום אחד, בשני הענפים האחרים.
באותם הימים הגישו כל יום בצהריים מנת פרגית שלמה, בחדר האוכל של הקיבוץ. כשהגיע יומי לעבוד בלול הבנתי מדוע. אני הולך לספר לכם דבר קשה, אך מבטיח לכם שלא ארבה על כך את הדיבור. כשעבדתי בלול, תפקידנו היה לתפוס את הפרגיות ולמלוק להן את ראשן. זו הייתה השיטה בקיבוץ, שהכשרות הייתה רחוקה ממנו והלאה. אני חייב לומר שזה היה מזעזע לעשות את זה לעופות - למלוק את הראש ולראות את הגוף רץ ומפרפר מספר פעמים, עד שחדל. אני חושב שבגלל שהתקשֵתי לראות את המראות, התקשתי גם לתפוס את העופות, שהתרוצצו בפאניקה, כשראו מה עושים לחברותיהן. יתכן שאם הייתי צריך לעסוק בעבודה זו שמונה שעות מדי יום, במשך שבועיים, גם אני הייתי הופך לצמחוני. אבל אף אחד מהכיתה לא הפך לצמחוני בעקבות כך. לעומת זאת לאחר עבודה במסיק הזיתים, כאשר עצמתי את עיניי כשהלכתי לישון בלילה, ראיתי מלא זיתים ורק זיתים. בעקבות זה, הפסקתי לאכול זיתים במשך מספר שנים.
אין לי בעיה שיש אנשים החושבים שלאכול מן החי זה "רצח". יש לי בעיה שחלק מאותם אנשים רוצחים בני אדם במלחמות ובטרור, מבלי להניד עפעף. יש לי בעייה עם חלק מהאנשים האלה שהופכים את הצמחונות או הטבעונות למעין דת, ומטיפים לאוכלי הבשר כמטיפים הדתיים לחילונים. אך תגידו אתם הטבעונים, האם גם אריה שאוכל את טרפו הוא רוצח? האם הוא יכול לחיות על דיאטה של ירקות ופירות במקום? בוודאי שלא, כי האריה הורג את טרפו כדי להתקיים. הגנטיקה והביוכימיה שלו קובעים שהוא חייב להיזון מהחי, ובהמשך אסביר לכם מדוע.
עולם החי נחלק לפי אופן תזונתו לשלושה: לאוכלי בשר מהחי (ובהם תת-קבוצה של אוכלי נבלות), לאוכלי צמחים (צמחוניים), ולאוכלי כול (צמחים ובשר מהחי).
כל אחת מהקבוצות מותאמת לסוג התזונה שלה, במבנה מערכת העיכול, ובמסלולים הביוכימיים שמספקים אנרגיה מהמזון. ההתאמה הזו טמונה במטען הגנטי שלהם. הגנטיקה והביוכימיה מראות שהאדם מותאם לאכילה משולבת מהחי והצומח כאחד. הצמחונים והטבעונים מסרבים לקבל עובדה זאת. אך האם הם יכולים להסביר מדוע לאדם יש קיבה אחת ולא ארבע כמו לפרה? ומדוע האדם אינו מעלה גירה? מדוע האדם איבד את התוספתן (אפנדיקס מנוון) במהלך האבולוציה? האם אתם יודעים שמיני האדם הקדומים (ההומנידים) היו צמחוניים (כמו הקופים היום למעט השימפנזים)? האם אתם יודעים שגידול נפח המוח, שעשה אותנו למה שאנחנו היום, קרה כאשר חוליות הביניים של ההומנידים החלו לאכול חלבון מהחי. בתחילה תולעים ואחר כך חיות גדולות יותר.
כלומר, מוח מיני האדם המוקדמים החל לגדול ולהגיע לגודלו היום, בעקבות המעבר מתזונה צמחונית, לתזונה של תוספת חלבונים מהחי.
כיצד אנחנו יודעים זאת? כי ניתן לעשות אנליזה כימית של עצמות מאובנים, וממנה לדעת מה היה סוג התזונה של בעליהם. ובכן, התוספת של אכילת חלבון מהחי הייתה חיונית לתהליך גידול המוח והתפתחות המחשבה המאפיינות אותנו היום.
תשאלו ובצדק מדוע מוח הצימחוניים אינו מתנוון? ובכן תהליך גידול נפח המוח לא החל מאכילת התולעת הראשונה, אלא היה תהליך הדרגתי שהתרחש במשך הרבה מאוד דורות (במשך מאות ועשרות אלפי שנים) , בהן הותאמו מערכת העיכול והתהליכים הביוכימיים, לניצול מירבי ויעיל של סוג התזונה.
אז מה ההבדל בין חלבונים מהחי לחלבונים מהצומח? ראשית, כמות החלבון בצומח פחותה בהרבה מכמות החלבון בחי. לכן כדי לספק את כמות החלבונים הדרושים לקיומנו, צריך לאכול הרבה יותר מזון מהצומח מאשר מזון מהחי.
שנית, החלבונים מהצומח אינם מלאים כמו החלבונים מהחי. למה הכוונה? ובכן, החלבון עשוי מאבני בניין שנקראות חומצות אמינו. הגוף שלנו צריך 22 חומצות אמינו שונות, כדי לקבל את כל החלבון שהוא צריך. אבל, התאים שלנו יכולים לייצר את רובן פרט לשמונה, שאותן ניתן לקבל רק דרך האוכל שאנו צורכים. שמונה חומצות האמינו הללו נקראות "חומצות האמינו החיוניות".
רוב מקורות החלבון מן החי כמו בשר, עופות , דגים, ביצים, גבינות וחלב, מכילים את כל חומצות האמינו החיוניות ולכן, הם נקראים חלבון מלא. החלבון מן הצומח הוא לרוב אינו מכיל את אחת או יותר מחומצות האמינו החיוניות, ולכן, הוא נקרא חלבון לא מלא. לפיכך אצל צמחוניים, כדי לקבל את כל חומצות האמינו החיוניות לקיום, הם חייבים לשלב מספר מקורות לא מלאים שונים של חלבון צמחי, כדי לקבל חלבון איכותי ומלא. הם גם חייבים לאכול מספיק מכל אחד מהמקורות האלה כדי להשאר בריאים.
חשוב לזכור שחלבון מן החי כמו ביצים, חלב וגבינות הם חלבונים מלאים. בנוסף, חלב, ביצים, וגבינות עשירים במיוחד בשלוש חומצות אמינו חיוניות ( טריפטופן, ליזין, ומתיונין ) לעומת רוב החלבונים מהצומח, אשר מכילים כמות קטנה (אם בכלל) של חומצות אמינו אלו.
לכן, למי שרוצה להמנע ככל האפשר מאכילת בשר,כמות קטנה של בשר בשילוב עם חלבון מן הצומח יספקו ארוחה חסכונית שמכילה חלבון מלא ולא מכילה כמות גדולה של שומן רווי (שתורם לעליית כולסטרול אצל אנשים שיש להם בעייה בסילוק כולסטרול בכבד), לעומת צריכת מנה גדולה של בשר בארוחה.
ואתם הצמחוניים על תמהרו לחייך מתחת לשפם, על כך שדיאטה צמחונית מונעת כולסטרול גבוה בדם. גם אתם, שצורכים מרגרינה (במקום חמאה) ושומנים מוקשים במאפים ובפשטידות הצמחוניות שלכם, בגוף שלכם עשויה להצטבר כמות גדולה של כולסטרול בדפנות צינורות הדם ולסתום אותם - הגורם להתקפי לב ולשבץ מוחי.
אתם הצמחוניים חשופים יותר לעודף טריגליצרידים, שגם הם שומנים הפוגעים בגמישות של צינורות הדם וגורמים לתמותה מוקדמת. מדוע? כי אתם אוכלים בדרך כלל כמות גדולה יותר של פירות והסוכר שבהם הופך בגוף לטריגליצרידים.
אתם הצמחוניים שאוכלים כמות גדולה של פירות, יחד עם כמות גדולה של דגנים ופסטות למיניהן, המכילים מלא פחממות וסוכרים (כי אחרת אתם רעבים) - לכם יש סיכוי רב יותר לחלות בסוכרת. אתם כמו אוכלי הבשר, אם צורכים הרבה סוכר ומלח בתזונה שלכם - אתם מסתכנים בפיתוח סוכרת ויתר לחץ דם בעתיד. עוד אחד מהמיתוסים שחשוב לנפץ - אכילת שעועית וחסה לא תעזור לכם למנוע זאת, אם אתם צורכים הרבה מלח וסוכר. ולא משנה אם זה מלח ים או סוכר חום.
מצד שני, לכם אוכלי הבשר, חשוב לציין שאתם צריכים לגוון את המזון שלכם גם במספיק ירקות וקטניות, כדי לקבל מספיק סיבים מסיסים וויטמינים, החשובים לבריאות. כי הגוף שלנו מתוכנת כאוכלי כול - שילוב של מזון מהחי ומהצומח.
מה אכל האדם לפני מאה אלף שנה? בשר ציד ושורשים. התהליכים הביוכימיים שלו הותאמו לתזונה זו. לעומת זאת הגנטיקה והתהליכים הביוכימיים שלנו לא השתנו מאז. ברגע שהאדם התביית והחל לתרבת ולצרוך דגנים - התחילו הבעיות הבריאותיות. הגנטיקה של הגוף שלנו מתקשה להתמודד עם כמות הפחממות הרבה שבדגנים. לכן כאשר עוד נוספה לזה צריכה של סוכרים (סוכריות, שוקולד וכדומה), התחילו באדם בעיות ההשמנה ומגפת הסוכרת. כי כאמור הביוכימיה שלנו לא השתנתה, עם שינוי התזונה. בשר רזה אינו משמין וגם לא מכיל כמות גדולה של פחממות וסוכרים, להבדיל מהפירות והדגנים.
כאמור, המסקנה מעובדות מדעיות אלו היא שצריך לאכול אוכל מאוזן המשלב מזון מהצומח (ירקות ומעט פירות) עם מעט בשר, ולהגביל גם בצריכת דגנים וסוכר. האיזון הזה מתואר בצורת פירמידת המזון בכל ספרי הלימוד לתזונה נכונה, שהיא מומלצת על ידי משרד הבריאות האמריקאי והישראלי, ודיאטנים במוסדות הרפואיים השונים.
הבשר האדום הוא המקור העיקרי שלנו לברזל, החיוני ליצירת תאי הדם האדומים. לכן, למרות שיש ברזל (עם כי הרבה פחות) במספר צמחים, נפוצה האנמיה בקרב הצמחונים והטבעוניים. יתכן שאצל צעירים צמחוניים האנמיה פחות נפוצה (כי קיים מאגר ברזל די גדול מתקופת טרום-הצמחונות), אבל אצל מבוגרים יותר, כאשר ספיגת הברזל יורדת פלאים, האנמיה הופכת לשכיחה הרבה יותר. שכיח גם מחסור בויטמינים מסוג B, ויטמין E (שמצוי בכמות גבוהה בכבד ובדגים) וכן בחומצה פולית. מחסור בויטמין B12 וחומצה פולית - גם הוא גורם לאנמיה, עקב פגיעה בספיגת הברזל.
לכן, אם הטבעוניים נאלצים בשל כך לצרוך כדורי ברזל וויטמינים, המיוצרים בצורה כימית, אז ראשית הספיגה שלהם פחות יעילה מאשר צורכים אותם במזון. ושנית, אם הם חייבים לצרוך אותם בצורת כימיקלים - אז איפוא כאן הטבעונות?
אז למי שקשה לאכול בשר כי מגעיל אותו למשל, שבבית המטבחיים הכשר תולים את הפרות הפוכות וקשורות ברגליהן, לפני השחיטה (כדי שכל הדם יגר החוצה) - אז שלפחות יאכל דגים.
דגים הם בעלי חלבון באיכות גבוהה. בניגוד לשומן אשר נמצא בבשר חיות (בעיקר בבקר ובכבשים), לשומן אשר נמצא בדגים יש כמה איכויות טובות. שמן הדגים עוזר לשמור את רמת כולסטרול נמוכה בדם ולכן עוזר במניעת התקפי לב ושבץ מוחי. שמן הדגים גם עשיר בויטמין D.
***
התחלתי את הפוסט הזה בכך שהכי מפריע לי היא ההטפה של חלק מטבעונים בזכות הטבעוניות ובשלילת אכילת בשר כמוקצה מחמת מיאוס. למעשה, אין הם שונים ממטיפים פאנאטים דתיים ואחרים.
אני בהחלט מסכים איתו שצריך להמנע מאכילת כמות מוגזמת של בשר ושצריך למנוע פיתום אווזים, גידול חיות משק והובלתם בצורה מחפירה ואכזרית. אך אני לא מסכים איתו עם רוב "העובדות המדעיות" כביכול, שהוא מאכיל את המאזינים שלו, בשבחי הטבעונות ובנזקים של שילוב אכילת בשר במזון. ואני אומר לכם שאילו אני הייתי נוכח בהרצאה שלו, הייתי מלבין את פניו בהוכחת הטיעונים השיקריים או הלא מדוייקים שהוא מוכר לאנשים תמימים, שאינם בקיאים בביוכימיה ובגנטיקה של האדם. חלק מהדברים שלו הם ממש "לוקשים". נקודה. הוא מצויין בסוגסטיה נבזית, בכדי לשכנע אנשים לעבור לטבעונות.
אני שומע אנשים טבעוניים, שזה לא מזמן הצטרפו למועדון הזה, שאין להם שום חסר של ברזל או ויטמינים (בהנחה שהם עושים בדיקות דם, לפחות אחת לחצי שנה) ומאז שהם עברו לטבעונות הם מרגישים מצויין. אז להם אני אומר, שהם ירגישו לא פחות מצויין ואפילו יותר, אם ישמרו על דיאטה מאוזנת של מזון צמחי ובשרי כאחד ואם ישמרו על איזון בין היחס של הפחממות לחלבונים שהם צורכים במזון. יותר חלבונים מלאים ופחות פחממות וסוכרים. ולכולכם אני אומר שאם תפחיתו את כמות המלח במזון, תמנעו גם יתר לחץ דם.
ולכולם, על דיאטה כזו שבה תרגישו שבעים ובשיא הכושר, שבה תפחיתו גם במשקל וגם תמנעו מחלות, אכתוב בפעם אחרת. אם תרצו להיות בטוחים שתקראו בעתיד את הפוסט על הדיאטה הזו, אתם מוזמנים להצטרף כמנויים לבלוג.
לא אתפלא אם חלק מהצימחונים והטבעונים יגיב לפוסט זה, שאני מנסה להטיף להם בעצמי. שהם לא סומכים על דיאטנים ולא על רופאים ולא על ביוכימאים. אבל הם סומכים על שכנוע עצמי שהם מבינים טוב יותר מכל המומחים המקצועיים, או על שטיפות מוח של מטיפים חסרי אחריות. הם ימהרו למצוא ביוטיוב קליפ זה או אחר של אתלט חטוב,שמספר שהוא טבעוני ועל נפלאות הטבעונות. קליפ (סיינטיפיק יוטיוב) מבוים אחד, משכנע אותם שכל ספרי הרפואה, המדע והתזונה טועים. האם אותם משוכנעים ראו את בדיקות הדם שלו או את התיק הרפואי של אותו אתלט, או איזה תוספי מזון מלאכותיים או הורמונים סטרואידים הוא צורך?
אז אני בהחלט לא מנסה להטיף להם או לשכנע אותם לשנות את אורח חייהם. שיעשו מה שירצו. אבל איזה זכות יש להם להטיף כנגד אלה שאוכלים בשר.לכל אלה אני מציע להיות מעט יותר ביקורתיים וללמוד על הנושא מאנשי מקצוע ולא מאידיאולוגים או משרלטני רפואה משלימה למיניהם, שלחלקם תעודות מפוקפקות. עצוב כשהם מתרשמים מתואר דוקטור של שרלטן כזה - כאשר הדוקטוראט שלו בכלל בהסטוריה או בכלכלה.
ולסיכום, שום תזונה קיצונית, לכאן או לכאן אינה בריאה לגוף האדם. לא אכילת בשר, ביצים וגבינות קיצונית מחד, ולא המנעות טוטאלית מהם מאידך.
אז איכלו נבון ותהיו בריאים.
***
הודעה חשובה לקוראי הבלוג: בנוסף לבלוג הזה, פתחתי בלוג חדש נוסף. שם הבלוג : דֵעַ-א-קטואליה: חץ או פרח. אתם מוזמנים להכנס ולהכיר. אל דאגה, זה לא יבוא על חשבון המשך הכתיבה כאן ומקווה שתמשיכו ליהנות משניהם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קנקן התה
.
