חשיבה חופשית

לכל קבוצה ומגדר יש זכות להפגין ולצעוד ולכן גם למצעד הגאווה יש זכות קיום. הביקורת היחידה שיש לי היא השם "מצעד הגאווה". מה יש להתגאות במה שאדם בוחר לעשות בחדר המיטות? ברור שיש כאן הפגנת נוכחות ומחאה על אפלייה, אך מה לכך ולגאווה? גאווה פירושה - אני יותר טוב ממך.

לגבי "הפגיעה" כביכול ברגשותיהם של האנשים הדתיים: מה זה עניינכם באיזה דרך חיים בחר מישהו אחר? לידיעתכם יש אחוז ניכר של דתיים (ואפילו חרדים) שחיים בארון. חרדים שהולכים לזונות "מחוץ לירושלים" זה יותר טוב? אוי כמה שיש רבים כאלה. שנית, גם בתנ"ך הקדוש מסופר על דוד ויהונתן "הנאהבים והנעימים". ושבניו של נח בעלו את אביהם בטוב ליבו ביין. אז בתנ"ך מותר לציין זאת ובמצעד אסור?

מסתבר כי יש הומופובים רבים שבסתר ליבם יש להם נטיות הומוסקסואליות. ממש לאחרונה פורסם על סנטור אמריקאי, שתקף כל חייו את ההומוסקסואלים והתגלה כי הוא מקיים יחסים כאלה בעצמו. לכן לכל החסודים והחסודות המתנגדים בלהט ליחסים חד-מיניים: האם יתכן שבנטיית לבכם ואולי גם בסתר, האם יתכן שגם אתם כאלה? 

לאלה שטוענים שיחסים חד מיניים הם לא כדרך הטבע: אז לידיעתכם יש יחסים חד מיניים בעופות וביונקים רבים. לידיעתכם, קופי האדם הקרובים ביותר אלינו מבחינה גנטית -הבונובו - מקיימים יחסי מין תכופים: יחסים דו-מיניים וחד-מיניים כאחד.

מקור: http://elana-nature.blogspot.co.il/2009/06/blog-post_05.html

לבסוף, לידיעתכם: המדע גילה את גן "ההומוסקסואליות". הוא קיים באוכלוסיה בתדירות של כ-10% בערך. האם יתכן שהגן הזה מדלג רק על הדתיים?

 תוספת עריכה:

לתגובות הקוראים שציינו בתגובות, שפירושה של גאווה בשפה העברית הוא ממש לא "אני יותר טוב ממך."

 
להם אצטט את הגדרת המילה גאווה מהמילון. למילה יש שתי משמעויות:
1. הרגשה של כבוד עצמי, הכרת אדם בערך עצמו, אי-התרפסות.

2. הרגשה של עליונות והתנשאות, התרברבות, יהירות.

אז גאווה ממש לא "אני יותר טוב ממך"? - ממש גם כן! 

כמידי שנה הגיע שבוע הספר. רשתות ספרים כמו סטימצקי וצומת ספרים מציעות ארבעה ספרים במאה (או ב-99 שקל). שבוע קודם הם הציעו שלושה ספרים במאה ולפני כן ב-2+1, או 1+1, או כל מיני קומבינות, המשתנות במשך כל השנה. נשאלת השאלה האם המבצעים האלה אינם נובעים מהכמות העצומה של מספר הכותרים המתפרסמים כל העת? סביר שכמות עצומה כזו, קשה לרשתות הספרים למכור.

במבצע של 4 ספרים ב-100, יוצא שספר שמחירו הממוצע מאה שקל , נקנה בעשרים וחמישה שקלים - בממוצע, רבע ממחירו הנקוב. דבר זה מעלה את חמת הסופרים, שמקבלים תמלוגים של פחות מ-40% מהסכום שבו נמכר הספר (לפי נתונים שקראתי בעיתון). יוצא מכך שאם ספר נמכר לצרכן ב-25 שקלים, הסופר מרוויח מכך (ברוטו) לא יותר מ- 10 שקלים ואף אפילו פחות. יוצא שבגלל המבצעים האלה, הסופר מקבל רק רבע מהתמלוגים שהיה יכול לקבל, אם הספר היה נמכר לפי הערך הנקוב שלו.

מקור: http://www.tiuli.com/event_info.asp?event_id=5060&event_occurrence_id=999

האם הסופר באמת מפסיד מהמבצעים האלה? התשובה תלוי מי.

ההנחה שעומדת בבסיס הטענות של הסופרים היא, שהצרכן רוצה לרכוש למעשה רק ספר אחד, של סופר אחד, ולמעשה בוחר עוד שלושה ספרים של סופרים אחרים, שבכלל לא התכוון לרכוש. מה זה אומר? אם הנחה זו נכונה, הסופר הראשון מפסיד ושלושה אחרים מרוויחים.

אך האם יתכן כי ההנחה הבסיסית הזו מוטעית? האם יתכן שחלק ניכר מרוכשי הספרים לא היו מוכנים להוציא בכלל מאה שקל עבור ספר אחד? במיוחד אם הספר אינו שייך לספרות הקלאסית. מרבית האנשים לא יוציאו מאה שקל עבור ספר קריאה מסוג הספרים העלילתיים, שקוראים  על פי רוב פעם אחת וזהו.

אז על פי טיעון זה, הסופר מרוויח פחות לעותק ספר אחד, אבל בסופו של דבר מרוויח הרבה יותר, כי ספרו נמכר בהרבה יותר עותקים - לא פי ארבע, אפשר שהרבה יותר, אפילו פי-10. ואז אם נמכרים אלף ספרים למשל, הסופר מרוויח 10,000 שקלים ברוטו. במקום כ- 4,000 שקלים ברוטו, לו היה נמכר ספרו לפי הערך הנקוב.

האם סופר יכול לחיות מכך? תלוי בכמה זמן הוא מוכר אלף ספרים. בשבוע, בחודש, בחמש שנים.....

סופר פופולארי שכותב הרבה, יתכן שאיך שהוא מסתדר. אך רוב הסופרים כנראה שלא יכולים לחיות רק ממכירת ספרם. משוררים ואפילו הטובים שבהם, תמיד הרוויחו משיר מולחן אחד שלהם, יותר מספר שירה שלם.  כמובן כך גם לגבי סופר, שספרו מלווה בהמשך בהפקה של הצגת תיאטרון או סרט. ואלה מעטים מאוד.

אז לגבי השאלה אם אפשר לחיות מכתיבת ספרים, הייתי אומר שאם הסופר אינו מישהו כמו  ג'יי קיי רולינג, למשל, סביר להניח שרוב הכנסתו הוא צריך להשיג בדרכים אחרות.

גם מדענים כותבים ספרים ומאמרים בעיתונים מדעיים, שנמכרים במחיר יקר בהרבה מאשר ספרות רגילה לקהל הרחב. הדבר כמובן נובע מכך שקהילת הרוכשים של ספרי מדע מהווה פחות מאחוז אחד מכלל האוכלוסיה. כשהייתי סטודנט, לא יכולתי להרשות לעצמי לרכוש ספר ב-800 שקל ויותר. התחרתי יחד עם מאתיים סטודנטים על השאלה בת שבוע מהספריה, שהחזיקה 10 עותקים של הספר.

למשל , מכתיבת ספר מדעי מסויים - כל התמלוגים שנכנסו לחשבון הבנק שלי היו כ-40 לירות שטרלינג ( אז, משהו כמו 900 שקל). למרות ההשקעה הרבה בכתיבה ובזמן, ברור שמזה אי אפשר לחיות. מה עוד שספרי מדע מתיישנים במהירות, עקב ריבוי הממצאים החדשים ולכן, אם לא מעודכנים, זמן המכירה שלהם מצומצם.

לגבי פרסום מאמרים מדעיים בעיתונות המדעית - המצב אפילו אבסודי יותר. עבור פרסום מאמר אחד, המדען וצוות העובדים משקיעים לעיתים מספר שנות עבודה מאומצת. מצד שני, פרסום מאמרים הוא דרישה הכרחית לקידום אקדמי. והמו"לים של הוצאות כתבי העת מנצלים זאת. חלקם גובים אפילו 75 דולר עבור הבדיקה שתקבע  אם המאמר ראוי לפרסום. למעשה הבדיקה הזו נעשית על ידי 2-3 מדענים בתחום, שהעורך שולח להם את המאמר לסקירה. הם  עצמם עושים זאת בהתנדבות. הסיכוי שמאמר טוב ששולח מדען יתקבל לפרסום בכתב עת מכובד, עומד על 5-20% ואפילו פחות. בעת שליחת המאמר לבדיקת העורך, המחבר חותם על ויתור זכויות יוצרים להוצאה לאור. כלומר, המדען לא ירוויח פרוטה מהמאמר שלו. לא רק שהוא אינו מרוויח, על המדען לשלם להוצאת הספרים 150 דולר לפחות לעמוד מודפס וזה בשחור לבן. אם העבודה כוללת צילומים צבעוניים - נגבה מהמדען 500 דולר לפחות לעמוד צבע מודפס.

תגידו, האם זה לא ניצול? המוציאים לאור האלה מרוויחים סכומי עתק מכתבי העת המכילים את המאמרים האלה. הם מרוויחים מדמי מנוי לא זולים של מנויים פרטיים ושל המוני ספריות(אוניברסיטאות, מכללות, בתי חולים וכדומה) שרוכשים אותם. מרבית המוסדות האקדמיים רוכשים גם רשיון שמאפשר לאנשי הסגל והסטודנטים במוסד, גישה לעותקים דיגיטליים של המאמרים. כאמור המדען מרוויח מכך אפס  ואפילו כאמור משלם ממיטב כספו, כדי שהמאמר יתפרסם, לאחר שעבר דרך חתחתים של ביקורת טיב ואיכות מדעית ולשונית (על כך אכתוב בפעם אחרת).

דבר אחד ברור ללא עוררין. מדען לא יכול לחיות בכלל מכתיבה. אך מדען כותב מתוך הצורך שיכירו בעבודתו המדעית. פשוט אין דרך אחרת.

האם גם ספרי קריאה נכתבים בגלל צורך נפשי של הסופר לכתוב, ואז הוא מגלה שהדבר אינו מספק את צרכיו הפיזיים?

את הפוסט הזה וודאי מאוד לא יאהבו יצרניי המים המינרלים. כעת בהתקרב הקיץ, עולה הצריכה של בקבוקי מים מינרלים. חברות המשווקות מים מינרלים מתעשרות על חשבוננו ובעצם משווקות אותם ממקורות מים של המדינה, שחסומים בגלל זכויות בלעדיות של היצרנים. לא רק מרבית חופי הארץ נגזלו מאיתנו על ידי יזמים פרטיים, אלא גם מקורות מים כמו מעינות הפכו לרכוש פרטי. חברות המים המינרלים משווקות לנו את מי הגזלה (אני קורא לזה גזלה גם אם רכשו רישיון כדין), בטענה שהם מים טעימים יותר ובעיקר בטענה שהם בריאים ואינם עשויים להיות מזוהמים כמו מי ברז השתייה. בפוסט זה אראה לכם שטיעונים אלה של חברות המים המינרלים הם עורבא פרח. הם לא בהכרח טעימים יותר, הרכבם אינו בהכרח הרכב המים "המושלם" והבריא ביותר והכי חשוב – הם יכולים להיות גם מסוכנים לבריאות. איכות מי הברז בישראל (העוברים ניטור מתמיד) אינה מצדיקה את בזבוז כספכם ברכישת מים מינרלים. אתם בעצם קונים אותם בשל שטיפת המוח והשיווק האגרסיבי של יצרניי בקבוקי המים המינרלים. במילה אחת – שערורייה!

מדוע המדינה שותקת ובעצם משתפת פעולה? התשובה פשוטה מאוד. האוצר גורף הרבה כספים מהתמלוגים ומהמיסוי עבור המים המינרלים שאנחנו שותים. אנחנו חוסכים כביכול מים לשתיה מהברז, אבל משלמים הרבה יותר על מים בבקבוקים.

המיתוסים של המים המינרלים

השיווק של מים מינרלים לצריכה אישית, בבקבוקי פלסטיק כחולים או ירוקים נפוץ מאוד. צבע הפלסטיק הוא חלק מפסיכולוגית השיווק של היצרנים. הצבע נותן לנו את ההרגשה, כביכול, של שתיית מי טבע זכים ובריאים. כל אחת מהיצרניות מציינת שהמים שלהם הם בעלי ההרכב המושלם, אך הרכב המלחים במים של כל אחת מהן שונה. כפי שתראו בהמשך, הם מציינים רשימת תכולה של מספר מלחים, שאין להם חשיבות בריאותית ומצד שני לא מציינים הרכב של מלחים ומרכיבים אחרים, שאינם כל כך בריאים, בלשון המעטה.

גם הטענה השיווקית כי המים המינרלים טעימים יותר ממי ברז מוטלת בספק רב, כפי שמראים מבחני טעימה עיוורת, שנערכו במחקרים מדעיים רבים.

מקובל גם לחשוב בציבור כי "מים מינרלים" מקורם בשאיבה ממעיינות טבעיים איכותיים, הסופגים תכולת מינרלים ייחודית מהאדמה ומסלעי הסביבה. האמת היא שבתעשיית המים המינרלים נכללים גם מים שמקורם אינו ממעיינות, אלא, ממי בארות – כלומר, כמו מי הברז שלכם. גם מי הברז שלכם הם מים מינרלים, המכילים מלחים. שתיית מי גשם זכים, או מים מזוקקים במעבדה, הייתה בעצם מפוצצת לכם את תאי דופן המעי. האמת היא (כפי שאראה לכם בהמשך) ש"מים מינרלים" כאלה, שהם בעצם מי ברז משודרגים ומנוטרים, אינם נופלים מאיכות המים המינרלים הנשאבים ממעיינות. האמת היא שאם כבר אתם מחליטים לבזבז את כספכם על מי ברז משודרגים כאלה, הם אולי עדיפים על מי המעיינות. כי בשתיית האחרונים, אתם בעצם תורמים לייבוש המעיינות וזה כבר בעצם מפגע אקולוגי.

בקיצור, משווקי המים המינרלים מנצלים את חוסר הידע המדעי של הציבור ומבססים את השיווק על מיתוסים ופחדים בלתי מבוססים. בהמשך אביא לכם נתונים המצביעים על הטעייה שיווקית של הציבור. אסתכן ואומר שרוב הציבור קונה מים מינרלים בגלל פסיכולוגיה שיווקית.

האם המים המינרלים טעימים יותר ממי ברז?

בניסויי טעימה עיוורת, לא נמצאה עדיפות למים מינרלים בבקבוק על מי ברז בבקבוק. כן נמצאה אצל הטועמים עדיפות למים מינרלים, כאשר הטועמים שתו אותם מבקבוק הפלסטיק, לעומת אותם המים שהוגשו מקנקן.

במחקר מדעי שפורסם בשנת 2006 על ידי Miguel F. Doria בכתב העת

 " Journal of Water and Health "', זכו מי ברז מניו יורק להעדפה של 45% ממשתתפי סקר טעימה עיוורת,  לעומת המים מינרלים יוקרתיים "אוויאן" שזכו להעדפה של 12% בלבד.  במחקרים לא נמצא כל קשר בין הרכב המלחים של המים  המינרלים או מי הברז לחוויית השתייה. מגוחך להפליא שהסועדים אניני הטעם במסעדה צרפתית יוקרתית, הסכימו לשלם  5 יורו עבור בקבוק שמולא מברז המטבח, שעליו הודבקה מדבקה רבת רושם ששמה "המסחרי"  L'eau Du Robinet (בצרפתית – מי ברז) ודחו את אותם מים בקנקן. מסתבר גם שמי ברז פשוטים שנארזו בבקבוק מים מינרלים, היו טעימים לחיכם של הנבדקים שטרחו לסחוב אותם הבייתה, מאשר לאחר שתית אותם המים, שמוזרמים לברז שבכיור המטבח. אז האם לא הכול פסיכולוגיה?  

האם מים מינרלים עדיפים מבחינה בריאותית על פני מי ברז רגילים בישראל?

על פי משרד הבריאות ובדיקות מים יום יומיות, ישראל נמצאת בין המדינות המובילות בעולם באיכות מי שתייה ובאחוז נמוך ביותר של חריגות מהסטנדרט המחמיר ביותר. במזון שאתם אוכלים במזנונים ובחלק מהמסעדות, עשויות להיות חריגות משמעותיות גבוהות, פי אלפי מונים. למעשה במים מינרלים בבקבוק, שמאוחסנים לתקופה ארוכה, עשויה להיות תכולת חיידקים גבוהה מהסטנדרט ולכן חובה להרתיחם, בעיקר כאשר הם משמשים לשתיית תינוקות ופעוטות.

כלומר, מבחינה בריאותית אין כל סכנה בימינו לשתות מי ברז וגם מפני שהם מנוטרים כל העת על ידי רשויות המים. מתברר שלציבור קשה להתגבר על פחדים ישנים (מגפות במאות הקודמות) ובפרט כשיש מי שיכול להרוויח מהם. יצרניי המים מנצלים למעשה חששות של הציבור מאירועים היסטוריים  של זיהום או חששות מאיכות מים ירודה, כדי להזין את שיווק המים המינרלים.

יצרניי המים המינרלים טוענים שבמים יש כמות קטנה של מינרלים (מלחים) מומסים כמו סידן, אבץ, מגנזיום, מנגן, יוד ואחרים המועילים לבריאות. זה נכון, אבל כיום המזון מגוון דיו לספק את כל צריכת המינרלים שגופנו זקוק לה. לכן, שתיית מים מינרלים אינה נחוצה. אפילו רוב מי השתייה שלנו בברז, מגיעים ממילא ממי תהום (אקוויפר החוף ואקוויפר ההר) שאינם עניים במינרלים וכך גם מי הכנרת. לכן אין כל יתרון בריאותי לצריכת המים המינרלים על פני מי הברז.

הפסיכולוגיה וההטעיה בשיווק מים מינרלים

כאמור הטענה שהמים המינרלים מכילים את ההרכב המושלם לבריאותכם אינה נכונה. בארץ  חמשת מותגי המים המינרלים העיקריים הם נביעות, מי עדן, עין גדי, סן בנדטו ואקווה נובה. חמישתם טוענים כהצדקה ליוקר המים, שהמים עוברים בקרת איכות. לצורך כך הם מציינים באותיות קטנות על אריזתם הרכב של 8 חומרים. בנוסף מציינים גם את ערך ההגבה – כלומר, את מידת חומציותם של המים. ערך הגבה טוב לשתיה הוא בתחום של 7.5-8.0. כל אחת מהיצרניות מציינת שהמים שלהם הם בעלי ההרכב המושלם, אך הרכב המלחים במים של כל אחת מהן שונה. אז של מי מהן הרכב המים "אידיאלי"? הבה נשווה את ההרכבים ונראה את ההבדלים:

הערך החשוב ביותר לנו הוא כמות החנקות לליטר. ריכוז גבוה של חנקות במים מהווה בדרך כלל סימן לזיהום של המים, לרוב כתוצאה מחומרי דישון והדברה או משפכים ( דליפות ביוב ). חנקות בריכוז גבוה עשויות לגרום בעיות בריאותיות. התקן המותר לחנקות בארץ הוא עד 45 מ"ג/ליטר (עבור תינוקות מומלץ שלא לעבור על ריכוז של 15 מ"ג/ליטר) בדומה לאירופה ולארה"ב. צריכה גבוהה ועודפת של חנקות מפריעה לקליטת החמצן בתאי הגוף , בעיקר בקרב תינוקות ופעוטות . החנקות חשודות גם כגורם מסרטן.

חלק מהיצרניות מתהדרות בהרכב הנתרן הנמוך, החשוב לאנשים הסובלים מיתר לחץ דם. אך תגידו, האם הכמות של הנתרן במים אינה בטלה בשישים, לעומת כמות הנתרן (מלח) שאתם אוכלים במזון?

זכור לי שלפני כמה שנים, בעת ביקור באיטליה, הגישו לנו במסעדה מים מינרלים, מחברה שכבר שכחתי את שמה. המים האלה גרמו לי להשתנה כזו נוראית, שכמעט איחרתי את הרכבת שיוצאת אחת לשעה. ההשתנה הזו נגרמה כפי הנראה מריכוז מגנזיום גבוה במים.

מכאן שרק לפריט מידע אחד – ריכוז החנקות (ניטראטים) יש חשיבות למה שמעניין את הצרכן: עד כמה המים נקיים! לפי חוק, רשויות המים חייבות לערוך ניטור יום יומי של רמת החנקות במי הברז שלכם. לכן במי הברז רמת החנקות נמוכה בהרבה מהתקן והם בסדר גמור.

רשויות המים עורכות גם בדיקות תמידיות של רמת החיידקים המזהמים (קוליפורמים) במי הברז. דווקא נתון חשוב זה אינו מפורסם על התוויות של המים המינרלים הנמכרים לנו. אמנם גם יצרניות המים המינרלים עורכות בדיקות לרמת הקוליפורמים. אך, אתם אינכם יודעים מה רמת החיידקים האלה, שאתם שותים מבקבוקי מים, עד שמגיעים לפיכם. על בקבוקי המים הנמכרים מצוינים רק תאריכי תפוגה.

המים  בדרך כלל נקיים מבחינה בקטריולוגית וכימית כאשר שותים אותם "בשער המפעל", אבל היצרניות לא מציינות כיצד יש לנהוג בהם לאחר הפתיחה ומה איכות חומרי האריזה. דווקא מי ברז מכילים כמות של כלור שמחסלת זיהום שיתרחש לאחר שהם מוזרמים בצינור או נמזגים לקנקן, אבל מים מינרלים חסרים את ההגנה הזו.

האמת שגם חומרי האריזה של המים המינרלים,עשויים לעיתים להיות מסוכנים ועל כך אדון בהמשך.

לא כל מים מינרלים מקורם במעיינות!

טעות נפוצה של הציבור היא המחשבה שהמים המינרלים הנמכרים מקורם במעיינות. האמת שכיום רק מי עדן, מי עין גדי ומי סן בנדטו הם מים הנשאבים ממעיינות. נביעות הפסיקו לשאוב מים ממעיין די זהב לפני שנים אחדות וכיום הם שואבים את אותם המים המגיעים לברזים של תושבי הצפון. הידעתם?

כלומר חלק מיצרניות המים המינרלים רק אורזות ומשווקות מים מאספקת המים הכללית. מפעלים אלו מעבירים את המים שמתקבלים מאספקת המים הכללית מספר תהליכים של סינון ולעיתים העשרה (תוספת) של מינרלים מעבדתיים.

השימוש במים מינרלים עשוי גם להיות מסוכן! 

מקור: http://www.mako.co.il/home-family-kids/healthcare/Article-bed9884b9298f11006.htm

בוודאי לחלק מכם זכור הבנזן (חומר רעיל ומסרטן) שהתגלה במי מים מינרלים של אחת היצרניות בעשור שעבר. גם מפעל מי עדן סגר את מעגל ייצור המים למשך מספר שבועות, בשל זיהום שנמצא במי המעיין.

מלבד זיהום חיידקי העשוי להימצא בבקבוק המים המינרלים, לאחר עזיבת שערי המפעל, קיימים סוגי זיהום כימי שמהם ניתן לחשוש במים שמאוחסנים זמן רב בבקבוק פלסטי. הבקבוק האופייני למים מינרלים עשוי מחומר הנקרא בראשי התיבות PET, שהוא חומר בעייתי.  אמנם החומר הזה אינו מסוכן לאחר תהליך הפלמור (יצירת הפלסטיק), אבל בדיקות מעבדה מראות כי כמויות מסוימות שלו דולפות לתוך המים. מציאות חומר זה במים עשויה לשבש פעילותם של הורמונים וביניהם הורמוני המין.

 יצרניות המים המינרלים לא משתפות אותנו באינפורמציה על הבקבוק. למשל, אין אנו יודעים על חומר נוסף שעשוי לדלוף אל המים - היסוד אנטימון. חומר הזה משמש להאצת התגובה ליצירת הPET שבפלסטיק ומחקרים הראו כי גם החומר זה משבש פעילות הורמונלית.

כאמור, המידע  על אופן היצור של הבקבוק ומידת דליפת האנטימון וחומרים אחרים אינו זמין לצרכן.

עוד תופעה מדאיגה היא היכולת של הפלסטיק בבקבוקי המים המינרלים, לספוג אדי דלק וגזים רעילים. אלה עשויים לזהם גם את המים. כיוון שבקבוקי מים מינרלים נמכרים גם בתחנות דלק, אני לא הייתי מסתכן לקנות מים כאלה מתחנות דלק. מכאן שיש לעיתים גם סכנות בשתיית מים מינרלים!

השימוש במים מינרלים פוגע גם באיכות הסביבה!

כמובן ששאיבת מים ממעיינות מיבשת את המעיינות ולכן עשויה לפגוע בטבע ובסביבה. טענה נוספת כלפי יצרני המים המינרלים, היא שהשימוש הגובר במיכלי הפלסטיק לצריכת מים מגביר את צריכת הנפט, פליטת גזי החממה ותורם לזיהום הסביבה.

ראוי לציין את יצרנית המים אקווה נובה, שהקטינה את תכולת הפלסטיק בבקבוקים ב-44%. כידוע מוצרי הפלסטיק מזהמים ופוגעים באיכות הסביבה. לכן בהקטנת אחוז הפלסטיק בבקבוקים, אקווה נובה תרמה לתהליך ייצור ירוק וידידותי יותר לסביבה.

מידת נכונות המיתוסים וסיכום:

-          מים מינרלים בריאים יותר ממי ברז בישראל – לא נכון!

-          הרכב המינרלים במים המינרלים אידיאלי – מה זה אידיאלי, אם ההרכב של המים מחברות שונות שונה?

-          המים המינרלים עוברים ביקורת איכות – גם מי הברז עוברים בדיקות איכות!

-          מי הברז לעיתים מזוהמים – מי הברז מכילים כלור ברמה לא מסוכנת, שמבטיחה חיסול חיידקים מהצנרת.  לא כן הדבר במים מינרלים, שיכולים להזדהם לאחר עזיבת שערי המפעל.

-          מים מינרלים יותר טעימים ממי ברז – מבחני טעימה עיוורת קפדניים הוכיחו שלא כך הדבר.

-          הפלסטיק של בקבוקי המים המינרלים עשוי לשחרר למים חומרים מזיקים באחסון ממושך –נכון!

-          ייצור המים המינרלים עשוי לפגוע באיכות הסביבה ומייבש מעיינות – נכון!

-          יצרניות המים המינרלים לא מציגות באופן גלוי במידע לצרכן את כל הפרמטרים הרלבנטיים לאבטחת איכות הפלסטיק וזיהומים אפשריים לאחר עזיבת המפעל – נכון!

-          מים מינרלים הם מי מעיינות – לא כולם! חלקם הם מים שנשאבים מאותם מקורות מי הברז שלכם.

-          בישראל אין הגיון לרכוש מים יקרים בצורה של מים מינרלים. אם תמשיכו לרכוש מים מינרלים כעת, כדאי שתשאלו את עצמכם למה?

הערת המחבר –אין לראות בפוסט זה המלצה להפסיק לרכוש מים מינרלים וההחלטה היא של הצרכן בלבד, לפי ראות עיניו. פוסט זה מצטרף למספר כתבות שפורסמו בנושא בעבר על ידי מקורות אחרים, שניתן לחפשם בגוגל.

***

כתבה זו משתייכת לסדרת כתבות בנושאי בריאות וצרכנות. בסדרה זו התפרסמו הכתבות "סודות צמחי המרפא" ו"ההתקרחות הצעירה". כתבות נוספות תתפרסמנה בעתיד והודעה על פרסומן תשלח למנויי הבלוג. למנויי הבלוג אני שולח מעת לעת גם נספחים מעניינים נוספים לפוסטים. ניתן להצטרף כמנוי על ידי שליחת כתובת המייל שלכם בתיבה הלבנה הנמצאת בשוליים הימניים למעלה. נא לא לשכוח לאשר את המייל שישלח כתגובה, כדי שתכללו ברשימת המנויים.

תוספת עריכה: כאשר נעדרים מהבית לתקופה ארוכה (או לאחר הפסקת מים), יש להזרים את מי הברז לדקות אחדות, כדי לסלק חלודה ומשקעים, שהשתחררו מהצנרת אל המים העומדים.

את התזה שלי לדוקטורט עשיתי בתחום הביוכימיה. המנחה שלי טען שכל ביוכימאי טוב מצטיין גם בבישול. עוד לפני כן, בהיותי סטודנט לתואר ראשון, גרתי במעונות הסטודנטים ולכן בישלתי לעצמי. אף פעם לא הבנתי את הסטודנטים המסתפקים בלחם, מרגרינה, ריבה, ממרח שוקולד ומקסימום קוטג'. לא חלילה בגלל היותם תפרנים, אלא מפני שזה המקסימום שדמיונם איפשר להם להכין. אבל, אני אהבתי להכין אוכל אוכל. בעצם אוכל שיהיה טעים.

לא היה לי שום נסיון קודם, אבל אהבתי להמציא מאכלים וזה היה אפילו מעין סוג של ריפוי בעיסוק. סוג של אתנחתא מלימודים. מסתבר שההמצאות הקולינריות שלי מלאו את המטבח המשותף בריחות שהוציאו מדעתם סטודנטים וסטודנטיות. היו כאלה שהתלוננו שהריחות הנודפים משתקים את שכלם וכאלה שציינו שהריחות מורידים את כושר הריכוז שלהם לאפס, ובגללי הם צריכים לקחת ריטאלין. כדי לפצותם הייתי מזכה אותם בטעימות. כיוון שבישול טעים אינו בהכרח יקר וכיוון שיש גבול לכמות האוכל שאפשר לאכול בארוחה, נשאר די והותר להזמין איזו סטודנטית חמודה. אחת אפילו ציינה שגבר שיודע לבשל זה נכס שכל אשה צריכה להעריך.

אז אחזור למנחה שלי שטען שביוכימאי טוב הוא גם טבח טוב. הוא עצמו היה מכין במעבדה מרקים בארלנמיירים וביקרים (מיכלי זכוכית מעבדה לניסויים כימיים) מעל רשת מתכת המונחת על חצובה ומתחתיה בונזן גז מעבדתי. ממש כמו שרוקחים חומרים אורגניים בניסויי מעבדה. במקום סוכר הוא היה משתמש בגרגרי סוכרוז שמיועד לניסויים מעבדתיים. אני כבר רואה שאתם בשוק וכך היו גם הסטודנטים הצעירים שהגיעו למעבדה שלנו. אבל הסוכר המסחרי שאתם משתמשים הוא בעצם סוכרוז "מלוכלך". הסוכרוז של המעבדה הוא סוכרוז באיכות אנליטית, כלומר 100% סוכרוז, מנוקה מהג'אנק שנמצא בסוכר שאתם קונים במרכולים. גם המלח שהשתמש היה מלח NaCl באיכות מעבדה ולא המלח שאתם קונים ואשר מכיל גם כימיקלים נוספים.

את התבשילים הוא היה מכין לאחר שהיה שוקל את המרכיבים במאזניים אנליטיים (ששוקלים מיליגרמים) וחצי אנליטיים, ששוקלים גרמים בדיוק רב. הוא היה מערבב אותם בספטולות כימיות במקום בכפות וכפיות. אני חייב להגיד לכם שהאוכל שהכין באופן הזה היה טעים להפליא. אבל לצופה מהצד זה היה נראה הזוי ומפחיד.

היום "המטבח המדעי", שנקרא גם "המטבח המולקולרי" זה הטרנד הבא בעולם הקולינרי. המטבח הזה משלב את אומנות הבישול עם עולם הפיזיקה, הכימיה והביולוגיה. זהו מטבח מזן חדש המחבר בין שפים ומדענים. במטבח המדעי מכינים מנות בתוספת ציוד מעבדה כמו כפות מיוחדות (ספטיולות), מלקטות ועוד - בדיוק כמו שהמנחה שלי בישל.

במטבח הזה משתמשים במוצרי מזון בסיסיים, תוך שינוי המבנה המולקולרי והמרקמים של חומרי מזון באמצעות שימוש בחוקי הפיזיקה והכימיה. למשל, את המזון מקפיאים בחנקן נוזלי. אפשר שתקבלו מנה ראשונה טעימה להפליא אשר מכילה סוג של פלפל "חריף", שאינו חריף (כלומר פקעיות הטעם שלכם בלשון אינן חשות את החריפות), אך בסיום המנה הפלפל הזה משתק את חוש הטעם שלכם למשך מספר דקות, שבסיומן תקבלו את המנה השניה. טעימת המנה לאחר סיום שיתוק חוש הטעם, מביאה לחווית טעם אדירה - כמו, להבדיל, מכת סם. כלומר, חווית טעם ייחודית משגעת, באמצעות שליטה "ביולוגית" בחוש הטעם שלכם. 

אחד השפים המובילים של המטבח המדעי מולקולרי הוא השף הספרדי פראן אדריאה אקוסטה, שהמסעדה שלו "אל בולי" בעלת 3 כוכבי מישלן. את המסעדה שלו היה פותח רק מחצית השנה. את מחצית השנה האחרת, הוא ופלוגת הטבחים שלו היו מבלים במעבדת ניסויים עם מדענים וחוקרים. שם עסקו בפיתוח מנות חדשות, שיהיו שונות מהמנות המולקולריות שהוגשו במסעדה בעונה הקודמת. 

במסעדה שלו רק כחמישים מקומות. ולכן, לכל לקוח יש בעצם טבח אחד. זוג משלם לארוחה אחת 300 יורו. רשימת הממתינים למסעדה המולקולרית הזו עומדת על 300,000 אנשים בערך ורק 5,000 איש זוכים לאכול בה בעונה אחת של חצי שנה. ב-2011 הודיע שהוא סוגר את המסעדה שלו לשנתיים הקרובות ופתח גם את מסעדת "41 מעלות" בברצלונה. 

נחזור לטענה של המנחה שלי, שביוכימאי טוב חייב להיות גם טבח טוב. אני באמת לא יודע אם ניתן להכליל, אך זה נשמע לי די הגיוני. האם אני יודע לבשל טוב? אומרים לי שאני מבשל מצוין (שתבינו, רעייתי מבשלת להפליא ועושה זו במרבית הזמן. ואני מבשל כשהמוזה נחה עליי או כשאני זקוק לתרפיית הרגעה כללית). אומרים שאין אדם משבח את עצמו, לכן אני מספר לכם רק את התגובות של הסועדים. אני לא מבשל בבית בצורה המולקולרית וגם לא עם ציוד מעבדה. אבל אומר לכם שלדעתי זה לא חוכמה גדולה לקחת מתכון טוב מספר בישול ולחזור עליו. אני אף פעם לא מבשל לפי מתכונים. אני בוחר מוצרי מזון שנמצאים במקרר, קוטף עשבי תיבול מהגינה, משתמש במוצרים קשים שיש בבית וממציא מנה. החוכמה היא להרגיש מה מתאים למה ובאיזה יחסים נכונים להוסיף את המרכיבים. לכן, אך פעם אני לא חוזר על אותה מנה וגם לא רושם את ההרכב ואופן ההכנה. מנה דומה אף פעם לא תהייה זהה. וזה לדעתי כל הכיף. לבשל כיד הדמיון.

לדעתי זה גם לא חוכמה גדולה לפתח מנה טובה בצורה אמפירית, על ידי עבודת שכלול ניסויית לאורך תקופה -עד שמגיעה לטעם הסופי האידיאלי, לטעמו של הטבח. לדעתי, לבשל טוב זה גם לא לזרוק את המנה. גם אם טעית בה. זה לא חוכמה להתחיל מחדש. כמעט תמיד אפשר להציל את המנה בעזרת תושיה וטריקים. לכן, אני אולי ביוכימאי טוב אבל לא הייתי יכול להיות שף במסעדה. מדוע? כי מרבית האנשים שמרנים בטעמם ומצפים שיגישו להם תמיד את אותן מנות אהובות ללא שינוי. זה בסדר. אבל אני כשף הייתי משתעמם עד מוות  לחזור על אותן המנות.

מערכת ישראבלוג מאתגרת אותנו לספר על רשימת המלאי שלנו ומציגה סידרה של שאלות. אז הרי התשובות שלי לשאלות:

כמה פעמים עברתם דירה? כל כך הרבה, מי זוכר? פעמיים בילדותי עם הוריי. בלימודי כסטודנט (8 שנים) עברתי דירה (חדר במעונות סטודנטים) פעמיים בשנה - בתחילת כל שנת לימודים ופעם נוספת בחופש הגדול, כדי לאפשר להנהלה לשפץ את  החדרים. עד לנסיעה לפוסט דוקטוראט בארה"ב עברתי שתי דירות שקניתי ובתקופת הפוסט בארה"ב (4 שנים) עברנו שתי דירות. לאחר שחזרנו לארץ, עברנו שוב שתי דירות ואני רוצה לקוות שמהבית האחרון שבו אנו גרים כבר מספר שנים, לא נעבור לעולם. בעצם אולי לעת זקנה, כשלא נצטרך כל כך הרבה חדרים וימאס לנו לשלם משכנתא לעירית ירושלים (ארנונה), בסכום של 1,300 ש"ח לחודש, או שנעבור לבית אבות.

כמה מכוניות היו לכם? כל כך הרבה מכוניות יד שניה, שכבר לא יכול לזכור. רק לפני כ-4 שנים קניתי מכונית חדשה, בפעם הראשונה. חושבים שמדענים ומרצים באוניברסיטה מסודרים, אבל פסיכולוגים, רופאי שיניים, עורכי דין ובהייטק - מרוויחים הרבה יותר.....

 כמה קשרים היו לכם עם בני /בנות זוג, כמה מהם היו רציניים? אני נשוי כבר יותר מ- 25 שנה! לא שואלים שאלות כאלה.

כמה חיות מחמד החזקתם? כרגע שני כלבים מקסימים וחוץ מזה לילדים היו פעם ארנב, שרקן ושני תוכים. ואני גידלתי עשרות דגי מחמד באקווריום - מי זוכר את מספרם המדוייק? 

מה יש לכם בבנק ? לא הרבה. לא שואלים שאלות כאלה!

כמה חברים יש לכם בפייסבוק? כמה עוקבים בטוויטר? אין לי אף חברים, כי אין לי טוויטר ופייסבוק. בעצם פתחתי חשבון פייסבוק לבלוג שלי לנסיון, ורק לפני כמה ימים (לא בשמי, אלא בכינוי קנקן התה, [email protected]). לא הודעתי לאף אחד, בנסיון לראות אם בכלל מישהו יפנה. בינתיים 0 חברים, כצפוי.

כמה זמן אתם בישרא? בערך שנה וחצי. 5 חודשים בבלוג שלי. בערך יותר מ- 50 פוסטים. למה בערך? אחרי 50 הפסקתי לספור והודעות- לא נחשב.

 6 פוסטים במומלצים.

אחרי 5 חודשים, 3 פוסטים חמים ברצף (אולי מפני שהם לא עוסקים במדע ופילוסופיה?).

בחלק נכבד מהזמן, הבלוג שלי עומד בראש רשימת הקטגוריה "מדע וטכנולוגיה" - כי אני כותב קצת יותר מהמעט שכותבים בקטגוריה הזו.

ברשימת הקטגוריה הזו רשומים כרגע 62 בלוגים - שרובם כבר לא פעילים מזמן, או בלוגים שהקשר שלהם למדע מקרי לחלוטין.

אה, כן. יש תקופות שהבלוג שלי רק שני ומטה ברשימה, כי במקום הראשון צץ איזה שהוא בלוג חדש, המפרסם פוסטים טכניים משעממים על מוצרים אלקטרוניים וכדומה. 

כמה מינויים בבלוג? 38 מינויים וקוראים קבועים. מקווה שהמספר יגדל.

כמה שנות לימוד יש לכם, כמה נשאר לכם?  24 שנות לימוד רשמיות ואני לא מפסיק ללמוד בכל יום.

כמה פעמים הייתם בחו"ל ובאיזה ארצות? כל כך הרבה, מי זוכר? לכל המקנאים בי, אני מוכן שיחליפו אותי בכל כך הרבה שעות טיסה מעצבנות ובעבודה בחו"ל.

 כמה תלמידים היו לי? מאות, אלפים - מי זוכר? את מרבית שמותיהם אין סיכוי שאני אזכור. אבל אני זוכר את הפרצופים של חלקם. כשאני פוגש את כל אלה שאומרים לי שלום ברחוב, אני כבר לא זוכר באיזו מסגרת הכרתי אותם והם נראים מאוכזבים. יש לי עוד בעייה - מכיוון ששיני הזמן לא כל כך שינו את תווי פני, מכירים אותי אנשים מבית הספר היסודי ואני, בושה וכלימה, לא מזהה את רובם (רק לאחר תזכורות).

כמה מאמרים וספרים כתבתי? אולי רק גוגל יכול לתת לי את התשובה. אבל למי יש סבלנות לספור בכ-60 דפים בגוגל?

אויש. נמאס לי כבר לספור.

.