חג הסוכות הוא אחד מחגי ישראל המסמלים את הטבע וכמה אבסורדי הוא שדווקא חג זה הפך לחג השחתת הטבע. למשל, הדקלים משמשים הן ללולבים והן לסכך. חשבתם פעם מאין מספקים את הדרוש לקיום מצוות החג? בפוסט הזה תלמדו כיצד. במילים פשוטות, בעזרת כסאח של הדקלים. ואחרי שתקראו תבינו מדוע בסוכות הבא תשלמו יותר עבור הסכך והלולבים שלכם. 

 צילום רב הכותל

 מקור: לולבים לולבים לולבים, חברת הספקת לולבים וסכך

ראו את זה למשל, כותרת ממאמר שפורסם בעיתון הארץ:

וכיסחת בחגיך: עשרות עצי דקל בנחל חרוד הושחתו בשביל הלולבים

יערני קק"ל, שערכו סיור שגרתי בנחל, הופתעו לגלות עצי דקל עירומים מענפיהם. "מדובר בפגיעה אנושה בעצים. נפגע אמיר הצמיחה שלהם, דבר שיביא קרוב לודאי למותם של העצים, אמר גיל עצמון מקק"ל

אלי אשכנזי 30.08.2009

מאיר קאופמן, יערן קק''ל בגלבוע, לצד תמר שהושחת. מקור: הארץ

בגלל מצוות סוכות, היו מקרים שעצים שלמים  נעקרו ממקומם.

אבל גם גיזום הבלתי מבוקר מביא לכך שעצים רבים נותרו עירומים מכל ענפיהם. רבים חושבים לא נורא,עד סוכות הבא העצים יתחדשו. אז זהו שלא ! 

הצמיחה של ענפי הדקל אינה נעשית לאורך כל הגזע אלא רק בקצהו. הקצה הזה הוא קודקוד הצמיחה ומכונה לב הדקל. אם ענפים נגזמים - אין יותר צמיחה מתחת לגיזום, לכן גיזום פרוע יכול להשאיר דקל מכוער (ארוך כמו תורן עם ציצית זעירה בראשו). ובשנה הבאה, ה"מאכרים" של הסככות יצטרכו לטפס גבוה יותר כדי לגזום ולכער עוד את העץ - לכן גם תצטרכו לשלם יותר עבור הסכך והלולבים.

אבל לידיעתכם, אם חלילה  נגזם לב הדקל בראש העץ - משמעו הריגת העץ!

תשאלו אם כן לשם מה יגזמו את לב הדקל?

ראשית בשל טעות וחוסר ידע. שנית, על פי הרמב"ם לבבות דקל הם סגולה להגברת פוריות הגבר.לב דקל - קודקוד הצמיחה של מיני דקל שונים נחשב גם מעדן ותוסף מקובל לסלטים. עכשיו אחרי שקראתם זאת, אולי יהיו לכם יסורי מצפון כשתאכלו לבבות דקל.

ובכלל הידעתם שכרבע ממיני הדקליים מצויים בסכנת הכחדה ברמות שונות?

על ההכחדה  של תמר יריחו מלפני 2,000 שנה והניסיון להקימו לתחיה, כבר כתבתי בפוסט "מתושלח מחפש שידוך".

המאמץ המדעי לשמר מיני דקליים בהכחדה הוא מועט, כמו לגבי כלל הצמחים. קל יותר לעשות מאמצים כדי להציל בעל חיים חמוד מכוסה פלומה או ציציות מאשר לגייס כסף עבור צמחים. בדרך כלל שימור צמחים, אם נעשה, הוא במסגרת שמירת אזור המחיה של חיות בסכנה.

בשנים קודמות יצאו הרבנים הראשיים נגד התופעה של הגיזום הפיראטי של הדקלים,  ואפילו ציינו כי "סוכה עם סכך גנוב בעצם אינה כשרה". בשנים עברו אף הוטלו פה ושם קנסות של אלפי שקלים על גיזום עצי בר, למי שנתפס.

בקק"ל מנסים להילחם בתופעה גם על ידי חלוקת סכך, שנאסף מפעולות דילול שגרתיות, בחינם.

סֻכּוֹת חַג יָפֶה

יֵשׁ בּוֹ מִשְׁכָּן

מִצְפֶּה כּוֹכָבִים

עִם קִשּׁוּטִים יָפִים

וְאַרְבָּעָה מִינִים

זְהִירוּת עַל הַפִּטָּם

אֲנִי אוֹהֵב רִבַּת אֶתְרוֹגִים

לִטְעֹם אַתֶּם מֻזְמָנִים

אוֹהֵב נִיחוֹחָם שֶׁל הֲדַסִים

הֲדַסִים רֵיחָנִיִּים לִי בַּגִּנָּה

אֶל הַטֶּבַע אֵצֵא

וּמֵעַרְבֵי נָחַל שֶׁמֶן גּוּף אָפִיק

מִתְנַדְנְדִים הַלּוּלָבִים

אַךְ בְּמַה אֲשֵׁמִים הַדְּקָלִים

אֶשְׁאַל אֶת הָאֻשְׁפִּיזִין. 

ערב סוכות תשע"ג

לעיתים, כאשר אני כותב פוסט מדעי בעל השפעות חברתיות, אני נוהג לחפש בגוגל, כדי לראות האם הפוסט מוצב בדפים הראשונים. בחיפוש כזה גיליתי להפתעתי שכל הפוסטים מהבלוג שלי בישראבלוג מתפרסמים גם באתר אחר. אתר שמגדיר עצמו ערוץ RSS לצפיה ישירה.

וזה הקישור לדף הבית באתר http://www.rxx.co.il/ . מסתבר שמי שרוצה לצפות בכתבות באתר הזה צריך להוריד איזו אפליקציה. משום שרציתי לעמוד על קנקנו של האתר הזה, הורדתי את האפליקציה ותוכנת האנטיוירוס שלי אישרה שהאפליקציה אינה מסוכנת.

מסתבר שבאתר הזה ניתן לצפות באלפי כתבות, ביניהן כל הכתבות שלי מהבלוג בישרא.

אמנם בדף הבית של האתר הזה מציינים שאם אני מעוניין להסיר את הפוסטים שלי מהאתר, אני יכול לכתוב להם ולבקש זאת מהם. אך האם לא מהראוי לשאול אותי לפני שמעלים את הבלוג שלי לאתר? או לפחות ליידע אותי במייל?  

לא שאיכפת לי שאפשר לקרוא את בפוסטים שלי גם במקומות אחרים באינטרנט. הדבר גם מעלה את מספר האנשים שנחשפים לחומרים שלי מחוץ לישרא. יש אמנם חסרון, משום שלפוסטים שלי שמתפרסמים באתרים אחרים, לא תמיד ניתן להגיב באופן ישיר. אני כותב  אתרים בלשון רבים, כי גיליתי פוסטים שלי המועתקים מדי פעם  לאתרים שונים אחרים ( בדרך כלל עם קישור לפוסט בישראבלוג - כך שלפחות נשמר הקרדיט). אני רק חושב שהמעתיקים צרכים ליידע את המחבר. לא? 

כנראה שרק אלוהים יודע איפוא עוד מתפרסמים או מועתקים פוסטים שלי.

נסתרות בעיניי דרכי עולם האינטרנט. ובעצם לא, כמעט הכל מותר. בגלל מנועי החיפוש אפשר להגיע לכל כתבה ואז להעתיק אותה ולפרסם אותה באתרים שונים ומשונים. בעזרת המנועים האלה גם גיליתי את פרסום הפוסטים שלי באתרים אחרים.

יש גם דברים חיוביים. בעזרת האינטרנט גיליתי גם שמשרד איכות הסביבה בדיוק מתעניינים בשאלה :  מים מינרלים או מי ברז? עזרו למשרד להגנת הסביבה. שאלה שהצגתי לאחרונה בבלוג שלי.

מסתבר שהשר להגנת הסביבה, מר גלעד ארדן, מינה צוות מקצועי בראשות המדענית הראשית של המשרד, ד"ר סיניה נתניהו, לבחינת סוגיית עידוד שתיית מי ברז  וצמצום הפסולת הנובעת מבקבוקי השתייה החד פעמיים.

עוד מציין האתר של המשרד לאיכות הסביבה, שהצוות שבראשות המדענית הראשית של המשרד גם יבדוק היבטים סביבתיים, בריאותיים וכלכליים, של החלופות השונות (מים מינרלים) למי השתייה מהברז. והמשרד לאיכות הסביבה פונה לציבור: "יש לכם ידע בנושא? אתם רוצים להעביר לוועדה את ההערות וההצעות שלכם? זה המקום! צוות הועדה יקבל את כלל ההערות שלכם אודות הנושא. בגלל האופי המקצועי של הועדה, אנא השתדלו לכתוב הערות כמה שיותר מתומצות ומקצועיות. הערות ניתן יהיה להשאיר עד לתאריך 25.08"

השארתי שם את התגובה הבאה: 

כתבה שלי בנושא מים מינרלים לעומת מי ברז

את הפוסט הזה וודאי מאוד לא יאהבו יצרניי המים המינרלים. כעת בהתקרב הקיץ, עולה הצריכה של בקבוקי מים מינרלים. חברות המשווקות מים מינרלים מתעשרות על חשבוננו ובעצם משווקות אותם ממקורות מים של המדינה, שחסומים בגלל זכויות בלעדיות של היצרנים. לא רק מרבית חופי הארץ נגזלו מאיתנו על ידי יזמים פרטיים, אלא גם מקורות מים כמו מעינות הפכו לרכוש פרטי. חברות המים המינרלים משווקות לנו את מי הגזלה (אני קורא לזה גזלה גם אם רכשו רישיון כדין), בטענה שהם מים טעימים יותר ובעיקר בטענה שהם בריאים ואינם עשויים להיות מזוהמים כמו מי ברז השתייה. בפוסט זה אראה לכם שטיעונים אלה של חברות המים המינרלים הם עורבא פרח. הם לא בהכרח טעימים יותר, הרכבם אינו בהכרח הרכב המים "המושלם" והבריא ביותר והכי חשוב – הם יכולים להיות גם מסוכנים לבריאות. איכות מי הברז בישראל (העוברים ניטור מתמיד) אינה מצדיקה את בזבוז כספכם ברכישת מים מינרלים. אתם בעצם קונים אותם בשל שטיפת המוח והשיווק האגרסיבי של יצרניי בקבוקי המים המינרלים. במילה אחת – שערורייה!

מדוע המדינה שותקת ובעצם משתפת פעולה? התשובה פשוטה מאוד. האוצר גורף הרבה כספים מהתמלוגים ומהמיסוי עבור המים המינרלים שאנחנו שותים. אנחנו חוסכים כביכול מים לשתיה מהברז, אבל משלמים הרבה יותר על מים בבקבוקים.

המיתוסים של המים המינרלים

השיווק של מים מינרלים לצריכה אישית, בבקבוקי פלסטיק כחולים או ירוקים נפוץ מאוד. צבע הפלסטיק הוא חלק מפסיכולוגית השיווק של היצרנים. הצבע נותן לנו את ההרגשה, כביכול, של שתיית מי טבע זכים ובריאים. כל אחת מהיצרניות מציינת שהמים שלהם הם בעלי ההרכב המושלם, אך הרכב המלחים במים של כל אחת מהן שונה. כפי שתראו בהמשך, הם מציינים רשימת תכולה של מספר מלחים, שאין להם חשיבות בריאותית ומצד שני לא מציינים הרכב של מלחים ומרכיבים אחרים, שאינם כל כך בריאים, בלשון המעטה.

גם הטענה השיווקית כי המים המינרלים טעימים יותר ממי ברז מוטלת בספק רב, כפי שמראים מבחני טעימה עיוורת, שנערכו במחקרים מדעיים רבים.

מקובל גם לחשוב בציבור כי "מים מינרלים" מקורם בשאיבה ממעיינות טבעיים איכותיים, הסופגים תכולת מינרלים ייחודית מהאדמה ומסלעי הסביבה. האמת היא שבתעשיית המים המינרלים נכללים גם מים שמקורם אינו ממעיינות, אלא, ממי בארות – כלומר, כמו מי הברז שלכם. גם מי הברז שלכם הם מים מינרלים, המכילים מלחים. שתיית מי גשם זכים, או מים מזוקקים במעבדה, הייתה בעצם מפוצצת לכם את תאי דופן המעי. האמת היא (כפי שאראה לכם בהמשך) ש"מים מינרלים" כאלה, שהם בעצם מי ברז משודרגים ומנוטרים, אינם נופלים מאיכות המים המינרלים הנשאבים ממעיינות. האמת היא שאם כבר אתם מחליטים לבזבז את כספכם על מי ברז משודרגים כאלה, הם אולי עדיפים על מי המעיינות. כי בשתיית האחרונים, אתם בעצם תורמים לייבוש המעיינות וזה כבר בעצם מפגע אקולוגי.

בקיצור, משווקי המים המינרלים מנצלים את חוסר הידע המדעי של הציבור ומבססים את השיווק על מיתוסים ופחדים בלתי מבוססים. בהמשך אביא לכם נתונים המצביעים על הטעייה שיווקית של הציבור. אסתכן ואומר שרוב הציבור קונה מים מינרלים בגלל פסיכולוגיה שיווקית.

האם המים המינרלים טעימים יותר ממי ברז?

בניסויי טעימה עיוורת, לא נמצאה עדיפות למים מינרלים בבקבוק על מי ברז בבקבוק. כן נמצאה אצל הטועמים עדיפות למים מינרלים, כאשר הטועמים שתו אותם מבקבוק הפלסטיק, לעומת אותם המים שהוגשו מקנקן.

במחקר מדעי שפורסם בשנת 2006 על ידי Miguel F. Doria בכתב העת

 " Journal of Water and Health "', זכו מי ברז מניו יורק להעדפה של 45% ממשתתפי סקר טעימה עיוורת,  לעומת המים מינרלים יוקרתיים "אוויאן" שזכו להעדפה של 12% בלבד.  במחקרים לא נמצא כל קשר בין הרכב המלחים של המים  המינרלים או מי הברז לחוויית השתייה. מגוחך להפליא שהסועדים אניני הטעם במסעדה צרפתית יוקרתית, הסכימו לשלם  5 יורו עבור בקבוק שמולא מברז המטבח, שעליו הודבקה מדבקה רבת רושם ששמה "המסחרי"  L'eau Du Robinet (בצרפתית – מי ברז) ודחו את אותם מים בקנקן. מסתבר גם שמי ברז פשוטים שנארזו בבקבוק מים מינרלים, היו טעימים לחיכם של הנבדקים שטרחו לסחוב אותם הבייתה, מאשר לאחר שתית אותם המים, שמוזרמים לברז שבכיור המטבח. אז האם לא הכול פסיכולוגיה?  

האם מים מינרלים עדיפים מבחינה בריאותית על פני מי ברז רגילים בישראל?

על פי משרד הבריאות ובדיקות מים יום יומיות, ישראל נמצאת בין המדינות המובילות בעולם באיכות מי שתייה ובאחוז נמוך ביותר של חריגות מהסטנדרט המחמיר ביותר. במזון שאתם אוכלים במזנונים ובחלק מהמסעדות, עשויות להיות חריגות משמעותיות גבוהות, פי אלפי מונים. למעשה במים מינרלים בבקבוק, שמאוחסנים לתקופה ארוכה, עשויה להיות תכולת חיידקים גבוהה מהסטנדרט ולכן חובה להרתיחם, בעיקר כאשר הם משמשים לשתיית תינוקות ופעוטות.

כלומר, מבחינה בריאותית אין כל סכנה בימינו לשתות מי ברז וגם מפני שהם מנוטרים כל העת על ידי רשויות המים. מתברר שלציבור קשה להתגבר על פחדים ישנים (מגפות במאות הקודמות) ובפרט כשיש מי שיכול להרוויח מהם. יצרניי המים מנצלים למעשה חששות של הציבור מאירועים היסטוריים  של זיהום או חששות מאיכות מים ירודה, כדי להזין את שיווק המים המינרלים.

יצרניי המים המינרלים טוענים שבמים יש כמות קטנה של מינרלים (מלחים) מומסים כמו סידן, אבץ, מגנזיום, מנגן, יוד ואחרים המועילים לבריאות. זה נכון, אבל כיום המזון מגוון דיו לספק את כל צריכת המינרלים שגופנו זקוק לה. לכן, שתיית מים מינרלים אינה נחוצה. אפילו רוב מי השתייה שלנו בברז, מגיעים ממילא ממי תהום (אקוויפר החוף ואקוויפר ההר) שאינם עניים במינרלים וכך גם מי הכנרת. לכן אין כל יתרון בריאותי לצריכת המים המינרלים על פני מי הברז.

הפסיכולוגיה וההטעיה בשיווק מים מינרלים

כאמור הטענה שהמים המינרלים מכילים את ההרכב המושלם לבריאותכם אינה נכונה. בארץ  חמשת מותגי המים המינרלים העיקריים הם נביעות, מי עדן, עין גדי, סן בנדטו ואקווה נובה. חמישתם טוענים כהצדקה ליוקר המים, שהמים עוברים בקרת איכות. לצורך כך הם מציינים באותיות קטנות על אריזתם הרכב של 8 חומרים. בנוסף מציינים גם את ערך ההגבה – כלומר, את מידת חומציותם של המים. ערך הגבה טוב לשתיה הוא בתחום של 7.5-8.0. כל אחת מהיצרניות מציינת שהמים שלהם הם בעלי ההרכב המושלם, אך הרכב המלחים במים של כל אחת מהן שונה. אז של מי מהן הרכב המים "אידיאלי"? הבה נשווה את ההרכבים ונראה את ההבדלים:

הערך החשוב ביותר לנו הוא כמות החנקות לליטר. ריכוז גבוה של חנקות במים מהווה בדרך כלל סימן לזיהום של המים, לרוב כתוצאה מחומרי דישון והדברה או משפכים ( דליפות ביוב ). חנקות בריכוז גבוה עשויות לגרום בעיות בריאותיות. התקן המותר לחנקות בארץ הוא עד 45 מ"ג/ליטר (עבור תינוקות מומלץ שלא לעבור על ריכוז של 15 מ"ג/ליטר) בדומה לאירופה ולארה"ב. צריכה גבוהה ועודפת של חנקות מפריעה לקליטת החמצן בתאי הגוף , בעיקר בקרב תינוקות ופעוטות . החנקות חשודות גם כגורם מסרטן.

חלק מהיצרניות מתהדרות בהרכב הנתרן הנמוך, החשוב לאנשים הסובלים מיתר לחץ דם. אך תגידו, האם הכמות של הנתרן במים אינה בטלה בשישים, לעומת כמות הנתרן (מלח) שאתם אוכלים במזון?

זכור לי שלפני כמה שנים, בעת ביקור באיטליה, הגישו לנו במסעדה מים מינרלים, מחברה שכבר שכחתי את שמה. המים האלה גרמו לי להשתנה כזו נוראית, שכמעט איחרתי את הרכבת שיוצאת אחת לשעה. ההשתנה הזו נגרמה כפי הנראה מריכוז מגנזיום גבוה במים.

מכאן שרק לפריט מידע אחד – ריכוז החנקות (ניטראטים) יש חשיבות למה שמעניין את הצרכן: עד כמה המים נקיים! לפי חוק, רשויות המים חייבות לערוך ניטור יום יומי של רמת החנקות במי הברז שלכם. לכן במי הברז רמת החנקות נמוכה בהרבה מהתקן והם בסדר גמור.

רשויות המים עורכות גם בדיקות תמידיות של רמת החיידקים המזהמים (קוליפורמים) במי הברז. דווקא נתון חשוב זה אינו מפורסם על התוויות של המים המינרלים הנמכרים לנו. אמנם גם יצרניות המים המינרלים עורכות בדיקות לרמת הקוליפורמים. אך, אתם אינכם יודעים מה רמת החיידקים האלה, שאתם שותים מבקבוקי מים, עד שמגיעים לפיכם. על בקבוקי המים הנמכרים מצוינים רק תאריכי תפוגה.

המים  בדרך כלל נקיים מבחינה בקטריולוגית וכימית כאשר שותים אותם "בשער המפעל", אבל היצרניות לא מציינות כיצד יש לנהוג בהם לאחר הפתיחה ומה איכות חומרי האריזה. דווקא מי ברז מכילים כמות של כלור שמחסלת זיהום שיתרחש לאחר שהם מוזרמים בצינור או נמזגים לקנקן, אבל מים מינרלים חסרים את ההגנה הזו.

האמת שגם חומרי האריזה של המים המינרלים,עשויים לעיתים להיות מסוכנים ועל כך אדון בהמשך.

לא כל מים מינרלים מקורם במעיינות!

טעות נפוצה של הציבור היא המחשבה שהמים המינרלים הנמכרים מקורם במעיינות. האמת שכיום רק מי עדן, מי עין גדי ומי סן בנדטו הם מים הנשאבים ממעיינות. נביעות הפסיקו לשאוב מים ממעיין די זהב לפני שנים אחדות וכיום הם שואבים את אותם המים המגיעים לברזים של תושבי הצפון. הידעתם?

כלומר חלק מיצרניות המים המינרלים רק אורזות ומשווקות מים מאספקת המים הכללית. מפעלים אלו מעבירים את המים שמתקבלים מאספקת המים הכללית מספר תהליכים של סינון ולעיתים העשרה (תוספת) של מינרלים מעבדתיים.

השימוש במים מינרלים עשוי גם להיות מסוכן! 

מקור: http://www.mako.co.il/home-family-kids/healthcare/Article-bed9884b9298f11006.htm

בוודאי לחלק מכם זכור הבנזן (חומר רעיל ומסרטן) שהתגלה במי מים מינרלים של אחת היצרניות בעשור שעבר. גם מפעל מי עדן סגר את מעגל ייצור המים למשך מספר שבועות, בשל זיהום שנמצא במי המעיין.

מלבד זיהום חיידקי העשוי להימצא בבקבוק המים המינרלים, לאחר עזיבת שערי המפעל, קיימים סוגי זיהום כימי שמהם ניתן לחשוש במים שמאוחסנים זמן רב בבקבוק פלסטי. הבקבוק האופייני למים מינרלים עשוי מחומר הנקרא בראשי התיבות PET, שהוא חומר בעייתי.  אמנם החומר הזה אינו מסוכן לאחר תהליך הפלמור (יצירת הפלסטיק), אבל בדיקות מעבדה מראות כי כמויות מסוימות שלו דולפות לתוך המים. מציאות חומר זה במים עשויה לשבש פעילותם של הורמונים וביניהם הורמוני המין.

 יצרניות המים המינרלים לא משתפות אותנו באינפורמציה על הבקבוק. למשל, אין אנו יודעים על חומר נוסף שעשוי לדלוף אל המים - היסוד אנטימון. חומר הזה משמש להאצת התגובה ליצירת הPET שבפלסטיק ומחקרים הראו כי גם החומר זה משבש פעילות הורמונלית.

כאמור, המידע  על אופן היצור של הבקבוק ומידת דליפת האנטימון וחומרים אחרים אינו זמין לצרכן.

עוד תופעה מדאיגה היא היכולת של הפלסטיק בבקבוקי המים המינרלים, לספוג אדי דלק וגזים רעילים. אלה עשויים לזהם גם את המים. כיוון שבקבוקי מים מינרלים נמכרים גם בתחנות דלק, אני לא הייתי מסתכן לקנות מים כאלה מתחנות דלק. מכאן שיש לעיתים גם סכנות בשתיית מים מינרלים!

השימוש במים מינרלים פוגע גם באיכות הסביבה!

כמובן ששאיבת מים ממעיינות מיבשת את המעיינות ולכן עשויה לפגוע בטבע ובסביבה. טענה נוספת כלפי יצרני המים המינרלים, היא שהשימוש הגובר במיכלי הפלסטיק לצריכת מים מגביר את צריכת הנפט, פליטת גזי החממה ותורם לזיהום הסביבה.

ראוי לציין את יצרנית המים אקווה נובה, שהקטינה את תכולת הפלסטיק בבקבוקים ב-44%. כידוע מוצרי הפלסטיק מזהמים ופוגעים באיכות הסביבה. לכן בהקטנת אחוז הפלסטיק בבקבוקים, אקווה נובה תרמה לתהליך ייצור ירוק וידידותי יותר לסביבה.

מידת נכונות המיתוסים וסיכום:

-          מים מינרלים בריאים יותר ממי ברז בישראל – לא נכון!

-          הרכב המינרלים במים המינרלים אידיאלי – מה זה אידיאלי, אם ההרכב של המים מחברות שונות שונה?

-          המים המינרלים עוברים ביקורת איכות – גם מי הברז עוברים בדיקות איכות!

-          מי הברז לעיתים מזוהמים – מי הברז מכילים כלור ברמה לא מסוכנת, שמבטיחה חיסול חיידקים מהצנרת.  לא כן הדבר במים מינרלים, שיכולים להזדהם לאחר עזיבת שערי המפעל.

-          מים מינרלים יותר טעימים ממי ברז – מבחני טעימה עיוורת קפדניים הוכיחו שלא כך הדבר.

-          הפלסטיק של בקבוקי המים המינרלים עשוי לשחרר למים חומרים מזיקים באחסון ממושך –נכון!

-          ייצור המים המינרלים עשוי לפגוע באיכות הסביבה ומייבש מעיינות – נכון!

-          יצרניות המים המינרלים לא מציגות באופן גלוי במידע לצרכן את כל הפרמטרים הרלבנטיים לאבטחת איכות הפלסטיק וזיהומים אפשריים לאחר עזיבת המפעל – נכון!

-          מים מינרלים הם מי מעיינות – לא כולם! חלקם הם מים שנשאבים מאותם מקורות מי הברז שלכם.

-          בישראל אין הגיון לרכוש מים יקרים בצורה של מים מינרלים. אם תמשיכו לרכוש מים מינרלים כעת, כדאי שתשאלו את עצמכם למה?

הערת המחבר –אין לראות בפוסט זה המלצה להפסיק לרכוש מים מינרלים וההחלטה היא של הצרכן בלבד, לפי ראות עיניו. פוסט זה מצטרף למספר כתבות שפורסמו בנושא בעבר על ידי מקורות אחרים, שניתן לחפשם בגוגל.

***

כתבה זו משתייכת לסדרת כתבות בנושאי בריאות וצרכנות. בסדרה זו התפרסמו הכתבות "סודות צמחי המרפא" ו"ההתקרחות הצעירה". כתבות נוספות תתפרסמנה בעתיד והודעה על פרסומן תשלח למנויי הבלוג. למנויי הבלוג אני שולח מעת לעת גם נספחים מעניינים נוספים לפוסטים. ניתן להצטרף כמנוי על ידי שליחת כתובת המייל שלכם בתיבה הלבנה הנמצאת בשוליים הימניים למעלה. נא לא לשכוח לאשר את המייל שישלח כתגובה, כדי שתכללו ברשימת המנויים.

תוספת עריכה: כאשר נעדרים מהבית לתקופה ארוכה (או לאחר הפסקת מים), יש להזרים את מי הברז לדקות אחדות, כדי לסלק חלודה ומשקעים, שהשתחררו מהצנרת אל המים העומדים.

עידן האוטופיה של החשמל

 בפוסט הקודם דנתי באפשרויות הוזלת מחיר החשמל על ידי ייצור ירוק (נקי לסביבה) ועל ידי מיחזור. בפוסט ההוא ציינתי שהממשלה מעלה לנו את מחירי החשמל בעשרות אחוזים, כתוצאה מעליה במחיר יבוא הגז והדלק. בפוסט הזה תראו שחלק נכבד מעליית מחירי החשמל נובע ממיסוי גלוי ונסתר של הממשלה. בפוסט הקודם שאלתי האם מחירי החשמל יוזלו כאשר ישראל תתחיל לקבל תמלוגים משדות הגז החדשים שהתגלו בישראל. בפוסט זה תראו שלממשלת ישראל יש כנראה דווקא תוכניות אחרות. אתאר כאן המצאה של הטכניון, היכולה להחליף חלק ניכר מהחשמל שייצורו מזהם את הסביבה, בחשמל ירוק, בעזרת אנרגיה טבעית, בחינם. האמת שבבניית מתקנים כאלה, ניתן לייצר את כל תצרוכת החשמל הדרושה למדינת ישראל וללא צורך בגז או דלק לשם ייצורו. מאין תיקח המדינה את הכסף לבניית תשתית המתקנים הזו? התשובה פשוטה למדי - מהתמלוגים שהמדינה תקבל משדות הגז שהתגלו לאחרונה בישראל. 

לדברי גלובס, מס הבלו על הפחם הוא מס מצטיין באיכותו בשביל האוצר. מדוע?    

א. המס הזה מייצר הכנסה קבועה ומשמעותית, שניתן לבנות עליה בתחזית הגבייה; ב. למס הזה מינימום עלויות לאוצר; ג. המס הזה לא מותיר לנישום (לנו) מרחב להתחמקות או העלמה; ד.  והחשוב מכול: את המס הזה אפשר יהיה להעלות בשקט, מבלי לעורר התנגדות מצד הנישומים.   

לא נקצץ עוד מס כדי להוזיל חשמל

ולגבי השאלה שהעלתי בפוסט הקודם: האם בעתיד, כשהמדינה תקבל תמלוגים על הגז שהתגלה באחרונה בישראל, ירד מחיר החשמל? בראיון, עונה שר האוצר בקצרה שכן. אבל מצד שני שטייניץ מפרט: בעקבות מכירת הגז לחברת החשמל ולחברות בחו"ל, יעמדו הכנסות המדינה ממסים ומתמלוגים על בין 400 ל-500 מיליארד שקל. שר האוצר ציין כי 40-50% מהסכום הזה יופנה לתקציב המדינה וישמש להשקעה בתשתיות תחבורה ובחינוך. יתרת הסכום תעבור לקרן ריבונית שתשקיע ברחבי העולם (כלומר, המדינה תשחק עם התגמולים השייכים לנו האזרחים, כמו שמשחקים עם קרנות הפנסיה שלנו? - הערה שלי). הרווחים שתשיא קרן זו ישמשו, כדברי שטייניץ, לחינוך ולהשקעה בביטחון, והקרן עצמה תישאר כעתודה למקרי חירום כמו מלחמה או אסון טבע. "הקרן תישמר כתעודת ביטוח לכל מקרה ולכל צרה שלא תבוא", אמר השר.     

רגע , רגע, רגע..... בכלכלה אני לא כל כך מבין, אך אני מבין עברית וחשבון: מחצית ממכירת הגז לחברת החשמל (כולל מיסים) יתווספו לתקציב המדינה ושאר מחצית ההכנסות יושקעו בקרן עלומה, שתשקיע את הכסף בפרוייקטים שונים בעולם, שעשויים חלילה להתמוטט בעתיד (כמו למשל הבנקים ופרוייקטי נדל"ן, לאחרונה  בארה"ב).  אז מדוע שהמדינה תמכור את הגז בזול לחברת החשמל? שאלה זו לא מעניינת את חברת החשמל, כי מי משלם את החשבון? נכון, אנחנו הצרכנים.

מהו הפרוייקט הזה? הנה, אציג לכם אותו בקצרה. מדובר בארובות שרב.

 ארובת שרב מבוססת על רעיון הפקת אנרגיית רוח מלאכותית בתוך מבנה סגור, תוך ניצול אנרגיית השמש. ארובת השרב נצבת במקום חם, יבש, וקרוב לים. את הרעיון הגה פיליפ קרלסון  והוא פותח ונחקר בטכניון על ידי פרופסור דן זסלבסקי, נציב המים לשעבר. טכנולוגיית ארובות השרב מאפשרת ייצור של אנרגיה מתחדשת 24 שעות ביממה, בלי צורך בקליטת קרני השמש. הטכנולוגיה הזו מבוססת על העיקרון הפיסיקלי שאוויר חם ויבש נהפך לכבד ושוקע כלפי מטה, בשעה שהוא סופג לחות ומתקרר; אם לוכדים אוויר כזה במבנה סגור, הוא ישקע מהירות הולכת וגוברת וייצר רוח חזקה שתניע טורבינות שייצרו חשמל - בלי תלות בדלק ובלי פליטת מזהמים לאוויר. בתהליך יצור החשמל מקבלים תועלת נוספת והיא התפלת מים מלוחים. מגדל אחד כזה יכול להתפיל מי ים ולספק מי שתיה למיליון תושבים.      

 

ארובת שרב. מקור: אתר הטכניון

הנה כיצד זה עובד (גירסה צרה מוסיקלית - כ-3 דקות):

http://www.youtube.com/watch?v=0tWlP0knKQU&feature=related

 למי שמעוניין הרי גירסת הסבר מרתקת של כ-5.5 דקות:

http://www.youtube.com/watch?v=2japP5d0qCI&feature=related 

 כפי שראיתם בסירטון, החשמל שיתקבל בטכנולוגיה הזו הוא הזול ביותר. צריך להקים כמה ארובות כאלה ליד אילת וליד ים המלח, ומדינת ישראל תהייה מסודרת מבחינת אספקת חשמל נקי ומים מותפלים. ומה עם שדות הגז שגילינו? פשוט נמכור את הגז לעולם ומהרווחים נבנה תשתיות לחשמל חינם נקי.  

 יבואו ויאמרו המתנגדים, מה יקרה אם תפרוץ בישראל רעידת אדמה כמו בפקושימה, אשר אולי תהרוס את ארובות הרוח? להם אומר, שרעידת אדמה כזו תהרוס לא עלינו רבים מהמבנים בארצנו. אך בניגוד לפוקושימה, לא יחול עלינו אסון גרעיני בגלל הפקת חשמל בכורים גרעיניים.   

לידיעתכם!

ישראל דנה עם ממשלת הודו על בניית ארובת שרב להודים.

הצחיקו אותי - הסנדלר עצמו הולך יחף.

***  

פינת הידעתם?

 מדוע הציפורים לא מתחשמלות?

 ציפורים קטנות עומדות על חוטי חשמל ולא מתחשמלות. מדוע?    

כי הן נוגעות רק בחוט אחד. אם הן היו עומדות על שני חוטים: רגל אחת על חוט אחד והשנייה על חוט שני, אז היו סוגרים מעגל חשמלי ומתחשמלות. עופות קטנים לא ניזוקים בדרך כלל, כי אינם נוגעים בחוטים המרוחקים זה מזה, אך עופות גדולים כמו נשרים, שנוחתים על עמודי חשמל ופורשים כנפיהם הגדולות - אם נוגעים בו זמנית בשני חוטי מתח גבוה - הם מתפחמים מיד. דבר זה פוגע כמובן גם במערכת החשמל, בגלל קצרים והפסקות מתח. לכן, חברת החשמל והחברה להגנת הטבע משתפים פעולה כדי להגן על העופות ועל מערכת החשמל.