חשיבה חופשית

ההשראה לפוסט זה הוא הנושא החם שקרים קטנים-גדולים. יש החושבים שאת השקר המציאו בני האדם. האמת היא שהשקר שזור בבסיס עולם החי והצומח כולו. 

צמחים ובעלי חיים מערימים על סביבתם. למשל, השילוב של הצבעים שחור וצהוב הוא סימן אזהרה אוניברסלי. כך למשל בטן הדבורה צבועה בפסי שחור צהוב. אבל יש זבוב שאין לו עוקץ ושאימץ לעצמו את הפספוס שחור צהוב של הדבורה, ולכן כולם נזהרים ממנו כמו מדבורה. 

צמחים טורפים אימצו אמצעים שונים להערים על בעלי חיים קטנים ולמשוך אותם אל מותם. על כך כבר כתבתי בעבר כאן.

כאשר אמאות של מיני עופות שונים מבחינות בטורף מתקרב, הן עוזבות את הקן ומושכות את הטורף אליהן בכיוון המרוחק מקן ואז פורחות ועפות חזרה לקן.  

יש דוגמאות רבות בטבע שקצרה היריעה מלהכיל כאן. אבל , בעצם לא מדובר בשקר אלא יותר בדגם התנהגות מובנה של הטעיה. ההטעיה הזו היא דפוס מובנה של התנהגות המיועד לשיפור ההישרדות.

אם נחשוב על כך, גם אצלנו השקר מיועד לשיפור ההישרדות. למרות שהחברה מוקיעה את השקר, כולם משקרים: לא רק עבריינים, אלא כידוע גם פוליטיקאים, מנהלים, חברים לחברים והבסיס העיקרי לכך הוא ההישרדות.

כאמור יכולת ההטעיה נפוצה בכל עולם החי והצומח כדפוסים מובנים - צורות מסויימות קבועות של הטעיה המותנות בארועים סביבתיים מסויימים. אבל, רבים החושבים שרק לאדם יש יכולת אמיתית ובלתי מוגבלת לשקר.

האמת  היא שאת יכולת הרמאות והשקר המורכבים, האדם ירש מאבותיו הקופים. הקופים כמו שאומרים אשקרה משקרים לא פחות מאיתנו. ידועה התופעה שקופים משקרים לבני מינם ומסתירים את מקורות המזון שמצאו. 

תצפית מדעית הראתה קוף המתגנב למקום מחבוא של מזון שהטמין חברו, לאחר שצפה בסתר בהטמנה. לפני שעמד לחפור ולגנוב את המזון, הבחין הקוף בקוף אחר בסביבה ומה עשה? החל לגרד את פדחתו והתבונן לכיוון  אחר כלשהו כחושב, עד שהקוף השני התרחק.

אבל האם קופים משקרים מילולית כמו האדם? התשובה היא חיובית. שימפנזות בשבי לומדות את שפת האדם ומבינות מילים רבות. הן רוכשות אוצר מילים של כמה מאות מילים ומדברות אל מטפליהם בני האדם בשפת הסימנים או על ידי הקלדה של צורות המסמלות מילים במקלדת מיוחדת.

השימפנזות האלה אינן משתמשות רק במילים בודדות, אלא בונות כמונו משפטים  הכוללים נושא, נשוא ומושא בסדר הנכון.

נכתבו ספרים ומאמרים רבים על קופים בשבי שמתקשרים במילים. והרי דוגמא לכך שהשימפנזות משקרות ממש כמונו:

חוקרת הבחינה שקופה בשם שרה גנבה סוכריה מקופסת הסוכריות המיועדת לחלוקה אך ורק כפרס על התנהגות טובה. שרה יודעת שאסור לקחת סוכריה ללא רשות. אבל מה לעשות, נורא בא לה והיא גנבה. החוקרת שהבחינה בכך פנתה לקופה שרה ושאלה: "שרה למה לקחת סוכריה ללא רשות?" ומה ענתה שרה? 

"שרה לא לקחה סוכריה. בטי (קופה אחרת) לקחה סוכריה". אמרה לה החוקרת: " לא נכון, ראיתי אותך לוקחת סוכריה". שרה שנתפסה בקלקלתה עמדה ושפת הגופה הביעה בושה וחרטה.  

אז אם חשבתם כי השקר הוא תכונה ייחודית לאדם, הרי לפחות בני דודינו הקופים משקרים לא פחות מאיתנו. ואולי השקר הוא הצד החייתי שבנו?

*** 

אסיים בברכות לזוכים בפרסי גולדן בלוג לשנת 2012. הבלוג הזה היה מועמד בקטגורית הדעה והבלוג השני שלי "דע-א-קטואליה" היה מועמד בקטגורית האקטואליה.  בהזדמנות זו אני רוצה להודות לכם כל אלה שהמלצתם והצבעתם. אמנם הם לא זכו בפרסים, אבל אני  רואה בבחירה עצמה (של שני הבלוגים שלי כמועמדים) כבוד גדול והערכה שלכם ושל מערכת ישראבלוג. ועל כך תודה לכם.

מדוע גם צמחים טורפים?

בט"ו בשבט אנחנו נזכרים ומקדישים יום אחד לעולם הצמחים הסובבים אותנו. בחג זה אנו מתייחסים בעיקר לעצים אך הצמחים ככלל משרתים אותנו בנאמנות, כמקור מזון, מחסה, צל, חומרי גלם ובל נשכח את תרומתם הבלעדית לרענון אוויר הנשימה שלנו – על ידי יכולתם להפוך את הפחמן הדו-חמצני, שכל היצורים החיים פולטים בנשימה, חזרה לחמצן הדרוש לנו כסם החיים. יכולת זו מתאפשרת לרוב הצמחים בגלל החומר הירוק (כלורופיל) שלהם. בעזרת אנרגית האור שהצמחים קולטים על ידי הכלורופיל, הפחמן הדו חמצני שנפלט בנשימה של בעלי החיים (כולל האדם וגם בנשימה של הצמחים עצמם) מתחבר למולקולות מים (שהצמח "שותה" דרך השורשים שלו) ויוצר פחמימות המזינות והמרכיבות את החומר האורגני, שממנו מורכב כל עולם החי – צמחים ובעלי חיים כאחד.

כאן אנחנו מתקנאים ביכולת העצמאית של הצמחים לקיים ולפרנס את עצמם. אולם עצמאות זו של הצמחים אינה טוטלית. חוץ מאויר ומים שהם קולטים דרך השורשים, הם זקוקים גם ליסוד החנקן המצוי באוויר, הדרוש לבניית החלבונים מהם הם מורכבים. למרות שהחנקן מהווה 70% מהאוויר, אין אנחנו, בעלי החיים והצמחים כאחד יכולים לקלוט ולהטמיע את גז החנקן למולקולות המרכיבות את החלבונים. רק מספר סוגי חיידקים יכולים לקלוט ולנצל חנקן ישירות מהאוויר על ידי הטמעתו בתרכובות חנקניות פשוטות.

אז מה עושים מרבית הצמחים? הם קולטים את התרכובות החנקניות שהן מולקולות קטנות המכילות את אטום החנקן, מחומרי הפירוק של גופות בעלי החיים המרקיבות בקרקע. לריקבון עצמו אחראים חיידקים ופטריות. הצמחים קולטים מהרקב את תרכובות החנקן על ידי השורשים.

אך מה קורה כאשר הצמחים גדלים באדמות עניות בחומרי רקב ותרכובות חנקניות? קבוצת צמחים גדולה, הכוללת גם את כל הקטניות, מצאה פיתרון שהתאים אותם לתנאי הסביבה. צמחים אלה מסוגלים לקשור חנקן שנמצא באטמוספרה, בעזרת חיידקים הנקראים ריזוביום,  שהצמחים מאכסנים "ומגדלים" במעין שלפוחיות המצויות בקצות השורשים שלהם. החיידקים האלה מטמיעים את החנקן שבאוויר במולקולות חנקניות קטנות, שאותן הצמח מסוגל לעבד ולבנות את החלבונים הדרושים לו. גם אנחנו לא מסוגלים לייצר חלבונים ישירות מהחנקן שבאוויר ולכן נאלצים להשיג זאת מאכילת צמחים או בעלי חיים שאוכלים צמחים. לכן אפשר לומר שאנחנו למעשה פרזיטים מושלמים התלויים בצמחים.

שלפוחיות המכילות חיידקים קושרי חנקן בקצות השורשים של צמחי קטניות

אבל באבולוציה התפתחו גם צמחים שאינם יכולים לספוג מספיק חומרים חנקניים מהקרקע או משיתוף פעולה עם חיידקים. לכן הם הפכו לצמחים טורפים, בדומה לחיות טורפות. הצמחים האלה מקבלים את המזון החנקני מחיות קטנות (חרקים למיניהם ואפילו צפרדעים) שהם טורפים. ראשית הם טורפים את החיות, מעכלים את החיות המרקיבות בתוכם ומנצלים את חומרי הפירוק שלהן כמקור לבניית חלבונים.

אם לא ידעתם, אז כעת אתם יודעים שיש צמחים טורפים ומבינים מדוע יש צמחים טורפים. הם מתקיימים מטרף של בעלי חיים, כפי שעושים בעלי חיים טורפים – כולל האדם.

כדי שיוכלו לטרוף, הצמחים הטורפים פיתחו אמצעים וטריקים המאפשרים להם לצוד את הטרף. יש להם מגוון רחב של שיטות ציד, אך אביא כאן שלוש דוגמאות:

השיטה הראשונה היא שיטה פסיבית שבה לצמח יש פרח גדול, המשמש מלכודת לחרקים ובעלי חיים קטנים. המלכודת היא בצורת כד. החרק נמשך אל פרח-הכד היפה והריחני ובעמדו על הפרח הוא מחליק וצונח היישר לתוך הכד העמוק, המכיל מיצי עיכול. בהיות בעל החיים הקטן שקוע בגיהינום הקטן, הוא עובר מוות איטי ואכזרי, שבו גופו מתפורר ומתעכל על ידי הצמח.

מן הפח אל הפחת

השיטה השנייה גם היא שיטת ציד פסיבית – על פני הצמח יש שלפוחיות המכילות חומר דבק חזק. למעשה זהו הדבק החזק ביותר שמייצר הטבע. כאשר חרק מתפתה מריחו וצבעו המושך של הצמח ומתיישב עליו - נגזר דינו. השלפוחיות מתפוצצות למגע החרק והחרק המסכן נדבק לצמח. לאחר הדבקתו ושיתוקו, החרק עובר תהליך של מוות איטי כתוצאה מהרעבה. סופו שגופו מרקיב וחומרי הרקב החנקניים נקלטים ומנוצלים על ידי הצמח. גם שיטת ציד זו אכזרית כמו הראשונה, אך בניגוד לשיטה הראשונה, שבה החרק שוקע לתוך עולם חשוך של מיצי עיכול ונמק שם בסבל רב, בשיטת הציד השנייה, ישנה "התחשבות" של הצמח. הוא מאפשר לחרק לגווע באיטיות, אך משאיר לו היכולת להמשיך לראות אור יום ואת נוף הסביבה עד למותו.

נדבקתי! 

השיטה השלישית היא ציד אקטיבי ממש. בעל החיים הקטן (חרק, צפרדע ואפילו נחש)  נמשך אל הפרח "הנחמד" וכשהוא מנסה לצאת מהפרח, הפרח שחש את החרק, נסגר עליו כמלתעות. בתוך הפרח החרק מת ומעוכל על ידי הצמח.