חשיבה חופשית

 הפוסט הזה יעסוק בענייני תובנותי על בלוגים כאן בישרא.

אינני יודע אם כל קוראי כאן יודעים שיש לי בלוג נוסף בענייני אקטואליה. למרות שאני משקיע בו לא מעט, זהו בלוג צנוע בהרבה מהבלוג הזה. ולמרות שהיה בשנת פעילותו הראשונה שלוש פעמים במומלצים ומועמד לגולדן בלוג 2012 בקטגורית האקטואליה, הוא לא זכה לפופולריות גדולה במיוחד. אז מסתבר שכשהבלוג סגר שנה, הוא החל לזכות במעט עדנה.

השבוע הוא הבלוג אורח בדף חדשות 10: 

ראשית מזל טוב לישראבלוג.

שנית, כפי שכתוב בכותרת, את הפוסט הזה כותב בלוגר (שאמנם כותב כאן שני בלוגים) אבל ממש טירון - בקושי 9 חודשים לבלוג הזה. חודשיים וחצי לבלוג השני. אז לכבוד יומולדת 11 של ישראבלוג, אכתוב כאן כמה מילים על חוויותי בישראבלוג -  פחות או יותר בהתאם לשאלות המנחות כאן.

אבל, היות ואני מדען - מדען הוא מדען, ולכן אגלה לכם כאן על "ניסויים מדעיים" שעשיתי כאן בישרא על הקוראים בישרא ועל הקוראים בתפוז. כן, בלי להרגיש עשיתי כאן ניסויים ואתם הקוראים עזרתם לי לבצעם, ללא ידיעתכם. אל תכעסו - כשתקראו על כך תבינו.

רקע קצר על הבלוגים שלי.

כאמור אני כותב שני בלוגים. את הבלוג הראשון (זה שאתם קוראים עכשיו) פתחתי כאמור רק לפני כתשעה חודשים. מהו הבלוג הזה? קשה לי להגדיר. אני יכול רק לומר מהו לא:

אז הוא לא בלוג מדעי או מדעי פופולרי, למרות שהכותב מתבסס על עובדות מדעיות.

הוא לא בלוג פילוסופי מקצועי, גם לא פילוסופיה בגרוש.

הוא לא יומן אישי טיפוסי, אבל לפעמים קצת כן.

הוא לא בלוג סיפורים או שירים, אבל אם תחפרו בו תמצאו בו גם קצת מהם.

הוא לא בלוג נחמד, כי הוא מרגיז אי אלה אנשים (ועל זה אכתוב קצת בהמשך).

אין הבלוג עוסק ברכילויות, גם לא בחשיפה עצמית ובכל זאת יש כאן כמה דברים על עצמי ועל משפחתי. 

ולבסוף - אין כאן תחרויות, לא הגרלות, ולא פרסים.

מין בלוג שכזה, הנופל בין הכיסאות ובכל זאת ממשיך לקום.

את תמצית האופי של הבלוג, אתם יכולים לקרוא בכותרת שמציגה את הבלוג. ואם אתם ממש מתעניינים, מי שעדיין לא קרא, מוזמן לקרוא את מה שכתוב באודות הבלוג.

אך בקצרה אומר שהבלוג הזה נפתח כדי לדון על מיתוסים, אמונות ודעות קדומות - בהתייחסות לעובדות. בעיקר לעובדות מדעיות. בתור שכזה הבלוג מרגיז קהלים של קוראים המדירים את רגליהם מכאן. כבר כתבתי בעבר שקוראים דתיים כבר כמעט לא נכנסים לכאן (בערך מהפוסט השלישי או הרביעי). חלק גדול מהם גם אם ירצה, לא יוכל להכנס לכאן - עקב טכנולוגיה אינטרנטית של צנזורה דתית.

בשל כך גם החלטתי שלפחות הבלוג הזה לא יהיה פוליטי. לכן פתחתי בנפרד ( לפני קצת יותר מחודשיים) את הבלוג השני, שהוא בלוג ביקורת אקטואליה - שמו בישרא "דע-א-קטואליה".

מה הייתה משמעות הכינויים שבחרתי לי בשני הבלוגים?

קנקן התה (כינויי כאן) - הושאל ממשל קנקן התה של ראסל. ואם אתם נורא רוצים לדעת משהו על קנקן התה, תצטרכו לקרוא בקישור "אודות הבלוג" - בשוליים הימניים למעלה. אין אני רוצה לחפור כאן.

חץ ופרח (כינויי בדע-א-קטואליה) הוא מובן מאליו. בתור בלוג ביקורת אקטואליה סטירי למחצה - אני שולח חץ או פרח לארועים או לאנשים או למוסדות, שכיכבו בחדשות השבוע.

את הרעיון לחץ קיבלתי כנראה באופן מודע למחצה ממדור שפורסם פעם במוסף עיתון הארץ "חץ מסילבי קשת". אבל כדי להיות מקורי, החלטתי גם לחלק פרחים כשמגיע. כפי שאתם וודאי יודעים - קצת קשה לחלק פרחים בארצנו, ואני צריך להתאמץ נורא בשביל זה.

 מה עברתי במהלך הזמן שבו אני כותב את הבלוגים?

 כשפתחתי את הבלוג הזה, ראיתי שבקטגורית הבלוגים, קטגורית מדע וטכנולוגיה כללה אז בקושי 50 בלוגים מהם רק 4-5 פעילים, אחד הוא בלוג פרסומת למוצרי אופטיקה, וכמה אחרים שהקשר ביניהם לבין מדע וטכנולוגיה הוא בערך כמו הקשר בין חלום למציאות. לכן לא ציפיתי להרבה מבקרים בבלוג רציני שכזה (אני מתכוון רק לנושאי הפוסטים כמובן).

למעשה, הבלוג הזה אף פעם לא הגיע לרשימת הבלוגים הפעילים. אך מספר פוסטים הגיעו לרשימת הפוסטים החמים. לא, אף פעם הם לא היו שם יותר מיומיים ולפעמים היו שם רק שעתיים. גם בדרך כלל הם היו בתחתית הרשימה ומקסימום באמצע. ובכל זאת זה משהו. בתשעה חודשים הבלוג עבר את ה-14,000 כניסות. אמנם זה לא מעט,  אבל בוודאי גם לא מתקרב למספר הכניסות החודשי אל חלק מהבלוגים כאן בישרא.

אמנם כתבתי כאן כבר 101 פוסטים בתשעה חודשים, שזה 2-3 פוסטים בשבוע, אבל אם נחלק את מספר הכניסות במספר הפוסטים, אז מדובר בממוצע של קצת פחות מ- 150 כניסות לפוסט, וזה קצת פחות נראה מרשים.

אבל אם אני משווה את מצב הבלוג לבלוג השני - המצב כאן טוב יותר, למרות שאני משקיע שם לא פחות מאשר כאן. שם מספר הכניסות והתגובות צנוע באופן משמעותי מאשר כאן. שם מספר המנויים והקוראים הקבועים קטן פי-6 מאשר כאן.

נשאלת השאלה מדוע? ובהחלט השקעתי מחשבה על כך. אמנם הבלוג שם רץ פי-3 פחות זמן, ובכל זאת. והרי מסקנותי:

- כנראה מרבית הקוראים בישראבלוג כבר חולים מענייני אקטואליה. לשם מה הם צריכים בלוג, כאשר שומעים כל היום חדשות וקוראים בעיתונים? כדי לראות מה הייחוד של בלוג - צריך פעם להכנס אליו כדי להחליט. אך מה לעשות? לא כל כך נכנסים.

- לבלוג חשיבה חופשית היה יתרון: 10 פוסטים היו במומלצים (שזה בדיוק 10% מהפוסטים שכתבתי כאן) ומערכת ישרא  גם עזרה לקדם ארבעה פוסטים נוספים, שהיו השראה לנושא החם. הבלוג דע-א-קטואליה לא זכה אף פעם להיות במומלצים ולמרות שכתבתי בו מספר פוסטים בנושא החם, הוא עדיין נשאר נחבא אל הכלים. 

- יתכן שההבדל נובע גם מכך שמספר הפוסטים השבועי גדול כאן מאשר שם. אבל מה הטעם לכתוב יותר אם לא קוראים אותך יותר?

אז מבלי שהרגשתם, עשיתי ניסוי ופרסמתי במקביל אותו פוסט בשני הבלוגים. היה זה פוסט בנושא הכרזת המכללה באריאל כאוניברסיטה. נושא שגם קשור למדע וגם קשור לאקטואליה. אתם יודעים מה יצא ההבדל? אותו פוסט זכה כאן לפי-10 יותר כניסות ותגובות. אז תגידו, האם זהו אינו ניסוי מדעי אובייקטיבי המדגים את ההבדלים בין התייחסות הקוראים בישרא לשני הבלוגים? 

תשאלו אם כך מדוע איני מאחד את שני הבלוגים, ובצדק. אז אומר לכם: בכל פעם שאני כותב פוסט שמעצבן מישהו מהמנויים הוא מבטל את המנוי. אז מדוע שמישהו שאני מעצבן אותו בנושא פוליטי יפרוש מבלוג מדעי- פילוסופי, או להיפך?  תאמינו לי, זה קורה כמעט אחרי כל פוסט מעורר מחלוקת. לשמחתי על כל מנוי או קורא קבוע שפורש, מצטרפים 2-3 מנויים חדשים. 

בכל מקרה מדובר כאן בשני בלוגים שלאחד יש ביקוש בינוני ולשני ביקוש צנוע. ובכל זאת אני ממשיך להשקיע ולכתוב. האם אתם מצליחים להבין מדוע? קשה לי להשיב בעצמי. 

ובכלל נראה לי שרוב הקוראים בישרא מתעניינים הרבה יותר בנושאים אחרים ויש לי גם הרגשה שבני דורי הם מיעוט כאן. נראה לי שישראבלוג היום שייך כבר בעיקר לנוער ולצעירים - למרות שיש לי גם קוראים מקבוצת גיל זו, ואני בהחלט שמח על כך. 

 מה התפקיד של הבלוגים על החיים שלי?

זוהי בעצם חזרה על השאלה מדוע אני כותב כאן. ראשית אני כותב הרבה מאוד במקצועי כמדען - אך זוהי כתיבה מקצועית שרק אחוז קטן מהאוכלוסיה יכול להבין אותה. מדובר בקהל יעד של מדענים וסטודנטים שלומדים בתחום. כדי להתרענן , חשבתי לרדת ממגדל השן ולנסות לכתוב גם לעמך -בשפה שאני מאוד משתדל שתהיה מובנת לכולם. וכיוון שאני גם צריך לפרוק איפושהו את תסכוליי כאזרח על התנהלות הענינים והמוסדות במדינה שלנו, התחלתי לכתוב גם בלוג ביקורת אקטואליה.

את סיבת כתיבת בלוג האקטואליה יותר קל להבין. אבל מי שמתענין במדע פופולרי יכול לקרוא בכתבי עת מתאימים או באתרי אינטרנט שכאלה. אז מדוע צריך בכלל בלוג מדעי? התשובה לכך היא שמי שקורא כאן יודע שבבלוג הזה אני מחבר בין המדעים המדוייקים לעניינים הקשורים לרוח ולחברה. וזה אני חושב הייחודיות שלו.

ציינתי שאחד היעדים הוא דיון בדעות קדומות ומיתוסים בהיבט המדעי. יש החושבים שאני רוצה לנפץ את אמונותיהם, או האידיאולוגיות שלהם בעזרת עובדות מדעיות. זה נכון שמתנהל כאן דיון כזה, אבל ככל שאני כותב כאן יותר ויותר, אני רואה ששום עובדה מדעית או מחקר רציני, אינו מזיז אף אחד מאמונותיו או מהאידיאולוגיה שלו. גם אם אני מביא  הוכחות שעכשיו יום ולא לילה, מיד קמים עלי כאלה שיטענו טיעונים כמו: "כל פעם יוצאים מחקרים האומרים אחרת", או "בעוד אלף שנה המדע יוכיח שאני הוא שצודק", או בסגנון:  "לא יעזור לך כלום - עכשיו לילה ולא יום". ויש כאלה מהסוג השלישי, שכשאינם יכולים להתמודד עם העובדות - פשוט משמיצים. כמו: "אני לא מאמין כמה טיפש יכול להיות המדען הזה, בטח הוא מקסימום איזה דוקטוראנט", ובחור בן עשרים למשל (שאם לא שרת בצבא, וכך נראה לי, אפילו לא סיים תואר ראשון, אם הוא בכלל לומד), טוען שהוא מבין בעניין כמו פרופסור לפחות, וכמעט מבקש ממני תעודות.

בענייני דת, אמונה, אידיאולוגיה, דעות קדומות - כנראה אי אפשר לשכנע אף אחד בשום עובדות מדעיות, כאשר הוא לא מוכן לזוז מדעותיו. אז מדוע אני בכלל דן בסוגיות כאלה? הסיבה פשוטה: רוב התגובות לפוסטים הן של המתנגדים (שלפעמים מאוד "צעקנים"), אבל הרוב הדומם קורא, חושב ומקבל. ואני בעצם כותב למי שכן מוכן לתת מחשבה שניה, אבל לשם כך צריך לקבל את הידע. בכך בלבד דייני. אין אני מתכוון כאן לשנות אף אחד מאורח חייו - כל אחד לוקח אחריות על חייו. אני כן פועל להפריך שטויות ושקרים מדעיים שמנסים להפיץ כל מיני מסיונרים אידיאולוגים חסרי אחריות - כאן או בבלוגים שלהם. כמובן רק כשפוסט שלהם מגיע למומלצים. זה כנראה מאוד מרגיז חלק מהם - תגובות כאלה ראיתי בעיקר בפוסטים שעסקו באבולוציה ובצמחונות.  לידיעת כולם - עדיין לא סיימתי לכתוב בתחומים אלה ובתחומים רבים אחרים.

מתי אני כותב? 

בדרך כלל על חשבון שעות השינה בלילה או לפנות בוקר. לתגובות אני עונה במשך כל שעות היום, בזמנים שאני מתפנה מעט. 

עם איזה בלוגר/ים יצרתי קשר מיוחד?

זו לדעתי השאלה הכי מעניינת. ראשית התחלתי לקרוא בבלוגים מסוימים בישרא עוד לפני שהתחלתי לכתוב בעצמי - לפני כשלוש שנים. היו בלוגים שהגבתי להם בתדירות גבוהה ואפילו יצרתי קשר מייל עם חלקם הקטן. אבל, מאוד התאכזבתי כשלאחר זמן, לכשהפסיקו לכתוב - מחקו את הבלוג שלהם עם כל התגובות - שסתם "בזבזתי" זמן בכתיבת תגובות מפורטות בבלוגים שלהם.  

ובכלל אני לא מבין את התופעה שאם מישהו מחליט להפסיק לכתוב כאן, מדוע הוא צריך למחוק את הבלוג. בקטגורית "מדע וטכנולוגיה " שאני כותב, למעלה מתשעים אחוז מהבלוגים בקטגוריה אינם פעילים יותר מזה זמן רב מאוד והם אינם נמחקים. אינני מבין את עניין המחיקה ואני חושב שזה די מעליב למחוק תגובות של קוראים שהשקיעו זמן בקריאה ובתגובות שנמחקות.

 בהחלט אני מרגיש שיש קשר מיוחד ביני לבין מספר בלוגרים וגם הם יודעים את זה, אך כפי שכבר כתבתי פעם, אין אני נוהג לציין כאן שמות - כפי שלא תראו אצלי את רשימות הקוראים ונקראים. אני מאמין בשמירת פרטיות.

אני מרגיש צורך לספר, שוב ללא ציון שם, שהיה לי קשר וירטואלי מיוחד עם בלוגר מסוים והקשר הזה נפסק מבחירתו - בין השאר, כי ללא מתכוון, כנראה פגעתי בו ואכזבתי אותו, וזה מצער אותי מאוד. ספק אם הוא בכלל קורא כאן דברים אלה וחבל.

ניסוי נוסף שעשיתי: השוואת האימפקט של הבלוג שלי בישראבלוג לעומת האימפקט בכתיבת בלוג בפלטפורמה אחרת.

כשהתחלתי לפתוח בלוג, הססתי בין ישראבלוג לבין תפוז - בחרתי בישרא. אבל ממש לאחרונה, רציתי לעשות ניסוי. פתחתי בלוג חדש בתפוז , בקטגורית בריאות וסגנון חיים, שמכונה חשיבה אחרת. פירסמתי בו מספר פוסטים קודמים שפרסמתי כאן בעבר, וכן פוסט אחד שפורסם במקביל בישרא ותפוז. אז בואו תראו את ההבדל במספר הכניסות והתגובות:

נו מה אתם אומרים? לכתוב בישרא שווה הרבה יותר מתפוז. מדובר כאן בנוקאאוט. אין בכלל להשוות את אחוז החשיפה - לפחות לגבי כמובן.

אז ישראבלוג, עם כל הקיטורים כאן למעלה - כבוד.

יומולדת שמח

נכתב לרגל פרסום הפוסט הזה: http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=5&blogcode=13428612

תוספת עריכה

נחמד. הפוסט הזה בעמוד הראשון בחיפוש בגוגל: 

כבר פרסמתי שני פוסטים לסוף השבוע בבלוגים שלי, והנה מחוץ לתוכניות, צץ הנושא החם שגירד את קצות אצבעותי לכתוב פוסט נוסף זה.

"האזרחית קיין" העלתה שאלה פילוסופית בנושא החם. ישבתי וחשבתי, ומיד עלתה השאלה: האם באי הבודד יש Wi-Fi? ואם יש, אז סימן שהוא לא כל כך בודד.

אז איזה בלוג הייתי רוצה לקרוא שם? אענה לכם שיש לי דרישות. אני הייתי רוצה להמשיך לקרוא בכל הבלוגים הקבועים שלי. מעת לעת אני קורא בבלוגים שונים, בעיקר אלה שהם הקוראים שלי. אך, בדרך כלל זמני מוגבל להגיב אליהם - אני פשוט נהנה לקרוא. אבל יש לי כרגע 15 בלוגים קבועים שאני משתדל לא לדלג על אף פוסט שלהם. אלה הנבחרים שלי, אני אוהב לקרוא בהם ואני מרגיש שיש לי קשר חברי ואינטלקטואלי עם כותביהם. אמנם זהו קשר וירטואלי, אך משמעותי בעיניי. גם אם יש בינינו לעיתים חילוקי דעות, אנחנו מכבדים אחד את השני. אני יודע שיש עוד הרבה בלוגים נפלאים, אך קצר זמני.

מי הם 15 הבלוגים הקבועים שלי? אין אני שש לומר זאת בפרהסיה. אני שומר על צנעת הקוראים והנקראים שלי. לכן, לא תמצאו אותם ברשימות של הבלוגים שלי, ומי שעדיין אינו יודע - יש לי שניים. אך אומר לכם שבין הנקראים הקבועים שלי, יש מכל מגוון הקשת ומכל הגילאים. נוער, צעירים, כמו מבוגרים. מבין הנוער יש אחדים שסימנתי אותם כאנשים מבטיחים, שאני בטוח שיגיעו לגדולה ועוד נשמע מהם.

את מי לא הייתי קורא באי בודד? את אלה שאני לא קורא עכשיו - אנשים גסים ואטומים, חסרי חינוך ותרבות דיבור. יש לא מעט כאלה. אין טעם ולא ראוי להזכירם.

היום, 7 חודשים פחות יום לבלוג הזה -  הבלוג חצה את קו עשרת אלפים כניסות. אולי זה לא מספר כניסות היסטרי, כפי שאני רואה בבלוגים הותיקים והפחות ותיקים - אבל זה  בלוג חדש יחסית שבו אני לא מגריל מתנות, לא עורך תחרויות, לא מספק רכילויות, ומיני אטרקציות אחרות.

למרות שאני משקיע הרבה בכתיבת הבלוג ובהתיחסות לתגובות, באמת לא ציפיתי שהבלוג בכלל יעורר כזה עניין. את קו העשרת אלפים, הבלוג חצה לאחר 75 פוסטים . מהם 7 במומלצים. כמעט 11 פוסטים בממוצע לחודש. לאור עיסוקיי הרבים, אין זה מספר מועט ואת רוב הפוסטים אני כותב על חשבון שעות השינה.

אני זוכר את ההתחלה כאשר לאחר שבועיים נרשם המנוי הראשון. מספר המנויים עלה בהדרגה  - מה שנקרא לאט אבל בטוח. נו, אולי לא כל כך בטוח, כי מדי פעם מישהו/י מסיר את המנוי (כנראה לאחר פוסט שעצבן אותו/ה), אבל מיד מצטרפים במקום 2-3 אחרים. היום כבר יש לבלוג 55 מנויים וקוראים קבועים. מספר צנוע אך הוא במגמת עליה.

מעציב אותי שדווקא פוסטים שהשקעתי בהם הרבה זמן, בנושאים מדעיים שאמורים לעניין את הציבור הרחב, זכו יחסית למעט כניסות. אחרים שהיו בנושא החם וכמובן במומלצים, כמובן זכו להרבה יותר ביקורים. זה מעלה בי הרהורים, שאולי פוסטים מאוד מושקעים מיותרים, כי בלאו הכי אינם מעניינים או מגיעים למספיק אנשים. ואת זה אני אומר בגלל שהמטרה העיקרית שלי לכתיבת הבלוג, היא לנפץ אמונות וסטיגמות של החברה בעובדות מדעיות, שאינן ידועות לרוב הציבור. לגבי מספר הכניסות והתגובות, שמעתי ממספר בלוגרים ותיקים, שהיום (בעידן הפייסבוק), כבר פחות שמח בישרא מאשר פעם. לי אין בסיס להשוות הצלחה.

לכן, בכדי להבין מהן העדפות של הקוראים בבלוג, עשיתי נסיון וערכתי משאל לגבי שלושה נושאים לפוסט עתידי. למשאל הגיב בקושי מניין אנשים, ודי נעצבתי מכך. הרגשתי כמו פרה שרוצה להניק והעגל אינו רוצה לינוק. אז המשכתי לכתוב על נושאים אחרים כראות עיניי. אני מתנצל בפני המעטים שענו למשאל. פשוט לא מצאתי טעם לכתוב פוסט מעמיק בפני קומץ של קוראים.

לגבי המגיבים. אני מאד מעריך את תגובותיכם, גם את אלה שלא מסכימים איתי. אבל דווקא ממספר התגובות עצמו אני מעט מאוכזב. הפוסט שזכה להכי הרבה תגובות מנה 69 תגובות (שכוללות גם את התגובות שלי לתגובות). אבל יש פוסטים, שדווקא בהם השקעתי הרבה ולמרות זאת זכו רק ל- 2 מגיבים. מעציב אותי שאין כל התאמה בין כמה שהשקעתי בפוסט, למספר התגובות. אבל בהחלט שמח בחצי הכוס המלאה.  

בבלוג יש מגיבים מזדמנים ואחרים שהם מגיבים פחות או יותר קבועים. לצערי יש מהם שהפסיקו להגיב. אך במקומם הצטרפו אחרים, בנוסף למגיבים המזדמנים. 

יש מגיבים רבים שלא מסכימים עם דעותיי (וזה בסדר), אך יש גם כאלה שמגיבים בחוצפה ובצורה לא תרבותית. למשל ראו את צורת ותוכן הביטוי של מגיב בן 25 (ואני מציין את גילו, כי הוא כבר לא ילד), שמתנגד לדברי ופוצץ פוסט אחד שלי בתגובות תוקפניות ומתנשאות, ואפילו טרח להגיב לכל תגובה שתמכה בדבריי או הודתה לי על הפוסט. הרי מספר ציטוטים שידגימו לכם את סגנונו:

"אני ממליץ לך לבדוק שוב את המקורות שלך. .... שעם כל הידע הנרחב שלך בביוכימיה,אתה עדיין מדבר הרבה שטויות."

"אתה פשוט יורה לכול הכיוונים ומנפנף בתואר שלך כאילו שהוא אומר שרק אתה יודע הכי טוב."

"אם אתה לא רואה את הדמגוגיה של עצמך."

"זה שאתה בוחר להתעלם מהעובדות שזועקות בפניך זו בעייה שלך"

"אתה צריך לרצות להיות עיוור כדי לא לראות את הקשר שלך להתעללות."

 "ובקשר לאקולוגיה, תאמין לי שאני יודע על זה, ויותר ממך כנראה (או שגם בזה יש לך תואר?)"

"אגב, אני לא מאמין שאתה באמת חושב שאתה לא תוקף אף אחד. כל הפוסט שלך מריח מהתנשאות ואלימות."

אני חושב שהדברים מדברים בעד עצמם. תגידו מי פה מתנשא ואלים (מילולית)? פשוט בחור חצוף, חסר חינוך, ודרך ארץ. לדעתי צריך לרחם עליו, כי ההתבטאות הזו שלו זועקת רגשי נחיתות.

לבסוף אני רוצה לומר לכל הקוראים, המגיבים והממליצים תודה. שמח שיצא לי להכיר אתכם (אם כי באופן וירטואלי) ומקווה שתמשיכו לבקר כאן.

תודה

***

כמה סימבולי שלקראת חציית קו העשרת אלפים, השקתי בלוג נוסף. האמת שחשבתי על הצורך בו במשך זמן מה. הבלוג הזה מכונה: 

 דֵעַ-א-קטואליה: חץ או פרח.  וניתן להכנס אליו כאן.

החלטתי לפתוח את הבלוג זה, כי יש לי מה לומר גם בענייני אקטואליה ופוליטיקה. שלדעתי אין מקומם בבלוג חשיבה חופשית, הנושא אופי אחר.

כפי שכתבתי בפתיח לבלוג החדש, בפוסטים שלי אשלח חץ או פרח, כתגובה לאירוע או לאישיות מכל מגוון הקשת הפוליטית - מהימין, מהמרכז ומהשמאל.  לחילונים ודתיים כאחד. ללא כחל וסרק, לשבט או לחסד - לפי העניין.

יש אולי התמהים מדוע אני כותב עכשיו בשני בלוגים ומדוע לא לאחד אותם. הסיבה לכך היא שאופי שני הבלוגים שונה זה מזה לחלוטין. כל אחד מהם עשוי לעניין אוכלוסית יעד מסויימת אחרת של קוראים. אם כי אשמח אם יהיו קוראים שיקראו את שניהם.

שמחתי שכבר ביומו הראשון, הבלוג החדש רכש 3 מנויים ו-4 קוראים קבועים. מקווה שבלוג זה יעורר עניין לפחות כמו הבלוג חשיבה חופשית. ימים יגידו.

אני מניח שלפחות חלק מהבלוגרים משתמשים בתפריט סטטיסטיקות שבלוח העריכה. האינפורמציה שמופיעה על המסך היא סטטיסטיקה של מספר הכניסות לבלוג שלכם בחצי השנה האחרונה וכן מספר הכניסות בכל יום בשבוע האחרון. בחלק התחתון של המסך מופיעים מקורות הכניסה האחרונים לבלוג שלכם.

ובכן תחת הכותרת מקורות הכניסה האחרונים הופיעה אצלי פעמיים השורה כדלקמן:

16/05/2012 16:34   http://www.google.as/imgres?q=%D7%94%D7%A0%D7%93%D7%A1%D7%94 %D7%92%D7%A0%D7%98%D7%99%D7AA&start=171&um=1&hl=iw&rlz=1T4SUNC_enIL360IL360&addh=36&tbm=

isch&tbnid=6AJbtQGMrI0ftM:&imgrefurl=http://israblog.co.il/blogread.asp%3Fblog%3D771819%26blogcode%

בשום פנים ואופן, נא לא לפתוח את הקישורית הזאת!!!!

כשאני רואה במקורות הכניסה שורה המתחילה ב-

 http://www.google.as/imgres

אני פותח את הקישורית, כדי לראות איזו מהתמונות שפרסמתי בבלוג עוררו ענין בחיפוש בגוגל תמונות.

הפעם, כשניסיתי לפתוח את הקישורית הנ"ל, הופיעה על המסך ההודעה הבאה (בנוסף להודעה של MICROSOFT , לכאורה, המצביעה על סכנת אבטחה):

ההודעה הזו על קיום סכנה למחשב שלכם היא זיוף. אם תבחרו להשתמש באופציה CLEAN COMPUTER, אתם תפעילו תוכנה זדונית במחשב שלכם, שתדביק אותו בוירוס.

למזלי, מערכת המחשבים בעבודה שלי מאובטחת מפני וירוסי מחשב וברגע שלחצתי על "נקה מחשב", מערכת האבטחה ניתקה את המשך הפעולה והודיעה על נסיון הדבקה בוירוס.

לידיעתכם.

תוספת עריכה:

ראו כמה כניסות בלתי מורשות (של האקרים, אלא מי?) ללוח העריכה שלי בבלוג, למרות החלפת סיסמאות: