חשיבה חופשית

אפתח בשאלה מה עדיף?

כידוע יש ספרים, סרטים וגם מסעדות אשר זוכים לשבחים ולביקורות מצויינות ממבקרים מקצועיים - ובסופו של דבר הם לא נמכרים, כי הם לא תפסו אצל הקהל הרחב. חלקם אפילו כישלון מסחרי.

אסי דיין סיפר בסידרת הטלוויזיה על חייו  - על סרטים שכתב ושיחק, שהם היו "זבל" וזכו לביקורות קטלניות של המבקרים, אבל הם עשו קופה גדולה. בתי הקולנוע היו מפוצצים בקהל.

לצערי המצב לא שונה בהרבה כאן בישרא. יש מאלה ויש מאלה. יש כאן בלוגים שאף פעם לא היו במומלצים, כי הם אינם יכולים להיות כאלה ברמתם, וכל המוסיף גורע. אבל הם מככבים בראש רשימת הפוסטים החמים ובפעילים ללא הפסק. זה אומר שהחומר שלהם מאוד מבוקש. שלא תבינו לא נכון, לא כל אלה שמככבים באופן תדיר ברשימות האלו כותבים זבל, כלל וכלל לא. אבל יש כאלה שם שכתיבתם היא פגיעה באינטליגנציה והם שם, שבוע אחר שבוע. כוכבי הוליווד ממש.

אני ממש לא מתלונן, יש לי ברוך השם קוראים ומגיבים איכותיים בשני הבלוגים - חלקם ממש נאמנים, חלקם היו ונעלמו כאשר הבלוגים שלהם עלו לגדולה, וחדשים מגיעים במקומם. אבל הפוסטים שלי, למרות שכמות נכבדה מהם היו במומלצים, בקושי מגיעים למחצית התחתונה של החמים ובמשורה. שלא לדבר שבפעילים הבלוג הזה היה פעם אחת שלושה ימים בלבד ועף משם. וזה גם כאשר מספר הצפיות של הבלוג עלה על 2,000 לחודש.

אז מה עדיף? לככב במומלצים או בפעילים? ברור לי שרבים מהמבקרים בפוסטים המומלצים, מבקרים בבלוג באופן חד פעמי ואחר כך שוכחים אותו. אז אולי אני מקבל ביקורות מקצועיות טובות, אבל אני בהחלט לא בברנז'ה.

ובהקשר לכך, השבוע הסיפור שכתבתי לתחרות סיפורים במדע בדיוני ופנטזיה כאן בישרא - זכה במקום הראשון.     

למי שמתעצל לקרוא כאן, הרי עיקרי הפרטים על הסיפור:

השופטים בתחרות, אייל גורן וצפריר גרוסמן - עורכי סדרות הפנטזיה והמד"ב של הוצאת אופוס, כותבים לנו כי אין ספק שיש כאן כמה כישרונות, "וחבל שהיינו צריכים לבחור רק שלושה זוכים".

במקום הראשון זכה הסיפור "בחירה קשה" מאת קנקן התה
הסיפור מעלה מספר דילמות מוסריות בטווח קצר של מילים וכל אחת מהן משאירה את הבחירה בידי הקורא. כתיבה הדוקה ודיאלוגים מעולים. לא הייתה בחירה קשה בכלל לבחור בסיפור הזה כאחד המצטיינים.

מרבית השירים והסיפורים שאני כותב בין שאר העיסוקים שלי - אני כותב למגירה ואולי אשחרר אותם או חלקם באחד הימים. יש מה לצפות כאן!!! את אלה שפרסמתי כאן, אפשר למצוא למי שמעוניין ברשימת הקטגוריה שירים/סיפורים שלי ועוד אחרים כמו זכרונות, החבויים בפוסטים פה ושם.

סיפור נוסף שלי - תגלית חייו של פרופסור כפרי - גם הוא נכלל בעבר ברשימת שלושת הסיפורים הזוכים בתחרות סיפורי מתח, בשיפוטו של אבו אלמוג מיודענו, הלוא הוא הסופר גל אמיר. 

הזכיות האלה לסופר לא מקצועי כמוני הן מחמאה גדולה, ולמרות זאת הם לא זוכים לביקורים מי יודע מה כאן. למשל, בתחרות האחרונה הגישו סיפורים לשיפוט מספר בלוגרים שכתבו סיפורים יפים ושנכללו בסופו של דבר ברשימת העשרים הטובים. כמשתתף בתחרות כמובן שקראתי חלק מהסיפורים שהוגשו. למשל סיפור אחד זכה ביום אחד (לפני השיפוט) ב- 40+ תגובות שבח ובהרבה מאד לייקים. לעומת זאת הסיפור שלי זכה לפני התחרות בקושי ל- 10 תגובות ולשלושה לייקים בלבד. אם מספר הכניסות ותגובות הקוראים היו הקריטריון לשיפוט, הסיפור האחר היה זוכה ולא אלה שזכו כאן בשלושת המקומות הראשונים - על ידי השיפוט המקצועי של הוצאת הספרים אופוס.

אז חזרנו שוב לשאלת הפתיחה - שיפוט טיב מקצועי או רייטינג? בוודאי רובכם יאמר רייטינג עדיף, כי חיים אנחנו ובמיוחד כיום בעולם של רייטינג. בעולם המסחרי - שובר קופות או רב מכר נחשבים הרבה יותר מאיכות. ככה זה.

***

ועכשיו לסיפור המעניין לדעתי על מאחורי הקלעים של הסיפור שכתבתי.

עולמי המקצועי והמשפחתי מאוד עמוס. ובכל זאת אני מפנה זמן לכתיבת שני הבלוגים שלי. בתחילה בכלל לא חשבתי להשתתף בתחרות הכתיבה, אבל לבסוף נעניתי לאתגר - כי אני אוהב לכתוב. בתחילה כתבתי סיפור, שהיה מבוסס על שילוב של מדע בדיוני בתחום הפיזיקה עם סיפור מתח. יצא סיפור לא רע, אבל התלבטתי בין שתי אפשרויות לסיום הסיפור. ידעתי שיש לו סיכוי טוב להכלל בין עשרים הסיפורים הטובים, אבל לדעתי כנראה לא בין אלה שיזכו בשלושת המקומות הראשונים. וגנזתי אותו.

ואז לפתע, בעת כתיבת פוסט שאותו אפרסם בקרוב, הגיתי רעיון לסיפור ברגע. כתבתי אותו ושלחתי לתחרות, והרי יודעים אתם את התוצאות.

האמת היא שלאחר שסיימתי את כתיבתו הייתה לי תחושה שיש לו סיכויים טובים לזכות באחד משלושת המקומות הראשונים. עלי לציין שבהיותי מדען יש לי יתרון על אחרים בכתיבת מדע בדיוני. השליטה בידע ובעקרונות המדע עושה את ההבדל בין אם הסיפור יהיה סיפור מדע בדיוני אמיתי, או סיפור פנטזיה. פנטזיה היא פנטזיה ולא צריכה להתבסס על היתכנות מדעית.

מי שכותב מדע בדיוני מבלי שליטה מינימלית בעולם המדע, כל הסיכויים הם שהוא לא יכתוב סיפור מדע בדיוני משכנע אלא סיפור פנטזיה. אסימוב, שהיה אליל המדע הבדיוני שלי בצעירותי, היה דוקטורנט בפיזיקה כאשר התחיל לכתוב את סיפוריו המפורסמים. ז'ול וורן שכתב מדע בדיוני מעולה, לא היה אמנם מדען, אך הוא היה אוטודידקט שהתעמק בלימוד הידע המדעי בתקופתו, בתחומי הסיפורים שכתב. לכן רוב מה שכתב, היה לא רק משכנע - אלא אפילו התגשם בעתיד. 

ובכל זאת רוב המדענים לא יכתבו מדע בדיוני, כי בכל זאת צריך מעט מעוף וגם כישרון ספרותי מסויים.

אז בואו אגלה לכם את הסודות על הסיפור שכתבתי ובעיקר מדוע חשתי בסיכוייו לזכות.

ראשית, בחרתי בנושא שמדבר אל כולם.

שנית, בחרתי בנושא המעורר דילמות ושאלות אתיות, המעוררות מחלוקת בציבור.

שלישית, בחרתי בנושא שבו אני בקיא ומעודכן במתרחש באמת בעולם המדע.

רביעית, בחרתי בדיאלוגים המעוררים רגשות אמפטיה או דחייה של הקוראים.

חמישית, הבאתי סיטואציות אמיתיות מהחיים.

ולבסוף, לכל סיפור טוב חייב להיות טוויסט בסיום. וזה מה שעשיתי.

בקרוב, כאמור, אפרסם כאן פוסט על המתרחש כיום בעולם המדע בתחום שממנו שאוב הסיפור "בחירה קשה".

לסיום, אני מודה לכל אלה שקראו את הסיפור, הגיבו ופירגנו וכמובן לשופטים אייל גורן וצפריר גרוסמן עורכי הסדרות מדע בדיוני ופנטזיה של הוצאת "אפוס", שהשקיעו מזמנם היקר בשיפוט ובכתיבת הביקורות. ולבסוף תודות לעורכי ישראבלוג על תחרויות הכתיבה שהם מארגנים. תודה לכולכם. אני אוהב אתכם.

ועוד דבר קטן. ברכות לאחייני וזוגתו שנולד להם הערב תינוק בכור - בדרך הטבע ולא בדרך שתוארה בסיפור. מאחל להם הרבה אושר והנאה מהצאצא.

הסיפור שכתבתי תגלית חייו של פרופסור כפרי , נבחר כאחד משלושת הסיפורים הטובים ביותר בתחרות סיפורי מתח ישראלים -כתיבה נוצרת.

הרי הביקורת שכתב עליו השופט שהוא הסופר גל אמיר, הידוע גם כבלוגר בכינויו אבו אלמוג:

"כשהחלטתי לשפוט בתחרות, החלטתי לקזז נקודות לכותבים שהם מגיבים קבועים בבלוג שלי. הסיפור הזה הוא אחד משלושת הטובים גם בקיזוז המרכיב הזה. מדובר בסיפור אינטליגנטי, חכם, עם טוויסט משמעותי, שמתקדם לאט אבל בטוח, בתוך מסגרת המילים המוקצבת, לסיום שהוא אחד היפים והמפתיעים בתחרות. לא סיפור מתח במובן הקלאסי של המילה, אבל עלילה מותחת, שלא מזלזלת בקורא. הכתיבה בלשון הווה קצת בעייתית, אבל העברית יפה וקולחת. מאוד אהבתי."

ועוד הוסיף גל אמיר לאחר מכן, בפוסט שכתב בבלוג שלו:

"אחד מהשלושה הכי טובים היה קנקן התה, גם כי הסיפור שלו היה באמת משהו מיוחד (קראתי אותו בבלוג שלו, ועד הסוף ממש לא הבנתי שמדובר בסיפור לתחרות ולא באיזה אנקדוטה מדעית אמיתית שהוא מספר לנו עליה)".

 ***

כעת ברצוני לשתף אתכם בהחלטה על כתיבת הסיפור. אני לא סופר. אמנם אני כותב בבלוג, אבל זה לא נחשב. כתבתי מאמרים וספרים מדעיים, בספרות המקצועית, בעיקר בשפה האנגלית. אבל אין להשוות כתיבה מדעית לכתיבה ספרותית. למרות שיש מספר סממנים משותפים, אין הכתיבה המדעית מגיעה בדרך כלל לציבור הרחב.

אני כן כותב שירים, אך מלבד שניים, שלושה שפרסמתי בבלוג, הם נצורים במגירה, כלומר במחשב. כתבתי גם מספר סיפורים למגירה, אך הם אינם נחשבים בעיניי. כי הם סיפורים בעלי אופי אוטוביוגרפי ובעצם הם סיפורי יומן, לכל היותר. גם הם, נכון לעכשיו, גנוזים עימי.

הידיעה על תחרות כתיבת סיפורי מתח קצרים בישרבלוג הגיעה לידיעתי במקרה - מתוך פרסום של סיפור כזה, שנכתב על ידי בלוגרית, שאני נמנה על הקוראים שלה.

בתחילה לא התכוונתי בכלל לכתוב סיפור ולהשתתף בתחרות, הן בגלל עיסוקי הרבים, והן בשל חוסר נסיוני בכתיבה כזו. אבל לאחר זמן מה, בכל זאת החלטתי לכתוב. מדוע?

הרצון לזכות בספר המצויין של גל אמיר לא היווה טריגר במקרה שלי - כי קראתי אותו בעבר, ולמעשה אפילו רכשתי אותו ביריד ספרים, המציע אותם בהוזלה משמעותית, מתוך העודפים של אחת מרשתות הספרים. אני מנצל רבות רכישות ספרים בדרך זו.

אז מדוע החלטתי בכל זאת לכתוב ולהשתתף? ראשית, כתיבת סיפור מתח היווה אתגר בשבילי, כי כאמור אף פעם לא עשיתי זאת בעבר. גם המגבלה של כתיבת סיפור באורך של 700 מילים בלבד, הייתה מאתגרת בשבילי - האם אני יכול לכתוב משהו משמעותי, במיגבלה כזו? אך בעיקר, היתה חשובה בעיני העובדה שהשופט בתחרות הוא הסופר גל אמיר, שאותו אני מכיר בעיקר מתוך קריאה בבלוג שלו. שאלתי עצמי, האם אני יכול לכתוב סיפור, שיזכה באחד משלושת המקומות הראשונים - בעיקר משום שאז אזכה בחוות דעתו ובביקורת של גל אמיר.

כאשר התיישבתי לכתוב, חשבתי בתחילה על רעיון לסיפור. רעיון לסיפור שישקף אווירה מסביבת עיסוקי כמדען. בראשי עלו מספר רעיונות, שמתוכם בחרתי לבסוף בזה שבבסיס סיפורי. את הטיוטה הראשונה כתבתי ברצף והיא יצאה לא רע בעיניי. אך היא היתה באורך של למעלה מ-900 מילים. מה שנותר לעשות היה לקצר, מבלי לאבד את תחושותיו ורגשותיו של גיבור הסיפור - פרופסור כפרי. את זה עשיתי, בחלקו, על ידי מעבר לכתיבה בלשון הווה וברמזים העולים מתוך מעשיו. בקיצוץ של הטקסט הייתי חייב גם לשמור על בהירות מינימלית של המחקר המדעי, באופן שיובן לקורא שאינו עוסק בתחום המדע. לעיתים רבות, גם בכתיבה מדעית יש צורך לקצר כדי לעמוד במסגרת המוקצבת - קיצוץ כזה באורך הטקסט גורם לטקסט להפוך למאוד טכני. גם כאן יתכן והקיצוץ גרע במעט מההיבט הספרותי, אך לבסוף הצלחתי להגיע למשהו שנראה סביר בעיניי, אבל היה עדיין ארוך במקצת. את זה פתרתי בצורה טכנית, על ידי השמטת התואר פרופסור לפני שמותיהם של כפרי ופסקל ולמעט הפעם הראשונה, הסתפקתי בשמם בלבד, או ציינתי את התואר בלבד ("הפרופסור"). את סוף הסיפור תמצתתי בפיסקה אחת - באופן שלא פגם בסיום, כפי שנכתב במקור.

שמחתי בהצלחת הסיפור, כפי שהתבטא בתגובות הקוראים בבלוג ומהשיפוט של גל אמיר.

לבסוף אני רוצה להודות לגל אמיר על קריאת הסיפור וכתיבת חוות הדעת, ולהביע הערכה על כך שניאות לשמש כשופט. הקריאה והשיפוט של למעלה משלושים סיפורים שהוגשו, בוודאי גזלו לא מעט מזמנו. גם התרומה של עשרים עותקים מספרו "רוח צפונית" לזוכים, היא יותר ממכובדת. כיוון שכאמור היה ברשותי הספר לפני התחרות, החלטתי להעניק את עותק הספר שזכיתי לו בתחרות - לאחד מתלמידי הדוקטור שאני מנחה. שיֵדע כי יש גם עולמות נוספים, בנוסף לעולם המדע.

לבסוף אני רוצה לברך את המתחרים הנוספים שזכו בתחרות ואת מערכת ישראבלוג, שיוזמת תחרויות כתיבה כאלה. כן ירבו.

שבת שלום וחג שמח לכולכם.