חשיבה חופשית

הסיפור שכתבתי תגלית חייו של פרופסור כפרי , נבחר כאחד משלושת הסיפורים הטובים ביותר בתחרות סיפורי מתח ישראלים -כתיבה נוצרת.

הרי הביקורת שכתב עליו השופט שהוא הסופר גל אמיר, הידוע גם כבלוגר בכינויו אבו אלמוג:

"כשהחלטתי לשפוט בתחרות, החלטתי לקזז נקודות לכותבים שהם מגיבים קבועים בבלוג שלי. הסיפור הזה הוא אחד משלושת הטובים גם בקיזוז המרכיב הזה. מדובר בסיפור אינטליגנטי, חכם, עם טוויסט משמעותי, שמתקדם לאט אבל בטוח, בתוך מסגרת המילים המוקצבת, לסיום שהוא אחד היפים והמפתיעים בתחרות. לא סיפור מתח במובן הקלאסי של המילה, אבל עלילה מותחת, שלא מזלזלת בקורא. הכתיבה בלשון הווה קצת בעייתית, אבל העברית יפה וקולחת. מאוד אהבתי."

ועוד הוסיף גל אמיר לאחר מכן, בפוסט שכתב בבלוג שלו:

"אחד מהשלושה הכי טובים היה קנקן התה, גם כי הסיפור שלו היה באמת משהו מיוחד (קראתי אותו בבלוג שלו, ועד הסוף ממש לא הבנתי שמדובר בסיפור לתחרות ולא באיזה אנקדוטה מדעית אמיתית שהוא מספר לנו עליה)".

 ***

כעת ברצוני לשתף אתכם בהחלטה על כתיבת הסיפור. אני לא סופר. אמנם אני כותב בבלוג, אבל זה לא נחשב. כתבתי מאמרים וספרים מדעיים, בספרות המקצועית, בעיקר בשפה האנגלית. אבל אין להשוות כתיבה מדעית לכתיבה ספרותית. למרות שיש מספר סממנים משותפים, אין הכתיבה המדעית מגיעה בדרך כלל לציבור הרחב.

אני כן כותב שירים, אך מלבד שניים, שלושה שפרסמתי בבלוג, הם נצורים במגירה, כלומר במחשב. כתבתי גם מספר סיפורים למגירה, אך הם אינם נחשבים בעיניי. כי הם סיפורים בעלי אופי אוטוביוגרפי ובעצם הם סיפורי יומן, לכל היותר. גם הם, נכון לעכשיו, גנוזים עימי.

הידיעה על תחרות כתיבת סיפורי מתח קצרים בישרבלוג הגיעה לידיעתי במקרה - מתוך פרסום של סיפור כזה, שנכתב על ידי בלוגרית, שאני נמנה על הקוראים שלה.

בתחילה לא התכוונתי בכלל לכתוב סיפור ולהשתתף בתחרות, הן בגלל עיסוקי הרבים, והן בשל חוסר נסיוני בכתיבה כזו. אבל לאחר זמן מה, בכל זאת החלטתי לכתוב. מדוע?

הרצון לזכות בספר המצויין של גל אמיר לא היווה טריגר במקרה שלי - כי קראתי אותו בעבר, ולמעשה אפילו רכשתי אותו ביריד ספרים, המציע אותם בהוזלה משמעותית, מתוך העודפים של אחת מרשתות הספרים. אני מנצל רבות רכישות ספרים בדרך זו.

אז מדוע החלטתי בכל זאת לכתוב ולהשתתף? ראשית, כתיבת סיפור מתח היווה אתגר בשבילי, כי כאמור אף פעם לא עשיתי זאת בעבר. גם המגבלה של כתיבת סיפור באורך של 700 מילים בלבד, הייתה מאתגרת בשבילי - האם אני יכול לכתוב משהו משמעותי, במיגבלה כזו? אך בעיקר, היתה חשובה בעיני העובדה שהשופט בתחרות הוא הסופר גל אמיר, שאותו אני מכיר בעיקר מתוך קריאה בבלוג שלו. שאלתי עצמי, האם אני יכול לכתוב סיפור, שיזכה באחד משלושת המקומות הראשונים - בעיקר משום שאז אזכה בחוות דעתו ובביקורת של גל אמיר.

כאשר התיישבתי לכתוב, חשבתי בתחילה על רעיון לסיפור. רעיון לסיפור שישקף אווירה מסביבת עיסוקי כמדען. בראשי עלו מספר רעיונות, שמתוכם בחרתי לבסוף בזה שבבסיס סיפורי. את הטיוטה הראשונה כתבתי ברצף והיא יצאה לא רע בעיניי. אך היא היתה באורך של למעלה מ-900 מילים. מה שנותר לעשות היה לקצר, מבלי לאבד את תחושותיו ורגשותיו של גיבור הסיפור - פרופסור כפרי. את זה עשיתי, בחלקו, על ידי מעבר לכתיבה בלשון הווה וברמזים העולים מתוך מעשיו. בקיצוץ של הטקסט הייתי חייב גם לשמור על בהירות מינימלית של המחקר המדעי, באופן שיובן לקורא שאינו עוסק בתחום המדע. לעיתים רבות, גם בכתיבה מדעית יש צורך לקצר כדי לעמוד במסגרת המוקצבת - קיצוץ כזה באורך הטקסט גורם לטקסט להפוך למאוד טכני. גם כאן יתכן והקיצוץ גרע במעט מההיבט הספרותי, אך לבסוף הצלחתי להגיע למשהו שנראה סביר בעיניי, אבל היה עדיין ארוך במקצת. את זה פתרתי בצורה טכנית, על ידי השמטת התואר פרופסור לפני שמותיהם של כפרי ופסקל ולמעט הפעם הראשונה, הסתפקתי בשמם בלבד, או ציינתי את התואר בלבד ("הפרופסור"). את סוף הסיפור תמצתתי בפיסקה אחת - באופן שלא פגם בסיום, כפי שנכתב במקור.

שמחתי בהצלחת הסיפור, כפי שהתבטא בתגובות הקוראים בבלוג ומהשיפוט של גל אמיר.

לבסוף אני רוצה להודות לגל אמיר על קריאת הסיפור וכתיבת חוות הדעת, ולהביע הערכה על כך שניאות לשמש כשופט. הקריאה והשיפוט של למעלה משלושים סיפורים שהוגשו, בוודאי גזלו לא מעט מזמנו. גם התרומה של עשרים עותקים מספרו "רוח צפונית" לזוכים, היא יותר ממכובדת. כיוון שכאמור היה ברשותי הספר לפני התחרות, החלטתי להעניק את עותק הספר שזכיתי לו בתחרות - לאחד מתלמידי הדוקטור שאני מנחה. שיֵדע כי יש גם עולמות נוספים, בנוסף לעולם המדע.

לבסוף אני רוצה לברך את המתחרים הנוספים שזכו בתחרות ואת מערכת ישראבלוג, שיוזמת תחרויות כתיבה כאלה. כן ירבו.

שבת שלום וחג שמח לכולכם.