חשיבה חופשית

 נראה שבעקבות הפוסט הקודם, כולם כבר מתעניינים בסוג הדם שלהם ומשפחתם. מי היה מאמין שסוג דם יהפוך לנושא רכילותי? מכאן אנחנו יכולים ללמוד שגם הצהוב משתמש לפעמים במדע.

לעיתים אני חושב שהבלוג הזה אולי אינו יכול להתפאר במספר כניסות אסטרונומי, אך הוא התברך בקוראים ומגיבים איכותיים. בעיניי לפחות, האיכות כמובן עולה על הכמות.

ובנוסף אני מגלה מדי פעם קוראים בלתי צפויים, בעיקר לפוסטים ישנים יותר. אמנם חלק מאלה מגיעים מחיפוש נושא מסויים בגוגל, אבל חלק מהם מגיע מקישורים באתרים שונים לפוסטים מסויימים כאן. למשל, הכתבה בנושא המים המינרלים כאן מקושרת באתר המשרד לאיכות הסביבה, ודי הרבה כניסות מגיעות משם.

אתמול, כאשר נכנסתי ללוח הסטטיסטיקה של הבלוג, עיני הבחינה בכניסות ממקור יוצא דופן. מתוך סקרנות פתחתי את מקור הכניסות הזה:   

http://valentini10.blogspot.co.il

להפתעתי, גיליתי שמדובר באתר של מורה לכימיה בשם ענת בן נון. המורה פתחה את האתר לפרוייקט עבודת חקר בכימיה של תלמידיה. בעמוד הבית של האתר פותחת המורה בשאלה: "למה כימיה??? סיבה מעניינת לכל אלה ששואלים למה ומדוע יספק הקישור הבא ... למה כימיה?". הקישור הזה הוא לפוסט שכתבתי כאן בעבר. 

אז בעצם סיפוק גדול הוא לי שפוסט שכתבתי כאן משמש למורה כאמצעי לחבב מקצוע הכימיה על תלמידיה.

מעטים מאד יחסית התלמידים שניגשים היום לבגרויות במקצועות הכימיה והפיזיקה. נראה שהיום מקובלים מאוד מקצועות כמו קולנוע, תקשורת ושכאלה. משום מה המקצועות הריאלים נראים היום מפחידים ומשעממים מתמיד. הכי ריאלי שעדיין מבוקש הם לימודי המחשב. אך האם המתכנתים מבינים את הפיזיקה שמאחורי המחשב עצמו? האם כל תעשיות מוצרי השפע הדיגיטליים שאנחנו צורכים ומשתמשים, המזון, התרופות והקוסמטיקה היו יכולים להתפתח בלעדי השליטה בפיזיקה, בכימיה והביולוגיה?

אז הנה בשבילכם סרטון היתולי משהו שמצאתי ביוטיוב: מדוע כימיה?

 ועוד סרטון פרוייקט "כימיה בחיי היומיום" שהכינו תלמידי תיכון:

כן, הכימיה שלובה בכל דבר בחיים - אפילו באהבה והשנאה. אך על כך בפעם אחרת.

הילדים שלי כבר לא צריכים יותר שיעסיקו אותם, אבל כשהיו קטנים - לאחר שהסתיימו הקייטנות, הייתי מעניק להם חוויות במעבדה.

הייתי מראה להם ומסביר על המכשירים השונים. הראיתי להם שכשמסרכזים בצנטרפוגה מבחנה עם דגימת דם (לא שלהם כמובן) - מתקבל משקע אדום והנוזל צהבהב. הראתי להם במיקרוסקופ שהמשקע האדום מכיל כדוריות דם אדומות והן שקעו בגלל הפעלת כוח צנטריפוגלי. ואז הבת אמרה: עכשיו אני מבינה מדוע הדם אדום.

הייתי נותן להם מבחנות פלסטיק בגדלים ובצבעים שונים, והם אהבו למלא בהם מים, להמיס מלח וסוכר - לראות את ההבדל בכמות ההמסה בין טמפרטורת חדר, לבין כאשר ממיסים אותם בטבילת המבחנות באמבטי מים חמים. 

והייתי נותן להם מבחנות אפנדורף קטנות מפלסטיק, בשלל צבעים והם היו מסדרים אותם ויוצרים תמונות בתים, חיות ואנשים.

ואפילו הם גם הועילו - בניסויים אנחנו משתמשים במכשירים קטנים המכונים פיפטורים, שבעזרתם מעבירים כמויות מדודות קטנות של נוזלים למבחנות. בתחתית הפיפטורים מרכיבים קונוסים קטנים חד פעמיים מפלסטיק, שנקראים טיפים.

 הטיפים האלה נקנים בקופסאות פלסטיק עם 100 תאים קטנים - כל טיפ בתא. אך הקופסאות האלה יקרות ומכיוון שאפשר לקנות שקיות עם 1000 טיפים בבודדת, במחיר זול הרבה יותר - נתתי להם לסדר באצבעותיהם הקטנות את הטיפים האלה בקופסאות משומשות וכך לאחר עיקור יכולנו למחזר את קופסאות הטיפים במחיר זול. הילדים הכינו בחדווה מלאי גדול של קופסאות טיפים לשימוש במעבדה.

והם הוקסמו מתהליך הקפאת תאים בחנקן נוזלי, שנראה להם בדמיונם כמו קסם של מכשפה.

השיא היה כשלקחתי אותם לחדר חיות. בזמנו עשיתי הכלאות בין זני עכברים והיו לי עכברים לבנים ושחורים והצאצאים שלהם יצאו במגוון צבעי פרווה שונים נוספים: חומים, אפורים כהים, אפורים בהירים וג'ינג'ים. גם צבע העיניים שלהם היה שונה.

הילדים התלהבו כמה הם חמודים ומהצבעים שלהם.

הראתי להם שאם מוציאים אותם מהכלוב כמו סטודנטים מבוהלים, שאוחזים אותם בזנב כשראשם תלוי כלפי מטה - הם מצייצים, משתינים מפחד ונושכים.

הראתי להם שעכברים מרגישים ומעריכים כאשר אוחזת בהם יד עדינה ובוטחת.

הילדים נוכחו לדעת שאם אוחזים בזנב עכבר המונח על זרוע ידם, לא יאונה להם כל רע. ואפילו אפשר ללטף את העכבר והוא נהנה מכך.

לאחר מכן נתתי להם לשחק בתוכנת מחשב, שכשמזינים אותה בנוסחה כימית של חומרים שונים - התוכנה יוצרת מבנה מרחבי של כדורים בצבעים שונים. כך יכלו לראות מבנה מרחבי מולקולרי של סוכרים וחלבונים שונים. ההתלהבות הייתה גדולה והם לא הרגישו כיצד חולף הזמן.

מודל מרחבי של חלבון

בסופו של יום הם חזרו הבייתה עייפים אך מאושרים עם שלל מבחנות ומזרקים, שהיוו אטרקציה לכל חבריהם שהתקנאו בהם.

ולמי שעדיין לא קרא,  ממליץ לקרוא על נפלאות הקפה.

כמעט תכננתי להביא כאן את כתבת ההמשך בנושא המוות - היש חיים לאחר המוות. אבל בגלל הערתה המוצדקת של רותי, שנושא המוות עשוי לפגוע בעונג שבת - החלטתי להתחשב ולהביא פוסט בנושא מרנין יותר. פוסט שעשוי לשכנע אתכם מדוע כדאי לדעת כימיה.

 מקור: ort.org.il

***

כשהייתי דוקטורנט לביוכימיה וגנטיקה, עבדתי שעות רבות על ניסויים במעבדה, שחייבים לסיימם באותו היום. הייתי חייב לתכנן בקפידה את הלו"ז, כדי שאסיים בזמן ו"לטוס" מרחק הליכה של רבע שעה, עד לתחנת האוטובוסים בקמפוס - כדי לא לאחר את האוטובוס האחרון, היוצא בדיוק בחצות.

באחד הימים, כאשר סיימתי את הניסוי מוקדם - באחת עשרה בלילה, אני מוריד את החלוק ומגלה לתדהמתי, שהעט הכדורי שהיה בכיס חולצתי, נזל כולו והכתים בכתם ענק את החולצה. מלבדי לא היה אף אחד במעבדה כדי לשמוע את ה- "שיט" שצעקתי. מה עושים? בושה לצאת ככה ולנסוע כך באוטובוס, כשכולם מסתכלים עליך. לא?

מקור: ynet.co.il

כביסה מהירה עם מים וסבון לא תעזור ואפילו תְּקַבֵּעַ את הכתם. וחוץ מזה איך החולצה תתייבש עד חמש דקות לחצות?

גלגלי השיניים במוח התחילו להסתובב במהירות. יש! החלטתי לעשות כימיה. בניסויים שערכתי במעבדה, הייתי צובע חלבונים עם גרגרי צבע כחול שנקרא קוֹמאסי בְּלוּ. ויש גם צביעה בצבע כחול סגול שנקרא גנֶצְיאן ויוֹלֶט. וגם גרגרי צבע כחולים שנקראים ברומו-פנול-בלו. את כל גרגרי הצבעים האלה ממיסים בתמיסה שמורכבת מחומץ, אלכוהול ומים. חשבתי שאם הצבעים האלה מומסים בתמיסה בהרכב כזה, אז סביר שגם הדיו על חולצתי יומס וישטף על ידי תמיסה כזו.

חיש מהרתי והנחתי על שולחן המעבדה גיגית פלסטיק אדומה שהייתה במעבדה ורוקנתי לתוכה בקבוק ליטר מים, בקבוק ליטר חומץ (שבלשון כימית נקרא חומצה אצטית) ובקבוק ליטר של אלכוהול (שנמצא במעבדה בשפע ובשפה מדעית נקרא אתנול).

לא אגלה היכן המעבדה - כדי שלא יבוא למישהו מכם רעיון לפרוץ אליה בלילה, ולגנוב בקבוק אלכוהול אבסולוטי נקי - שאם מוהלים אותו במיים, מתקבלת וודקה איכותית משובחת. וגם מאוד לא כדאי לפרוץ למעבדה אחרת, ובמקום בקבוק אלכוהול לקחת בטעות בקבוק מתיל אלכוהול, בעל אותו צבע שקוף ומריח דומה. אם תשתו את זה תהיו שמחים וטובי לב, אך תתעוורו לתמיד.

אז נחזור לענייני החולצה. לגיגית הכנסתי את החולצה המוכתמת, ובחדווה ראיתי כיצד יוצאים ממנה שבילי דיו כחולים. השרייה 5 דקות בגיגית והנוזל כולו כחול. שטיפה של החולצה בברז והפלא ופלא - כמעט כל הצבע יצא. נשאר בחולצה כתם כחול דהוי. חזרתי על התהליך עם תמיסה חדשה שהכנתי. הפעם כבר לא נשאר שריד מהכתם. השעה 11:20 בלילה, והחולצה רטובה. איך תספיק להתייבש? עוד מעט, אם לא אצא, אפספס את האוטובוס.

גלגלי השיניים במוח התחילו לנוע עוד יותר מהר. יש! הפעם רוקנתי לגיגית רק אלכוהול*, הכנסתי את החולצה לגיגית. החולצה הרטובה נספגה באלכוהול והמים שבה נמהלו בעודף הגדול של האלכוהול. אלכוהול, בניגוד למים מתנדף במהירות. שלפתי את החולצה ורצתי במהירות לחדר 37 מעלות הסמוך (37 מעלות היא טמפרטורת הגוף. החדר הזה קיים כדי שמבחנות הניסוי יחשבו שהן בגוף. סתאאם, זה רק חיקוי לתגובות ביוכימיות שמתרחשות בגוף).

תליתי את החולצה בחדר החם על וו וכשחזרתי לאחר 5 דקות, החולצה הייתה נקייה ויבשה. השעה 11:35. חמש דקות נוספות לכבות את כל המכשירים והאמבטים, לבדוק שלא נשארה פסולת כימית במנדפים, לנעול את 5 דלתות המעבדה ואת דלת הבנין הראשית. כל שנותר הוא למהר ולתפוס את האוטובוס האחרון.

נכון שכדאי לדעת כימיה?

הערה חשובה: אם גם לכם יקרה דבר כזה ותחליטו לעשות כמוני - אם תגלו שגם הצבע הטבעי של החולצה דהה - סימן שקניתם חולצה ב-20 שקל.

* אלכוהול (אתנול) אבסלוטי מכיל רק 96% אלכוהול. לא ניתן לזקקו מעל ל- 96% והוא מכיל גם 4% מים.

בירה מכילה כ- 6% אלכוהול

יינות מכילים עד 12% אלכוהול

ליקרים מכילים עד כ- 30% אלכוהול

וודקה מכילה עד 50% אלכוהול.