חשיבה חופשית

הפוסט הזה נכתב כדי לבחון את גישתכם לענייני בריאות וקריאה שלו עשויה להציל את חייכם. אל תאמרו אחר כך לא ידענו.

מסתבר שהבחירה ברופא הכללי של מרבית האנשים היא פסיבית לחלוטין.  זה  על פי רוב מישהו שהיה פנוי בסניף קופת החולים שלכם. עד שחלילה אתם נקלעים לאיזו צרה (בין אם הזנחתם את בריאותכם או לא) ואז פונים לרופא מקצועי בתחום. וכאן יש רבים שפתאום פונים ובצדק לקבל חוות דעת שניה. אבל איך אתם בוחרים חוות דעת שניה? האם אתם פונים למי שהמליצו לכם חברים? לפי מה החברים שלכם שופטים? האם זה משום שהוא נחמד ? (אני כותב בלשון זכר וכמובן שמדובר גם ברופאות). האם זה משום שהוא מנהל מחלקה? אבל ביננו, לא נעים להגיד את זה - בניתוח הייתי סומך יותר על ידי מנתח בן 45 מאשר על ידי מנתח בן 60. ובמיוחד אפילו שאתם משלמים לו פרטי מתחת לשולחן, לא בטוח שהוא נוכח בניתוח יותר משתי דקות, ולמעשה מישהו זוטר עושה את מלאכתו עבורו - גם על זה שמעתי. וחוצמזה, האם יש בידיכם האינפורמציה כמה מתים בשנה היו במחלקה שלו בשנה האחרונה, לעומת מחלקות מקבילות אחרות? אינפורמציה שבידי משרד הבריאות אבל לא זמינה לכם.

ואלי אתם פונים למי שיש אליו תור ארוך יותר לקבלה, כי זה מעיד לדעתכם שהוא מהטובים ביותר. ואתם פונים אליו ומוכנים לסבול את הצעקות שלו עליכם שתסתמו את הפה, ואפילו שהוא יכול לזרוק אתכם מחדרו אם אתם מעזים לשאול איזו שאלה הבהרה שמתפרשת אצלו כפקפוק שלכם בדבריו.

אז בואו אספר לכם דוגמה של בת משפחה שלי שחלתה בסרטן כליה בשלב הראשוני והגידול הורחק כנראה בזמן. אבל עוד כשגילו את הגידול הסרטני בכליה, ב-CT התגלתה גם ציסטה בכבד שהחליטו אז שהיא אינה סרטנית. כשהקרובה חזרה לאחרונה לביקורת CT, הציסטה בכבד גדלה. רופאת כבד, מנהלת מחלקה בבית חולים גדול בארץ, התייחסה לזה בביטול וטענה שכנראה זה סתם איזה טפיל כבד. כשחזרה תשובת המעבדה שזה אינו טפיל, הרופאה אמרה: "עדיין אני חושבת שזה לא שום דבר, אבל ליתר ביטחון תעשי MRI". אז היא עשתה MRI ופתאום הרופאה אמרה: "ממליצה לעשות ביופסיה". במכתב הפניה לכירורג היא כותבת שצריך לעשות את זה בהעדר תוצאות בדיקת MRI (אבל הרי היא עשתה!).

כששמעתי את זה - לא מצא חן בעיניי בלשון המעטה. ביקשתי מהקרובה לאתגר את הרופאה מדוע ביופסיה? שאם זה סרטן, הרי לקיחת הביופסיה מסכנת אותה בשחרור תאים סרטניים לזרם הדם ובעקבות זאת להתפשטות גרורות. ולכן מדוע היא חושבת שלא צריך לנתח ולהרחיק בכל מקרה את הציסטה כשהיא שלמה, יחד עם השוליים הבריאים? ואז הרופאה ענתה לה שפתיחת בטן זה ניתוח קשה וחוצמזה היום "יודעים" איך לעשות ביופסיה. אבל כמובן היא לא יכולה להבטיח שלא יקרה מה שקרובת המשפחה (בעצם אני) חוששת ממנו.

אז הקרובה פנתה בעצתי לעוד שני רופאים בכירים במרכזים רפואיים אחרים והם חשבו כמוני. בשום פנים ואופן לא ביופסיה, אלא לנתח! בשביל האנקדוטה אספר שהקרובה לא סיפרה למי שהיא פנתה לחוות דעת שניה מה היתה חוות הדעת הראשונה ושל מי היא. היא סיפרה לרופא הזה רק לאחר ששמעה את חוות דעתו. רק אז הציגה את חוות הדעת הראשונה ומי הפרסונה האחראית לה. הרופא הזה האדים וזעם נורא. כמעט העיף אותה מהחדר, על שלא סיפרה לו מיד את פרטי חוות הדעת הראשונה. מעניין, אם היה יודע - היה אולי גם משנה את חוות דעתו?

לבסוף באחד מהמרכזים הרפואיים הוצע לה ניתוח הרחקת הציסטה בשלמותה בעזרת רובוט - ללא פתיחת חלל הבטן. פרוצדורה שהיא עשתה גם להרחקת הגידול בכליה. מסתבר שניתוח בעזרת רובוט אינו בסל הבריאות ועלותו עשרות אלפי שקלים. אבל חברת הביטוח שלה אישרה בעבר את ניתוח הרובוט בכליה. לא מיד, אלא לאחר פנייה של מקום העבודה שרכש כמה אלפי פוליסות בריאות עבור העובדים. חברת הביטוח כנראה לא הייתה מעוניינת להסתכסך ולהסתבך עם משפטנים של ארגון.

אז מה הייתם עושים אתם? האם הייתם עושים כמצוותה של מנהלת המחלקה במרכז הרפואי הגדול? כי היא נורא נחמדה והיא אומרת לכם בביטחון -ביופסיה!!! ומשום שזה מה שנוח לכם לשמוע (כי בשלב ראשון לא יפתחו לכם את הבטן)?

מיד תבינו להיכן אני חותר. אבל לפי כן אציג בפניכם את השאלה: כיצד אתם בוחרים ברופא שיניים? מפני שהוא נורא נחמד? מפני שחברה אומרת לכם שהוא מצויין? מה, היא למדה רפואת שיניים החברה הזו שהיא יודעת? ואולי משום שהטיפולים זולים יותר אצל הרופא הזה או אולי דווקא משום שהם יקרים? אולי משום שהתור הפנוי הקרוב הוא רק בעוד חודשיים ("וזה כמובן כמובן מצביע על כך שמדובר ברופא מעולה")?

אז אספר לכם משהו. כשהייתי נער, אבא שלי לקח אותי למרפא שיניים שעלה מרומניה. הוא לא היה בעל תואר רופא, אבל משרד הבריאות הכיר אז במרפאי שיניים (שלמדו רפואת שיניים מעשית בלי לימודי תיאוריה - ארבע שנים ולא שש באוניברסיטה). ומרפא השיניים הזה עשה לי שני טיפולי שורש באופן שאחר כך כל רופאי השיניים טענו מהסתכלות בצילומים - שהוא עשה לי אותם שלא כשורה, לא מספיק עמוק וכי חייבים לחדש אותם לפני שאאבד את שיני. לא חידשתי, והשיניים בפי כמה עשרות שנים עד עצם היום הזה. לעומת זאת, שני טיפולי שורש של שני רופאי שיניים מדופלמים (פרופסורים לרפואת שיניים בפקולטה לרפואת שיניים) התגלגלו לאחר מספר שנים לא רב לטיפול שורש מחודש, ובאחד מהמקרים לאובדן השן ולגשר שפגע בשלמות שתי שיניים סמוכות ובריאות.

וכשהייתי סטודנט הלכתי לרופאת שיניים צעירה שכולם היללו את שמה. על סמך מה? כנראה משום שהיא הייתה מאוד נחמדה. אבל, מספר שנים מועט אחר כך הסתבר שהיא הכניסה לי בורג לתוך הסתימה שגרם לפיצוץ השן. והייתי צריך לפנות לרופאה מומחית מסגל ההוראה של הדסה, שבקושי הצליחה להוציא לי את הבורג הזה. והייתי צריך לעבור טיפול שורש וכתר ובסוף איבדתי את השן הזו לאחר מספר שנים לא רב מאז. גם כל טיפולי השיניים שהיא עשתה לאבא שלי הסתבכו לאחר מספר לא רב של שנים. אז תגידו, על סמך מה אתם קובעים אם רופא שיניים טוב? כאשר תדעו שהוא אסון רק לאחר חמש, עשר שנים?

ועכשיו אדלג לשאלה הבאה? כיצד אתם יודעים שהמרפא ברפואה אלטרנטיבית אינו שרלטן ומזיק לכם - כי אתם לא מקבלים בזמן את הטיפול הקונבנציונאלי המתבקש? האם אתם מסתמכים על תעודה מפוקפקת ממוסגרת ממוסד בלתי ידוע? הרי משרד הבריאות עדיין אינו מכיר בתעודות לימודי רפואה אלטרנטיבית למיניהם?

כמה חודשים המטפל הזה למד? האם תואר הדוקטור שמתנוסס "בקליניקה" שלו אינו תואר דוקטור באשורולוגיה? האם הוא רושם לכם תוספים, דוקר ומעסה לכם נקודות בגוף על סמך שיטות בדיקה מפוקפקות כמו הסתכלות על העיניים או הלשון, במקום בדיקות מעבדה ובדיקות רפואיות קונבנציונאליות? תגידו, כיצד אתם מחליטים?

כיצד אתם מחליטים לקחת ויטמינים ותוספים למיניהם? כי בפרסומות ממליצים לכם לקחת אותם מעל גיל חמישים או בהריון? או שאיזה שרלטן מוכר לכם מיצוי פטרוזיליה במאתיים שקל ( פטרוזיליה שעלתה לו שני שקלים)? ולכן אתם עשויים חלילה להגיע לאי-ספיקת כליות, כי לקחתם מיצוי פטרוזיליה במקום תרופה משתנת כמו פוסיד ותרופות אחרות שמורידות את לחץ הדם הכלייתי.

איך אתם מחליטים על דיאטה או שיטת תזונה קיצונית זו או אחרת? בגלל גורו? בגלל אידיאולוגיה? בגלל טרנד? בגלל אינפורמציות מבטיחות הרים וגבעות באינטרנט? אולי סתם משום שנראה לכם כדאי לנסות, כי שום שיטה קודמת לא הצליחה? או אולי שכנעתם את עצמכם שהיא מתאימה לכם כמו כפפה? אני יודע שיש כאן מישהי שתדע מדוע כתבתי את המשפט האחרון, אך זה אך ורק משום שאני דואג לשלומה. כעת תוכלו לקרוא במומלצים על מה שקרה למי שבחרה בשיטת תזונה קיצונית לאחר עשרים שנה בפוסט הזה. כמוה יש אלפים. חלקכם ימנעו מחיסונים בגלל סיכוי של אחד למיליון לסיבוך, ואינכם חוששים מסטטיסטיקה גבוהה מאות מונים לסיכוני תזונות קיצוניות ולא מאוזנות לאדם - שלא נולד כבשה או זאב. 

אבל האם טרחתם לשאול את הרופא שלכם ודיאטנית על הדיאטה הזו ומה היא יכולה לעשות לבריאותכם? לא בעוד חצי שנה, אלא בעוד שלוש שנים, עשר שנים, אולי עשרים שנים ושאז הנזק עשוי להיות בלתי הפיך? במידה וכן שאלתם דיאטנית או רופא - האם עלה בדעתכם לקבל גם כאן חוות דעת שניה, כפי שהייתם עושים לגבי מחלות שלכם וטיפולים רפואיים קונבנציונאלים?

כיצד אתם מוכנים להתגלח על כל טרנד, שמועות וגוּרוּז להפקיר ולסכן את בריאותכם? לשימה על קרן הצבי. האם למדתם רפואה, ביוכימיה ופרמקולוגיה (תורת התרופות) שאתם מחליטים לסמוך על מידע מדוקטור אינטרנט "שמתאים לכם"?  האם הייתם מעזים לעשות נסיונות על גופכם עם תרופות, כמו שאתם עושים "בהמלצות אינטרנטיות" עם "תרופות טבעיות"? סטיב ג'ובס סירב לקבל טיפול רפואי אמיתי כנגד סרטן הלבלב שלו, בשלב שסיכויי ההחלמה היו גבוהים. במקום הוא פנה לכל מיני גוּרוּז אלטרנטיביים ולהוליסטים - והתוצאה ידועה. מדוע חלקכם נמנע מלחסן את ילדיכם ובכך מסכנים אותם ואת הציבור כולו במגיפות עתידיות, שיתוקים ומוות? מדוע ידכם כל כך קלה על ההדק לעשות ניסויים בגופכם (עם שיטות תזונה קיצוניות, תוספי מזון, צמחי מרפא או קוסמטיקה) כאשר חלקכם כל כך קנאים לחייהם של חיות ניסוי?  

הפוסט הזה לא יהיה בנושא נחמד. הוא יהיה אפילו מפחיד. אך התעלמות מהנושא והסרתו מהדיון הציבורי עשויה להביא לשואה הבאה.

כאשר אלוהים ברא את האדם הוא העמיד אותו בראש שרשרת המזון. לפיכך, אין לו טורף טבעי. כשגרש אותו מגן עדן קבע שבזיעת אפיו יאכל לחם והביא עליו את סוכניו החיידקים והנגיפים. ומה שהם אינם עושים, עושה האדם לעצמו.

שרשרת המזון בטבע נמצאת בשיווי משקל בין טורף לנטרף, שבעצם מבקרת את גודל האוכלוסיה של כל המינים. שווי משקל זה דואג לכך שאוכלוסיות החי לא יתרבו מעבר ליכולת הניצול של משאבי המזון הקיימים.

באין לאדם טורף, אוכלוסית האדם צמחה מכמה אלפים לכמה מליארדים היום. האדם מתקרב לגבול ניצול משאבי הטבע. וכשזה קורה מגיעות הקטסטרופות.

בנוסף לכך, באין לו טורף, האדם עצמו טורף את עצמו - מלחמות, מלחמות ועוד מלחמות. אפילו השורש של המילה מלחמה הוא לחם. רק שהיום טכנולוגיות הלחימה הן כאלו שיכולות להביא לקיצו של כל המין האנושי  ואיתו מרבית מיני החי האחרים .

ללא מלחמות, קיימים גורמים טבעיים שמדללים את אוכלוסיות האדם. נגיפים, חיידקים וגורמי מחלה אחרים. המגיפות עד לא מכבר היו  הגורם מספר אחד ששלט באיזון המספרי של אוכלוסיית האדם מזה ימים ימימה.

אבל, מול פיתוח טכנולוגיות לחימה קטלניות (למשל פצצות גרעיניות), האדם פיתח מצד שני אנטיביוטיקות כנגד חיידקים גורמי מחלות וחיסונים כנגד מחלות נגיפיות (עליהם כתבתי בפוסט הקודם). בעיקבות זאת, לא רק שאוכלוסיית האדם התרבתה למספר על גבול המסוכן, אלא גם הוארכה תוחלת החיים הממוצעת של האדם בכמה עשרות שנים.

כיום כבר לא נדיר למצוא אנשים בני מאה. זה כבר לא מדע בדיוני, ומאוד יתכן שהאדם יעבור את גבול מאה והעשרים שנה. הרי כתבה בנושא. לפיכך מאוד יתכן והאיחולים "עד מאה ועשרים שנה" יהפכו לקללה כאשר האדם יוכל לחיות תאורטית עד מאה וחמישים שנה או אפילו עד מאתיים . הכיצד? ההנדסה הגנטית והנדסת איברים ורקמות מתאי גזע (שמפותחים היום מחוץ לזרקורים בקצב מהיר מאוד), יספקו חלקי חילוף שיאפשרו לאדם חיי מתושלח.

על איכות החיים של אנשים בני למעלה ממאה (הרי מוח למשל אי אפשר יהיה להחליף), על השאלה כיצד אוכלוסיית העובדים תוכל לפרנס אותם, על מקורות תעסוקה לצעירים שלא יתפנו על ידי זקנים שידחו את יציאתם לפנסיה, על ההשלכות לגבי מחסור במקורות המזון - לא נדון בפוסט זה. לא מן הנמנע כי יתכן שלאחר שיאריכו את חייהם, יאלצו לקבוע גיל שבו ירדימו את הזקנים. 

אבל בד בבד עם התקדמות הרפואה והמדע, החיידקים והנגיפים הופכים לאלימים ומתוחכמים יותר ויותר. ולכן לא מן הנמנע שנחטוף "מכות מצרים" שיעשו שמות באדם וידללו את האוכלוסיה שלו בצורה קריטית. עם כל האנטיביוטיקה  שפיתח האדם, גם במאה העשרים ואחת מתים מחיידקים טורפים - חיידקים אלימים העמידים לכל האנטיביוטיקות הקיימות. אז אולי פיתוח אמצעים ביולוגים על ידי האדם כדי להגן על עצמו יוצר בעצם מפלצות חדשות איומות יותר. יש המכנים את הופעת החיידקים הטורפים כנקמת החיידקים.

טיפשים הם אלה שאינם מתחסנים, לא רק שיהיו בשר תותחים בפני נגיפים שעוברים אבולוציה (כמו למשל ה-SARS ושפעת העופות) - אלא גם מעמידים את גופם כמעבדה לייצירת זני נגיפים אלימים שיאיימו על כל אוכלוסית העולם.

כשמדברים על הנושא, מרבית האנשים חושבים: עברנו את פרעה נעבור גם את זה. אך הם טועים בגדול. נראה כביכול כי מגפות שפעת החזירים והעופות נעצרו, אבל הן לא אמרו את המילה האחרונה. זיכרו את דבריי. מיני  אנתרקס ואבּוֹלה קבורים רדומים בקרקעית האדמה (יחד עם גופותיהם המרקיבות של בני האדם שהיו נגועים בהן) ובהגיע אות (התנאים המתאימים) הם יפרצו ויעשו שמות באדם. אני אפילו לא רוצה לספר לכם את גודל האסון וכמה מעטים יוותרו בחיים - עם ממשלת ימין ועם ממשלת שמאל. המלחמות שלנו היום יהפכו למגוחכות. סודנים וגזענים,  יהודים וערבים,  חילוניים וחרדים - יפגעו כאחד מהחרב המתהפכת, עם תפילה או בלי תפילה.

לוחמה ביולוגית מסוכנת לא פחות מלוחמה גרעינית.

כולם מוטרדים מסכנת הגרעין של איראן ושוכחים את הגרעין של צפון קוריאה ומדינות אחרות. חמורה ככל שהיא, לוחמה גרעינית תלויה בלחיצת כפתור ותוצאותיה ידועות ומחושבות מראש. לוחמה ביולוגית משום מה פחות מפחידה ובעצם מתעלמים ממנה. אבל לוחמה ביולוגית תמחוק ציוויליזציות שלמות. 

כיצד צבא של מאות אחדות חיילים ספרדים בלבד מחק את הציליוויזציה של האינדיאנים מבני האינקה והאצטקים? האמת שההצלחה של הספרדים לא נבעה מיתרון נשק וכו', אלא מכך שהספרדים השתמשו בפעם הראשונה בהסטוריה בלוחמה ביולוגית, לפני כ-500 שנה. הם הביאו איתם לאמריקה שמיכות שעטפו חולים באבעבועות שחורות. זה היה בתקופה שבאירופה פרצה מגיפת אבעבועות. השמיכות עשו את שלהם והפיצו את המגיפה בקרב האינדיאנים שלעולם לא נחשפו קודם לנגיף ולכן לא היו להם נוגדנים בדם כנגד המחלה. למעלה מתשעים אחוז נכחדו. 

לוחמה ביולוגית מפותחת בסודיות במעבדות רבות בעולם. לוחמה כזו מצריכה זן של חיידק או נגיף אלים במיוחד שהאויב אינו מחוסן כלפיו. ומצד שני על הפותח בלוחמה כזו להצטייד בחיסונים כנגד הנשק שפיתח, כדי שלא יפגע בו עצמו. 

גם ישראל מפתחת נשק מסוג זה. האם זכורה לכם פרשת הניסוי בחיילים שחוסנו כנגד האנתרקס? דוגמא לכך שמשהו יכול להשתבש בלוחמה ביולוגית. האם ידוע לכם שברית המועצות לשעבר יצרה מפלצות לוחמה ביולוגית בתקופת המלחמה הקרה  בינה לבין ארה"ב? זנים אלימים במיוחד עדיין שמורים בחדרים המקוררים בחנקן נוזלי. זליגה של החומר הזה לידי גורמי טרור פשוטה הרבה יותר מאשר השתלטות על נשק גרעיני. זוכרים כיצד מעט חומר לבן שנשלח בדואר במעטפה גרם להיסטריה?

מה שאני רוצה לומר הוא שאיראן אינה חייבת נשק גרעיני, יתכן מאוד שהיא יכולה להשמיד את מרבית אוכלוסיית ישראל על ידי משלוח חיידק או נגיף. כל אוייב שיעשה זאת ידאג גם לחסן את עמו מפניהם אבל עליה וקוץ בה, כל חיסון אינו יעיל לכלל האוכלוסיה. 10-30% מהציבור גופם אינו מתחסן כלפי כל אחד מהחיסונים הקיימים. לפיכך לוחמה ביולוגית עשויה לפגוע גם באוייב. באותה מידה שנשורת רדיואקטיבית עשויה לפגוע באוייב כשתגיע אליו עם תנועת הרוחות העולמית.

הנגיף הגורם למחלת האבעבועות השחורות נכחד מהעולם בעקבות החיסון.  לכן מזה 32 שנים שכבר לא מחסנים יותר כנגד המחלה. אך האם ידעתם שמעבדות אמריקאיות ורוסיות שומרות את הנגיף בהקפאה עמוקה. האם חשבתם מה יקרה אם מישהו ישחרר שוב את הנגיף לאויר העולם, לאחר שנכחד והאנשים כבר אינם מחוסנים? 

לוחמה ביולוגית כמו לוחמה גרעינית צריכה להדאיג ולהפחיד את כל העולם לא פחות, אבל משום מה מוות בשניה מפחיד יותר ממוות בייסורים תוך מספר ימים או שבועות.

ולבסוף כדאי לדעת כי המגיפה המשוערת הבאה היא מגיפת החצבת. כבר כתבתי עליה בעבר ועל שיעור התמותה הגבוה. מי שלא התחסן או לא חיסן את ילדיו, כדאי שיקח את זה לתשומת לב. לראיה, הצוותים הרפואיים כבר מתכוננים:

ארגון הבריאות העולמי יוצא בפירסום מרעיש: " אוכלוסיית נשאי האיידס בעולם הוכפלה פי- 20 בשלושת החודשים האחרונים. קצב העליה בהדבקה במחלה הולך ועולה בדומה להתפרצות מגיפת שפעת".

המכון הלאומי האמריקאי לחקר נגיפים מתחיל לאסוף דמים של הנשאים החדשים כדי לחקור האם חל שינוי בנגיף האיידס שגורם איך שהוא למגיפה. בתוך זמן קצר מגלה הצוות הרפואי שנחשף לחולים שמרביתם נדבקו בעצמם במחלה. מוכרז מצב חרום עולמי. נשיא ארצות הברית מקציב כל סכום שידרש כדי להבין מדוע המחלה מתפשטת  בקצב מטורף.

ועדה שהוקמה וכוללת את מיטב מדעני הנגיפים פותחת במחקר מואץ לאפיון נגיפי האיידס מהחולים. המחקר נערך במעבדה מאובטחת שבה כל העובדים נתונים בהסגר ולובשים בגדי חלל אטומים.

המדענים הוכו בתדהמה כאשר בודדו נגיפי איידס מריריות העיניים ומדרכי הנשימה של נשאי איידס שהודבקו לאחרונה. בדיקות של מבנה הנגיף המבודד הראו שנוצר נגיף איידס מזן חדש. הוא מכיל את החומר התורשתי של נגיף האיידס הקלאסי, אך חלו בו שינויים - עתה הוא מכיל גם חומר תורשתי של נגיף השפעת מסוג A. הנגיף החדש הוא נגיף הגורם לאיידס אך חלבוני המעטפת שלו הם חלבוני נגיף השפעת. חלק מהחומר התורשתי של נגיף האיידס עבר איחוי עם חלק מהחומר התורשתי של נגיף השפעת. נוצר נגיף איידס קטלני שמדביק על ידי רסיסי רוק של הנשאים וגורם למגיפת איידס המתפשטת ומדביקה כמו שפעת.

המגיפה מתפשטת במהירות. חברות התרופות אינן עומדות בקצב הייצור הנדרש של קוקטיל התרופות המשמש את חולי האיידס כדי להאריך את חייהם. נפתח שוק שחור - התרופות מסופקות בקושי רק למי שהפרוטה מצוייה בכיסו. חולפים מספר שבועות וגם אלה שמקבלים את קוקטיל התרופות מתחילים למות. התרופות כבר אינן עוזרות. הנגיף עבר שינויים מפלצתיים - הוא הפך לאלים ביותר. אנשים מתים מאיידס תוך 2-4 חודשים.

למרות סגר שהוטל בכל נמלי התעופה והנמלים בעולם, המחלה מתפשטת באירופה ואסיה וכבר רבים החולים בישראל. אוכלוסיות העולם בהיסטריה מוחלטת, רשויות השלטון איבדו כל שליטה. אנדרלמוסיה שוררת בכל.

נשיא ארצות הברית נושא נאום לאומה מתוך הבונקר המבודד: "אזרחים יקרים, אסון עולמי נפל עלינו. הוריתי לכל המדענים שעדיין בקו הבריאות לעשות ככל יכולתם ולגלות תרופה או חיסון כנגד נגיף האיידס החדש שכינויו אינפלואיידס. אם לא תמצא תרופה, מין האדם צפוי להכחד כולו בתוך שנתיים, מקסימום שלוש. כולנו שמים יהבנו במחקר המתבצע, שיביא מזור בתוך תקופה קריטית זו.

 SO WILL HELP US GOD".

נשמע כמו קטע ממדע בדיוני בעל אופי אפוקליפטי. אך האם זה יכול להתרחש באמת? זהו נושא הפוסט.

מודל נגיף איידס (מימין) ושפעת (משמאל)- מקור ויקיפדיה והידען, בהתאמה 

לצורך הדיון, קצת רקע על נגיפים ומגיפות

כל עולם החי והצומח מלווה ביצורים זעירים (שניתן לראותם רק במיקרוסקופ אלקטרוני) - הנגיפים (וירוסים). כל הנגיפים הם למעשה טפילים שאינם יכולים להתקיים בזכות עצמם והם מתרבים בפונדקאים שלהם, כולל האדם. רבים מהנגיפים האלה גורמים למחלות קשות לאחר ההדבקה. בחלק מהמחלות האלה אנחנו נרפאים (לא בתרופות, כי עדיין אין תרופות כנגד מרביתם, אלא בעזרת מערכת החיסון שלנו התוקפת אותם לאחר שחדרו לתאי הגוף שלנו).

הנגיפים האלה גרמו בהיסטוריה האנושית למגפות איומות. חלקן קטלו מיליוני בני אדם. כך היתה למשל מגיפת האבעבועות השחורות שדיללה קשות את אוכלוסיית יבשת אירופה. מחלת שיתוק הילדים הנגרמת על ידי נגיף הפוליו הפילה את אימתה במחצית הראשונה של שנות החמישים במאה הקודמת. עד היום ניתן לראות אנשים מבוגרים הפגועים ממחלה זו, בדרגות שיתוק שונות. גם מגיפות החזרת, החצבת והאדמת נגרמות על ידי נגיפים. 

מכל המגיפות האלה אפשר למות ושיעור התמותה מהן כאמור אינו קטן. אחת האמצאות הגדולות ביותר במאה העשרים הם פיתוח חיסונים כנגד הנגיפים האלה. החיסון הראשון נעשה על ידי רופא בריטי כפרי שלקח את הנוזל משלפוחיות האבעבועות השחורות והזריק אותו לתוך עורה של פרה. הפרה פיתחה במקום ההזרקה שלפוחית אך לא חלתה במחלת האבעבועות השחורות, כי מערכת החיסון שלה פיתחה נוגדנים וגרמה למותם של הנגיפים בשלפוחית. למעשה הרופא לא ידע על קיום הנוגדנים, שבודדו ואופיינו רק מאוחר יותר. הרופא שאב את הנוזל מהשלפוחית הזו שהתפתחה בפרה והזריק אותו לנער בריטי. לאחר מספר שבועות, הרופא הזריק לנער נגיפי אבעבועות משלפוחיות שהתפתחו בבני אדם שנדבקו במחלה. הפלא ופלא - הנער לא נדבק במחלה ולמעשה הפך מחוסן בפני הנגיף.

זו היה למעשה הדגמה של החיסון הראשון שבעזרת הזרקת נגיף מומת או מוחלש, ניתן לחסן בפני המחלה. מערכת החיסון של האדם שנחשפת לנגיפים מומתים או מוחלשים מפתחת נוגדנים שיגנו על האדם אם  בעתיד יודבק על ידי הנגיף האלים החי, גורם המחלה.

החיסונים בימינו מצילים בני אדם בפני מגיפות שעד לא מזמן קצרו את חייהם של מיליוני בני אדם. כך גם חיסונים של חיות משק ומחמד מגנים עליהם מפני מגיפות נגיפיות שונות.  כל אחד יודע כמה מסוכנת הכלבת לאדם ולחיה - לפני קיום החיסון, חיה שנדבקה בנגיף הכלבת ואדם אשר ננשך על ידי החיה, דינם היה מוות בייסורים כבדים.

גם לפני פיתוח חיסון כנגד הטטנוס, אנשים היו מתים מפצעים שזוהמו במקרה זה מחיידק - מוות תוך מספר שבועות ספורים עם ייסורים רבים.

אבל מסתבר שעדיין קיימות מחלות קשות הנגרמות על ידי נגיפים ואשר לא ניתן ליצור כנגדם חיסונים יעילים. כך למשל השפעת והאידס. ראשית אני רוצה לציין שגם בימינו עדיין מתים משפעות. ידועה מגיפת השפעת שפרצה במאה הקודמת בספרד ואשר קטלה את חייהם של למעלה מחצי מיליון בני אדם. מאיידס כמובן כמעט כולם מתים במוקדם או במאוחר, גם כאשר החולים מטופלים בקוקטייל של תרופות (אשר מעכבות את התקדמות המחלה אך לא מחסלות אותה). 

כנגד שפעת קיימים חיסונים, אך גם להם יש יעילות חלקית וכידוע יש צורך לחסן כנגד נגיפי השפעת מידי שנה.

נשאלת השאלה מדוע ניתן לקבל חיסון יעיל כנגד אבעבועות שחורות, חצבת ואדמת ואילו כנגד נגיפי האיידס לא? מדוע גם כנגד השפעת יש צורך לחסן מדי שנה?

כדי לענות על השאלה הזו, יש צורך בהסבר קצר על מבנה הנגיפים. אעשה זאת ממש בקצרה ובפשטות.

כל הנגיפים בנויים משני מרכיבים. המרכיב הראשון הוא החומר התורשתי, בדיוק כמו החומר התורשתי המצוי בתאים שלנו. בחומר התורשתי של הנגיף קיים כל המידע הנחוץ לו כדי להשתלט על התאים המודבקים ולנצל אותם לצורך התרבותו ושיחרור לסביבה לצורך הדבקת אנשים נוספים. המידע הזה מצוי בגנים של החומר התורשתי.

המרכיב השני של כל הנגיפים הוא מעטפת של חלבונים. אלה הם חלבונים בעלי מבנה מיוחד שנקשר על ידי קולטנים (חלבונים אחרים) המצויים על פני מעטפת התאים המודבקים. החלבונים הייחודיים של הנגיף נקשרים לקולטן על פני מעטפת התא המודבק, כמו מפתח שמתאים למנעול מסוים ולא אחר.

המפתח הזה "פותח את המנעול" ומאפשר החדרת החומר התורשתי של הנגיף לתוך התא המודבק. כאמור החומר התורשתי הזה משתלט על התא לצורך שיכפולו והרבייתו. הנגיפים המשוכפלים נעטפים בחלבוני המעטפת המיוצרים על ידי התא המודבק מתוך האינפורמציה שקיימת בגנים המצויים בחומר התורשתי של הנגיף.

הדבר מזכיר במקצת את הקוקיה, המטילה ביצים בקינים זרים והאם הפונדקאית מולכת שולל ודוגרת על ביצת הקוקיה יחד עם הביצים שלה.

הנגיפים המשוכפלים פורצים עם הבשלתם מתוך התאים המודבקים תוך כדי הרס שלהם. ההרס הזה גורם למחלה. הנגיפים האלה מדביקים תאים בריאים חדשים, וחוזר חלילה.

מערכת החיסון שלנו יוצרת נוגדנים כנגד חלבוני המעטפת של הנגיף ולכן עוצרת את המחלה. בחלק מהמחלות מהלך המחלה כל כך מהיר עד שמערכת החיסון אינה מספיקה לייצר את הנוגדנים ונגרם מוות. מתן חיסונים מראש, גורם לכך שהגוף מייצר נוגדנים אשר יתקפו את הנגיף אם וכאשר ידביק אותו בעתיד. כלומר- השיטה היא הקדם תרופה למכה.

אז מדוע אין הדבר פועל כך כנגד נגיפי השפעת והאיידס? הסיבה לזה נובעת מכך שנגיפי השפעת והאיידס הם נגיפים מתוחכמים. הם משנים כל העת את מבנה החומר התורשתי על ידי מוטציות ובכך מערימים על המערכת החיסונית.  הנוגדנים שהגוף יוצר כתוצאה ממתן חיסון אינם מכירים יותר את חלבוני המעטפת של הנגיף שהשתנו. משל למפתח שלא יוכל לפתוח מנעול שתוכו עבר אפילו שינוי קל ביותר.

הדבר מזכיר לי מקרה שאירע לבני שהתחפש בילדותו בפורים והכלב של השכנים נבח עליו בפראות עד שהתקרב מספיק כדי שהכלב יריח את הריח המוכר של הילד וירגע. כך גם קורה עם הנגיפים של השפעת והאיידס - הם משתנים ו"מתחפשים", כך שהמערכת החיסונית אינה מכירה אותם עוד.

נגיף האיידס הוא בעל כישרון התחפשות יוצא מהכלל. המעטפת החלבונית שלו עוברת בכל חולה שינויים מפליגים, ולכן לא ניתן לייצר חיסונים כנגד הנגיף הזה - אלא אם כן יצליחו ליצור נוגדנים כלפי חלקים בחלבון מעטפת הנגיף, שמשום מה אינם עוברים שינויים.

ועכשיו החלק המעניין והמפחיד:

המיוחד בנגיפי השפעת על זניהם השונים והמשתנים הוא יכולת ההדבקה הפנטסטית - חלקיקי רוק משיעול והתעטשות שמתפזרים באויר שאותו נושמת הסביבה. ומה שרבים אינם יודעים ומסוכן לא פחות - לחיצת יד למשל עם יד של חולה שהשתעל לתוך כף ידו, מעבירה את הנגיף ליד של רעהו. גירוד קל בפנים: באף, בפה ובריריות העיניים - גורם להדבקה במחלה.

המיוחד בנגף האיידס שהוא אלים במיוחד מכיוון שהוא פוגע בתאי המערכת החיסונית עצמה. אבל נגיף האיידס אינו יכול להדביק מהאוויר כמו נגיפי השפעת. הוא חייב לחדור לתוך מערכת הדם (מעבר מדם החולה לדם האדם המודבק). אל דאגה - תאורטית יתוש (ובעצם רק היתושה) שעוקץ חולה איידס יכול להעביר את הנגיף לאדם הבריא כאשר עוקץ אותו לאחר מכן. מזלנו הוא שההדבקה אינה יעילה כאשר מדובר בכמות קטנה של נגיף המועברת בעקיצה. אחרת היינו חוטפים איידס כמו מלריה על ידי עקיצת יתוש. כלומר, מצבנו היה יכול להיות גרוע הרבה יותר.

עכשיו תארו לעצמכם מה יקרה אם נגיף האיידס יעבור אבולוציה (כפי שהוא עובר כבר עתה). מה יקרה אם בנוסף לשינויים המביאים לשינוי חלבוני המעטפת שלו - יחולו גם שינויים אחרים שיקנו לו מנגנון הדבקה כמו נגיף השפעת. מה יקרה אם נגיף האיידס יועבר מאדם לאדם דרך הרוק?

האם זה יהיה קץ האנושות?

בפרה היסטוריה המין האנושי היה קרוב לפחות פעם אחת בפני כליה וכמעט הושמד. קיימת הערכה שמבני מיננו נותרו אז רק כ-5,000 פרטים בכל כדור הארץ. במצב כזה, תנאי מזג אוויר קשים או אסונות טבע היו יכולים להשמיד את שארית הפליטה.

אז האם אבולוציה של נגיף כמו האיידס באופן שתארתי תשמיד את המין האנושי?

הדבר יתכן, אך אולי אפשר להתעודד מעט. במחקר שנערך ובדק דמים של אוכלוסית ילידים באפריקה (אוכלוסיה שהייתה חשופה מזה זמן רב לנגיף האידס), התגלתה אישה שבדמה רמת נוגדנים גבוהה כנגד נגיף האיידס ותאי הדם שלה עמידים בפני הדבקה של הנגיף.  אם יש אחת כזו, כנראה שיש עוד כמה אחרים - האם אלה יהיו הגרעין לאוכלוסיית בני האדם הבאה?

לסיום אביא קישור לכתבה כיצד תוכלו להמנע מהדבקה של נגיפי שפעת. זכרו שיש אנשים שמתים משפעת כאשר המערכת החיסונית שלהם נחלשת מסיבות שונות ושמדי פעם פורצות מגיפות של זני נגיפי שפעת אלימים ביותר שקוטלות אוכלוסיות גדולות. והמלצה לי אליכם: לכו והתחסנו כל שנה בתחילת הסתיו כנגד זני הנגיפים שיגיעו השנה בחורף (כיצד יודעים מי הם יהיו - נראה כבר בכתבה אחרת). עשו זאת בהקדם האפשרי. החיסון ניתן היום בחינם על ידי קופות החולים. ככל שמתחסנים יותר אנשים, כך מוגנים בצורה עקיפה גם אלה שלא התחסנו. עוד על החיסון תוכלו לקרוא בקישור הבא.

אני רוצה להפריך כאן מיתוס המסתובב בציבור. מהחיסון עצמו לא מקבלים שפעת. הרי החיסון מכיל רק חלבוני מעטפת של נגיפים מומתים. נגיף מת אינו יכול לגרום למחלה. ואותם אנשים ששמעתם: "קיבלתי שפעת יום לאחר החיסון" - הם לא קיבלו שפעת מהחיסון. הם נדבקו והנגיפים קוננו אצלם כבר מספר ימים לפני קבלת החיסון. למערכת החיסון לוקח תקופה של 3-4 שבועות לאחר מתן החיסון, עד שהיא יוצרת מספיק נוגדנים שימנעו הדבקה בשפעת. לכן הקדימו להתחסן, גופכם יהיה חסין רק לאחר תקופה זו.

אני עומד להעלות כאן נושא מאוד טעון ומעורר מחלוקת - ניסויים בבעלי חיים.

אני צופה כאן מלחמת עולם אידיאולוגית בעקבות פוסט זה. מלחמה אידיאולוגית שאפילו עולה על האידיאולוגיה של הצמחונות באלפי מונים. לאלה שכבר עומד לצאת הקצף, אני מבקש דבר אחד: להתעלם לרגע אחד מהדעות הקדומות ואולי הבורות בתחום, ותקראו כתבה זו כולה בעיון, לפני שתתחילו לכתוב כאן תגובות זועמות.

אני ממש לא מתכוון לכתוב לכל תגובה מגילה - לדברים שכתובים בכתבה והמגיב התעלם ממנה או לא קרא. אני מבקש סליחה מראש על כך שלא אחזור בתשובות לתגובות -  על תשובות שכבר כתובות בכתבה. אתם יכולים להגיב כרצונכם, אבל אשמח להגיב לתגובות ענייניות ולהצעות שלכם. ובעיקר לשמוע על דעתכם האישית לאחר שקראתם את הפוסט הזה.

הפוסט הזה נכתב כתוצאה ממייל שקיבלתי מהכתובת:

 Mednet General Medicine] [email protected] ]

ובו הכתבה הבאה:

למי שיש סבלנות הרי הכתבה במלואה. בסיומה אציג את עמדתי.

לאחרונה חזרה והתלהטה המחלוקת בנושא ניסויים בבעלי חיים בישראל. לאחר שב 2010 החליטה אל על: לא נטיס יותר חיות לניסויים בחו"ל.שנה וחצי לאחר שהפסיקה להטיס בע"ח למטרות ניסויים, ועד ראשי האוניברסיטאות הגיש תביעה כנגד אל על בדרישה שתחזור להטיסם.
 

ועד ראשי האוניברסיטאות טוען כי " הצעד בו נקטה אל-על מהווה פגיעה אנושה במאבק לריפוי מחלות ולהצלת חיי אדם. מחקרים אלה, הנעשים באופן המצומצם ביותר ותוך קיום הנהלים המחמירים ביותר, אפשרו בעשורים האחרונים פיתוח של תרופות וריפוי של מחלות שונות.

ללא מחקרים אלה לא היו בנמצא תרופות וטיפולים למחלות כגון שחפת, דלקת קרום המוח, מחלת הסרטן, סוכרת, מחלות ניווניות של מערכת העצבים ועוד. לא היו בנמצא חיסונים רבים, וניתוחים שונים לא היו אפשריים כלל כולל השתלות איברים.

כדי לבדוק על דעתם של הרופאים בנושא זה הפצנו שאלה אחת האם אתה בעד המשך הניסויים במתכונת הקיימת או בעד החמרת ההגבלות על הניסויים בבעלי חיים? תוצאות ביניים של 466 משיבים היום מראות 51% בעד ו 49% נגד. פירוט התוצאות והנימוקים יובאו עם סיכום התוצאות.

להלן סקירה של *פרופ' אלכס צפרירי חוקר במכון ויצמן ויו"ר הפורום הבין-אוניברסיטאי למדעי הרפואה בישראל.

תחילתן של תנועות שוחרי בעלי החיים באנגליה הויקטוריאנית הייתה התביעה למניעת התעללות בחיות, דאגה לשלומן ושמירה על רווחתן. בשנות השבעים והשמונים של המאה שעברה הדאגה לרווחת בעלי החיים ולמניעת אכזריות כלפיהן הוחלפה על ידי הדרישה, הקיצונית לאין ערוך, למתן משקל שווה לאינטרסים של החיות כמו לאלה של בני האדם, לפי גרסה אחת שדוברה הוא פיטר סינגר, או הענקת זכויות לחיות לפי גרסה אחרת שדוברה הוא טום ריגן. שתי הגישות מתנגדות לכל שימוש בבעלי חיים לטובת האדם ורואות בו "ניצול" מגונה.

השימוש בבעלי חיים לצרכי מחקר ביו-רפואי הוא מן המצומצמים ביותר, כ-שלוש מאיות האחוז (0.03%!). למרות זאת, באופן פרדוקסלי השימוש בהם הוא המדובר ביותר והמותקף ביותר על ידי הקבוצות המתנגדות לכל שימוש בבעלי חיים. ההתנגדות התבססה, במקורה בתקופה הויקטוריאנית, בביצוע חלק מן הניסויים המדעיים בבעלי חיים בעודם בחיים. בימים ההם ניתוחים נעשו ללא הרדמה או טיפול יעיל במשככי כאבים, זאת בטרם היות אמצעים אלה זמינים גם לרפואת האדם והיו מלווים בכאב ובסבל.

כיום, כמובן, כמעט כל הניסויים בבעלי חיים (פרט לניסויים שמטרתם חקר כאב) נערכים תוך נקיטת אמצעים למניעת כאב וסבל לחיות, כפי שעקרונות הניסויים והחוק מחייבים. למרות זאת, המתנגדים לכל "ניצול" בעלי חיים על ידי האדם מעדיפים לתקוף את הניסויים הללו בחיות בעיקר מסיבות טקטיות.

 המדענים מבצעי הניסויים הללו מספרם קטן, לרוב הציבור יש רק מושג קלוש על מעשיהם במעבדות ולכן ניתן להשמיצם, אם מחוסר ידע או דבקות יתר במטרה ובהסתמך על הבורות של רוב הציבור בנושא. גרוע מכך, בגלל התקפות ונדליות על מעבדות ומוסדות מדע בארץ ובעולם הפכו אלה לסגורות ומוגנות, למגינת ליבם של התוקפים הפוטנציאליים, אולם בכך הם הפכו מטרה לגינוי על היותן סגורות ול"מרתפי עינויים".

הישגי המחקר הביו-רפואי במאה השנים האחרונות הסירו את אימת המגפות הקטלניות, לפחות בארצות המפותחות, והציבור הנהנה מבריאות טובה ותוחלת חיים ארוכה, אינו מודע לאימי העבר ונוח להשפעת התעמולה הפופוליסטית נגד הניסויים. כל אלה עושים את הניסויים בבעלי חיים מטרה נוחה להתקפה, בהשוואה לשימוש בהם למזון המהווה מעל ל-95% משימושי האדם בבעלי חיים.

הניסויים בבעלי חיים הוסדרו בישראל במסגרת חוק צער בעלי חיים (ניסויים, 1994), הדומה מאוד לחוקים שהתקבלו בכל המדינות הנאורות שבהן מתקיים מחקר ביו-רפואי מתקדם. ארגוני המתנגדים לניסויים בבעלי חיים, מתנגדים גם לכל שימוש אחר בהם ותוצריהם לצרכי האדם ורואים בכך ניצול שיש להפסיקו כליל, ומסרבים לראות בחוק זה סוף פסוק.

אגודות אלה ממשיכות לתקוף, כמעט בכל דרך, את החוק ויישומו, את החוקרים ואת מוסדות המחקר וההוראה. בעוד שמטרתם היא ביטול הניסויים בבעלי חיים, הם משתמשים בטיעונים של רווחת חיות הניסוי ובהאשמות ב'התעללות בבעלי חיים' או בפעילות לקויה של המועצה לניסויים בבעלי חיים, הממונה על הסדרת הניסויים והבקרה עליהם. המתנגדים לניסויים בבעלי חיים מתעלמים ממטרתו המוצהרת והמעשית של החוק: להסדיר את המחקר הביו-רפואי במדינת ישראל, תוך שמירה על חירות אקדמית של החוקרים מצד אחד, והבטחה שהניסויים הללו יהיו כרוכים בפגיעה מזערית, ככל האפשר, בבריאות החיות וברווחתן, מן הצד האחר.

 
תקיפה זו נמשכת בעזרת חברי כנסת, התומכים בפעילות אגודות אלה, לעתים מבלי להיות מודעים לאג'נדה הקיצונית שלהם. חברי כנסת אלה חוזרים ומציעים חוקים על מנת "להגביר את הפיקוח על הניסויים", להגדיל את המשקל של מתנגדי הניסויים במועצה המפקחת עליהם ולהשית מנגנון מיוחד לאישור ופיקוח על ניסויים בקופים ירודים, המצומצמים מאוד כבר עכשיו. מיותר לציין כי הצעות חוק מסוג זה עלולות לפגוע אנושות ברמתו ואיכותו של המחקר הביו-רפואי בישראל.

אגודות אלה מנסות להחדיר "חפרפרות" למעבדות מחקר ובתי גידול של חיות ניסוי על מנת לגלות או "לייצר" עדויות ל"התעללות", בדרך כלל מבוימת או דמיונית, בחיות ניסוי לשם פרסום והגשת תביעות סרק לבתי משפט. כמו כן מארגנים חברי האגודות הפגנות והטרדות אחרות של מעבדות מחקר, מוסדות להשכלה גבוהה וחוקרים, במטרה להפחיד את אנשי המחקר ולפגוע בעבודתם. מטרה מועדפת בעיניהם היא חוות מזור, שבה מגדלים קופים ירודים ממין מקק ארוך זנב, שמקורם במאוריציוס. שם הם מהווים מין פולש הפוגע בחי ובצומח המקומי ועל כן הארגונים והאמנות לשמירת חיות הבר התירו את תפיסתם לצרכי ניסויים או השמדתם כמזיקים.

גם חברת אל על משמשת מטרה לזעם אגודות אלה ולתביעות להפסיק הובלת חיות ניסוי בכלל וקופים המיוחד. לבושתנו, "המוביל הלאומי" נכנע ללחצים אלה של האגודות המקומיות. ועד ראשי האוניברסיטאות (ור"ה) הגיש תביעה לחייב את אל-על להטיס חיות החיוניות למדע הישראלי ולשיתופי פעולה של חוקרים בישראל עם עמיתיהם. עניין זה, כמו גם נושא חוות מזור ויצוא או יבוא קופים למחקר רפואי נמצאים כיום בדיון משפטי.

המאבק המתמשך הזה מתרחש, בדרך כלל, הרחק מתשומת הלב הציבורית ובחלק גדול מן המקרים מצליחים האוניברסיטאות והחוקרים למנוע פגיעות חמורות במחקר. אולם בשנים האחרונות ההתקפות על חופש המחקר בבעלי חיים גובשו, בהשראתו של השר להגנת הסביבה, ח"כ גלעד ארדן, לסדרה של יוזמות המהוות איום חמור על המשך הניסויים בבעלי חיים במדינת ישראל.

אם חלילה ניכשל בסיכול יוזמות אלה יוטלו על מדעני ישראל הגבלות חמורות שאין כמותן בשום מדינה נאורה. אלה עלולות להביא להרס המחקר הביו-רפואי, לעצירת תעשיית הביוטכנולוגיה והתרופות, לבריחת מוחות וזליגה אל מחוץ למדינת ישראל של הפיתוח והידע בתחום.


[להלן דעתה של דוברת זכויות בעלי חיים בישראל, הגב' ענת רפואה-אהרונוביץ על זכייתם של פרופ' אברהם הרשקו ופרופ' אהרון צ'חנובר בפרס נובל:
 

תהילה טבולה בדם וסבל

"עברתי על מחקריהם של הזוכים המאושרים וראיתי שהתגלית עצמה אמנם לא היתה כרוכה בשימוש בבעלי-חיים, אבל ההמשך היה גם היה. המון בעלי-חיים שילמו ומשלמים את מחיר התהילה הזו, ללא כל הצדקה - מדעית או מוסרית." (2004להלן

תקציר הבעיות העיקריות העומדות בפנינו.

השר גלעד ארדן נקט בשלושה צעדים, המשלימים זה את זה, על מנת להשתלט (בניגוד לחוק הקיים) על הפיקוח המחקר התלוי בניסויים בבע"ח:

היועץ המשפטי לממשלה עו"ד יהודה וינשטיין אימץ את עמדות השר ארדן בבג"ץ מזור ועמד על הצורך להוכיח על ידי אישור של רשות ממשלתית במדינת היבוא (ארה"ב) כי החיות מיועדות לניסויים מצילי חיים ודרישה להצגת פרוטוקולי הניסויים. בנוסף לכך, למרות היותו מודע כי אין בעולם איסור על ניסויים בקופים שנתפסו בטבע, הביע את דעתו נגד יצוא חיות אלה מחוות מזור ובכך קבע תקדים ראשון במדינה נאורה. עמדה שבית המשפט הציע לחווה להסכים לה, "תמורת" אישור יצוא החיות ילידות החווה.

ב. הצעת חוק חיות הבר (תיקון 7). בהיות השר ארדן, כנראה, מודע למעמד החוקי המפוקפק של התערבותו ברשט"ג הוא הכניס בהצעת החוק להגנת חיית הבר (תיקון מס' 7), 'סעיף סל' המעניק לשר להגנת הסביבה סמכות להתקין תקנות בדבר ייבוא או ייצוא של חיית בר מוגנת, ככל שיידרשו בעניין זה. השר ארדן ושליחיו מתנגדים להחרגת חיות לצורכי ניסויים ביו-רפואיים מתחולת החוק להגנת חיית הבר, כמקובל בעולם הנאור. החוק הזה עבר קריאה ראשונה ומונח על שולחנה של ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת.

ג. הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים (תיקון-איחוד סמכויות). זהו חוק נוסף בשרשרת החקיקה להשתלטות המשרד להגנת הסביבה על כל הנוגע ל"זכויות בעלי חיים" (מושג שעד כה אינו כלול במשפט הישראלי, למיטב ידיעתי, ואילו השר ארדן, שדולת זכויות בע"ח בכנסת והאגודות שמחוצה לה מנסות להכניס לספר החוקים הישראלי) שבו נלקח הפיקוח על גידול חיות המשק ממשרד החקלאות. משרד החקלאות הוא הגוף בו קיים הידע המקצועי והמומחיות הדרושה במסגרת השירותים הווטרינריים. אין שום הצדקה לפצל בין הטיפול הווטרינרי ושמירת בריאות חיות המשק וצרכני תוצרתו לבין הפיקוח על בתי הגידול שלהם, התלויים זה בזה.

במסגרת הצעת חוק זו, תחת הכותרת תיקון חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) הוחבא סעיף 5 "תיקון חוק צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי חיים)" שלפיו השר להגנת הסביבה, במקום שר החקלאות, "בהתייעצות עם שר הבריאות, יתקין תקנות בעניין דרך ההחזקה והטיפול בבעלי חיים בבתי גידול". איש לא יופתע אם במסגרת זו פעילי הארגונים המתנגדים לניסויים בבעלי חיים יתמנו לבצע את הפיקוח על בתי גידול אלה. הצעה זו אושרה על ידי ועדת השרים לענייני חקיקה, אולם הוגש עליה ערעור על ידי שרת החקלאות, ויש תקווה כי אם נפעל מידית ניתן יהיה, אולי, לשנותה.

בכל מקרה, עלינו להילחם (במידה וההצעה תאושר שוב ותזכה, כצפוי במקרה זה, לאישור בקריאה ראשונה) על מחיקת סעיף 5 מחוק זה והשארת ההחזקה והטיפול בחיות הניסוי בידי משרד החקלאות ומשרד הבריאות (באמצעות המועצה לניסויים בבעלי חיים).

ד. בחינת חוק צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי חיים) על ידי ועדה בין משרדית בראשות משרד המשפטים. בעקבות מספר הצעות חוק לשינויים בחוק הניסויים, שנדחו, הביעו שרים מסוימים את מורת רוחם על הצפת וועדת שרים לענייני חקיקה בהצעות אלה ועל כן הוקמה ועדה בין משרדית לבחינת המצב שבראשה הועמד נציג משרד המשפטים. חוות הדעת מטעם היועה"מ בשני המשפטים, של ור"ה נגד אל-על ונגד יצוא קופים מחוות מזור, מדאיגות מאוד ויישום העקרונות שבהן עלולים לפגוע אנושות במחקר בישראל.

לסיום, אזכיר את דעתו של חוקר קופי האדם הדגול פראנס דה-ואל (Frans B.M. de Waal) המסביר שהידע הביולוגי שהצטבר, והמראה על הקרבה והדמיון שבין האדם לבעלי חיים מסוימים, קופים לדוגמה, מבחינת פעילות והתנהגות (דה-ואל 1998; 2005) עדיין משאיר פער שאי-אפשר להתעלם ממנו, ומצדיק הבחנה בין המעמד המוסרי של האדם ושל החיה. הוא כותב בסיכום ספרו המוקדש לחקר שורשי הטוב והרע בבני אדם ובחיות אחרות:

"עד כמה שכוונותיהם של אלה הנאבקים על שמירת הזכויות של בעלי חיים הן טובות, האופן שבו הן מוצגות לעתים קרובות מעורר את זעמו של כל מי שחרד גם לבני אדם וגם לבעלי חיים. המוסריות האנושית, כפי שהוא מוכרת לנו, תתפרק מהר, אם לא תשכיל להעמיד את חיי האדם במרכזה [...] מי יכול לשלול מהמין שלנו את הזכות לבנות את עולמו המוסרי מנקודת מבט אנושית? [...]

לרוע מזלם של בעלי החיים, הם אינם היחידים שחייהם מונחים על כף המאזניים. גם חיי אדם מונחים על הכף. כל אדם המתאשפז בבית חולים או מקבל מרשם לתרופה, עושה שימוש במחקר על בעלי חיים. [...] ישנן סיבות מצוינות להתעקש על יחס של כבוד ודאגה לבעלי חיים המשרתים את מטרותיו של האדם. [...] הגדרת העניין במונחים של האחריות [מודגש במקור] שלנו כלפי צורות חיים אחרות, איננה מערערת את הפירמידה המוסרית, ועשויה להביא למסקנות פחות קיצוניות, מהגדרות במונחים של זכויות" (דה-ואל 1998, טובים מטבעם, תרגום תמר רון, תל-אביב, עמ' 190-191).

*פרופ' אלכס צפרירי הוא חוקר במכון ויצמן ויו"ר הפורום הבין-אוניברסיטאי למדעי הרפואה בישראל.

***

והרי עמדתי:

א. אין לערוך ניסויים בבעלי חיים, אם קיימת מערכת חלופית למחקר (כמו למשל עבודה בתרביות תאים) - לפחות בשלבים הראשונים, עד שמתקבלות עדויות שמדובר כאן בסבירות גבוהה, בתגלית של תרופה או טכנולוגיה רפואית מצילת חיים.

ב. אני עצמי ערכתי ניסויים בבעלי חיים. יצרתי עכברים מהונדסים גנטית, שמשמשים היום כמודל לבדיקת יעילות תרופות חדשות כנגד סרטן. החיות האלה מוגנות בפטנט. בעזרת השימוש ב-5 חיות כאלה בלבד, ניתן לקבל תשובה האם יש טעם להמשיך בפיתוח התרופה ובניסויים קליניים בבני אדם. 

מקור: הידען

במערכת הזו לא גורמים לחיה לחלות בסרטן. מזריקים לה את התרופה ולאחר 5 ימים עושים לה ספירת דם, כמו שעושים לכם בקופת חולים. ספירת הדם מצביעה אם התרופה תהיה יעילה גם כנגד גידולים סרטניים. עיקרון הבדיקה מסובך להסבר לאנשים שאינם מצויים בתחום, ולפיכך לא אפרט כאן.

ג. כאמור בכתבה - כל תרופה שאתם משתמשים, כל ניתוח, או פרוצדורה רפואית שאתם עוברים -נוסו בחיות.

הניסויים בחיות תרמו לריפוי מחלות בחיות עצמן!

ד. אני אישית לא מסוגל לערוך ניסויים בקופים - אני מסתכל עליהם ורואה בני אדם (העיניים שלהם, האצבעות שלהם...). אבל, בפיתוח תרופות וטכנולוגיות רפואיות מסוימות - פשוט אין ברירה. אחרת לא יאושרו לניסויים באדם.

בתחום פיתוח כימותרפיה, מודל העכברים מספק, ומסתבר שבתגובה לכימותרפיה העכבר דומה יותר לאדם מכלבים וקופים. לפיכך יצרתי מודל עכברים מהונדסים ולא קופים. תודה לאל.

אני מנחש שיש כבר אחדים מהקוראים שקופצים בזעם על ניסוי בעכברים. אתעלם מכך שמרבית אותם קוראים יכנסו להיסטריה אם מושבת עכברים תתנחל בביתם. אתעלם גם מכך שאז אין להם כל בעיה ללכוד אותם במלכודות, או להרעיל אותם.

ה. בסין פתרו את בעיית הניסויים בחיות. שם עושים ניסויים בבני אדם - על אסירים ופושעים. האם כל אלה שמתנגדים לניסויים בחיות מוכנים לתרום את עצמם לטובת ניסויים? או אולי עדיף לדעתם שיערכו כאן ניסויים על אנסים ורוצחים, כמו בסין?

ו. אני נגד גידול בעלי חיים בישראל כדי לספק למעבדות בחו"ל חיות ניסוי.

   אני נגד ציד של חיות מהטבע למטרות ניסויים.

אשמח אם תפיצו כתבה זו בכל אמצעי שתרצו, כדי להביא לידיעת הציבור את האמת.

בפוסט הזה אני עומד לתאר את אחת התופעות החמורות ביותר של החלטות הורים לגבי חיסון ילדים, או בעצם אי-חיסון ילדיהם. מדוע התופעה חמורה? כי היא עשויה לפגוע לא רק בילדיהם, אלא באוכלוסיה כולה.

מקור: ויקיפדיה

ראשית אני רוצה להפריך מיתוס והוא שכל מי שמתחסן הוא באמת מחוסן. באחוז מסויים של המתחסנים, מערכת החיסון לא מייצרת מספיק נוגדנים מסיבות שונות. אבל אם כל האוכלוסיה התחסנה, גם אלה שמערכת החיסון שלהם לא יצרה נוגדנים מתאימים, בעצם מחוסנים מפני המחלה. זאת לא משום שגופם עצמו מחוסן, אלא משום שמרבית האוכלוסיה בסביבה מחוסנת. במקרה שרוב האוכלוסיה מחוסנת, הנגיף או החיידק הגורמים למחלות, אינם יכולים להתרבות ולהתפשט - כי אין להם מספיק "חממות אנושיות" (אנשים שבהם הם יכולים להתרבות ולהדביק לאחר מכן אנשים אחרים).

לפיכך, מניעת התפרצות מגיפות מבוססת על כך שרוב האוכלוסיה מחוסנת. אבל, מדאיגה מאוד התפשטות התופעה, שיותר ויותר הורים מחליטים לא לחסן את ילדיהם - משיקולים אידיאולוגים, פילוסופיים או מטימטום. אני נוקט בלשון זו, כי חלק מאלה שאינם מחסנים את ילדיהם נוהגים ככּת. אז אני אומר לכל אלה - אתם חסרי אחריות לא רק  כלפי ילדיכם, אלא כלפי הציבור כולו.

הסיבה לכתיבת פוסט זה היא תחילה של התפרצות מקרים של חזרת וחצבת בימים האחרונים. החיסון למחלות אלה ניתן  בגיל שנה ובכיתה א', בתרכיב משולש נגד חזרת חצבת אדמת (המכונה – MMR).

מקור: summitpediatrics.blogspot.com

 לפני שהחלו לחסן במאה הקודמת בתרכיב הזה, החצבת הייתה מחלה שכיחה המועברת על ידי נגיף (וירוס). אלא שלעתים מחלת החצבת מסתבכת לכדי דלקת בקרום המוח, הגורמת לנזק בלתי הפיך במערכת העצבים. נגרמים פרכוסים ואפילו פגיעה שכלית. במקרים קשים גורמת המחלה לדלקות גם במערכת העיכול והנשימה. המחלה עשויה לגרום אפילו למוות - אחד עד שלושה ילדים מכל 1000 חולים מת מהמחלה. לפני מספר שנים, כאשר הייתי סטודנט ועבדתי כאח באחד מבתי החולים, הייתי עד למותה של ילדה בכתה ז' מסיבה זו.

הוראת משרד הבריאות היא לתת שתי מנות חיסון בילדות. מי שמקבל את שתי המנות מחוסן ב-99%. ומי שלא קיבל את שתי המנות - עלול להידבק.

בחודשיים האחרונים דווחו מקרים רבים של התפרצות מחלת החצבת בילדי גן ובית ספר. הסתבר שכל החולים האלה לא חוסנו בעבר ולמעשה אנחנו נמצאים בפיתחה של מגיפה. עכשיו לפתע הורים מודאגים פונים לחסן את ילדיהם. חיסון כזה בעת מגיפה עשוי להיות לא יעיל, מדוע? כי לוקח למערכת החיסון שבועיים -שלושה עד שנוצרת רמת נוגדנים מספיקה. בזמן זה הגוף אינו מוגן עדיין בפני הנגיף.

אחזור לעניין חוסר האחריות של ההורים שאינם מחסנים את ילדיהם. המבוגרים שבכם זוכרים את מגיפת שיתוק הילדים שהפילה את אימתה במחצית הראשונה של שנות החמישים במאה הקודמת -עד שפותח התרכיב לחיסון בפני המחלה.

מאז שמחלת שיתוק הילדים (שדרך אגב גם תוקפת ומשתקת מבוגרים) מוּגרה בעיקבות חיסון האוכלוסיה, דווחו מדי מספר שנים על התפרצויות חדשות של המחלה אצל ילדים ומבוגרים אחדים. מסתבר שאלו לא היו מחוסנים, ובעצם נמנעה מגיפה כללית באוכלוסיה, משום שרוב הציבור מחוסן. וודאי אחדים מכם זוכרים שקיבלתם גם זריקות דחף, או טיפות על הלשון, כאשר דווח על התפרצויות מקרים אחדים של המחלה. חיסון הדחף, הוא בעצם חשיפה חוזרת לזן הנגיף המומת או המוחלש, כדי להעלות את רמת הנוגדנים בדם.

 

מקור: polio.org.il

הורים יקרים. חלקכם מונעים חיסונים מילדיכם, בשל הסיכוי הנדיר ביותר (אחד למיליון) של תופעות לוואי כתוצאה מהחיסון. האם הסיכוי שילדיכם יהיה אחד מ-300 שיחלה במחלה וימות, אינו גדול יותר וצריך להפחיד אתכם?

מחלות רבות כמעט עברו מהעולם בגלל החיסונים. המנעות מחיסונים עשויה להחזיר מחלות נשכחות בצורה של מגיפות שלא מהעולם הזה.