חשיבה חופשית

לִהְיוֹת פֹּה וְלִהְיוֹת שָׁם
לִהְיוֹת כָּאן וּבְרֹאשׁ שֶׁל אַחֵר
חוֹלֵם בְּעַצְמִי וְחוֹלֵם עִם
לְרֶגַע מְחֻבָּרִים
כְּמֹחוֹת תְּאוֹמִים סִיאָמִים
וּנִתָּקִים לִמְצִיאוּת נִפְרֶדֶת

כְּזָרִים אוֹ לֹא
הֶהָיָה אוֹ הָיָה זֶה חֲלוֹם?

***

בפוסט "ביקור במקום אחר" (הראשון בסדרה) תארתי שני מצבים של ביקורים במקום אחר, כאשר הגוף הפיזי נשאר במציאות הקיימת היומיומית. הבטחתי חלק ב' שבו אמשיך לתאר ביקורים במקומות אחרים. וודאי לחלקכם יהיה קשה לקבל אותם, אך אסיים בניסויים מדעיים שנערכו בתנאים מבוקרים שאולי ישנו את דעתכם בנושא.

חוויה (יציאה) חוץ גופית

בוודאי שמעתם על אנשים רבים שהיו חסרי הכרה, קרוב למוות קליני, שמתארים כיצד משהו בהם יצא מגופם והם מתבוננים מלמעלה על גופם, כשהצוות הרפואי מנסה להחיותם. לאחר שיצאו ממצב חוסר ההכרה - הם מתארים בפרוטרוט את פעולות ההחיאה שנעשו, את שיחת הצוות הרפואי וכדומה. לבסוף הם מתארים כיצד התמזגו שוב עם גופם וחזרו להכרה.

מופלאה עדות של עיוורת מלידה שחוותה יציאה חוץ גופית כזו, שבה ראתה לראשונה כיצד נראים פניה וגופה. ריבוי התאורים האלה על ידי כל כך הרבה אנשים בוודאי אינם המצאה הזויה של יחיד. אבל נעבור הלאה.

טבעי שאנשים קטני אמונה לגבי עדויות של אנשים על תופעות כאלה, אלא אם הם חווים בכך בעצמם. אבל קיים נדבך נוסף להכחשת העל-טבעי. ניחשתם נכונה - בגלל הפחד. תופעות על-טבעיות מפחידות אנשים רבים. חלקם לא יודו בכך, אבל מצד שני אולי יתחילו פתאום לבקר בבית הכנסת או להניח תפילין. מעניין שתופעות על-טבעיות מתקשרות אצל רבים כמעשי אלוהים. האם הפולחן הנלווה של תפילה וכדומה אינו סימן לפחד? ואולי גם נגרם מסיבה אחרת שאותה אתאר בהמשך.

כשהבת שלי הייתה כבת חמש, היא צפתה בטלוויזיה בתוכנית של אורי גלר, שבה ביקש מהצופים לאחוז בכפית ולהתרכז בו. הכפית המעוקמת של בתי שמורה איתנו. רבים ניסו לומר שמעשיו של אורי גלר הם תרמית (ויתכן שחלקם היו רק מראית עין) - אבל כיצד תסבירו את מאות ואולי אלפי הכפיות המעוקמות והשעונים שעמדו מלכת?

כשאורי גלר הופיע בפני השיכבה שלי בבית הספר, הוא הפנט את אחד התלמידים שנשכב בין שני כסאות קטנים (ראשו מונח על כיסא אחד וכפות רגליו מונחות על הכסא השני) וגופו מאובן. האם אתם יכולים לשכב ולא ליפול בין שני כסאות?

הרי זה היפנוזה וודאי תאמרו. אבל האם אתם מבינים כיצד היפנוזה עובדת? מדוע היפנוזה מפחידה אנשים? האם היפנוזה אינה מצב על-טבעי? כולכם מקבלים שניתן להפנט אנשים כי נוכחתם בכך, ולכן אינכם יכולים להכחיש את זה. שאלתם עצמכם פעם מדוע אנשים מסויימים קלים להיפנוט ואחרים פחות? ואולי זה משום שהאחרונים מפחדים מזה ומפעילים התנגדות?

נחזור לתופעה של "משהו" שיוצא מהגוף, מתבונן מלמעלה על הגוף המוטל ישן ויוצא לטיול במקום אחר. אז אולי תודו שזה באמת יתכן אצל אנשים שאיבדו את ההכרה והיו קרובים למוות קליני, אבל חלקכם יסרב לקבל שתופעה כזו יכולה להתרחש במצבים נורמלים בשנתכם. גם אני אולי לא הייתי מאמין שזה אפשרי אם לא הייתי חווה את זה בעצמי.

השתתפות בחלום של מישהו אחר 

כאן אני רוצה לשתף אתכם באירוע מדהים. השתתפות "בחלום" של מישהו אחר. מישהו שהייתה לי איתו התכתבות וירטואלית בתקופה מסויימת. בחילופי ההתכתבויות לפני הארוע חווינו בתופעות טלפתיות הדדיות בין שנינו. אך הפעם לאחר החוויה המהממת שבה "נכנסתי" לחלום שלו, הייתי חייב לכתוב לו ולשאול אותו האם אכן היה? לכן כתבתי אליו מכתב במייל שכותרתו "המכתב שהיה חייב להישלח" . והרי המכתב המצונזר שהעתקתי מתיבת הדואר שלי (המכתב מצונזר כדי לשמור על פרטיותו ופרטיותי):

 "...אני מספר לך זאת רק עכשיו, כעבור מספר ימים, כי היססתי אם להביא זאת בכלל לידיעתך. אולם ככל שהזמן חולף, התחושות שאני חייב לספר לך על זה מתחזקות ולא נותנות לי מנוח. יכול להיות שמה שהיה שם שייך לפנימיותי, אולם אני חש שזה לא היה במקרה...

.... בלילה שבין שלישי לרביעי רוחי יצאה מגופי ונסקה מעלה והגיעה לרקיע חד גוני בצבע אפור בהיר - תווך אפור בהיר מאד אך אינו מאפשר ראייה מעבר לו, רק "שמיעת"  והעברת מסרים טלפתיים. גם צל רוחך היה שם (איזושהי "מהות" שלך. המהות הזו לא הייתה פיזית. היא הייתה על גבול הפיזית – דמות מעורפלת, מעין "רוח") וצלך חדר מדי פעם בתוך האפור באזור שהופיעו בו לסירוגין מעין "תעלות" של קרניים בצבע אפור "מדולל", מעברן היה ניתן לראות מדי פעם נקודות במרחב מואר. רוחי ריחפה עד מעט לפני התווך. אולם, במשך כל הזמן הייתה תקשורת טלפתית ביני לבינך ולבין ישות שלישית, מעבר לתווך, ובמילים כתובות.

זכורים לי רק חלקי דברים. רבים הדברים שנאמרו ונשכחו ממני בהתעוררות הסופית. אתה חיפשת מילה או מילים שמידי פעם יכולתי לראות אותם כתובים בשחור על גבי האפור ובצרופים שונים. הישות הנושאת את השם "מXXXX" תקשרה אתך ואיתי תוך כדי. "התעוררתי" (חזרתי לגופי) מספר פעמים וניסיתי לברר את משמעות הדברים ושוב חזרתי לחלימה המודעת. בכל פעם כשהתעוררתי, ניסיתי לזכור את הכתוב והנאמר. כשהרגשתי כי הדברים מתפוגגים, רציתי לקום ולרשום אותם, אך גופי נשאר משותק...

בין המילים שאני זוכר בבירור היו המילים "מXX", "אX" ו- "אXX". הצירוף של

אX ואXX התמזג למילה "אושר". אתה אמרת לישות שאתה באמת צריך לכתוב בכתביך על ...

שוב, הרגשתי מחויבות לכתוב לך על זה כי היית שם. האם יש לך מושג על מה אני מדבר כאן? דבר מוזר מהסוג הזה לא אירע לי בעבר. האם למשהו מזה יש איזו משמעות לגביך?"

הוא ענה לי נרגש והסביר לי את משמעות המילים שראיתי לגביו. זוכרים את מה שכתבתי בפוסט הקודם? שבחלומות לא ניתן לקרוא מילים? אז זהו, החוויה הזו אינה חלום רגיל אלא מה שמכונה חלימה מודעת. בחוויה הזו "קראתי" מילים - הרבה מילים.

הדבר נשמע הזוי. אבל, בתיבת הדואר שלי יש תיעוד מלא של חילופי המכתבים בינינו. האדם הזה הוא אדם נפלא ונבון ביותר וכאמור אני רוצה לשמור על פרטיותו.

 האם ניתן להוכיח באופן מדעי יציאה חוץ גופית? 

דווח על ניסוי מבוקר אחד שנעשה באדם שטען כי הוא חווה יציאה חוץ גופית מדי לילה. לפיכך ערכו עליו ניסויים במעבדה לחקר השינה.  בניסויים אלה הנבדק ישן מספר לילות בחדר אטום ונעול, המצולם במצלמות.  החוקרים שמו מעל המיטה מדף גבוה שלא ניתן להגיע אליו, אלא בעזרת סולם גבוה שלא היה בנמצא בחדר. בזמן שאותו נבדק ישן, הניחו החוקרים על המדף  פתק ועל הפתק היה כתוב מספר, בעל מספר ספרות. בכל לילה החליפו את המספר שרשום בפתק. 

את המספר שרשום בפתק, כמובן לא ידע הנחקר שאמור היה לעבור את הניסוי ואכן לאחר שהנחקר התעורר מהשינה, הוא אמר למדענים שהוא חווה יציאה חוץ גופית ושהוא ראה את הפתק ואמר להם את המספר שהיה רשום בפתק, שהיה כאמור על המדף בגובה כזה שהנחקר שנבחן לא היה יכול להגיע ולהציץ. לתדהמת החוקרים אמר את המספר המדוייק שהיה רשום על הפתק שהיה מונח על המדף. כבונוס הוא גם סיפר לחוקרים את הפרטים שראה בחדר הסמוך. זוכרים, חדר השינה היה אטום ונעול ואותו נחקר לא ראה לפני הניסוי את החדרים הסמוכים.

אני כבר רואה קוראים שאם לא זנחו את הקריאה עד כה כבר קצה רוחם והם מתכוונים לנטוש את המשך הקריאה. אבל עכשיו אני עומד לכתוב על מדע אמיתי ששיחזר יציאה החוץ גופית וחלימה מודעת. מדובר בפיתוח מיוחד של מדען בשם פרסינגר ובשני מאמרים מדעיים שפורסמו בכתב העת המדעי מספר אחת - SCIENCE. המחקר הזה פורסם בכתבה לעמך כאן. והרי קטעים נבחרים מהכתבה:

שני ניסויים חדשים שהתפרסמו בגיליון השבוע של כתב העת Science הצליחו לשחזר חוויה רוחנית של ריחוף מחוץ לגוף.

אחד מכל עשרה אנשים ברחבי העולם חווה בזמן כלשהו בחייו חוויה על חושית של ריחוף מחוץ לגוף. בחודשים האחרונים השתתפו מאות מבין אותם אנשים בניסויי ה"מציאות המדומה" ואישרו בהתרגשות את השיחזור במדויק לתחושה המופלאה שחוו בעבר. הנבדקים אף הצליחו לראות את עצמם מרחפים מחוץ לגוף על מסך הוידיאו שהוצב מולם וצילם את הניסוי.

זו לא הפעם הראשונה שחוקרים מצליחים לשחזר בתנאי מעבדה חוויות מיסטיות עוצמתיות, אבל עד היום כל הניסויים היו כרוכים בהקרנה אלקטרומגנטית על המוח. המדען המוביל בתחום הוא פרופסור מייקל פרסינגר, נוירולוג קנדי ואתאיסט מושבע, שחוקר כבר 30 שנה את החוויה העל-חושית. פרסינגר טוען בלהט שהחוויה העל-חושית אינה קשורה כלל לאלוהים אלא אך ורק לתהליכים נוירולוגיים שמתרחשים בתוך המוח.

פרסינגר סבור שהניסוי מוכיח את טענתו ש"אלוהים הוא בסך-הכל שדה אלקטרומגנטי". לעומתו, רוב החוקרים בתחום אינם פועלים מתוך להט אנטי-דתי אלא מתוך סקרנות גדולה בנוגע לחוויה העל-חושית. למרבה האכזבה, מטרתם טרם הושגה. אמנם עכשיו כבר ברור שחוויות על-חושיות ניתנות לשחזור בתנאי מעבדה, אבל אף אחד מהחוקרים לא הצליח להסביר עדיין את מהותה של החוויה, איך ולמה היא מתרחשת במציאות.

יותר מכך, הצלחת החוקרים מוגבלת אך ורק לשחזור חוויה מהעבר ועד היום איש מהם לא הצליח לייצר חוויה על-חושית ראשונית במוחם של נבדקים אשר מעולם לא התנסו בה קודם. פרסינגר ניסה לעשות זאת באמצעות הקסדה המגנטית שהמציא, אך לאחר כישלונות חוזרים ונשנים הודה שהניסוי "לא פועל על ספקנים".

ובכן, מכאן ניתן לראות שעל ידי הפעלת אמצעים מלאכותיים על המוח, ניתן לגרום לאנשים לחוות חוויות רוחניות כמו לראות את אלוהים, יציאה חוץ גופית ותופעות אחרות. בבדיקות MRI, מואר במוח איזור מסויים כאשר אנשים חווים חוויות רוחניות - החל מראיית אלוהים ועב"מים וכלה בחווית תפילה בבית כנסת או הנחת תפילין. זהו גם אזור במוח הפעיל מאוד באנשים שעוברים אקסטזות דתיות ורוחניות.

אז האם הניסויים של פרסינגר מוכיחים את ההיפך - שבעצם חוויות על טבעיות מקורן בדמיון של המוח?

התשובה היא שלא בהכרח. באמצעות הפעלת גירויים מלאכותיים על המוח, ניתן לגרום לאדם לראות למשל נקניקיה בצלחת, להריח את ריח הנקניקיה ולחשוב שהוא אוכל אותה בהנאה. למעשה לא היה ולא נברא, אך האדם בטוח שראה הריח וטעם נקניקיה. אז האם מכאן ניתן להסיק שאכילת נקניקיות היא דמיון? וודאי שלא, כולנו יודעים שאכילת נקניקיות היא דבר מאוד מעשי ומציאותי. באותו אופן, לא ניתן להוכיח שיציאה חוץ גופית היא רק יד הדמיון.

כידוע בלוג זה עוסק באמיתות מול אמונות ומנסה להפריד ביניהם. קיימת כמובן בעיה בהגדרת אמיתות, כי רבים רואים באמונה כאמת שלהם. המדע הוא הדבר הקרוב ביותר להגדרת האמת - כי הוא אינו מבוסס על אמונות (שאנשים נתלים בהן "כדברי אלוהים חיים", ונראה שקשה יותר להזיז אנשים מאמונות מאשר לטוס במהירות האור).

 בניגוד לאמונות, המדע מתעדכן ואפילו שולל מסקנות קודמות, כאשר מתגלים ממצאים חדשים בעזרת שיטות וטכנולוגיות חדשות ומדויקות יותר.

המאמינים נתלים בכך שהאמונות שלהם תמיד יהיו שרירות וקיימות (כל עוד המדע לא הפריך אותן ויש כאלה שימשיכו להאמין גם אם המדע סתר את אמונתם). הם מאמינים שיום יבוא והמדע יוכיח את האמונות. משל למה הדבר דומה? נניח אתם רואים ילד זר שחמק מכם ברחוב ומחליטים ששמו משה. אם לא תמצאו את הילד לשאול לשמו - לא ניתן להוכיח או להפריך את הטענה שזהו אכן שמו.

 תופעות מיסטיות (המכונות על-טבעיות), בדרך כלל אינן יכולות להיות מוסברות על ידי המדע, ולכן נחשבות על ידי רבים ללא רציונליות - בעיקר לאלה שלא חוו אותן בעצמם. רבים יהיו אולי מוכנים להאמין בקיומן רק אם הם עצמם יחוו בתופעות האלה, גם אם אין להן כרגע הסבר רציונלי.

 ומה יקרה לכם אם תחוו בתופעה "על -טבעית"? האם תוכלו להבחין אם מדובר במציאות או דמיון? האם תוכלו להבחין אם היה הדבר במציאות או שהיה זה רק חלום?

 אז אם אתם נתקלים במצב שכביכול נראה לכם לאחר מכן כחלום, ויש בו אחד משלושת הסממנים שציינתי - אז אתם כנראה לא חלמתם. אולי גם לא הייתם במציאות, אבל הייתם במציאות אחרת. נסו להתרכז בשקט ואולי תזכרו במצבים כאלה שחוויתם.

 בסדרה בת שתי כתבות (זו והבאה) אשתף אתכם במצבים כאלה שחוויתי אני, מהקל אל הכבד - מצבים שאני מכנה אותם " ביקור במקום אחר". לאחר שחלקכם יאמרו - לא אפשרי! אתאר לכם ניסויים מדעיים מבוקרים שהוכיחו את האפשרות הזו לפחות לגבי אדם אחד. ואם יש אחד כזה בוודאות, יש כנראה עוד אחרים כמוהו.

להיות כאן ושם

המדריך שלי לשעבר לדוקטורט היה מרבה להירדם בהרצאות בכנסים ובסמינרים של תלמידים. אך להפתעת כולם,  ידע לחזור על כל דברי המרצים בסוף ההרצאה בדיוק מפליא.

 שאלו את רעייתי והיא תאשר לכם שלעיתים נופלת עלי תרדמה כבדה כאשר אנו צופים בהצגת תיאטרון (בעיקר כאשר אני לאחר יום עבודה מעייף). אבל אני לא באמת ישן. אני נמצא "במקום אחר" שבו אני רואה אירוע שאינו קשור כלל וכלל להצגה, לא סתם רואה - אני משוכנע שאני נמצא שם. אבל כשאומרים לי הסובבים בחיוך "ישנת טוב, הא?", אני מפתיע אותם ומספר להם כל מה שנאמר והתרחש בהצגה.

 יש לי הסבר לכך, שאין אני מבין מדעית את המנגנון שלו - קיימת הפרדה בין חוש הראיה והשמיעה שלי. בשמיעה אני נמצא במציאות, אבל בראיה אני עשוי להמצא במציאות אחרת.

חוויה מיסטית ביום כיפור - חוויה מחוץ לזמן ולמקום

כבר סיפרתי לכם באחד הפוסטים הקודמים שיש לי זכרונות מדוייקים ומאומתים על ידי המבוגרים מגיל ממש צעיר. כעת אספר על חווית ילדות יוצאת דופן הזכורה לי. גם אם רבים מכם עשויים לפקפק בנכונות הדברים. אני זוכר כאילו היה זה אתמול - בגיל כמעט שש, אבא שלי לקח אותי ביום כיפור, לבית הכנסת הגדול בעיר (אז עיר יחסית קטנה). אבא שלי אדם חילוני בהכרה מלאה, אך לקח אותי בחגי תשרי לבית הכנסת. לא יודע מה הסיבה, הוא עצמו לא התפלל. הוא אף פעם לא הלך יותר לשם לבדו.

 בערב יום כיפור, בית הכנסת המרכזי היה הומה אדם. לא היו מקומות ישיבה ואני לא יכולתי לראות דבר, מלבד טליתות ותקרת הבית. רגלי כאבו מעמידה ולא היתה לי סבלנות להשאר. לפיכך, יצאנו לסבב בתי כנסת בעיר, כדי למצוא אחד צפוף פחות עם מקום ישיבה. גם האחרים היו צפופים מאד ולבסוף אבא שלי הוליך אותי לעבר אחד נוסף, שבו הבטיח לי שיהיה מקום ישיבה.

 ירדנו שלוש מדרגות ואנו עומדים בקצה מרכז אולם מלבני (בצלע הארוכה שלו). אני מימין לפתח, אוחז בידו של אבי שעומד לשמאלי. קירות האולם לבנים בוהקים באור חזק. אין בו חלונות ולא מקור תאורה. לא מנורות ונברשות המאפיינים בתי כנסת, גם לא ארון קודש. משמאלנו, במרכז האולם, שלוש שורות כסאות לבנים. אף לא אחד יושב עליהם. משמאלנו ומימיננו פזורים עשרה "אנשים" עם גלימות ארוכות לבנות, הדוקות לגופם ושיער ראשם לבן ארוך. כל אחד עומד במקום אחר, גופם פונה לכיוונים שונים ובזוויות שונות.

 מספר ימים אחר כך, עברתי שוב עם אבא שלי בקטע הרחוב הזה וחיפשתי את פתח הכניסה ההיא. כמובן, ראיתי רק חנויות. שאלתי אותו אם הוא זוכר כיצד עשינו סבב בתי כנסת ביום כיפור. הוא ענה לי בחיוב. כששאלתי אותו איפוא נעלם בית הכנסת האחרון שהיה כאן, הוא הסתכל עלי בתמיהה ושאל איזה בית כנסת. חזרתי על מה שראינו בו לפני מספר ימים. הוא הסתכל עלי במבט כזה, כאילו ירדתי מדעתי ואמר שבוודאי חלמתי. ואני כועס עליו, בטוח שזה היה, לא מבין כיצד הוא שכח. כשגדלתי, כל פעם שעברתי בקטע הרחוב הזה, חיפשתי את פתח האולם הנעלם...

אינני יכול להסביר מה משמעות החזיון שראיתי, אך הוא חרוט חזק במוחי שנים רבות לאחר מכן.

 בשיחה שהייתה לי בנושא, מישהו העלה את האפשרות שבנוסף לעולם בו אנחנו מתקיימים, קיימים גם עולמות מקבילים. בעולמות המקבילים האלה יכולות הסיטואציות להיות זהות לאלה שביקום שלנו, יכולות להיות עם שינויים קלים, עם שינוייים משמעותיים יותר, או שונות בתכלית השינוי.

בהחלט נשמע כמדע בדיוני, אבל פיזיקאים מודרנים מכובדים יכולים לקבל זאת כאפשרות.

קיימות עדויות מדעיות אמפיריות וחישוביות התומכות בקיום יקומים מקבילים - עדויות הנתמכות גם על ידי מכאניקת הקוונטים. אחת התורות המרכזיות בפיזיקה המודרנית. 

יקומים מקבילים. מקור: הידען 

ואת הכל עדיין לא סיפרתי. אך על זאת אכתוב בכתבה השניה. אלה שמתעניינים בנושא ואינם רוצים להחמיץ את ההמשך - מוזמנים להצטרף כמנויים לבלוג.

 תוספת עריכה:

יש מי שנותן דעתו לבלתי מובן

יש מי שאצלו הבלתי מובן פשוט אינו קיים

ויש מי שמתייחס לבלתי מובן ומנסה לחקור אותו.

הראייה בעולם החי התפתחה במשך כ- 400,000 שנה בלבד - מתאים רגישים לאור, דרך עיניים פרימיטיביות שיכולות להבחין רק בין אור לחושך, לעיניים שכבר יכולות להבחין מאיזה כיוון מגיע לאור, לעיניים משוכללות יותר המאפשרות ראייה מטושטשת של עצמים, עד לעיניים המורכבות והמשוכללות של היום. אבל, טעות לחשוב שהאבולוציה של הראייה נעצרה, כי כפי שתראו היא ממשיכה. טעות נוספת היא לחשוב שהעיניים והראייה של האדם, העומד כביכול בראש סולם האבולוציה, הן הטובות ביותר. לתמנון יש כושר ראיה בדומה לאדם. ישנן לטאות וחיות אחרות שמבחינות ביותר צבעים מאשר האדם (גם בתחום האולטרה סגול וגם בתחום האינפרה-אדום, ובהרבה יותר גווני ביניים מאשר אנחנו רואים), יש חיות כמו בזים ונשרים שלהם ראייה טובה וממוקדת יותר, והחתול רואה בהרבה יותר טוב מהאדם בחושך. בכתבה זו אתאר אישה שרואה צבעים מיליוני מונים יותר מאשר אתם, ועל ילד שיכול לקרוא בספר בחושך מוחלט - יש לו עיניים וראייה כמו לחתול. אנשים עם ראיה חריגה כזו מצביעים על כך שהאבולוציה של ראית האדם עדיין לא הסתיימה.

בפוסט הקודם דנתי בכך שהמציאות שלנו נקבעת בעיקר מהאינפורמציה שאנחנו מקבלים מחמשת החושים. אבל המוח שלנו מעבד את האינפורמציה הזו בצורה סלקטיבית ולא תמיד מדוייקת.

חוש הראייה הוא הגבוה ביותר בהיררכיה של החושים. לאחריו חוש השמיעה. הבאים בתור הם  חוש הריח והטעם. ולבסוף החוש "הפרימיטיבי" ביותר הוא חוש החישה.

למרות שחוש הראייה הוא הגבוה ביותר במורכבותו והוא עומד בראש סולם החושים שמתוכם אנחנו כביכול מבינים את המציאות, זהו החוש שניתן להטעות אותו במידה הרבה ביותר. חושי הטעם והריח הם הסובייקטיבים ביותר והם מושפעים מזכרונות שלנו.על כך אכתוב בפוסט אחר.

הפוסט הנוכחי עוסק בחוש הראייה והוא הראשון בסידרת כתבות שאפרסם בנושא החושים.

על היתרונות בהתפתחות הראייה אין צורך להסביר. מי שרואה טוב יותר שורד טוב יותר. עם המעבר מחיות צמחוניות לחיות שניזונות מבשר טרף או חיות אוכלות כל -העיניים שהיו ממוקמות כל אחת בצידי הפנים, הפכו לעיניים שהתמקמו בקידמת הפנים. זה היקנה ראיה ממוקדת המאפשרת ציד יעיל יותר של חיות מאכל. גם האדם שהוא אוכל כל עיניו בקידמת פניו ולא בצידם.

אבל האבולוציה של הראיה באדם עדיין לא הסתיימה. קיימים בני אדם שחלו בהם מוטציות בגנים הקשורים בראיה - המאפשרים להם ראיה מתקדמת יותר. כידוע מוטציות כאלה עוברות בתורשה ואם יקנו לצאצאים כושר השרדות גבוה יותר, אט אט מין האדם ירכוש תכונות ראיה חדשות אלה.

והרי דוגמאות שסוקרו בהתרגשות בעולם התקשורת ובפרסומים מדעיים: על ילד סיני שיש לו ראיה של חתול ועל אישה המבחינה בכמעט במאה מיליון יותר גווני צבעים מאשר כל אדם ממוצע.

הילד בעל ראיה של חתול

מדובר בילד סיני צעיר בשם נונג יוהוי, המסוגל לראות בחשיכה בעזרת עיני החתול שלו. הרופאים שבדקו אותו אבחנו שהוא בעל מוטציה שמאפשרות לו לראות פרטים מדהימים בחושך כמעט מוחלט - הרבה מעבר לטווח הראיה האנושי. הוא הולך לבית הספר כרגיל, משחק ומתנהג כפי שמצופה מילד בגילו.

מומחי העיניים שבדקו את הילד, הבחינו שלעיניו גוון כחול בהיר -  שהוא צבע נדיר מאוד באסיה. כשהאירו על עיניו בחושך, נדהמו מכך שעיניו של הילד זוהרות בגוון כחול-ירוק בדיוק כמו חתול. בנוסף הבחינו שהילד גם מסוגל לראות בחושך כמו חתול. הילד מסוגל ללכוד צרצרים בחושך מוחלט ללא פנס. כשהכניסו אותו לאוהל חשוך, ללא שום אור והציגו לו סדרת קלפים, הוא זיהה את כולם ללא כל קושי.

האישה בעלת ראיית-על

לרובנו בתאי הראייה של העיניים יש שלושה פיגמנטים (צבענים) של ראיה, כשכל אחד קולט חלק אחר מאורכי הגל של ספקטרום הצבעים בצורה יעילה יותר. יחד הם מקנים לנו את טווח הראייה של הצבעים השונים.

לצורך ההשוואה, לעיוורי צבעים יש רק שני סוגי פיגמנטים של ראיה. אבל דגים, זוחלים וציפורים נהנים מראייה טטרכרומטית (כלומר, ראייה בעזרת ארבעה סוגי פיגמנטים).

מדענים חוקרים מצאו גם כמה אנשים טטרכרומטים, אך לא נמצא בהם כל שינוי בראייה. אבל רק אישה אחת עברה את המבחן. אחרי 20 שנה של חיפושים, חוקרת המוח ד"ר גבריאל ג'ורדן הצליחה לאתר אישה המסוגלת לקלוט 99 מיליון מגוון צבעים רב יותר מהאדם הממוצע. האישה בעלת ראיית העל הזו מכונה "נבדקת cDa29", ולה יש בעצם הדגם המשוכלל ביותר של עיניים אנושיות. כל שידוע על האישה הזו הוא שהיא דוקטור מצפון אנגליה.

עדיין לא נפתרה השאלה מדוע האנשים הטטרכרומטיים הנוספים שנמצאו אינם מסוגלים לראות ולעבד את הצבעים שמחוץ לספקטרום הצבעים שבני אנוש מסוגלים לראות, כפי שרק נבדקת cDa29 מסוגלת לראות.

ד"ר ג'ורדן מסכמת ואומרת: "אנחנו יודעים שטטרכרומטיה קיימת אבל אנחנו לא יודעים איך היא הופכת למעשית אצל מיעוט מבין אלו שיש להם אותה. ולמרות שכרגע cDa29 היא הנבדקת המתועדת היחידה בעולם עם המוטציה השימושית הזו, כנראה שיש עוד כמוה שמסתובבים בעולם ועדיין לא גילו אותם.

על ההתפתחות העיניים והאבולוציה של הראייה ניתן ללמוד מצפייה בסירטון הבא.

סרטון מרתק וקל להבנה.

את הפוסט הזה אני כותב בעקבות תגובות שקבלתי על הפוסט הקודם, שעסק בדברים שקשה להסביר.

כאשר קורים לבני אדם אירועים יוצאי דופן שקשה להסבירם, הם נחלקים לשלושה סוגים בהתייחסותם לדברים. הסוג הראשון תולה את הדבר ביד השגחה עליונה, אלוהים או ישויות אחרות. הסוג השני, שמתייחס אל עצמו כאתאיסטי, פוסל את קיומם של הדברים שקרו, או מטיל ספק עקב סובייקטיביות בהסתכלות על הדברים שקרו, או מדחיק אותם כלא היו. הסוג השלישי רושם לעצמו את הדברים ושואל שאלות. אין הוא מתעלם מהם, גם אם אינו יודע להסביר - הוא רואה בהם תופעות על-טבעיות, כי בהחלט אי אפשר להגדירן כרגע כטבעיות.

הסוג השלישי נחלק לשני תת-סוגים: הראשון תוהה מעט על הדברים ועובר לסדר היום. השני נוטה לחשוב שקיימים מימדים נוספים בעולם הנגלה לנו. הסוג הזה מנסה לחקור ולהבין מהם המימדים האלה.

הבעיה היא מוגבלותו של האדם (מוגבלות פיזית של המוח) בתפיסת עולם רב מימדי. אין ויכוח שבעולמנו קיימים לפחות ארבעה מימדים: יש את האורך, הרוחב והגובה של גופים - מה שאנחנו מכנים תלת מימד. אבל, רבים האנשים שמוחם בקושי מסתדר עם תפיסת התלת מימד כהלכה. למשל, יש אנשים שבקושי מסתדרים עם גאומטריה דו-מימדית ובשום פנים ואופן אינם מסתדרים עם גאומטריה תלת-מימדית. ענף הגאומטריה התלת- מימדית היה בעבר אחד הענפים לבגרות במתמטיקה. אבל, ביטלו אותו בגלל המוגבלות של הראיה והתפיסה המרחבית של אנשים רבים.

וקיים מימד ידוע רביעי שהוא מימד הזמן. גם כאן יש לאנשים רבים בעיית תפיסה נכונה של מימד הזמן, ביחס לשלושת המימדים האחרים. אין הדבר נובע מטפשות, אלא ממוגבלותו של המוח האנושי בתפיסה רב-מימדית.

כמה מכם יכולים לתפוס את תורת היחסות של אלברט איינשטיין? האם אתם יכולים להבין את התופעה שאם תנועו במהירות האור פשוט תעלמו? - לא יהיה לכם משקל (מסה) ותהפכו לאור. מסה היא עוד מימד הקיים בעולמנו. ואתם אם תהיו עדים להעלמות פתאומית של גוף שהתחיל לנוע במהירות האור, האם רובכם לא יקשור את הדבר לתופעה מיסטית?

נכון, עדיין אין לנו טכנולוגיה לנוע במהירות האור. אך האם חשבתם באיזו מהירות נעה המחשבה שלכם? למשל ידועים מקרים של אנשים הנקלעים למצבים של "הסוף" המתקרב. בשניות אחדות בודדות, המוח שלהם מגלגל כסרט את כל מהלך חייהם. גלגול חיים שלמים במחשבה בשניות - חשבתם פעם מה צריכה להיות מהירות המחשבה הזו?

ובכלל מהי מחשבה? האם אתם יכולים לתאר אותה כדבר פיזי? על פי כל הגדרה לא תוכלו לעשות זאת, גם לא להסביר אותה בעזרת כל הביולוגיה הידועה לנו על המוח (ואנו יודעים רבות ובעצם עדיין לא יודעים כלום). אז אולי גם המחשבה היא מטפיזיקה?

האם כל אחד מכם יכול להיות בטוח שכל העולם הנגלה לו אינו דמיון? שאולי בעצם כל מה שאת/ה רואה, שומע, מריח וחש הוא פרי הדמיון ובכלל אינו קיים במציאות? כיצד אפשר להיות בטוח שהאינטראקציות עם העולם ואנשים אינה המצאה פרטית שלך? החלום הוא דוגמא איך המוח הופך דברים לא מציאותיים למציאותיים כביכול, עד שאנחנו מתעוררים.

האם לא קרה לכם שהתקשתם לעבור מהחלום למציאות? שלרגע אתם בטוחים שהחלום הוא כל כך מציאותי? האם אתם מודעים לכך שחלום "הרפתקאות" שנראה לכם כנמשך שעות וימים, בעצם מתרחש במוח בשניות בעת החלום. האם אין בזה סממנים של מיסטיקה?

כשאנחנו מתבוננים בהצגה של קוסם, אנחנו רואים בעצם אשליה שהמוח שלנו מתרגם כמציאות גמורה. רק הידע שלנו שמדובר באשליה, גורם למוחנו לקבל את הדברים כפי שהם כביכול. לקבל אבל לא בדיוק לתפוס ולהבין את הפער.

כשקוסם מניע חפצים כביכול על ידי המחשבה בלבד - אתם בטוחים שהתנועה הזו נעשית באמצעים פיזיים בלתי נראים ואפילו הקוסם מגלה לכם זאת, אך לא את האמצעים. אבל כיצד אתם מסבירים שישנם אנשים שבאמת יכולים להזיז חפצים בכוח המחשבה? נערכו עליהם ניסויים מבוקרים, תחת השגחה קפדנית, בחדרים אטומים שלא היו וראו מעולם.  

הפיזיקה המודרנית מצביעה גם על קיומם של מימדים נוספים ואפילו של מימדים מקבילים. אני יודע שלחלק מהקוראים, דברים אלה כבר נראים בלתי נתפסים ומעוררים רצון לנטוש את המשך קריאת הפוסט. אני ממליץ לנסות לעשות מאמץ ולהמשיך לקרוא. לא אלאה אתכם רבות בנבכי הפיזיקה המודרנית, שאמנם למדתי משהו במסגרת לימודיי האקדמים הפורמליים, אבל אין זה תחום עיסוקי ואני רחוק מלקרוא לעצמי מומחה בתחום זה.

אתם וודאי מקבלים את קיומה של האינטואיציה. לכולנו יש אותה במידה זו או אחרת. אך, וודאי אתם אומרים שהיא נובעת מנסיונכם בעבר. אבל האם זה רק עניין הנסיון?

יש אנשים רבים הדוחים בשאט נפש קיום תופעת הטלפתיה. הם יאמרו שבעצם זו רק אינטואיציה. אז למגינת ליבם, אנשים אלה צריכים עכשיו לשנות את השקפת עולמם בנושא. המדע הוכיח שקיימת טלפתיה, בכוח שהוא הגדיר כפסיי (Ψ). נערכו תשעה ניסויים בלתי תלויים שהוכיחו את קיום הטלפתיה. המחקרים האלה פורסמו בכתב עת מדעי רציני ומכובד. פרטים על המחקרים האלה כבר הבאתי בפוסט קודם.

אז מדוע יש עדיין רבים שאינם מאמינים בהזזת חפצים בכוח המחשבה? מדוע למרות שהתופעה הודגמה בניסויים מבוקרים, רבים עדיין שוללים את קיומה מכל וכול? חלק מכך בהחלט נובע מכך שרבים מהטוענים ליכולות האלה הם שרלטנים ובעצם מדובר בתרמית. אבל, לא ניתן להתעלם מכך שחלק באמת יודעים לעשות את זה.

האם אתם יודעים על כך שתוצאות תנועת ומדידת חלקיקים משתנות בנוכחות ובהשפעת הצופה בהם? זו כבר פיזיקה ולא מטפיזיקה. הדבר הוכח בניסויים פיזיקלים רבים.

אז מדוע חלק מכם אינו יכול לקבל תנועה של חפצים בכוח המחשבה?

נכון, זה בלתי נתפס ובלתי מוסבר לגמרי. אך, כיצד אתם יכולים להיות בטוחים שלא מדובר כאן (כמו בכוח פסיי של הטלפתיה) בכוח פסיי -דלתא - אומגה - X למשל,  שיתגלה אולי בעתיד?

וודאי רבים מכם יאמרו שהזזת חפצים בכוח המחשבה היא שטות גמורה. מדוע? כי הם אף פעם לא היו עדים לכך שעצמים זזים בכוח המחשבה שלהם? אבל, אני למשל, במצבי רוח מסויימים, או כשלעיתים מסתכל מרחוק על חפצים המונחים על שולחן או מדף - קורה שהם "מקבלים חיים משל עצמם" והם נעים, נופלים, נשברים או מתנפצים (לתופעה הזו קוראים טלקינזיס). אתם יכולים להאמין בכך או לא.  אני כמדען הייתי רוצה להיווכח בכך בעצמי לגבי מי שטוען שדברים כאלה קורים לו.

אבל אומר לכם משהו. נדירים האנשים שיכולים להדגים לכם את הדבר בכל עת. למה הדבר דומה? בעבר הייתה לנו טלוויזיה שלפתע התחילה להגביר את הקול בצורה מפחידה ולאחר כמה דקות שבה לשדר בעוצמה הרגילה כמקודם. כשהזמנו טכנאי הטלוויזיה פעלה כרגיל והוא לא היה מסוגל להבחין מה אינו כשורה בה.  רק לאחר שהטלוויזיה נלקחה למעבדת השירות, הבחינו בתופעה גם שם.

באותה מידה אני לא יכול להוכיח לכם שלפעמים אני עד לתנועת חפצים בכוח המחשבה שלי. יודעים מדוע? כי אני לא שולט בזה. אני לא יכול להדגים את התופעה בכל עת על פי הזמנה. אבל אני בהחלט משוכנע שהתופעה קיימת, כי חוויתי אותה בעצמי.

יתכן שתאמרו כי זה דמיון, אך האמינו לי שאיסוף השברים אינו דמיון ואפילו טירחה. וכבר אני רואה אחדים מכם שמסבירים את זה בקיום רעידת אדמה או משהו דומה. אבל מה לעשות שרעידת אדמה כזו לא נמדדה ולא דווחה, וכי רק חפץ אחד מתוך כמה "מחליט" לנוע פתאום?

ואיך תסבירו את התופעה שחוויתי מספר פעמים, שבהם הנחתי ספל קפה מלא שיתקרר מעט וכשחזרתי לשתות מהספל גיליתי שהוא מלא רק עד מחציתו? ושלאחר לגימונת קטנה, הספל כבר חסר עוד רבע? מה, יש איזשהו רואה ואינו נראה ששותה מהספל שלי? למזלי אינני היחיד שחווה חוויה כזו, אחרת בהחלט הייתי מודאג שנשתבשה דעתי.

ואת או אתה, שלא קרו לכם דברים כאלה, יכולים לקבל או לטעון שהכל עורבא פרח.

אתם יכולים להצמד "למציאות" שלכם, או לקבל אפשרות שקיימת גם מציאות אחרת ואפילו לא אחת.

כי לאדם, עם כל גדולתו, יש מיגבלה רצינית - תפיסת עולמו מבוססת בעיקרה על התשדורת הנקלטת מחמשת החושים שלו: הראיה, השמיעה, הטעם, הריח והחישה. אך התפיסה המתקבלת על ידי המוח מחמשת החושים אינה תמיד המציאות כפי שהינה באמת. המדע הוכיח את זה בדברים אינספור. אז המדע יודע את זה ולא סתם בפולקלור מזכירים את "החוש השישי". ואני אפילו לא יכול להיות בטוח שלא קיים גם חוש שביעי ושמיני.

לכן התבססות על התמונה המתקבלת מהחושים בלבד לצורך הוכחה, אינה מספיקה. כמה שנים היו כולם בטוחים שהשמש מסתובבת סביב הארץ ולא להיפך? האם אתם באמת יכולים לתפוס את מושג האינסוף? וכשהיקום נגמר מה יש מאחריו? לתוך מה מתפשט היקום כפי שזה קורה היום? האם אתם יכולים להבין מהם יקומים מקבילים עם מיתרים חופפים? הפיזיקה המודרנית כבר מצאה עדויות לקיום דברים כאלה, אך האם המוח שלנו יכול באמת לתפוס את זה?

כבר כתבתי בעבר בפוסטים שלי על תופעת הסינסתזיה החושית שנפוצה אצל אנשים מסויימים, ובמידה מסויימת אצל כל אחד מאיתנו במצבים מסויימים. התופעה הזו גורמת לאנשים לראות קולות (כצבעים וצורות) , להריח מילים, לראות מוסיקה.

על היכולת לחוש צמרמורות, או "נמלים הולכות על גופכם", קור וחום משמיעת מילים מסויימות או מוסיקה, או כתוצאה מראיית תמונות מסוימות - אתם וודאי לא מתווכחים.

מדוע אינכם מתפלאים כאשר מישהו מזכיר בנוכחותכם את המילה כינים - אתם מתחילים להתגרד בראש? הגירוד הזה הוא אמיתי ולא דמיון.

האם אתם יודעים שהמוח שלכם קולט הרבה דברים, אבל עושה סלקציה שלהם, ולכן אתם אינכם מודעים לקיומם? לאוטיסטים יש בעיה שמוחם מתקשה לעשות סלקציה ולנפות חלק מהאותות הרבים שנקלטים. אז חשבתם על כך שאולי מוחנו גם מנפה דברים משמעותיים מסוימים?

אז אם קראתם את כל מה שכתבתי, כיצד אתם יכולים להיות בטוחים שלא קיימת גם מציאות אחרת?

ולגבי הקשר בין על-טבעי, אלוהים ומדע, דעתי דומה לזו של אלברט איינשטיין. על כך צפו בסירטון שבקישור מתחת לתמונה. 

 אלברט איינשטיין ואלוהים

   .

אני מחשיב עצמי לאדם רציונאלי. אך אני בטוח שכל אחד מכם נתקל בדברים שקשה להסביר בצורה רציונלית. במקרים כאלה נכנסות לפעולה "אמונות" שמנסות לעשות את החיים קלים. כן, לומר "יד אלוהים בדבר", או "זהו הגורל" או הקארמה - כל אלה הם דרכים קלות להסביר דברים בלתי מוסברים. אלה המתעבים כל מה שקשור לאמונות בלתי מוכחות ולאפשרות קיומם של דברים אל- או על-טבעיים, מסתפקים באימרה "לכל דבר יש הסבר רציונלי", והם מסוגלים לחיות בשלום עם חוסר הסבר רציונלי מצוי, כיוון שהם יוצאים מתוך נקודת הנחה כי קיים בכל מקרה הסבר כזה - גם אם אין אנחנו יודעים כרגע מהו. בזה מסתיים הענין מבחינתם.

יש דברים שאני ממש לא מבין אותם, אך חלקם ניתן לנתח בעזרת כלים פרוידיאנים ידועים. למשל, אתה יושב בתא שרותים אחד מתוך שישה, שכל אחד מהאחרים פנוי עם דלת פתוחה. מדוע תמיד יש מישהו שכשנכנס לשרותים, הוא חייב לבדוק את תא השרותים הסגור? חסר לו מקום? חמישה תאים עומדים לרשותו, אבל הוא חייב לנסות להכנס לתא הסגור. אז לפרויד וודאי היה הסבר לתופעה הזו.

אבל יש דברים אחרים, שאיך שלא אגלגל אותם, לא אמצא תשובה שתסביר אותם. בפוסט זה אשתף אתכם במספר מקרים בלתי מוסברים, מתוך עשרות שקרו לי. יתכן מאוד שדברים דומים קרו גם לכם, אך אתם מדחיקים אותם מתוך פחד, או מתוך חשש שהסביבה תתייחס אליהם כהמצאה במקרה הטוב, או שתסתכל עליכם כמי שראוי להשלח להסתכלות פסיכיאטרית דחופה.

מכיוון שאני מדען, אני מנסה למצוא הסברים רציונלים לתופעות בלתי רציונליות לכאורה. אבל כאשר קורים דברים בניגוד לחוקי הפיזיקה, גם מדענים של הפיזיקה המודרנית צריכים להמציא תיאוריות של קיום "יקומים מקבילים", או של חלקיקי בוּזוֹנים "אלוהיים", או תיאוריות של "מיתרים" (וכשדברים לא מסתדרים כל כך איתם - הם מעלים את מספר המיתרים וכדומה).

בין אם אתם יודעים על מה אני מדבר כאן ובין שלא, אתם בהחלט עשויים לחשוב שהתיאוריות "המדעיות" האלה (שרובן מבוססות על חישובים מתמטיים, אבל לעיתים גם על מספר הוכחות ומדידות ניסוייות) הן הזויות לא פחות מכל "אמונה" הזויה בעל-טבעי. זה לפעמים די מזכיר לי דוקטורנט חרדי לביוכימיה שהכרתי, שערך עם חברו חישובים לתאריך המדוייק שבו יגיע המשיח. אני מודה שלא יכולתי לרדת לעומקם של החישובים האלה, וגם במשיח אני לא מאמין, ולכן אני מתייחס אליהם כעורבא פרח.

אז הרי מספר ארועים על- טבעיים שקרו לי. אין זה דמיון, גם לא חלום. בכולם נשאר לי תיעוד:

א. בשרותי הצבאי נסעתי בתא מטען פתוח של משאית ובשעת עליה פתאומית משופעת, עפתי לכביש בנסיעה. למרות שהוטחתי בחוזקה כלפי הכביש, חשתי שעוטף אותי מעין "ענן", המפעיל עלי כוח משיכה שלילי חזק, שבלם את עצמת הנפילה. מעין "מצנח" כזה שנפתח ובלם את עוצמת הנפילה. אף אחד, כולל העדים שהיו בסביבה, לא יכול היה להאמין כיצד יצאתי ללא פגע. אפילו לא שריטה. רק "מזכרת" אחת נשארה - מסגרת משקפיים מעוקמת. חווית תחושת כוח המשיכה השלילי  הזה חזרה עליה בנפילות נוספות בחיי, שגם מהן יצאתי ללא פגע. מכיוון שאינני חתול, אין זה מובן מאיליו.

ב. גם כן בשרות הצבאי, לחייל שצעד לעברי נפלט כדור מהרובה. הקליע חדר לנעל שלי ולא גרם לי אפילו לשריטה, אפילו לא חור בגרב. בנעל נשאר למזכרת חור כניסה בקוטר המתאים של הקליע - בלי חור יציאה, אבל הקליע יצא... בניגוד לכל חוקי הבליסטיקה. 

החייל שפלט את הכדור בנוכחות שני עדים נוספים, התחנן לפני שלא אדווח וכי הוא מבטיח לי שיחליף את זוג הנעליים הזה בזוג מתאים משלו. אך מה יכולתי לעשות, להחליף את זוג הנעלים השחורות שלי בזוג נעליים חומות? נשארתי עם זוג הנעליים עם חור הכדור, שהטמנתי אותם בקיטבג שלי עד סוף השירות. השתמשתי בזוג הנעליים השני שלי.  

כשהחזרתי את הציוד ביום השחרור בבקו"ם, חששתי מהאפסנאי שיראה את חור הכדור וישלח אותי למשפט. קצת קשה לצאת בקלות ממשפט כזה ולהסביר מדוע לא דיווחתי על מקרה ירי שכזה. אבל לא. האפסנאי אפילו לא שם לב לחור שבנעל.

לא אפרט כאן יותר, אבל זה מקרה אחד מתוך שני מקרי ירי. משניהם יצאתי ללא פגע. במקרה השני שהיה בטירונות, לפי חוקי הבליסטיקה - הכדור היה אמור לחדור למוחי...

ג. לפני כשלוש שנים נהגתי ברכב החדש שקניתי לפני מספר חודשים, וכשראיתי שאני מתקרב לרמזור אדום בו עומדים שלושה טורים של מכוניות, התחלתי לבלום. אבל כלום..., דוושת הבלמים לא הגיבה... ניסיתי להוריד הילוך, לבלום גם בעזרת הבלם יד... הוא חרק ושום דבר לא קרה ... המכונית המשיכה בנסיעה. הרגשת פחד איום וחוסר אונים ...

ואז כאילו "כוח" אוחז בהגה, מסיט אותו ומתמרן את הרכב שלי בין המכוניות העומדות (ללא פגיעה בהן!) וגורם לרכב לעצור בפגוש של המכונית הראשונה, בטור האמצעי (שבמקרה היה מרווח גדול בינה לבין המכונית השניה שלאחריה) . הפגיעה הייתה שולית (כאילו פגיעה, במהירות אפס....למרות שהכביש היה בשיפוע ירידה חד, כפי שיש רבים כמוהו בירושלים!).

הזמנתי כולי רועד גרר שגרר את הרכב למוסך. בבדיקה לא נמצאה כל תקלה במערכות הבלימה. ביקשתי מהמוסך שיבצעו לרכב מבחן נסיעה ארוכה – שוב לא נמצאה בעיה. 

בכל המיקרים האלה נשאר תעוד. מסגרת משקפיים מעוקמת, נעל עם חור כניסה של כדור בלי חור יציאה, מכונית ששעטה בירידה בלי מעצורים ונעצרה "בקלילות" בפגוש. בעל מכונית הטנדר שנפגעה אפילו לא הגיש תביעה לביטוח. אני הגשתי תביעה לחברת הביטוח שלי. בתביעה תארתי את הארוע כפי שהיה, ומשום מה לא נשלחתי להסתכלות  פסיכיאטרית. חחחח

ועוד ארוע שקרה לפני מספר שנים. אני נוהג לצאת מהבית באופן קבוע בשעה 6:00 בבוקר. יום אחד איחרתי ויצאתי חמש דקות מאוחר יותר. איך שאני נועל את שער הבית, נשמע קול פיצוץ חזק. עליתי על הרכב ונסעתי במסלול הרגיל שלי לעבודה ולאחר חמש דקות הגעתי אל הגשר. מתחת לגשר אני רואה אוטובוס שפוצץ על ידי מחבל מתאבד ובסמוך לו נפגעו מספר מכוניות נוספות שחלפו בקרבת האוטובוס. הרוגים ופצועים, כוחות הביטחון ואמבולנסים התחילו להגיע.

התחלתי לחשוב מה היה קורה אם באותו יום הייתי יוצא כהרגלי חמש דקות מוקדם יותר. מדוע יצאתי דווקא ביום זה כמה דקות מאוחר יותר? כמובן הפשוט ביותר לומר "יד המקרה", אך לדייקן כמוני זה נראה בכל זאת דבר לא מוסבר. דרך אגב מקום הפיצוץ היה בדיוק לאחר הרמזור שבו המכונית שלי איבדה את הבלמים, כפי שסיפרתי לכם. שוב יד המקרה?

יש המאמינים בקיום מלאך שומר. ולאור המקרים הרבים שקרו לי, אם יש דבר כזה (וקשה לי להאמין שיש) המלאך שלי צריך להיות רב עוצמה ביותר. לא?

אחרי שסיפרתי את זה, ולמרות שאני לא מאמין באמונות טפלות, אקיש על העץ ואומר טפו...טפו...טפו, ליתר ביטחון. מישהו אחר, אולי היה אומר "הגומל" ועובר לסדר היום. אולי היה מתחיל לחבוש כיפה ולהניח תפילין, אך יש לי סיבות טובות אחרות לחשוב שאם יש אלוהים, אין הוא מתערב בחייהם של האנשים. אבל אני חייב לציין שאותי דברים כאלה מבלבלים ומטרידים. קשה לי לקבל עובדות בלי להבין ולהבין בלי עובדות.

אביא לסיום מקרה נוסף שקרה לי, הפעם בניגוד לחוקי הפיזיקה והביולוגיה. בילדותי עברתי ניתוח הרניה (שבר). אני זוכר שאח אחד נשא אותי על כפיים לחדר ניתוח. אחת האחיות נתנה לי להריח סם טשטוש שבכלל לא טשטש אותי.

הרופא המרדים דחף לפניי מסכה עם ריח גז מחניק (שאותו לא אשכח בחיים). הוא ציווה עלי לספור עד עשרים ולא נרדמתי (והריח, הריח נורא) ואז לספור מעשרים לאחור. אני לא זוכר מתי הפסקתי לספור, אבל לפתע התחילו הזיות: ראיתי את ראש אחותי הקטנה מרחף ללא גוף על פסגת הר כחול. צעקתי, וראיתי סביב ראשה עיגולי אור צבעוניים בצבעי הקשת מתפשטים מראשה החוצה כמו גלים.

ואז אני שומע את הרופא המרדים אומר לרופא המנתח "עצור. אל תמשיך". הוא כבר התחיל לחתוך אותי לפני שנרדמתי ואז נפלה עלי תרדמה עמוקה.

לאחר הניתוח לא התעוררתי במשך עשרים שעות. הצוות הרפואי כבר התחיל לדאוג. לפתע התעוררתי ופקחתי את עיניי. חרדה תקפה אותי - כי ראיתי את הורי ואחותי הקטנה ניצבים צמודים למיטה למרשות רגליי - אבל במהופך, רגליהם למעלה וראשיהם למטה. עצמתי את עיניי בבהלה ומשפקחתי אותם שנית, ראיתי אותם ואת העולם כפי שאני רואה אותו היום.

לתופעת הראיה במהופך יש הסבר ביולוגי. העיניים של כולנו רואות את העולם במהופך אבל המוח מתרגם את התמונה ומראה לנו אותה בכיוון הנכון. לאחר ההרדמה העמוקה, המוח שלי לא תרגם נכון את התמונה. אבל יש משהו שלא ניתן להסביר. הורי ואחותי עמדו צמודים למיטה שלמרגלותיה היה מעקה עץ במסגרת מתכת (כזה שתולים עליו את גליונות המעקב של החולים). לא ניתן לראות דרך מעקה כזה. אז כיצד ראיתי את רגליהם ונעליהם המוסתרות של הניצבים מעל המיטה ואת גופם המלא וראשם במה שאמור להיות הרצפה?

על תופעת "הראיה מרחוק" (שנחשבת לעל-טבעית) אכתוב בפוסט אחר.

***

למי שמתעניין בנושא, על הקשר שבין מדע אמיתי לתופעות מיסטיות, אכתוב בקרוב פוסט, שבו אמליץ על מספר ספרים רציניים בתחום. לא כתבו אותם אנשי ניו אייג' ומיסטיקה, אלא אנשי מדע מכובדים. ובכלל מי שיצלול במעמקי הפיזיקה המודרנית, בהחלט עשוי לחשוב לעיתים שקיים גבול דק מאוד ודיפוזי בין הפיזיקה ל"מטפיזיקה". למשל, החזרת זמן לאחור כבר הוכחה והודגמה מדעית (אמנם עדיין במסגרת שבריר השניה). אבל חישבו על זה: מה יכולה לעשות חזרה בזמן, בשבריר השניה שבה מתרחשת תאונת דרכים קטלנית?

כתבת המשך על "הפילוסופיה של תופעות על-טבעיות" כתבתי בפוסט החדש הבא.