חשיבה חופשית

ואתם יכולים לראות את השלט בכניסה למעבדה, בקיר שלפני הדלת. ליד כל דלת במסדרון מוצב שלט כזה של תורם. למשל בדלת שליד ניצב השלט הזה:

כאמור הילדה הזו לו חיה, הייתה יכולה להיות בת גילי. וכשקוראים ומעיינים בחוברת עולות הדמעות, והחיים מקבלים פרופורציה אחרת.

האם אין זו דרך הנצחה נפלאה, העולה על כל שלט על בניין, חדר, או שביל לבנים?

איזו משפחה נפלאה זו.

אז יש שמסתפקים בשלטים, אבל אפשר גם אחרת:

זוהי תרומה של אמנית - מייצג מאחורי ויטרינה בשטח שהוקצה במיוחד. וזה מה שמצויין בשלט של היצירה:

כל העוברים ושבים במסדרון הראשי של בית החולים נעצרים, מסתכלים בפליאה וקוראים את השלט. אז אפשר גם פילנטרופיה אחרת...

נ.ב.

תוצאות השרביט האסטרולוגי והשאלונים שנשלחו אליי במייל מתחילים להצטבר. תודה לשולחים ולעוני השאלון. עדיין אי מספיק תגובות לעיבוד סטטיסטי ומצפה לעוד. התוצאות עשויות להיות בהחלט מעניינות. למי שרוצה להיזכר אפשר לקרוא כאן וגם כאן.

האנשים האלה תרמו למוסד כדי שינציחו את שמם או יקיריהם על השביל. לכבוד זה הם הגיעו במיוחד מחו"ל כדי לדרוך על השם ולצלם אותו. במקום שלטים על קירות ודלתות מבנים כרגיל, מציינים את שמות התורמים על שבילי הליכה - פילנטרופית השבילים.

הם יחזרו לבתיהם שמחים ומאושרים ויראו לכל מכריהם את צילום שמם על הלבנים. יעברו שנים ואולי יחזרו עם הנכדים ומי יודע אם ימצאו את שמם שישחק מהליכת העוברים ושבים.

וזה מזכיר לי שאולמות בקמפוסים משנים את שמם. כך פתאום אחרי מספר שנים,

 כשהייתי סטודנט אולם ההרצאות דומונט שינה את שמו לאולם רשאל. ככה זה יפה?אפילו שם אחד הבנינים בקמפוס גבעת רם שינה פתאום את שמו.  כשהתורם מסתלק מהעולם מגייסים תורם אחר ומנציחים את שמו במקום?

כשהייתי סטודנט, קרוב משפחה שלי שגר באחת מארצות דרום אמריקה הגיע לארץ וביקש ממני שאראה לו את מועדון XXXX שהוא תרם למעונות הסטודנטים. היה בידו צילום של שלט גדול שהוצב כביכול בכניסה למועדון. אך אבוי, אין במעונות מועדון בשם זה, אלא בנין מעונות רב קומות בשם XXXX. בקומת הקרקע מצאנו שלט קטן שעליו מתנוססים שמות עשרים תורמים ושמו של מכרי היה אחד מהם באמצע. גם שיקרו לגבי יעוד התרומה, גם הערימו עליו ושלחו לו תמונה מוגדלת של שלט שעליו מופיע רק שמו. מכרי נשבע שזו התרומה האחרונה שלו לאוניברסיטה.

עברו שנים והוא חיפש דרך נאותה להנציח את שם אימו המנוחה. הצעתי לו לתרום עבור קתדרה באוניברסיטה על שמה. אך הוא זכר את שעשו לו והעדיף לתרום זאת למטרה אחרת. בעת היותו בארץ, הגיע אולמרט לפוגשו במלונו, בעודו ראש עריית ירושלים. אולמרט שכנע אותו לתרום לחוות הנוער הציוני אולם ספורט ובריכת שחיה שיהיו על שם אימו.

הוא אכן תרם אבל בתשלומים. הוא ביקש מאיתנו לבקר לפני כל תשלום בחווה ולצלם כיצד מתקדמת הבניה ושאכן המבנים נקראים על שם אימו. לאחר שהסתיימה הבניה, הוא ביקש מאיתנו לשוב ולבדוק שהכל כשורה ושלא החליפו את שם האולם והבריכה. הוא נפטר לפני כשנה. מעניין אם שם אימו ישאר או יוחלף לטובת תורם אחר. לי באמת אין זמן וסבלנות לעקוב אחר הענין. אישתו, בניו ובנותיו מגיעים מדי פעם לבקר בארץ. אם חשוב להם שיבדקו. לא אתפלא אם יופתעו. מה, בית חולים בלינסון לא שינה את שמו לרבין?

ומעשה אמיתי נוסף. ברעננה יש בית כנסת שכל אחייני עלו לתורה בבר מצווה שלהם. כשהשניים הראשונים עלו לתורה, בראש ארון הקודש היה תלוי שלט מהודר המציין שהוא נתרם על ידי אבי סבם. כשהשלישי עלה לתורה, בית הכנסת הזה הורחב ושופץ. הפרנסים פנו למשפחה כדי לתרום אם הם מעוניינים ששם הסב יתנוסס מעל לארון הקודש החדש. המשפחה החליטה לא לתרום. אז כשהאחיין עלה לתורה התנוסס כבר שם אחר.

לאחר העלייה לתורה ותפילת השבת, הרב נשא דרשה שאותה פתח וסיפר תחילה על ההסטוריה של ארון הקודש. הוא ציין שעל פי ההלכה אי אפשר לזרוק ארון קודש. מה עשו חכמי התורה? הם הציבו את הארון הישן אל החדש גב לגב. מי שיבדוק, מאחרי הארון הרשמי מוצב הארון הישן עם שם הסב.

מכאן אחזור במה שפתחתי את הפוסט. כשהשמות בשביל הלבנים ישחקו, יסבירו למשפחות מדוע היה צורך להחליף את הלבנים. ישאלו אותם "האם אתם מעוניינים לתרום לשימור שמם של יקירכם?

וכאן נזכרתי שיש מקומות בעיקר במזרח הרחוק שמשפחת הנפטר משלמת עבור חלקת קבר לתקופה מסויימת. גופותיהם של עניים שמשפחותיהם אינן יכולות להמשיך ולשלם, מוצאים מהקבר למשרפה. שם זהו גורלו של כל עני וכל מי שמת ערירי. עצוב.